תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים 4

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיעור 4

22.03.2010

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים

אבוי לבושה.

יוסף בן מתתיהו

כשהמרד פורץ, בשנת 66-67 יוסף בן 30 בערך. היו לו חיים דרמטיים מאוד, נולד לאחת ממשפחות האצולה המובילות בשלהי ימי בית שני. חשמונאי, דור 7-8 ממתתיהו דרך יהונתן (הבן הצעיר ביותר מחמשת האחים של חנוכה). שייך לאחת ממשפחות האצולה המובהקות של החברה היהודית הישראלית. מצד שני, הוא לא הגיע מהענף השליט של המשפחה הזו (זה שיוצא משמעון, האח השני בסדר האחים). שמעון הוא האחרון מהאחים ששרד, כל חמישתם מתו מיתות שונות ומשונות ואיש מהם לא מת במיטתו. סיפורי מיתה מסמרי שיער.

חלק מהאריסטוקרטיא הירושלמית, הוא מספר לנו שבנעוריו הוא נחשב עילוי בתורה (מותר לחשוד). כחלק מתהליך הלימוד וההתבגרות שלו, עבר את הכתות המרכזיות ביהדות של אותה התקופה. יוצר מההלכה הצדוקית אליה נולד, עובר דרך כל מני קבוצות שמתבודדות במדבר. נקרא איסיים באופן כללי ולא מדויק. בסופו של דבר מוצא את עצמו בחוגים הפרושיים. אותם חוגים שלרבות הימים הם אבות אבותיהם של הרבנים (במבט לאחור). יש חשד פרטי לפיו יוסף בן מתתיהו הוא רבי יוסי הכהן ממסכת אבות. (של אוֹרי). עליו נאמר שהוא מעולם לא ניתן בידי גוי. מה הביג דיל אצל יהודי ארץ ישראלי בנושא הזה?

הסימן הראשון שצפוי ליוסף בן מתתיהו משהו מעבר לקריירא סטנדרטית הוא שממש רבע שעה לפני פרוץ המרד הוא נשלח לרומא כדי לייצג שם את האינטרס הירושלמי. הספינה שלו טובעת, רוב האנשים טובעים והוא שוחה כל הלילה ומצליח להנצל. אבל הוא ירושלמי, אז זה מוזר. כשהוא חוזר מרומא, (הרבה זמן) הוא מוצא את ירושלם ויהודה כבר מחליקות במדרון הזה לעבר התלקחות של מלחמה מאסיבית ברומאים. על אילו מלחמות מדובר? יש בעיא בשיח הישראלי\העברי המודרני. קוראים לספר הזה מלחמות היהודים, שם שהולם את החיבור שעל שבעת כרכיו יש בו יותר ממלחמה אחת. רגעי השיא: הרומאים יושבים במצור סביב ירושלם, מסתכלים לתוך העיר ובה יש מלחמה מטורפת או כמה מלחמות בין קבוצות שונות של יהודים לבין עצמם. הרומאים בשוק, כי הם לא צריכים להתאמץ כדי לכבוש את ירושלם כשהחבר'ה בפנים עובדים על זה לבד. הספר נקרא המלחמה היהודית. זה השם המדויק יותר של הספר.

יוסף בן מתתיהו חוזר לירושלם ומוצא שהקטסטרופא הזו כבר בדרך.

קווצ' מהסיפור ושיטוח

והגירסא האוהדת ליוסף בן מתתיהו שהוא בעצמו מספר: בהתחלה הוא השתייך לקבוצה בהנהגת הדור שניסתה לבלום את ההדרדרות ללא הצלחה. מרוב שזה לא מצליח, הוא מפקד הגליל. עד כדי כך לא מצליח לו. מספר 2 בפיקוד הצבאי. או שהוא לא באמת היה מפקד הגליל או שהוא לא באמת ניסה למנוע את המרד. קשה ליישב את שני הדברים.

הוא כישלון גמור כמפקד צבאי, לא מצליח מי יודע מה. אספסיאנוס, הגנרל שנשלח מטעם נרו תופס את הגליל, יוספוס נופל בשבי. מבכר שלא להתאבד ונופל בשבי. נשמע מדכא להתאבד במערה. במשך זמן מה, הוא שבוי מלחמה במחנה של אספסיאנוס ומצליח להתבלט איכשהו. אם הוא באמת היה כזה ביג שוט כמו שהוא טוען שהיה לא קשה להבין איך הצליח להתבלט.

