תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור שני

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים

שיעור שני

24.02.2011

משרת האפיפיור מתקיימת כבר 2,500 שנה. זה מקרה יוצא דופן.

על נהר אפשר ליצור מונופול בקלות (הנילוס, למשל), על הים התיכון, שנמצא בין 3 יבשות, אין מונופול.

שתי תפיסות מנוגדות לחלוטין של מערכות פוליטיות: ביבשה (במזרח, אסיא ומצרים) מלוכות מוחלטות, לעיתים המלכים נתפסו כאלים (הפרעונים, למשל) וכשמתו נהיו מהורוס לאוסיריס (כך הוא מאגד את הפרעונים). מערכת פוליטית דתית כזו מולידה שלטון ריכוזי מאוד, בתיאוריה. אוגוסטוס היה מלך מצרים הראשון שלא ישב בה.

במערב, בים התיכון יחידות קטנות רבות שמתרחקות מאבסולוטיזם. יש מלכים, לפעמים שניים (שׂפרטא). באתונה (די קיצונית) מעמד המלוכה מכורסם עד שהמלך נהיה פקיד שנתי שנבחר. הם רצו שלטון מפוזר לרוחב, עם כמה שיותר אנשים שותפים. ברומא בין לבין: לפי ההשערות המבוססות, ברומא הקדמונית שולטת אוליגרכיא מבוססת מוצא, באופן כלשהוא משפחות האוליגרכיא הזמינו מלכים מבחוץ כדי לא לריב ביניהן. הכרה במלך, שבסיס הכוח שלו הוא האוליגרכיא (כי בא מבחוץ וכולי). עם הזמן, עליית הטיראנים (שליטים כריזמאטיים, משתפים פעולה עם המבוססים כלכלית שהם לא אריסטוקרטים, פוגעים באוליגרכיא הוותיקה) גורמת לכינון הרפובליקא הרומית.

הליברטאס הלטינית = חירות האוליגרכים לשלוט במדינה. הם כתבו את ההיסטוריא.

רפובליקא – המלוכה נופלת. המנגנון המגשר בין בתי האב מבוטל, הפתרון: מינוי שני פקידים שיתחלפו כל שנה וימלכו לשנה אחת (תמיד שניים). בהמשך, נקראו קונסולים. זו פחות או יותר המשרה הבכירה ברפובליקא הרומית.

פוליטית, הרפובליקא הרומית (והאוליגרכיא) עמדה בלחץ מצד גורמים שהמלכים הטיראנים שיתפו איתם פעולה = מלמטה. ההתמודדות הייתה לאפשר לאנשים לצוף כלפי מעלה ולהצטרף לאוליגרכיא השלטת.

בעיקרון, מי שמצטרף למערכת המדינה הרומית בתקופת הרפובליקא, יש לצאצאיו סיכוי להיות קונסול. לכן רשמית, הרפובליקא הרומית לאורך זמן העניקה אפשרות הזדמנויות באופן די דמוקרטי, יותר מאתונה (מי יכול להיכנס למערכת?).

היה שלב בו עבדים משוחררים ניהלו את המדינה (אחרי התקופה הרפובליקנית, כמו הממלוכים).

אבל זו תרמית ואמצעי דיכוי, כי סיפורי ההצלחה הללו היו ספורים. החברה הרומית נותרה אוליגרכית (בהרכב משתנה) לאורך שנותיה.

סיפורה של רומא מתחיל בקטן במאה השמינית BC, ושילוב של גורמים (משמעת, תרבות מעשית – לא נזר הבריאה. לא הכי חכמים. מאמצים דברים יעילים. פותחים את השער לעוד אנשים. יותר כוח אדם, יותר חיילים ועוד).

אחרי כיבוש קרתגו, הרומאים התלבטו אם לעזור ליוון בסכסוכים פנימיים והחליטו שלא. למרות ההחלטה, יצאו למלחמה. עד שנת 146 BC ככה, הרומאים שלטו באיטליא, בים, בספרד, במקדוניא ויוון ונהיים למעצמה הצבאית הראשית בים התיכון.

גורמים קיצוניים שהרפובליקא פגעה בהם התארגנו ליצור מסגרת שתשמור על הזכויות שלהם (הגנה מפני הלקאה על ידי פקיד מדינה ללא משפט). הנשק היה התארגנות ופרישה. הפלבס בחרו פקידים שיהיו המגן משררת לב השלטון. כדי להגן על הטריבון, הוא נהיה ישות מקודשת. התוצאה: כאילו מדינה בתוך מדינה, מהפכנית ופחות שמרנית – מאמצת חידושים. בסוף הפלבס והאליטא יוצרים אליטא משותפת. ואז אין מנגנון רשמי במדינה שנועד לשמור על החלשים, אך הדחף האימפריאליסטי חיפה על זה עד שלב מסוים.

במשך האימפריאליזם הדורסני של רומא, יש רוב הזמן שקט בבית – בזכות האימפריאליזם. בעיית האדמות נפתרת. פתרון זה הוא זמני, במאה השנייה BC, ככל שהמלחמות מתרחקות, החיילים מנותקים מהבית לשנים רבות בחברה חקלאית, המשקים נופלים. הקיטוב בין המפקדים לצבא נהיה בלתי נסבל. לוואקום הזה, בשנת 133 BC, קם טיבריוס גראככוס, טריבון הפלבס. בשלב זה, זו רק תחנה בדרך למעלה. שאף לדאוג לחלשים, הקים וועדה לחלוקת אדמות. נלחם באליטא הרומית של זמנו למען מטרתו.

הסנאט התנגד, סרב לאשר את הצעות החוק של טיבריוס גראככוס (זה היה הנוהג שהסנאט מאשר חוקים לפני שהן מגיעים להצבעה כללית). טיבריוס דילג מעל הסנאט, הלך לאסיפת העם, ניצל את סמכויותיו וחשף נקודת תורפה של הרפובליקא שטרם נוצלה, היא שטריבון יכול לעשות דבר כזה. הסנאט לא תיקצב. טיבריוס התמודד שוב על המשׂרה. הפונטיפקס מקסימוס התנגד, הרגו את טיבריוס ו-300 מחבריו בפורום.

מאז, מחול שדים: מי ידאג לשכבות החלשות? מה סמכות הטריבון? האם הוא עוקף את הסנאט או שהסנאט מכריז על מצב חירום ונהיה לגוף העליון של המדינה?

תקדים: אם משהו לא מוצא חן בעיני, אלימות יכולה להיות הפתרון. יריית הפתיחה של הסלמה במידת האלימות של המערכת הפוליטית הרומית. מתפוצץ בהמשך למלחמות אזרחים, במהלך גדילת רומא. הרפובליקא נשחקת, האלימות גואה.

חוק האוליגרכיא – תמיד יש אוליגרכיא בשלטון.

לשיעור הבא, לקרוא את גרואן – הדור האחרון של הרפובליקא הרומית. ושצמן.