תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים 10

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים

שיעור עשירי

31.05.2010

הדור האחרון

כמה מילים להתחלה: הספר שעשה את גרואן כוכב נקרא הדור האחרון של הרפובליקא הרומית (590 ומשהו עמודים, פונט קטן ודפים גדולים) שבהם הוא יצא נגד הקונצנזוס שהחזיק באלפיים השנים שלפניו, שגרס שהרפובליקא הרומית הגיעה לקיצה (כמה כנראה בשנת 509 לפנה"ס) בינואר 49 לפנה"ס. זה התאריך שבו יוליוס קייסר חצה את הרוביקון (=עשיית מעשה שממנו כבר אין חזרה, נחל קטן, לא אמזונס. הגבול המנהלי בין איטליא לפקובינקיא גאליה שמדרום לאלפים. עמק הפו שמדרום לו הברברים.). בשטח, המשמעות של זה הייתה שהוא יצא מהפרובינקיא שלו, נכנס עם צבא לאיטליא. עבירה בוטה על החוק, הכרזה על מלחמת אזרחים. דור אחרי שזה קרה, אנשים שעוד ראו את המאורעות האלה בעיניים (בעיקר סלוסטיוס, ההיסטוריון הרומי הפעיל פוליטית) אמר: הרפובליקא הרומית הגיעה לקיצה הטבעי, לא הייתה ברירה אלא שזה יקרה.

זו הייתה הדעה הרווחת במחקר, מצאו 1001 הסברים וסיבות למה הרפובליקא הרומית כבר לא יכלה לתפקד, אולי בגלל שהדבירה את כל אויביה מחוץ, או שהכלים השלטוניים ששרתו עיר מדינה לא יכלו לשרת אימפריא. הסברים מלומדים כאלה ואחרים הוצעו לשאלה מדוע קרסה הרפובליקא הרומית, כולם יצאו מנקודת המוצא שזה היה מחויב המציאות, עד שאריק גרואן כתב שזה בכלל לא היה מחויב המציאות. הוא מצייר תמונה שמראה איך המוסדות הרומיים ממשיכים לתפקד גם שלוש שנים לפני הקריסה. הוא הטיל את האחריות על אותו דור שבמשמרת שלו זה קרה. לכן, הספר נקרא הדור האחרון. הגיע למסקנה ששום דבר מכל זה לא היה חייב לקרות.

על פניו, נראה דיון מחוכם. בוויכוחים האלה חוזרים למלחה"ע הראשונה. כמה מהאחריות שלה נחה על הכתפיים של גבריל פרינציפ שדפק כדור לפרנץ פרדיננד וכך התגלגלה באמצעות בריתות המלחמה בין שני צדדים. נשאלת השאלה, האם זה אותו אדם עם אקדח או שמא הוא רק זרק את הגפרור והכל כבר היה מוכן? אי אפשר לחזור אחורה בזמן, הגפרור כבר נזרק. מצד שני, העובדא היא שעד לגרואן, 2000 שנה של מחקר לא ראו את זה ככה וגם היום הוא בעמדת מיעוט גורף. נכתבו הרבה מאמרים וספרים אחר כך שנועדו להפריך את מה שהוא כתב. בהקדמה לספר, הוא כותב איך הגיע לרעיון. גרואן הקים תוכנית אקדמית בברקלי של סוף שנות השישים. היה שם סקס, סמים ורוקנרול, מלחמה נגד ויאטנם. הגרייטפול דד היו ההפגנה בברקלי. כשכל זה קורה (לנו יש פה מיקי מאוס אחד גדול לעומת מלחמת ויאטנם) וועדות ישבו ודנו במועמדות של סטודנט זה או אחר, חשבו אם לעשות סמינר מחלקתי או משהו אחר. משם נחתה עליו התובנה שגם כשנראה לך שהעולם בחוץ עולה בלהבות, יש במשרד ליד אנשים שממשיכים לדון בכל הדברים הקטנים האלה. אין לסיפור הזה לקח.

