תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית שיעור שניים עשר

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

חזרה לסלבוס\לדף ריכוז הסיכומים


שיעור שניים עשר

31.3.2011

העדות הפלביאנית: יש גישות כלליות לטקסט, למשל שכל מילה היא אותנטית או שהכל הוא לא מיוספוס. אין דרך זהב, שכן רוב האפשרויות נמצאות אי שם באמצע. האפשרות השלישית היא שהיה איזכור של ישוע על ידי יוספוס, אבל מה שכתב יוספוס במקור זה לא 1:1 מה שיש בטסטימוניום פלאביאנום. המקסימום בגישה זו הוא שאף מילה זה לא יוספוס, ואז אפשר להמציא מה אמר יוספוס.

הגישה המינימליסטית רוצה להוסיף לטקסט מילה אחת.

כמעט כל פעם שיש טענת זייפן, היא מונעת על ידי סדר יום אידאולוגי פוליטי. בין מחיקה מוחלטת של הטסטימוניום לבין האפשרויות האחרות, שאומרות: היה אבל זה לא בדיוק\בכלל לא\זה זה, השאלה המשמעותית בעלת השלכות פוליטיות ואידיאולוגיות היא האם ישוע מומצא?

הויכוח תפס תאוצה סביב השאלה, האם בכלל היה קיים אדם בהיסטוריא, ישוע מנצרת, שאפשר לייחס לו את הסיפורים שמייחסים לו בברית החדשה? רוב המחקר במשך רוב הזמן, מקבל את קיום האדם, למרות שלא כל מה שסופר עליו הוא מאורע היסטורי. למשל, הניסים יבוטלו יחד עם האלמנטים העל טבעיים.

אפשר לנתח את הנסים באופן ממטי ולבדוק איפה זה ממקם את ישוע. ריפוי מצורעים הוא הקשר כהני, למשל. מתוך סיפורי הנסים שקשורים קשר ממטי לכהונה ירושלמית, אפשר להסיק שיש קשר ממטי ולבחון את הקשר ההיסטורי. העמדה המנוגדת לזו שבוחנת את הדברים מבחינת מיתוס והיסטוריא מוצאת פתרונות טבעיים למה שקרה.

היו חוקרים שרצו לפסול את קיום ישוע ההיסטורי. אם יוספוס פלאביוס כתב משהו על ישוע, הטיעון של אלה חסר סיכוי, כי יש עדויות לקיומו מחוץ לברית החדשה.

אם נניח את השאלה בצד, האפשרות של "אין בכלל כלום" לא מעניינת אותנו.

הקיצוניות השנייה: מה הבעיא שלנו לקבל את הטקסט, לא מטיעונים פנימיים?

מתוך הטקסט, הבעיא היא שכל מה שנאמר הוא סובייקטיבי. לנימוקים הלשוניים לא ניכנס. כל הבעיות הלשוניות, שעל רובן יש תשובות, רובן עלו לפני שהייתה קונקורדנציא ליוספוס, שפתרה את רובן. במקומות רבים יש עוד דוגמא אחת במקום אחר אצל יוספוס, מה שמספיק. בנוסף, חלק מהעבודה של יוספוס נעשתה על ידי עוזרי המחקר החרוצים שלו שסייעו לו עם היוונית. לא נתעקש על הנקודה.

מהותי יותר לשיעורינו הן בעיות מהתוכן של הטקסט: למשל המשפט "אם צריך לקרוא בשם אדם". פאג'ט אמר שרוב האנשים שרצו לקבל את הטסטימוניום כמעט בשלמותה, רצו להפטר מהמשפט הזה. הייתכן שיוספוס חושב שמדובר בישות על טבעית? זה לא צריך להיות בשביל יוספוס דבר בלתי אפשרי שמלאך יתערב בעניינים בדרך כלשהיא – יש לבדוק אם הוא מדבר על התערבות אלוהית במקומות אחרים.

אם כריסטוס הוא שמו, מדוע השם מופיע משפט אחר כך?

