תשעא חברה ומשטר ברפובליקה הרומית - מבוא לאימפריאליזם הרומי

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית / לאתר Tacitus.nu עם מפות ולוח זמנים

יחסי חוץ ומלחמות עד לכיבוש Veii

בשלהי תקופת המלוכה רומא היא מעצמה איזורית, אחת מהמעצמות הצבאיות המובילות לחופי הים התיכון.

במאה החמישית פוקד גל הגירות את איטליא ומבין לשינוי הסדר הקיים:

  • המהפכה הרפובליקנית
  • רומא עוברת להתגוננות

אויביה של רומא במאה ה-5:

  • Aequi, Volsci, Sabines:
    • פשיטות תכופות להשׂגת שלל יותר מאשר מלחמה מאורגנת
    • ברית עם הלטינית וה-Hernici
    • קולוניות לטיניות
      • מוצבים בעורף האויב
      • פתרון חלקי לבעיית הקרקעות
      • סלילת דרכים אל הקולוניות
  • Veii:
    • לא יריבות אתנית
    • חיכוכים בין שכנים
    • שליטה על נתיבי תחבורה כלל-איטלקיים (נתיבים לאורך ולרוחב חצי-האי)
      • ממצאים ארכיאולוגיים עשירים על דרכים ותעלות השקיה
    • שלוש מלחמות ממושכות בין מדינות מאורגנות
      • 483-474: נצחון בנקודות לויי
        • המפלה של ה-gens Fabia
      • 437-435: תיקו עם יתרון לרומא
        • תקרית ה-spolia opima
      • 406-396: נצחון גורף לרומא וכיבוש מוחלט של ויי
        • בשנת 406 מושת לראשונה ה-tributum ומאורגנת מחדש אסיפת הקנטוריות. סביר להניח שיש קשר הדוק בין המהלך הפוליטי-כלכלי-צבאי לבין ההכרעה במאבק הדורות נגד Veii.

המהפך של המאה ה-4

הפלישה הגאלית (שנת 390) היתה קטסטרופא מקומית, שהשפעותיה הצבאיות אינן מרחיקות לכת (על ההשפעות החברתיות כלכליות ראי/ה כאן). לאחר שנסוגו הגאלים החלו הרומאים בבניית חומה אדירת מימדים להגנת העיר, והמשיכו במסע כיבושים כנגד השכנים הקרובים והרחוקים יותר. מהלך זה התאפיין בכמה היבטים מובהקים:

תמונה: ויקיפדיה אנגלית Samnite Wars

(א) מתקפה יסודית ואכזרית כנגד האויבים הותיקים: ה-Volsci וה-Aequi (האחרונים הושמדו כמעט כליל), כדי להסיר לאחת ולתמיד את האיומים הותיקים וכדי לשדר מסר ברור לעמים איטלקיים אחרים: עדיף להכנע מלמות.

(ב) הקמת עוד ועוד קולוניות בנקודות מפתח: צמתים, נקודות אסטרטגיות בעומק האויב, נקודות אסטרטגיות על החוף. הקולוניות עיצבו את המציאות החדשה בשלושה אופנים מרכזיים:

  • שימשו כמוצבים צבאיים יעילים
  • הקלו על לחץ הקרקעות ברומא ושימשו כאמצעי תגמול לחיילים מצטיינים
  • הפיצו את התרבות הלטינית גם באיזורים הלא-לטיניים של איטליא

(ג) מלחמה מקפת בבעלי-הברית של אתמול, הלטינים וההרניקים. בעקבות מלחמה זו פורקה הברית הלטינית. חלק מהקהילות סופחו לרומא באזרחות מלאה. אחרות שמרו על עצמאותן, אבל אולצו לכרות חוזים פרטיים עם רומא.

(ד) החלה של העקרון המרכזי באימפריאליזם הרומי: divide et impera (הפרד ומשול). רומא לא מכירה עוד בארגונים על-מדיניים, וכורתת הסכמים עם כל עיר או שבט לעצמם. בהתחשב בגודלה ובעצמתה הבטיח עקרון זה לרומא עליונות בכל מערכת יחסים.

(ה) בניית מערך קהילות בעלות מעמדות אזרחיים שונים, שהמכנה המשותף שלהן הוא החובה לשלוח יחידות צבא לשירות פעיל בכל פעם שנדרשו לכך על-ידי השלטונות הרומיים. סוגי הקהילות:

  • municipium - קהילה שזכתה לאזרחות רומית ואנשיה היו לאזרחים לכל דבר, אלא ששמרו גם על מידה של אוטונומיא מקומית.
  • אזרחות ללא הצבעה - civitas sine suffragio. קהילות במעמד דומה ל-municipa, שלא השתתפו בבחירות ברומא, אך נהנו מכל שאר הזכויות האזרחיות.
  • ערים לטיניות: קהילות שנהנו מזכויות חיתון ומסחר עם רומא, אך שמרו על עצמאותן הפוליטית. קהילות אלה לא היו לטיניות דוקא. ציון קהילה כ"לטינית" הגדיר מעמד פוליטי-אזרחי ולא עוד מוצא אתני (צעד חשוב, מן הסתם, לטשטוש הזהות הלטינית הותיקה).
  • בעלות ברית: ערים שנותרו מחוץ למערך הפוליטי הרומי, אך התחייבו בכל זאת לתרום חילות עזר לצבא הרומי.