אברהם

דור הפלגה= הדור של מגדל בבל, מיתולוגי לחלוטין. יש לסיפור גירסאות שונות. הסיפור שבו האלילים רבים ביניהם על הדייסה. כשאנחנו ניגשים לנתח מיתוסים, להשוות גירסאות שלהם, למיין את הממים ודברים כאלה, לחזור בזיכרון אחורה לפגישה של היום, יש לנו סיפור – אבל מהשטח, באופן מאולתר, הרן קרא תיגר על הגירסא הכתובה. זו הגירסא שרובנו הכרנו, ולא מקריאה. זו הוכחה לכוח של מיתוס לעבור ולהפיץ את עצמו, להשתכפל (שפה ממטית), לפחות באופן חלקי בעל פה על אף רשמיות וגירסא כתובה. למסורת בעל פה יש כוח לנוע לאורך הזמן ולרוחב. כשנשאל את עצמינו מה זה המם באיזשהו עניין, אין הגדרה רשמית או מחייבת. אין גם הגדרה רשמית מחייבת של מה זה גן, היישות החומרית שבאנלוגיא אליה פותח המם. העניין של השכפול חייב להיות וזה מה שצריך לשים אליו לב. מה משתכפל.

הבעיא עם דמותו של סוקרטס היא שהוא לא השאיר אחריו כלום מבחינה אישית. תלמידים שלו כתבו עליו, בעיקר פלטון, קסנופון ויש שברי מידע גם במקומות אחרים. נוצרת לנו דמות שהיא דמות היסטורית, בין הדמות שפלטון מציין לבין הדמות של קסנופון יש פערים. החוקרים הגרמנים אוהבים לקחת הוגים ולמיין את כתביהם לפי מרק המוקדם, המתקדם, המאוחר. היסטוריא אינטלקטואלית בתוך אדם אחד. מיהו האיש סוקרטס? איך אפשר להגיע אליו? אם יש משהו שאפשר לראות שמשתכפל מסיפור לסיפור ולאו דווקא אירוע היסטורי, תוספת שלא קשורה לסיפור ודווקא היא משתכפלת יכולה לעזור לעשות את התהליך. זה דומה לספר שנצלם ממנו עמוד ואז מהצילום נצלם עוד צילום. באיזשהו שלב תהיה מוטציא שתתחיל להשתכפל, למשל קימוט של חלק מהעמוד.

מה זה תנא דבי אליהו?

אגדה. כשמתעסקים בספרות חז"ל, החלוקה הברורה היא בין אגדה לבין הלכה. הלכות זה האם מותר לכהן הגדול לצאת אל מחוץ למדינה בבגדי הכהן הגדול, כן או לא? אלכסנדר פגש את שמעון הצדיק, זו אגדה. לרוב לא גוזרים הלכה מאגדה. ממתי החיבור הזה? זה אחד החיבורים שעדיין זקוקים להרבה מאוד תשומת לב מחקרית. ביצירה הזו רואים את אחת הבעיות האופייניות מאוד לספרות המדרשית. סיפור אגדה שמובא במסגרת ז'אנר ספרותי חז"לי שנקרא מדרש. אחת הבעיות הבולטות בספרות המדרשית היא שיש בחיבורים עצמם סימנים מאוחרים. בהרבה מאוד מקומות בספרות המדרשית וגם פה, היא שומרת (עבודה שיהיו בה סימנים של אי ידיעת הטקסט תכשל אוטומטית. לשים הכל בהקשר של זמן ומקום, זה העוגן שלנו).

ככלל, תנאים הם חז"לים שחיו ופעלו בעיקר לפני חתימת המשנה. 200, 220 לספירה – הדור הראשון של המאה השלישית לספירה הוא הדור שבו אנחנו עוברים מתנאים לאמוראים, שמעמידים את התלמוד הארץ ישראלי והבבלי על בסיס המשנה. לא נכנס חומר חדש יותר לתנ"ך והוא זהה ב-90 והרבה מאוד אחוז למה שאנחנו רואים היום כבר סביב חורבן בית שני. ב-80 ומשהו אחוז, אפשר ללכת אחורה עד לימי עזרא ושיבת ציון, 400 ומשהו לפני הספירה, אבל על הכל יש מחלוקות.

