תשעב ב - בין מצרים וסוריא - יסודות הממלכה הסלווקית

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלכסנדר הגדולהדיאדוכיםהתגבשות הסדר החדשיסודות הממלכה התלמיתיסודות הממלכה הסלווקית

העימות הגדולבין אלים ובני-אדם: פולחן השליט ההלניסטיהענן מן המערבקומפלקס חנוכהסלבוס


סלווקוס I ניקאטור (312-281)

  • מבוגר מאלכסנדר בכשנתיים
  • בהסכם בבל (323) מונה למפקד הפרשים ה"חברים" (hetairoi)
  • בהסכם טריפרדיסוס (321) מונה לסטרפ בבל, אך הודח על-ידי אנטיגונוס (316) ועבר לשרת את תלמי I
  • ב-312 יוצא לבבל, משתלט דרכה על הסטרפיות העליונות ומגיע עד הודו (500 הפילים)
  • ב-305 מייסד בירה על נהר החידקל (Tigris) על שמו - סֵלֵוּקיא
  • ב-301 ממלא תפקיד מכריע בקרב איפסוס
  • ב-300 מייסד בירה נוספת בצפון מערב סוריא - אנטיוכיא, כפי שמספר סטראבו 16.2.4:
Seleucis is not only the best of the above-mentioned portions of Syria, but also is called, and is, a Tetrapolis, owing to the outstanding cities in it, for it has several. But the largest are four: Antiocheia near Daphne, Seleuceia in Pieria, and also Apameia and Laodiceia; and these cities, all founded by Seleucus Nicator, used to be called sisters, because of their concord with one another. Now the largest of these cities was named after his father and the one most strongly fortified by nature after himself, and one of the other two, Apameia, after his wife Apama, and the other, Laodiceia, after his mother...
Antiocheia is likewise a Tetrapolis, since it consisted of four parts; and each of the four settlements is fortified both by a common wall and by a wall of its own. Now Nicator founded the first of the settlements, transferring thither the settlers from Antigonia, which had been built near it a short time before by Antigonus; the second was founded by the multitude of settlers; the third by Seleucus (II) Callinicus; and the fourth by Antiochus (IV) Epiphanes.

הטטרפוליס הסלווקי היה אחד המרכזים העירוניים החשובים והגדולים של הים התיכון העתיק.

  • הדיאדוכים מקימים ערי בירה על שם עצמם (חוץ מתלמי)
    • פולחן מייסד
  • אנטיוכיא ולא אנטיגוניא
  • התפתחות עיר בשלבים
  • העניין המשפחתי: אנטיוכוס, אפאמה, לאודיקה ואפולו

במאה הרביעית לספירה כתב ליבניוס, הרטוריקן איש אנטיוכיא, את הדברים הבאים (נאום 11 פרקים 101-104):

(101) The other kings pride themselves on destroying existing cities, but what distinguishes this king (Seleukos) is that he raised cities which did not exist. He set up so many over the world that they were enough to take on the names of the cities in Macedonia and also the names of members of his family; you can see in fact many bearing the same name, and of both men and women. (102) …You may to go Phoenicia and see his cities there, and you come here to Syria and see even more and greater cities.
(103) He extended his fair enterprise as far as the Euphrates and the Tigris, surrounded Babylon with cities on every side and planted them even in Persian. There was in short no place fit to receive a city that he left bare, but through his work of hellenization he brought the barbarian world to an end.
(104) And yet it is not the case that just as he founded many other cities in addition to this one (Antioch), so he placed another above her. He established his scepter here and gave Antioch precedence over others; these he built to be as it were her servants, and non did he find more suitable for his royal residence.
  • ערים מרובות לאיחוד הממלכה ויִוֻּנה
  • בסופו של דבר, דגש ים-תיכוני

אנטיוכוס I סוטר (281-261)

כותב אפיאנוס בפרק 65 של ספרו המלחמות הסוריות:

After the death of Seleucus, the kingdom of Syria passed in regular succession from father to son as follows: the first was the same Antiochus who fell in love with his stepmother, to whom was given the surname of Soter, "Savior", for driving out the Gauls who had made an incursion into Asia from Europe.

בסיפור האהבה של אנטיוכוס וסטרטוניקה כבר עסקנו. מה לגבי הגאלים?
עוד עסקנו כבר בפלישה הגאלית בסוף הרבע הראשון של המאה ה-3, שעלתה לתלמי "המרעים" קראונוס בחייו, ושבעקבות ההצלחה כנגדה זכה אנטיגונוס גונטס (בן-דמטריוס, נכד-אנטיגונוס) במלכות מקדון. כחלק מאותו מהלך הוזמנו הגאלים לאסיא הקטנה כשׂכירי חרב כדי לסייע לפרוק את עול השלטון הסלווקי. עד מהרה הפכו לאימת כל הסביבה. בשנת 275 או 274 יצא אנטיוכוס I נגדם, כפי שמספר לוקיאנוס, זוכסיס 8-11.