הנוהל הרומאי עם האסירים הבכירים היה לשמור אותם בחיים ולהוציאם להורג בטריומף (יוחנן מגוש חלב אולי ובר גיורא ככל הנראה). יוספוס עולה על עניין, מסתובבת בשטח נבואה(מתועדת בכל מני מקומות, אצל היסטוריונים מהעת העתיקה פחות או יותר בני התקופה, טאקיטוס וטוניוס) שאומרים שבשטח רווחה הנבואה שעומד לצאת מהמזרח מי שיהיה מלך העולם. טאקיטוס וסווטויניוס, כותבים רומאים שאינם אוהדי היהודים אומרים שהיהודים חשבו שמדובר במישהו מהם שהולך להשתלט על העולם, דניאל פרק ב'. (עם מילון ארמי עברי או סתם תרגום). בסופו של דבר, הנבואה הזו מתגשמת לווספסיאנוס, המפקד הצבאי של רומא במזרח שנהיה הקיסר של רומא. ליוספוס יש את התושיה לומר לווספסיאנוס ברגע נתון, אתה הולך להיות קיסר ברומא.

כשזה נאמר, זה בגדר מרידה במלכות (מסוכן). אבל נרון הקיסר מאבד את השליטה על המערכת הפוליטית, נאלץ להתאבד, מתחילה מלחמת אזרחים ברומא ומרידה במלכות נהיית חלון הזדמנויות פוליטי שווספסיאנוס מנצל. יוספוס עולה איתו, משתחרר מכבליו, נהיה אזרח רומי ובן החסות של הקיסר החדש, ומתחיל קריירא חדשה כהיסטוריון. בתחילה כותב את הסיפור של המלחמה בעברית או ארמית. תוך X זמן מוציא גירסא יוונית של החיבור על המלחמה (יש את זה בידינו עד היום).

איננו יודעים אם הנוסח היווני הוא תרגום או עיבוד מחדש, או כתיבה לגמרי מחדש. אולי זו יצירה די שונה והטקסט העברי המקורי שונה. את המלחמה הוא כתב על הפיירול (משכורת) של הקיסרים. שינוי לרעה במצבו החומרי ובמעמדו של יוספוס מתרחש כשהשושלת הפלאבית לא מחזיקה הרבה זמן בשלטון. כשהיא מתחלפת, הוא במצב שונה לחלוטין, הוא ידוע כסופר ונמצא ברומא אך ללא תמיכה קיסרית. מבחינת תהליך הכתיבה שלו, זה אומר שאת המלחמה הוא כתב, היו לו עוזרים.

ברור לגמרי שאת המלחמה כתבו עבורו אנשים כי שם היוונית שלו טובה מהקדמוניות שהוא כתב אח"כ. לא יכול להיות שהיוונית שלו התדרדרה עם הזמן. ההסבר המקובל הוא שאת המלחמה הוא עשה בעזרת עוזרי מחקר שכתבו בשבילו ביוונית טובה ואת הקדמוניות הוא כתב לבד. הוא כתב את הקדמוניות, יצירתו האחרונה היא נגד אפיון, כתב סנגוריא על היהדות כנגד משמיציה. אלה יצירותיו הגדולות, יש אוטוביוגרפיא שהוא כתב..

כל אלה, עד כמה שזה היה קשור בחברה היהודית, לא היו משתמרים. היהודים הראשונים שמראים סימני היכרות עם כתבי יוספוס חיו במאה העשירית באיטליא. מי שמאוד התלהב מכתבי יוספוס אלה המשכילים הנוצרים. בין השאר, בגלל שני הפרקים 63-64 בספר 18 שזכו לכינוי הטסטימוניום פלביאנום. כשמאמצים אותך, אתה מקבל אוטומטית את אחד השמות של מי שאיזרח אותך. בהקבלה לימינו, כל העובדים הזרים שאלי ישי יתן להם אזרחות יקבלו אוטומטית ישי לשם. שני הפרקים הקצרים האלה, שמספרים על ישוע, הם מאוד יקרים ללבם של חכמי הכנסייא כי יש לנו כאן עדות חיצונית לקיומו ההיסטורי של ישוע. יותר מזה, זו גם עדות מאוד אוהדת.

