תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים 5

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים

שיעור חמישי

12.04.2010



אסור לגעת בדף הסילבוס. אפשר לכתוב את העבודה על כל מה שאפשר לבדוק. או על אחד הנושאים מהסילבוס או משהו אחר. החסרון: קשה לחדש. היתרון: עבודה טובה תניב ציון טוב. אפשר כבר להתחיל לעבוד על העבודה.

האפיפיור השתיק פרשיות של פדופיליא ולכן דוקינס רוצה לעצור אותו.

טיפ: כשבוחרים שם לעבודה, כדאי –או לכתוב שם סקסי ושנון שמקפל בתוכו את הרעיון המרכזי וגם יש בו משחק מילים, או לשים את שאלת המחקר (אחרי שכתבנו את העבודה והבנו מהי שאלת המחקר) בתור השם של העבודה. זה מקל על הקהל ואם הוא נותן לנו ציונים אנחנו משפרים את הסיכוי שלנו.

השאלה שבה אנו עוסקים היום: מדוע גורשו היהודים בשנת 19 לספירה?

אצל איזה מהמקורות אנחנו מחפשים את התשובה?

היידל

בעיקר אצל יוספוס. גם אצל טקיטוס. אוגוסטוס, שהוא אביו המאמץ וקודמו בתפקיד של טיבריוס, אחת מהדמויות היותר משמעותיות בהיסטוריא בכלל ובעת העתיקה וודאי לקח את הרפובליקא הרומית, שהתדרדרה במורד מדרון של מלחמות אזרחים ואלימות הולכת וגוברת במערכת הפוליטית עד כדי קריסת מערכות. ואוגוסטוס משקם את המערכת והופך אותה מרפובליקא למונרכיא. הוא העמיד פנים שזה לא קורה, אחד התרגילים הגדולים בדברי האנושות של העמדת פנים שלטונית וציבור שלם שמוכר לעצמו איזה לוקש. במובנים מסוימים, אולי זה מזכיר את היחס של ישראל לנשק הגרעיני שלה. כולם יודעים שזה שם ואף אחד לא מודה בזה באופן רשמי.

נוצר פה מתח, כשאתה חי במציאות מסוימת ומספר לעצמך שהמציאות היא אחרת. כדי להתמודד עם המתח, אוגוסטוס עשה כל מני רפורמות שרוממו ושחזרו והרחיבו וחיזקו את רומא המסורתית, את מנהג האבות. הוא העמיד פנים שהוא טיפוס מאוד מסורתי כי הוא היה בעצם מהפכן כל כך גדול, אחת התחבולות הידועות של מהפכנים שרוצים שהמהפכה שלהם תצליח.

אחד מהדברים היה לשחזר את ה"מוסר הקדום", שחלק מזה משמעותו הייתה לנסות לרסן במשהו את המתירנות המינית שנהגה בקרב האליטא, לפחות. על שכבות נמוכות יותר אנחנו לא יודעים לרוב מה קורה. אבל המציאות היא שפאולינא, כאילו ההתרחשות הרגילה היא שמונדוס היה מציע את ההצעה שלו לפאולינא והויכוח היה על המחיר ולא על הנכונות, היא יוצאת הדופן ולכן צריך את כל הטכסיס. פחות חשוב אם זה קרה או לא. ההנחה שעומדת מאחוריו היא שההתנהלות הזו היא מקובלת וזה מה שחשוב פה.

וזה מה שקורה עם ויסטיליא, שבאים לבעלה ואומרים שהיא מזנה את עצמה, מקיימת יחסים עם אנשים שהם אינם בעלה תמורת כסף. דרגות שונות של מערכת היחסים וסחר החליפין הזה אפשר לראות ב1001 צורות. כששואלים את בעלה למה הוא לא גירש אותה הוא משיב שיש לו 60 יום לעשות את זה ועוד לא עבר הזמן. הוא לא מתרגז ולא מאיים בהוצאת דיבה, מה שנותן תחושה של כמה יומיומי זה היה. לך תלחם בנוהג חברתי כזה (לא באלימות), אבל זה לא מה שרצה אוגוסטוס ולא מה שטיבריוס רוצה לעשות, זה לא יעבור טוב. להתחיל לשכנע אנשים שהם חיים בדרכים לא מוסריות זה קרב.

היידל ממשיך את הטיעון ואומר שהיו קדשות יהודיות (הירודולה=שפחה בקודש ביוונית, דולה=שפחה, מסייעת ללידות כיום אבל לא אחות או רופאה.) מאמר מדר שפיגל נותן אופי הומוריסטי לויכוח האם הייתה זנות פולחנית בעת העתיקה? זרם (פוסט מודרניסטי פמיניסטי) צעיר אומר שלא היה כזה דבר וזו רק פנטזיא גברית שלא הייתה קיימת בשטח. מריס מולווד משיבה להיידל ואומרת שהדוגמאות שלו מהמקרא היו קיימים רק בבית ראשון ולא אח"כ.