למערכת זו היו מספר יתרונות ברורים:

  • ההבדלים בין סוגי הקהילות השונים הקלו על ישׂום עקרון divide et impera.
  • נוצר סולם מעמדות, שפתח בפני הקהילות השונות אפשרות לקידום עצמי באמצעות שירות נאמן.
  • כל הקהילות שהחלו לתרום לצבא אפשרו הגדלה משמעותית ביותר של הצבא הרומי, תוך כדי גידול מבוקר של ציבור האזרחים המצביעים. כך הפכה רומא לבעלת מאגרי כח-אדם צבאי שלא היה להם מתחרה (כפי שנראה במלחמה נגד פירהוס). לכך היו שתי השלכות מיידיות:
    • רומא יכלה לנהל מדיניות חוץ תקפנית ביותר, מבלי לחשוש שהמחיר יהיה כבד מנשׂוא (גם במקרים של תבוסה, תמיד היה אפשר להקים עוד צבא, ועוד אחד אחריו). יתר על כן, בעלות הברית למיניהן העמידו צבאות על חשבונן. כך הוקל עומס המס על הרומאים, והגיוס הפך לסוג של מס שנגבהּ מבעלות הברית לא רק בדם אלא גם בדמים.
    • ההגיון הפנימי של מערכת הבריתות, שהיה תקף רק בעת מלחמה, דרבן את הרומאים להלחם עוד ועוד, כדי לאשרר בפועל את מעמד הבריתות. היתרון בכח-אדם אפשר מלחמות רבות, וניתן היה לשמור עליו רק באמצעות מלחמות רבות. האימפריאליזם הרומי הוא, אפוא, תוצאה של מעגל קסמים.

מאז הכנעת איטליא היו בסך הכל שני גלי מרד בקרב בעלות הברית: (א) בימי חניבעל; (ב) בשנות ה-80 של המאה ה-1 לפנ'. את הנאמנות המרשימה לרומא ניתן להסביר בשתי דרכים, המשלימות זו את זו:

  • האוליגרכיות המקומיות בקהילות השונות נתמכו בידי האוליגרכיא הרומית כנגד לחצים דמוקרטיים מקומיים. הברית בין העליתות קיימה את הברית בין המדינות.
  • סעיף קבוע בכל הסכם שכרתה רומא עם בעלת ברית חדשה הבטיח חלוקה הוגנת של השלל, ובכלל זה גם אדמות (בין אם חולקו לאישים פרטיים, בין אם שמשו להקמת קולוניות). כך הפכו הכיבושים למקור רווח לא רק עבור רומא, אלא גם עבור בעלות בריתה. לכך יש להוסיף רווחים עקיפים שהחלו להצטבר עם הזמן, ביחוד לאחר שהצבאות הרומיים החלו להפליג את מחוץ לאיטליא.


(ו) כריתת בריתות צבאיות עם מדינות בעורף האויב המיידי. כך אילצו הרומאים את אויביהם תמיד להלחם בשתי חזיתות בו זמנית. לאחר חיסול האויב דהיום הפכו בעלי-הברית לשכנים החדשים ולפיכך לאויבים. הצעד הבא הוא, כמובן, לכרות בריתות עם השכנים של האויבים החדשים, שבעצמם יהפכו לשכנים-אויבים של מחרתיים.

במחצית השניה של המאה ה-4 (ובעשׂור הראשון של המאה ה-3) ניהלה רומא סדרה של שלוש מלחמות גדולות כנגד האומה הסמניטית. בעקבות המלחמות הסמניטיות השתלטה רומא על רוב איטליא, ולמעשׂה הפכה למעצמה הצבאית הבלתי-מעורערת בחצי-האי האפניני.

מעבר לאופק האיטלקי

מתוך ויקיפדיה אנגלית Pyrrhus of Epirus

המעורבות הרומית בדרום איטליא הביאה אותה למגע ישיר עם הערים היווניות שם. טרנטום, עיר יוונית ותיקה, קראה לעזרתה כנגד רומא את פירהוס מלך אפירוס. הנ"ל הגיע לאיטליא עם 25,000 חי"ר ו-20 פילים - הפעם הראשונה בה התמודדה רומא עם צבא מלכותי הלניסטי (והפעם הראשונה בה פגשה פילי מלחמה).