ישוע

יוסף בן מתתיהו כותב בסוף המאה הראשונה לספירה, 2-3 דורות אחרי הצליבה על קיומו ההיסטורי של ישוע. אומר עליו דברים חיוביים (המורה של האנשים שאוהבים ללמוד דברים נכונים, עשה את מה שהנביאים ניבאו עליו) דברים חיוביים. הקטע הזה הופך את כל כתבי יוספוס ל"כשרים" כנסייתית. סביב שני הפרקים האלה, אם נספור ביוונית כמה מילים יש בטקסט המקורי הזה וכמה מילים נכתבו על זה, היחס פר מילה לגבי כל הכתבים שאי פעם נכתבו בעת העתיקה (אולי חוץ מהתנ"ך) מנצח. ספר שלם נכתב על ההיסטוריוגרפיא של אלה שדיברו על הטקסט.

מהמאה הראשונה לספירה, זה הטקסט היחיד שהוא חיצוני לברית החדשה ומזכיר את ישוע. המילה כריסטוס מופיעה. הטקסט הזה משתמר בכנסיה ובזה הוא לא שונה מרוב הטקסטים שהשתמרו מהעת העתיקה. הרי הקטסטרופא הגדולה שנחתה על העת העתיקה נקראת בפינו ימי הביניים, תקופה שבה הציוויליזציה היוונית רומית די התמוטטה, כל הערים הגדולות שהיו פאר העת העתיקה נחרבו. רוב הטקסטים (היו המון, הרבה יותר מאשר בכל תקופה אחרת עד המצאת הדפוס. מייסוד הספריה באלכסנדריא, מאה 3 לפנה"ס עד למאה ה7 לספירה כשהיא נשרפת על ידי מוסלמים). לוקח זמן גם לתוך תקופת הדפוס עד שיש יותר ספרים. רוב הטקסטים המקוריים לא שרדו, ולא היו שורדים בכל מקרה כי טקסטים שכתובים על קלף ולא קבורים בחולות במצרים לא שורדים כ"כ הרבה זמן. מאיפה בכל זאת יש לנו טקסטים? הם הועתקו, בעיקר בביזנטיום במזרח ובמנזרים במערב. פיקוח כנסייתי על שימור הטקסטים קיים לכל אורך ימי הביניים.

יש תרומה של העולם האיסלאמי לגבי שימור המורשת הקלאסית בכמה יצירות של אריסטו. אבל הם שרפו את הספריה של אלכסנדריא, גורם מהותי לחורבן התרבות הקלאסית.

הספריה הגדולה של אלכסנדריא הייתה כמו בית הספרים, מטרתה הייתה לשמר עותק אחד מכל ספר ורצוי המקורי. כששרפו אותה במאה השביעית לספירה, המרחצאות הציבוריים של אלכסנדריא הוסקו במשך כמה שבועות רצוף רק עם הספרים. אנחנו קוראים תרגום אנגלי מהמאה ה-18 של וויסטון שראה כתבי יד מימי הביניים (כנראה). יוספוס היה דבר שהעתיקו הרבה כי הוא היה צופה חיצוני על הולדת הנצרות. כבר במאה ה-3 מה-4 לספירה ידוע שזה היה קיים. במאה השלישית, הנצרות עוד לא ניצחה.

הסיפור של מונדוס ופאולינא

בחור צעיר, בן למעמד הפרשים (מעמד בינוני גבוה או גבוה נמוך, אליטא לא מקצה הפירמידא) ונהנתן שחושקת נפשו בפאולינא אחת. היא כבר נשואה לסטורנינוס (מהקצפת של האליטא הרומית, יש לו גישה לקיסר). מי שיש לו גישה אישית למלך הים התיכון, מעצם ההגדרה (לפחות במסגרת הסיפור) הוא שייך לשכבה העליונה ביותר של החברה.

מונדוס מחזר אחרי האשה בדרכים המקובלות והיא לא נענית לחיזוריו. הוא מציע לה כסף, לא עוזר. בשלב הזה, (לרוב התרגיל הזה מצליח לו אבל לא הפעם) היא לא הייתה מוכנה לשכב עם גברים שאינם בעלה תמורת כסף. מונדוס חולה אהבה, לא יודע מה לעשות, לא אוכל ולא שותה, מתחיל לדעוך. המשרתת רואה אותו ואומרת- עליי. ניגשת למקדש איסיס, משלמת למי שצריך לשלם ומשם יוצאת הזמנה (פתווה) לפאולינא להגיע למקדש, לקיים יחסים עם האל אנוביס.