עיקרון ה- Lectio difficilior – אם יש לפנינו שני כתבי יד, ושניהם נותנים לנו סיבה לחשוד איפשהו ולא מסכימים זה עם זה בניסוח, אחד מתאים יותר לשפה והשני פחות, לכאורה נבחר את זה שמתאים יותר מבחינת השפה. עיקרון זה אומר דווקא ההיפך: כיוון שאין בידינו את כתב היד המקורי של הטקסטים האלה, אלא כאלה שהועתקו כמה פעמים ובכל מהדורה עמד הפיתוי בפני העורך לתקן מילה שהייתה בעייתית. אם כבר השתמרה לנו קריאה שיוצרת בעיא, הסיכוי שהיא נוצרה מעצמה או שמישהו התערב פה בטקסט כדי ליצור גרסא פחות סבירה קטן יותר. אם אנחנו רוצים להגיע קרוב ככל האפשר לטקסט המקורי, נרצה לשמור את הקריאה הקשה. מי ילך לעשות משהו פגום?

מדובר על מקרים שבהם אין הבדל במשמעות.

דווקא הקריאה הקשה היא לא סיבה גורפת לבטל משהו. לפעמים עדיף להתאמץ ולהסביר את הטקסט.

עובדא אמפירית: כתבי היד המוקדמים ביותר של יוספוס הם מהמאה ה-11, ומופיע בהם הטסטימוניום.

יש לנו כתבי יד לא תלויים אחרים לגמרי שזורקים אותנו הרבה אחורה בזמן מהמאה ה-11, דהיינו אוסביוס. אצלו מופיע הטקסט של יוספוס, מילה במילה, כמו שהוא אצל יוספוס. במקום אחר, הוא מופיע בפרפראזה. יש הרבה כתבי יד של אוסביוס, תפוצה לרוחב וביטחון יחסי בזה שהטקסט של יוספוס היה קיים כבר לפני אוסביוס. אחרת, מישהו עבר על כל הענפים של הכתבים של יוספוס וגם שינה את כל הכתבים של אוסביוס, מה שדוחק את העניין מתחום הסביר.

אוסביוס חי במאה הרביעית לספירה, ויש הטוענים שהוא הזייפן. אוסביוס מסוגל ללכת ולהמציא כזה דבר. מצד שני, עצם העובדא שהטקסט נמצא אצלו, מה שמבטל את עניין ההעתקות של הנזירים.. אוסביוס חיי רוב חייו בעולם שבו הנצרות היא דת נרדפת, והיה אחד המעכארים בעסקא של קונסטנטינוס. בערוב ימיו, עדיין אין לו סמכות של אפיפיור שמצווה להמציא את הטסטימוניום ולהשמיד עדויות אחרות. העובדא שלאוסביוס יש שני טסטימוניום פלאביאנום לא צריכה לבלבל אותנו יותר מדי, בין אם אנו טוענים שהוא הזייפן (שתי גירסאות) ובין אם לא (ציטט מזיכרון באחת הפעמים ולכן ההבדל).

מה נותן לנו אוריגן שמחזק את המחשבה שאוסביוס הוא הזייפן? בשני מקומות שונים, הקומנטאר על מתיו ונגד קלסוס, אומר אוריגנס שיוסף בן מתתיהו לא האמין במשיחיותו של ישוע. איך ניישב את האמירה של אוריגנס עם "הוא היה המשיח"?

יוספוס, עתיקות היהודים 20.197-203: הוצאה להורג של ג'יימס, יעקב, אחי ישוע. יוספוס אומר בפירוש שהאיש לא היה רע, לא פשע, לא הגיע לו להענש, הכהן הגדול חנן (צדוקי) ניצל חילופי שלטון כדי להוציא להורג אנשים שלא מצאו חן בעיניו על רקע פוליטי עדתי.