בהתנגשות הצבאית הראשונה נחלו הרומאים מפלה, אך הסבו אבדות קשות לפירהוס ולצבאו. המלך הציע שלום, אך הרומאים דחו את הצעתו והשיבו שאין בכוונתם לנהל מו"מ עם אויב חיצוני היושב על אדמת איטליא. אם סיפור זה אכן היסטורי, הוא מלמד רבות על התפיסה העצמית הרומית ביחס לאיטליא. בקרב הבא (279) שוב ניצח פירהוס, אך במחיר כה כבד עד כי סחט מהמלך את משפטו המפורסם: "עוד נצחון כזה ואבדנו" - הלא הוא נצחון פירהוס המקורי.

פירהוס ויתר על המערכה נגד הרומאים ועבר לסיציליא, שם הסתבך בקרבות מול הכוחות הקרתגנים, שמצדם מיהרו לכרות ברית הגנה עם רומא. לאחר מכן חזר שוב לאיטליא, הובס בקרב על-ידי הרומאים, וחזר ליוון (שם מצא את מותו עד מהרה מפגיעת רעף שהושלך עליו מגג בניין בעת קרבות רחוב בעיר ארגוס).

למערכה נגד פירהוס היו שתי השלכות מיידיות:
(א) הסמניטים ועמים אחרים בדרום איטליא התמרדו, ונדרש עוד עשׂור של לחימה נמרצת כדי להכניעם.
(ב) האופקים הצבאיים של רומא התרחבו לראשונה אל מחוץ לגבולות איטליא
(ג) התברר באופן מובהק היתרון של רומא בארגון ובכח-אדם, יתרון שהיה בו די כדי להביס צבא של מצביא הלניסטי מהולל.

המלחמות הפוניות

קרתגו היתה בעלת-ברית של רומא עוד משלהי המלוכה. כל עוד לא היה לרומא "גבול משותף" עם קרתגו, לא היתה בעיא. ברגע שהפכה רומא לכח השליט בדרום איטליא, היא החלה לקבל הזמנות להתערב בענייני סיציליא. כיון שגם הקרתגנים היו מעורבים בסיציליא עד מעל לראש, הלכה וגברה הסבירות להתנגשות, עד שזו באמת קרתה.

המלחמה הפונית הראשונה (מפה): 264-241.

  • רוב הלחימה התבצעה בים - פעם ראשונה בה רומא מעורבת במלחמה ימית מובהקת.
    • פיתוח אמצעי לוחמה חדש בים - העורב, Corvus (תמונה).
    • המשאבים הרומיים הוכחו לא רק ביכולת להעמיד צבא אחרי צבא, אלא גם ביכולת לבנות ציים חדשים אחרי אבדן קודמיהם.
  • עם תום המלחמה סיציליא הופכת לאי רומי - הפרובינקיא הראשונה

המלחמה הפונית השניה (מפה):

  • הקרתגנים בראשות משפחת ברקא מפצה על אבדן סיציליא בבניית אימפריא בספרד
  • חניבעל והאסטרטגיא של גישה עקיפה
    • חלק מבעלות בריתה של רומא מתמרדות (בעיקר הסמניטים, אבל לא רק), אבל רובן נשארות נאמנות. השיטה הרומית עובדת.
  • המלחמה מתנהלת בו-זמנית באיטליא, ספרד, סיציליא, ולבסוף...
    • לוקיוס קורנליוס סקיפיו הצעיר והאסטרטגיא של גישה עקיפה
  • בעקבות המלחמה, רומא הופכת לכח השליט במערב הים-התיכון, מחזיקה אדמות בספרד
    • קשר יבשתי לספרד יוצר פרובינקיא גאלית.

המלחמה הפונית השלישית: 149-146:

  • קאטו הנודניק הזקן
  • החרבת קרתגו והקללה על אדמתה

המלחמות במלכים ההלניסטיים

Roman empire in 133.JPG

מורשת אלכסנדר, השׂחקנים הראשיים: מקדון, בית-סלווקוס, בית-תלמי, פרגמון, הליגא האייטולית, הליגא האכאית, רודוס, שׂפרטא, אתונא.

  • חוסר שיתוף פעולה בסיסי בין הגורמים הללו, חוסר הבנה לגבי גודל האיום הרומי.

201/0: רומא מוזמנת על-ידי פרגמון ורודוס להתערב בענייני יוון. הסנאט מאשר, והקונסולים מביאים ההצעה בפני אסיפת העם. העם מצביע בשלילה!

  • תשישות כללית לאחר מלחמת חניבעל
  • חשש גדול מהמוניטין של הצבאות ההלניסטיים וממורשת אלכסנדר
  • אבל האוליגרכיא כופה את רצונה ופותחת במלחמה בכל מקרה

מכאן ואילך, חצי-מאה של מלחמות חוזרות ונשנות בה מנצחים הרומאים כל צבא דובר יוונית שיוצא לשׂדה המערכה מולם.

146: חרבן קורינתוס והשתלטות מוחלטת על יוון

133: אטלוס מלך פרגמון מת, ומוריש את ממלכתו לרומא

בחזרה לפולביוס...