תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור שישה עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים


שיעור שישה עשר

3.5.2011

קליגולא, המשך: המחקר עדיין תקוע בשאלה "איך להבין את הדמות של קליגולא?".

סווטוניוס, קליגולא 22: מבנה המדינה הרומית החדשה הוא למעשה מלוכה, לכאורה לא. מלוכה ניכרת בשושלתיות, פריקלס לא הקים מלוכה משום שלא העביר את ניהול ההצגה לאף אחד אחר.

בתקופת הקיסרים הנאורים ברומא, אחרי הפלאביאנים, במשך כ-3 דורות, העברת השלטון התבצעה נומינאלית מאב לבן, למעשה נבחר כל פעם היורש המיועד, בזכות תכונותיו. נבחרו אנשים שלגביהם היה קונצנסוס שהם יהיו שליטים טובים. שיטה זו מתגברת על אובייקטיביות הגנטיקא. אחד הדפקטים המרכזיים של בתי מלוכה הוא שיכול להיות דור מוצלח ואחריו דור פחות מוצלח. לגיטימציא שושלתית מגיעה באמצעות כשל גנטי, אי אפשר להתחמק מדפקטים. כאן לכאורה אסור לדבר על שושלתיות, אך נשמעו טענות ששומרו על ידי טקיטוס וסווטוניוס שאוגוסטוס בחר בטיבריוס כדי שיזכרו אותו לטובה וכך טיבריוס בחר בקליגולא. תוך שני דורות, הגענו לתחתית החבית.

נניח שקליגולא רוצה לקרוע את המסכה, לקרוא לילד בשמו – אפשר לומר שלא איכפת לו והוא לא מתחשב, או שהוא אדם ישר. למי המשחקים האלה טובים? הכרזת מלוכה תקל על החיים של כולנו, שכן הצגות הן מעייפות.

כמעט וודאי שהראשונים שהחלו להרגיש שמשהו לא בסדר עם הבחור הם אלה שהיו הקרובים ביותר. ההבנה שמשהו לא בסדר הלכה והתפשטה. יתכן שיותר ויותר אנשים שמו לב שמשהו לא בסדר ככל שהחודשים עוברים.

תחילת פרק 23 – המודעות לשושלתיות היא חדה.

מימד נוסף: מסקנת קליגולא היא לא "אני אהיה מלך המלכים" (שאהנשאה), בדיבור הפוליטי באירופא במאות השנים האחרונות, קיסר. אלא, הוא אלוהים. חותך לכיוון אחר לגמרי.

מאיפה מגיע הרעיון שהשליט הוא אל? מצרים, אוגוסטוס.

יש היגיון בשיגעון.

את סווטוניוס יש לקחת בערבון מוגבל מאוד, כותב כ-100 שנים אחרי המאורעות, לא מכיר אישית אף אחד שהכיר את קליגולא. לא ידוע לנו מיהם מקורותיו לעניין ההאלהה של סווטוניוס, בניגוד לפלוטרכוס שמציין שמות רבים. למה להשתמש בפסלים ורק להוריד להם את הראש? הפרשנות הכי חסכונית היא שזה הרבה יותר פשוט רק להחליף את הראש מאשר לבנות פסלים חדשים לגמרי. קליגולא בזבז את האוצר שהותיר לו טיבריוס די מהר. קליגולא יצר לעצמו כת פולחנית ומכר את המשרות בהרבה כסף. לגאליה, הוא הוציא מארמון כלים ותכשיטים והכריז עליהם כעל קלים מיוחדים (הגביע של אוגוסטוס) – ומכר לעשירי גאליה. נקלע לקשיים כלכליים מהר.

יתכן שהנימוק הפשוט לא מספיק. קליגולא הלך ואסף פסלים שבמשך מאות שנים יוצרו, כל אחד מהם היה יצירת המופת של זמנו ואו פסלים שהיו קדושים במיוחד. את הכי יפים והכי קדושים הוא הפך לשלו. רק הפסל הכי יפה ראוי לשאת עליו את הראש של קליגולא. קשה להסיק מסקנות תיאולוגיות מרחיקות לכת, אך גם קשה להתחמק מהרושם שקליגולא מנסה לבסס את עצמו כאלוהות חובקת כל, עליונה על האלים האחרים ואולי גם מכילה אותם (חיבור הראש והגוף). לעשות פסל חדש = הנה, זה אני. לקחת את הפסל של זאוס אולימפיוס ולשים עליו ראש של קליגולא = אנחנו אותו הדבר. יתכן שזה הכיוון.

היבטים מעשיים בפעולת החלפת הראשים: חיבור למערכת קיימת.

סיימון פרייס – כתב ספר על פולחן הקיסר באסיא הקטנה, בו טען שמה שחשוב זה לא האמונה אלא המעשה. יהודים רבניים יכולים להתחבר לפרשנות הזו. מה שחשוב זה שהגעת למקדש והקרבת קרבן\נתת תרומה\השתחווית\שרת המנון. לא אם אתה מאמין בקליגולא או לא.

העשייה הפולחנית חשובה לא פחות מהאמונה שבראש או בלב.

האם אפשר לדמיין תועלת פוליטית שצומחת לקליגולא מהצעד הזה? למעט לגיטימציא, שהרי מי שעוסק בטקסים מחזק אותה.

חידוש תיאולוגי פוליטי של אנטיוכוס השלישי: (מאות 2-3 לפנה"ס, כבש את ישראל מהתלמים) יסד פולחן לעצמו וכונן אותו בכל רחבי הממלכה שלו. הפרשנות המקובלת: מטרת המהלך הייתה לתת לכל חלקי הממלכה המפוזרת מכנה משותף תיאולוגי פוליטי.