"ישוע הקרוי המשיח" – לעומת ספר 18.63-64, "הוא היה המשיח". ההצעה של ריצ'ארד ושוטס הייתה להוסיף בספר 18 את המילה "קרוי". מאמרם הוא ההיפך מזה של פאג'ט – הרבה יותר קצר, מראי מקום בקדמוניות של יוספוס, איתרו X מקומות בטקסט שעברו השחתה, מציעים מה לקרוא במקום ההשחתה – פתרונות טכניים לבעיות. מאמר שלא מעניין אף אחד למעט מי שמתעסק ביוונית ובסגנון של יוספוס או מי שמתעסק באחד ממראי המקום שהם ציינו. הכניסו מילה שמשנה לגמרי את כל העסק. מסביר למה אוריגן קופץ. אם יש בספר 18 "הקרוי", יש לאוריגן סיבה טובה להעיר שיוספוס לא האמין בישוע.


נשאלת השאלה, אם אוסביוס המציא הכל ואין טסטימוניום פלאביאנום, למה שאוריגן יאמר שיוסף בן מתתיהו לא האמין בישוע? דבר כזה יאמר רק אם יש סיבה לחשוב שכן.

מה הנימוק הכי טוב בעד התיקון? יוספוס בעצמו מתייחס פעמיים לישוע ובפעם השנייה כתוב "הקרוי". זו לא המצאה גורפת כאייזלר ואחרים. אותו הקשר. לכן, מבחינה זו התיקון מוצדק מאוד.

כמעט אף אחד לא טרח לתקוף את הסיפור בספר 20. לא חלק מהזרם המחקרי המרכזי.

אם נוסיף "הקרוי" בספר 18, עדיין יש תגובה חיובית, מספיק חיובית כדי שהאנשים שמכירים את הטקסט יתפתו לחשוב שיוספוס קיבל את המשיחיות של ישוע, ואוריגן אומר שלא.

הערת שוליים יכולה להזדחל לטקסט בהעתקה או בזיכרון האנושי. יתכן שבני שיחו של אוריגן חשבו שיוספוס מכיר בישוע כמשיח ואוריגן יצא נגדם.

הדבר הפשוט ביותר הוא לא לגעת בטסטימוניום, מה שמוביל להרבה בעיות. הבעיא המרכזית היא: מה פתאום יוספוס מאמין בישוע כמשיח?

המחשבה שבסוף המאה הראשונה לספירה, אדם פרושי שחי ברומא כיוספוס, חשוף לכל מני דברים, האפשרות שהוא יסתכל אחורה ויאמר שישוע הוא המשיח היא לא לגמרי פסולה.

הבעיא היא אוריגן: אם יש טקסט כזה (כמו המקורי), למה שאוריגן יאמר כזה דבר?

אנשים שעובדים עם כתבי יד, יודעים באיזו קלות משתרבבות פנימה טעויות, אפילו טעויות סופר. טקסטים לא יוצאים נקיים. מי כתב את הטקסט של יוספוס? תיאורטית, אפשר להעלות על הדעת מצב שבו העבד שישב וכתב הכניס שינוי בלי לומר ליוספוס, ויוספוס לא שם לב. לא ידוע לנו אם הוא עשה הגהות לטקסט. כדי להוסיף מילה צריך להסביר למה היא לא על הרגל מלכתחילה?

נניח שזה אוסביוס, שראה את הטקסט והוריד את ה"קרוי", איך השינוי הקל הזה התקבל בשאר כתבי היד? בכתבי היד האחרים יש את אותה הגרסא. מה שיכול היה לקרות לאוסביוס יכול היה באותה הקלות לקרות לכל מעתיק שיודע יוונית. וגם, אם אנחנו אומרים שאוסביוס עשה דבר כזה, בהיותו סופר שהכירו וקראו, הרבה יותר מיוספוס, הידיעה שלא צריכה להיות שם מילה יכולה לתפוס עד המאה ה-11. השפעת אוסביוס יכולה לגרום לשינוי. הבעיא שנשארה היא ספר 20 – מה קורה בו? אוסביוס לא עובד על טקסט של יוספוס.. המעתיקים עם הזמן, במקום שבו מדברים על ישוע תיקנו, ואילו בספר 20 זה פחות הטריד אותם.