  • מדוע רק 16 פילים?
  • המאמצים לשלוט באסיא הקטנה: משׂימה מתמדת של הסלווקים, בעימות מתמיד עם התלמים ועם שליטים מקומיים

למעשׂה, הסלווקים עמדו שוב ושוב מול האתגר שהפיל את פרדיקס, אומנס ואנטיגונוס: כיצד להחזיק בכל חלקיה של ממלכת אלכסנדר?

  • עיור מוגבר, כפי שראינו לעיל, וביחוד בצפון-מזרח, כחומת מגן על העולם המיושב נגד השבטים הנודדים מערבות מרכז אסיא.
  • הסתמכות על האצולה המקומית, כפי שהיה עוד בימי הפרסים
  • ביסוס נתיבי הסחר מזרח-מערב כמקור הכנסה וכגורם מקשר בין חלקי הממלכה
  • ויתור על אירופא (ברית ושתוף פעולה עם אנטיגונוס גונטס)
  • הטרדת תלמי II בעורפו באמצעות יריבו מאגאס (המלחמה הסורית ה-I) ושמירה על הסטטוס קוו בסוריא.

אנטיוכוס II תאוס (261-246)

  • סלווקוס, אחיו הבכור, חוסל בידי אנטיוכוס I מסיבות שאינן ידועות
  • אנטיוכוס II כהן כמלך-משנה (במזרח) כמה שנים לפני מות אביו
  • השקיע את רוב מאמציו באסיא הקטנה - המלחמה הקרויה (שלא בצדק) המלחמה הסורית ה-II
    • אנטיגונוס גונטס ואנטיוכוס II מחד, תלמי II פילאדלפוס מאידך, ערים יווניות שונות סובלות בתווך. רוב הפרטים אינם ידועים.
    • בזמן המאמץ המוגבר במערב מוזנחות הסטרפיות העליונות. העדר הישׂגים משמעותיים מאותת על חולשת אנטיוכוס.
      • בזמן זה לערך מתחיל דיודוטוס (=תאודוטוס), הסטרפ של סוגדיאנא ובקרטיא, שנהנה זה זמן מה מחירות מוחלטת לעשׂות כרצונו, לקרוא לעצמו "מלך" על מטבעותיו. (בעיית מקורות).
    • יתר על כן, ההסכם בסוף המלחמה, ובלבו נישׂואין בין אנטיוכוס II לבין בתו של תלמי, ברניקה "הסורית" (252), מכריח את אנטיוכוס לגרש את לאודיקה אשתו, ויוצר משבר שושלתי חריף.
    • בשנת 247 יוצא אנטיוכוס II לאפסוס כדי לפייס את לאודיקה גרושתו...

אפיאנוס, המלחמות הסוריות 65:

This Theos was poisoned by his wife. He had two wives, Laodice and Berenice, the former a love-match, the latter a daughter pledged to him by Ptolemy (II Philadelphus). Laodice assassinated him and afterward Berenice and her child. Ptolemy (III Euergetes), the son of Philadelphus, avenged these crimes by killing Laodice. He invaded Syria and advanced as far as Babylon. The Parthians now began their revolt, taking advantage of the confusion in the house of the Seleucids.

ומוסיף סטראבו 11.9.2:

But when revolutions were attempted by the countries outside the Taurus, because of the fact that the kings of Syria and Media, who were in possession also of these countries, were busily engaged with others, those who had been entrusted with their government first caused the revolt of Bactriana and of all the country near it, I mean Euthydemus and his followers; and then Arsaces, a Scythian, with some of the Dahai (...), invaded Parthia and conquered it.
  • אבל אולי קרו הדברים קודם לכן?
  • הפרתים הופכים למעצמה שתחזיק מעמד עד המאה ה-3 לס'
  • מאיפה יגיעו פילים חדשים?

סלוקוס II קליניקוס (241-226)

Kallinikos: המיטיב לנצח, יפה הנצחון

  • סלווקוס II מתמלך בתמיכת אמו, לאודיקה, הפועלת לחיסול בנה של ברניקה, ואח"כ לחיסול המלכה עצמה.
  • תלמי III אֵוּאֵרְגֵטֶס, זועם על מות אחותו, פותח במלחמה הסורית ה-III, משתלט על חלקים מאסיא הקטנה ומגיע עד בבל.
    • לפי מורשת תלמי I, לא מתפתה להמשיך, ומסתפק לבסוף בשלטון על סלוקיא - עיר הנמל של אנטיוכיא.
  • בינתיים מתמלך אחיו של סלוקוס, אנטיוכוס "הנץ" (Hierax) באסיא הקטנה (ובחסות אמו התככנית), והממלכה מתפצלת למעשׂה.
  • פותח במסע צבאי נגד ארסקס והפרתים, אבל נאלץ לחזור לאנטיוכיא בשל קנוניא שרקחה נגדו דודתו סטרטוניקה.
  • מכאן ואילך הוא מתבצר בעיר הבירה, עד מותו בתאונת רכיבה ב-226.
  • בינתיים מביס אטלוס I מפרגמון את אנטיוכוס ובעלי-בריתו הגאלאטים בסדרת קרבות, מכריז על עצמו כמלך, ומשתלט על רוב נכסי הסלווקים באסיא הקטנה.