הוא דמות אנתרופומורפית, בעלת צורת אדם שיש לו ראש של כלב או תן. חיה כלבית. הוא שופט מתים. כשהמתים יורדים לשאול הוא מרחרח אותם ובאמצעות חוש הריח שלו הוא מריח ודן. נעצור רגע, מה היינו אנחנו עושים אם היינו מקבלים מסר כזה הבייתה? מפטרים את הדוור. מה פה העניין של מיתוס והיסטוריא?

נקודה ראשונה שבא נעצור לתהות היא שבתוך סיפור המסגרת, פאולינא משתכנעת. כלומר, זה היה לפחות אפשרי. אחד הכלים המחקריים הבסיסיים שלנו בשאלות מיתוס והיסטוריא זה לנסות להבין את סיפור המסגרת מתוך עצמו. זה לא משנה מה המיתוס שלנו, בוא נראה מה קורה בתוך הסיפור עצמו. לפני שנשאל שאלות מבחוץ. בסיפור, סביר בעיניה לחלוטין שהיא תקבל הזמנה למקדש לקיים יחסים עם אל כלשהו, מציאות שונה מאוד מזו שאנחנו מכירים. היא קונה את העניין, מתייעצת עם בעלה וגם הוא קונה את הסיפור הזה. גם החברות מאמינות. לא רק שהיא קונה את הענין ובעלה מסכים, היא רצה לספר לחבר'ה. נצא החוצה לרגע מתוך הסיפור: מה עושים עם זה?

היה או לא היה? כל הסיפור הזה. זו שאלה פתוחה. אם אנחנו אומרים שלא היה, מה השאלה הראשונה המתחייבת כאן? למה מספרים את זה? אם הסיפור הזה והאנשים האלה והשתלשלות המאורעות הזו לא אירעה ואלה לא עובדות, למה יוספוס מספר את זה? לשם כך, קיבלנו מעטפת רחבה על הנרטיב של כהונת פונטיוס פילאטוס. נציב חדש מגיע ליהודה, הוא צועד לירושלם מקיסריא עם הסמלים של היחידות הצבאיות שהוא המפקד שלהן, אלה גם חפצים פולחניים בזכות עצמם ויש עליהם פרצופים של דמויות מהמשפחה המולכת שחלקם עברו תהליך האלהה. היהודים מתקוממים, הוא חושב שישכנע אותם ואז רואה שהיהודים משוגעים ומוציא את זה.

זו האפיזודא הראשונה. השניה: רוצים להביא מים לירושלים, משתמש בכסף מבית המקדש, נהיה סקנדל, אנשים מתים. ואז ישוע. שני סיפורים, פתאום, ברומא. על פאולינא ומונדוס ואיך ארבעה יהודים מוציאים כסף ממטרונית רומית. בסוף יוספוס מסתבך עם השומרונים. למה באמצע יש לנו סיפור על רומאי צעיר שמפתה מטרוניתא רומית באמצעות שימוש בתרמית דרך מקדש מצרי? החיבור הזה נועד לספר את קדמוניות היהודים, מה זה עושה פה? למה הוא מספר לנו את הסיפור בכלל כשזה לא שייך לחיבור שלו?

אם אין פה בסיס עובדתי (יש גרעין היסטורי). About the same time also another sad calamity put the Jews into disorder, and certain shameful practices happened about the temple of Isis that was at Rome. סיפור ארוך מאוד שלא קשור ליהודים רק בגלל שהוא קרה בסמיכות למה שקרה ליהודים.


למה דווקא הסיפור הזה?

גייסו 4000 איש בכוח מיהודי רומא ואותם שלחו לסרדיניא. היום, מקום שנוסעים אליו כדי להתרפא ואז אנשים אמרו לעצמם שאם הם יצליחו להשתלט על בעיית השודדים יופי ואם לא ומזג האוויר המחורבן יכריע אותם אז גם יופי. זה מטאקיטוס. שוב, מספרים לנו על גירוש של יהודים לסרדיניא. לבדוק את מראי המקום במאמרים. נגיד שהסיפור הזה הובא כדי לומר תראו כמה אנחנו היהודים מסכנים ודופקים אותנו. היו אפילו נסיונות לטעון שמדובר באותו סטורנינוס. הרומאים היו מונוגמיים אבל בשטח התנהגו כמו אנשים נורמלים (רומאי יכול לשאת אשה אחת). יש לסטורנינוס בסיפור שתי נשים שונות. מה הסיכוי שהיו שני אנשים בכירים שקראו להם סטורנינוס באותה תקופה? אכן, היו שניים כאלה. שניהם כיהנו כקונסולים בהפרש של 3 שנים אחד מהשני. באיזו שנה אנחנו? 19 לספירה. שנה זו נקבעה כי גם טאקיטוס מתייחס לאירוע ומסמיך את סגירת איסיס לגירוש היהודים (שני צעדים זמניים לחלוטין, היהודים חוזרים והמצרים גם). טאקיטוס מקפיד על הזמנים ובגלל שהוא מצמיד את שני האירועים האלה לזמן 19 אנחנו הולכים עם התזמון שלו.