תנא מבית מדרשו של אליהו (הנביא?) זורק אותנו פעמיים לעולם המיתי, טקסט מאוחר מהתקופה האסלאמית שאומר אחורה שהוא שייך לתקופת התנאים ויש לו עוד השלכה אחורה, יש חלקים בטקסט שמדברים בגוף ראשון וכאילו משתמע מהם שאליהו הנביא הוא זה שאומר אותם. משוקעים בו חלקים עתיקים מאוד. יש הרבה מאוד טקסטים שאנחנו רואים שחלפו אלף שנה בין מופע אחד שלהם למופע אחר שלהם, והם שמרו על הסיפור ועל התנסחויות מדויקות. איך זה שרד? אולי בעל פה. לשנות זה לשנן, אם נהפוך מל"ה לכפולים (שנה – שנן). אנשים ידעו הכל בעל פה מאות שנים, עד שזה עלה לכתב. תרבות שמעבירה מאב לבן טקסטים שלמים בעל פה יכולה לשמר נוסחים הרבה זמן בלי מדיום כתוב. אנשים שניתחו את ההיבטים הלשוניים, ניתוחים ספרותיים לוקחים אותנו לתקופות מאוחרות יותר.

הסיפור

באילו רעיונות גדולים אפשר להבחין בטקסט?

מסירת הנפש על כבוד שמיים, זה רעיון או מם שקיים פה. גם דיבורים על העולם הבא. מיד כפתוהו ועקדוהו. השאלה האם יש פה קשר לעקידת יצחק נהיית מוצדקת מבחינה מחקרית. אפשר לקשר בין שתי העקידות, לדרוש מדרש, תיאולוגיא. הדרך לצאת מזה מבחינה אקדמית, קל וחומר אם מדברים על ממטיקא, זה ללכת לכיוון של ספרות השוואתית. אבל אנחנו לומדים היסטוריא, איך נקח את כיוון הטיעון הזה וננסח אותו כדי לבנות טיעון היסטורי? מימד הזמן, התייחסות לזמן. זה, אפילו אם נגיד שזה מקור תנאי, כלומר מגיע משתי המאות הראשונות לספירה, עדיין ברור שזה נכתב הרבה אחרי ספר בראשית. אם מישהו יבוא נטפל בו. מי שכתב את זה בטוח הכיר את ספר בראשית. אם מישהו יבוא עכשיו, זה ממש יפתיע- אבל גם בו נטפל. הציטוטים שבסיפור מהמקרא מופיעים בטקסט, הסוגריים עם הפסוקים לא היו במקור. ההנחה הבסיסית של ספרות חז"ל היא שכולם יודעים את התנ"ך בעל פה, או לכל הפחות שמי שלא יודע את התנ"ך בעל פה- יש לנו צ'ק פתוח להסתלבט עליו כמה שבא לנו. הרבה מאוד מהטקסטים האלה נולדו בעל פה, זו משמעות המשנה, משהו שמדקלמים. אפילו התלמוד הבבלי, היו ימים שבהם אנשים ידעו את כולו בעל פה עם המוזיקא שלו. כל ילד תימני שגדל בבית מסורתי יודע לשיר את התורה בעל פה.

טיפ: בכל פעם שמישהו הולך ומספר סיפור, קל וחומר בכל פעם שמישהו לוקח סיפור מוכר ומבצע בו שינויים (מוטציות), יש סיבה. כשאנחנו מדברים על גנטיקא, הסיבה למוטציות היא לרוב אקראית. בממטיקא, המוטציות לא תהיינה אקראיות כי זה אנשים מספרים. במיתוסים, המוטציא תמיד תהיה מכוונת ואנחנו צריכים לשאול או לבודד את המוטציא, מה חדש. ולשאול מי עשה את זה ולמה הוא עשה את זה דווקא ככה. אם יש לנו סוקרטס אחד אצל פלטון ואחד אצל קסנופון, אחת השאלות היותר מעניינות היא מדוע הסוקרטס של קסנופון נראה ככה ושל אפלטון נראה אחרת.