עם מות סלווקוס II מתמלך בנו אלכסנדרוס תחת השם סלוקוס (ולפיכך הוא III). פותח בנסיון כושל להחזיר את האבדות באסיא הקטנה, אך נופל עד מהרה קרבן לקשר הרעלה בידי שניים מקציניו. את מקומו תופס אחיו הצעיר אנטיוכוס.

אנטיוכוס III "הגדול" (223-187)

את שנותיו הראשונות בילה אנטיוכוס הצעיר (בן 18 בעלותו לשלטון) בדיכוי שלל מרידות שפרצו עם מות אחיו. תוך כדי כך נתחוור לו:

  • שחייליהם של הסטרפים המורדים נאמנים לו אישית, כמלכם
  • שתלמי IV פילופטור (אוהב-אביו) תמך בסתר במרידות, וביחוד בדודו המורד אכאיוס, שהשׂתרר על אסיא הקטנה

אבן המחלוקת, כרגיל, היתה קוילה-סוריא (פוליביוס 5.67)

  • לאחר הצלחות ראשוניות ניגף אנטיוכוס III בפני הצבא התלמי בקרב רפיח - ההתנגשות הצבאית הגדולה ביותר מאז איפסוס. אנטיוכוס: 62,000 חי"ר, 6,000 פרשים, 102 פילים. תלמי: 70,000 חי"ר, 5,000 פרשים, 73 פילים
  • לתלמים היה יתרון בחי"ר מאומן וכבד
  • אנטיוכוס הצעיר התפתה לרדוף בראש האגף הימני אחר האגף השׂמאלי התלמי הנסוג, ונעדר מרגעי ההכרעה

על-אף הכשלון בוחר אנטיוכוס לצאת למזרח, ולהשיב לעצמו את השלטון על כל ממלכת אבותיו.
על כך פולֻביוס 11.34:

Euthydemus... answered the envoy by saying that "Antiochus was acting unjustly in trying to expel him from his kingdom. He was not himself a revolted subject, but had destroyed the descendant of some who had been such, and so had obtained the kingdom of Bactria." (... and urged) Antiochus not to grudge him the royal title and dignity, "for if he did not yield to this demand, neither of them would be safe: seeing that great hords of Nomads were close at hand, who were a danger to both; and that if they admitted them into the country, it would certainly be utterly barbarised."
(...) after several journeys of Teleas to and fro between the two, Euthydemus at last sent his son Demetrius to confirm the terms of the treaty. Antiochus received the young prince; and judging from his appearance, conversation, and the dignity of his manners that he was worthy of royal power, he first promised to give him one of his own daughters, and secondly conceded the royal title to his father. And (...) marched away after liberally provisioning his troops, and accepting the elephants belonging to Euthydemus.
He crossed the Caucasus and descended into India; renewed his friendship with Sophagasenus the king of the Indians; received more elephants, until he had a hundred and fifty altogether (...)
This was the extreme limit of the march of Antiochus into the interior: in which he not only reduced the up-country Satraps to obedience to his authority, but also the coast cities, and the princes on this side Taurus; and, in a word, consolidated his kingdom by overawing all his subjects with the exhibition of his boldness and energy. For this campaign convinced the Europeans as well as the Asiatics that he was worthy of royal power. . . .

בכוחות מחודשים פונה אנטיוכוס III שוב למלחמה נוספת נגד התלמים, והפעם נגד תלמי V אפיפנס, שעלה לכס השלטון אחרי מות אביו, ועודנו ילד.
במלחמה הסורית ה-V עולה בידי אנטיוכוס הגדול לעשׂות את שנכשל בו במלחמה הקודמת, והוא כובש את ארץ-ישׂראל כולה.

  • על ההסדרים בארץ לאחר הכיבוש: יוספוס, ענתיקות 12.129-146
  • ברגע זה עומדת הממלכה הסלוקית בשׂיא גדולתה, כפי שעמדה בימי סלוקוס I ניקאטור.


מושגים לשיעור

סֵלֵוּקיאאנטיוכיאאפיאנוסבית אַטַּלוֹספרגמוןסלווקוס I ניקאטוראנטיוכוס I סוטראנטיוכוס II תאוססלוקוס II קליניקוסאנטיוכוס III הגדולהמלחמה הסורית ה-Iהמלחמה הסורית ה-IIמלחמה הסורית ה-IIIהמלחמה הסורית ה-IVמלחמה הסורית ה-Vדיודוטוס (=תאודוטוס) • קרב רפיחתלמי V אפיפנס


אלכסנדר הגדולהדיאדוכיםהתגבשות הסדר החדשיסודות הממלכה התלמיתיסודות הממלכה הסלווקית

העימות הגדולבין אלים ובני-אדם: פולחן השליט ההלניסטיהענן מן המערבקומפלקס חנוכהסלבוס