מה הבעיא?

ישוע נצלב ב30 ומשהו. פונטיוס פילאטוס מתמנה להיות נציב ביהודה בשנות העשרים. מה זה about the same time? למה תוקע יוספוס באמצע נרטיב שמתחיל על פונטיוס פילאטוס חותך לרומא לשנת 19 ואז אירוע משנת 37? מה קורה פה? שני אירועים אלה, תרומתם לסיפור מפוקפקת. למה להוציא את האירועים מהזמן המקורי שלהם ולדחוף אותם פה? יוספוס מקדיש בקדמוניות הרבה זמן כדי לסדר דברים כרונולוגית. נחזור לשאלה הזו אחרי פסח.

קפיצה (תרגיל במיתוס והיסטוריא) לאירוע של יוספוס והשומרונים.

85-89

התפרצות משיחית. יש לנו אדם, מגיע משומקום (לפחות מבחינת יוספוס), מבטיח הבטחות, אוסף אנשים להר גריזים (המקום הקדוש לשומרונים,כת ישראלית שאינה יהודית,קבר יוסף ושכם). בזמן האחרון יש התעוררות בילודה השומרונית בגלל יבוא של כלות מאוקראינא. היו מליוני שומרונים אז, היהדות עזבה את ישראל. השומרונים התרכזו בה ובהתחלה היו יותר שומרונים מיהודים בארץ (בר כוכבא) ואז מגיע האסלאם וכמעט כולם מתאסלמים והיהדות ממשיכה להתקיים. היו הרבה כתות בישראל בתקופת המקרא, רובן לא שרדו.

יש התעוררות שומרונית, פונטיוס פילאטוס מחליט שזה מסוכן ועושה בהם טבח גדול. הם שולחים תלונות לנציב הרומי העליון בסוריא והוא מגיע ומפטר את פילאטוס שהפעיל כוח לא מידתי. איפה הסיפור הזה מתנגש עם סיפור המסגרת המקראי? מה עושה משה בהר גריזים? מה המם שלו? הוא לא הגיע אליו מעולם. הוא הדמות הקלאסית של ההליכה במדבר, לא הגיע למרות שהלך. במקום לדבר עם הסלע הוא הכה אותו ולכן מגיע לו לא לראות את הארץ על זה. השומרונים עד היום, יש להם את אותה התורה שיש לנו, עד כדי מילה או שתיים.

איך יכול להיות שהאנשים האלה, הוא בא ומספר להם שמשה גנז כלים בהר גריזים והם מאמינים לזה? מה אפשר להסיק מזה? אחת האפשרויות היא שלכל האנשים האלה אין מושג למה שקורה בתורה. אבל הם מכירים את משה, אז משהו הם יודעים. האזכור הזה הוא הערה אגבית לחלוטין. מענין את יוספוס שפילאטוס טבח מלא שומרונים, הם התלוננו והוא פוטר. אגב זה, משתחל פרט שאומר לנו הרבה מאוד. הוא אומר שמסתובבת גירסא בשטח ששמה את משה בארץ. זה לא חייב להיות תורה אחרת, זה יכול להיות סוג של מדרש. יש המון מדרשים שמספרים דברים אחרים ממה שכתוב בתורה וסותרים לפעמים למה שכתוב בתורה. זו הוכחה למדרש שומרוני, מיתוס שנעלם וזו ההוכחה שהייתה קיימת. אילו כלים הוא גנז? מדוע הלך לגריזים? מי מספר את הסיפור הזה? הכהונה השומרונית היום טוענת שהיא מצאצאי משה. זה הרבה מאוד מאמץ בשביל משה להכנס הנה, זה הולך נגד התורה. יהושע היה שמח מאוד להיות פה, הוא מסתדר טוב עם השומרונים.