חזרה לשאלת המחקר על העקידה: אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזה הטקסט המאוחר יותר ושהם השתמשו במילה עקדוהו במיוחד כיוון שמדובר באברהם, אפשר לומר שהכותב של הטקסט הזה בגירסתו הנוכחית כפי שהוא עומד לפנינו ובמידה שהוא העתיק, המקור שלו- רצו ליצור אצל ציבור הקוראים או השומעים חיבור בין העקידה של אברהם לבין העקידה של יצחק. הטיעון הוא על מי שאחראי על הנוסח הזה. זה טיעון היסטורי עליו. המלכודת היא שיש לנו פה שתי כרונולוגיות שמתנגשות אחת בשניה והפוכות. לפי סיפור המסגרת, הזמן שזורם בסיפור, האירוע הזה מתרחש לפני עקידת יצחק. דור אחד לפני. בזמן ההיסטורי, הסיפור של עקידת יצחק מתרחש אלף שנה או מאות שנים לפני הסיפור הזה (לפני שהוא נכתב). גישה היסטוריציסטית. אם נלך לאנשים שאומרים, אם זה כתוב בספר שהר' מאשר, כל מה שכתוב שם הוא אמת. גם האגדות. עבורם אין פה בעיא כרונולוגית. עבורינו, הטקסט המאוחר יותר מדבר על תקופה מאוחרת יותר. זו אבחנה חיונית.

האם הפרט שאנחנו עכשיו הולכים להתייחס אליו קיים גם (נניח שאנחנו מכירים אותו מסיפור של המאה השלישית לפני הספירה) במאה החמישית לפני הספירה? זו בעיא. למיתוסים יש אבולוציא, יכול להיות שפרט מופיע לראשונה במאה השלישית. זה ההבדל בין הסטרקטורליזם והממטיקא, מימד הזמן.

בטקסט שלנו, יש מעבר מלפני המנין (שממנו אפשר להבין שהטקסט נכתב אחרי שאברהם חי) ואחריו, (מנין?, תדע לך שכן)- שבו אנחנו עוברים לזמן המיתי. מה התובנה הגדולה של אברהם? חניפיה, מונותאיזם. אם הייתה דמות היסטורית בשם אברהם והמסגרת הכרונולוגית של סיפורי המקרא עומדת במקומה, איפה נמקם אותו? נניח באלף השני לפני הספירה (יצאנו לארג'ים). הגירסא הכי מוקדמת של הסיפור הזה המוכרת מופיעה בטקסט מדרשי מהמחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה. המרחק של הסיפור, הפעם הראשונה של אברהם כמנפץ צלמים היא בערך אלפיים שנה אחרי שהדמות אברהם הייתה לכאורה אמורה לחיות. מתי בפעם הראשונה ברשומות ההיסטוריות אנחנו פוגשים באופן מובהק את הרעיון שיש רק אלוהות אחת ביקום? אחנתון, במאה הארבע עשרה לפני הספירה. לא מאוד רחוק ממתי שאותו אברהם היה אמור לחיות. אחנתון היה למיטב ידיעתנו הראשון שאמר – יש רק אלוהות אחת, סוג של מם. הוא חיבר עם זה מם נוסף שאומר שכל מני אנשים מסוימים שאומרים אחרת, צריך להכנס בהם. חוסר סובלנות דתית. הוא היה מלך מצרים וקיבל רעיון והלך ויישם אותו. ניפוץ הצלמים (ישוע רק הלך ושרף בנקים), דיברנו על הקנאות. בהיסטוריא המתועדת, אחנתון הוא הקנאי הדתי הראשון, הראשון שהלך והתעלל באחרים בגלל קנאה דתית. באגדה היהודית, התפקיד הזה שמור לאברהם. מרחקי הזמן, פערי הזמן הם כבירים, בין אברהם שחי מתישהו לבין הסיפורים על אברהם שאנחנו פוגשים פה, מצד שני- אנחנו פגשנו את הסיפור על אברהם מנפץ האלילים בעל פה ואין לדעת מתי פעם אחרונה בשרשרת המסירה של הסיפורים שהגיעו אלינו, התערב טקסט.

לשיעור הבא

זה יהיה השיעור האחרון. לקרוא את המאמר על אבראהים של אורי רובין.