  • טיפ: בכל פעם שיש מדרש שם, זו לא הסיבה. נועד לטשטש מציאות אחרת.

ברגע שבו הפעילות נהיית כלל ממלכתית, (נמצאו 3 כתובות של אנטיוכוס, 2 בצפון איראן ואחת באסיא הקטנה) כולם ראו את אותו הטקסט וקיימו את אותו הפולחן, נותן דבר חיובי וכיף, שנותן משמעות ומגדיר זהות משותפת. ברומא, יש אתגר דומה, צורך במתן מכנה משותף לאזורים גיאוגרפיים שונים. הפולחן הקיסרי נותן את זה. ניתן להציע שקליגולא רוצה, באמצעות ההתמקדות הפוליטית דתית בו, לתת מכנה משותף לכל הישות בה הוא שולט.

חזרה לאישיות של קליגולא: אנחנו לא חייבים לחשוב שצעד כלשהוא שלו הוא יעיל, מלכים עושים גם שטויות. אם ננסה למצוא את ההיגיון בשיגעון, זו תשובה אפשרית- ניסיון להקים מלוכה באופן הלניסטי. ניתן לומר שכל פסל הוא השתקפות של קליגולא באופן כלשהוא.

אם נקבל לרגע את הפרשנות הזו, מה ההשלכות התיאולוגיות שלה לגבי הזמן שבו פועל קליגולא, לבני הזמן? חוויה בעלת עוצמה גדולה, מירכוז הקדושה.

מתי נוסד זאוס אולימפוס? נניח, במאה השמינית BC. וקליגולא? עכשיו.

בנעליים של מי שקונה את העניין הזה, באילו זמנים גדולים אנחנו חיים שבדור שלנו הגיע הקליגולא, שהוא הכל! זה כמו להיות בדור שבו בא המשיח.

פטרקולוס הוא מקור פנטסטי, משום שהוא כתב בימי טיבריוס, כשתדמיתו הציבורית הייתה עדיין חיובית לגמרי. כל החנופה האפשרית לשניהם, בניגוד למה שנמצא אצל טקיטוס. אין לנו את המקבילה לפטרקולוס לגבי קליגולא, למעט פילו שהוא בעייתי. כיוון שקליגולא נחשב לדמות שלילית, סווטוניוס ודיו קאסיוס מעבירים מסורת שלילית, שלא מעבירה רגשות חיוביים כאלה.

השלכה על הזווית היהודית: פילון.

עמדתו לגבי קליגולא שלילית, לפחות הוא בן הזמן – פגש את קליגולא באופן אישי, נשאר בחיים.

מי זה פילון? איש מפורסם, פילוסוף, אחי אלכסנדר האלברכוס (ראש הקהילה של יהודי אלכסנדריא). הבן של אלכסנדר – טיבריוס יוליוס אלכסנדר, דמות מפתח לאחר שנרון נרצח ואין יורש מהבית היוליו קלאודי. הסוד הגדול נחשף: יכול להשתלט על כס הקיסרות ברומא כל מי שיש לו צבא מספיק גדול ואומץ לעשות כן. ארבעה גנראלים שונים מסתערים מכל עבר, שנת ארבעת הקיסרים ומלחמת אזרחים מטורפת שבסופה וספסיאנוס מנצח.

וספסיאנוס היה בירושלים ולכן יש לו צבא – דיכא את המרידה בירושלים.

טיבריוס יוליוס אלכסנדר עזב כנראה את היהדות, אזרח רומי ממעמד הפרשים, מונה בימי קלאודיוס להיות נציב יהודה. הגיע למשרה הגבוהה ביותר שמישהו ממעמד הפרשים יכל להגיע אליה. עצם העובדא שיהודי מאלכסנדריא יכל להגיע למשרות הגבוהות ביותר מלמד על ימי קלאודיוס-נרון.

טיבריוס יוליוס אלכסנדר היה הראשון להכריז על וספסיאנוס כקייסר ולפי הדעה המקובלת במחקר גם היזם לעניין.

נקודות החיכוך העיקריות בין יהודים ללא יהודים באלכסנדריא: הסיבות היו הסיבות הרגילות, באלכסנדריא הריב מתפתח לכלל פוגרום. אגריפא מומלך ועובר באלכסנדריא, חגיגה, האלכסנדרים מתרגזים כי ליהודים יש מלך ולאלכסנדרינים אין. אלכסנדריא הייתה בירת הממלכה התלמית וירדה מגדולתה, נהייתה כפופה לרומא ועוד ליהודים יש מלך?!

יותר מזה, יהודים (טקיטוס היסטוריות 5.1-15) הם עם של מנוולים. לא מוכנים לבוא לאכול א.ערב. עלבון חמור, האוכל שלך לא מספיק טוב בשבילי.

האוכל של העברים הוא תועבת מצריים.

פילו 362: פוגרום באלכסנדריא, האם יהודים מורשים להשתתף בגימנסיון? הם לא אזרחים, מותר לאזרחים בלבד. החוצפנים רוצים להתאמן בגימנסיון. מגיעות המשלחות לטעון בפני הקייסר, שומע את בעיות האלכסנדרינים ומכין את הארמון למסיבה הבאה בו זמנית. שואל את היהודים למה לא אוכלים חזיר? התשובה: יש גם אנשים שלא אוכלים כבש (האל חנום, המצרים לא אוכלים). ברור, זה לא טעים.

ליום חמישי, פילו-יוספוס-מגילת תענית.