היידל משיב בזהב וארגמן של מריה, אמו של ישוע, (מי שת\ירצה לכתוב עבודה על הפרוטו אוונגליון של ג'יימס יכול\ה-מה זה לעזאזל, מי כתב אותו, מה אומר על זה המחקר וניתוח של הטקסט עצמו) יאשיהו החריב פולחנות זרים, הרס בניינים, חפר קברים ועשה רפורמא קיצונית מאוד. הוא מסלק את הנשים שארגו בתים לאשרה. במחקר לא יודעים בדיוק מהם הבתים אך אולי היו אלה כיסויים לעץ (האשרה היא עץ פולחני, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, כמו שיש היום). הישרדות של הטקס עצמו שמשמעותו השתנתה והמנהג נותר. אם נוריד את הספין הנוצרי של לידת הבתולה, יש פה הפריה. ועבור היידל, שני הדברים האלה יחד מספיקים לנו כדי לטעון שמי שמסתכל מבחוץ היה יכול לראות בזה סוג של זנות פולחנית. פולביא לא נוסעת לבית המקדש ולעשות שם לא יודעים מה עם לא יודעים מי, כי זה לא היה קיים בבית המקדש והיא בכלל יושבת ברומא. אחת מתרי"ג מצוות זה לכתוב ספר תורה, אבל לא כולם סופרי סתם ולכן הם נותנים כסף שמשמש לכתיבת ספר תורה וכך יוצאים ידי חובה בשביל המצווה הזו. וזה, לפי היידל, מה שפולביא אומרת.

הפרשיה הזו התקשרה לאיזיס ולוויסטיליא כי מה שהם שכנעו אותה לעשות מתפרש בהקשר הכללי של זנות פולחנית. פעמים רבות, נקרא משהו ונחשוב שזה לא מאוד משכנע, אלא לשאול איפה החוליה החלשה בטיעון ולתקוף אותה.

האוונגליון מגיע מהעולם הנוצרי, אמצע המאה השניה לספירה, מסוריה, כנראה אנטיוכיא. אמנם הקשר נוצרי, אבל אנחנו קרובים בזמן ליוספוס (שכותב סביב שנת 100), שני דורות ממנו. הוא בישראל והם בסוריה. אנחנו קרובים בזמן ובמקום. מי יגשר על הפער בין זה שיוספוס יהודי והם נוצרים? בשנת 150, הרבה מהנוצרים הם גם יהודים (יש עדויות מאוחרות יותר של מבנים שהיו בית כנסת בשבת וכנסיה בראשון). בטקסט שבידינו, ממש לפני הסיפור הזה יש אזכור חיובי מאוד של ישוע. אז אין לנו בעיא עם זה שהטקסט נוצרי. מה הסיכוי שנמצא טקסט לפיו בשנת 19 לספירה יש הירודולות בבית המקדש שמקיימות יחסי מין עם אורחים בבית המקדש? כמעט אפסיות.

היידל אומר – אנחנו פטורים מהשאלה האם דברים כאלה קיימים בשנת 19 בבית המקדש הירושלמי כי זה לא משנה. פולביא יושבת לה ברומא, ארבעה תחמנים מגיעים אליה (לא ברור שם מי נגד מי בקבוצה הזו), הם יכולים לבוא ולשכנע אותה בכזה דבר גם אם זה לא קורה בשטח, כי הם באים למכור לה לוקשים. היא וודאי לא בת סמכא גדולה במה קורה ולא קורה במקדש בירושלים. קל וחומר, כשבקרב הלא יהודים בעולם מסתובבות כל מני שמועות על מה כן ומה לא קורה בבית המקדש בירושלים, כשחלק מהאקשן של השמועות נובע מאווירת המסתורין שאופפת את המקדש, פולחני מסתורין בעת העתיקה קשורים הרבה פעמים לסקס, לכן לא הייתה בעיא לחשוב שזה קורה גם אם זה כן קורה. אם נחזור לפרוטוונגליון של יעקב, עצם זה שהטקס נשמר, נוצרים בשנת 150 לספירה מצאו לנכון לספר את הסיפור הזה על מרים. כל הענין עם מרים זה שהיא כן מקיימת יחסים עם האל, כמו פאולינא. בגלל הספין המוסרני המונותאיסטי אלה יחסי מין שאף אחד לא יהנה מהם, היא מגלה שהיא בהריון ולא היה שלב נעים בדרך, אבל הפואנטא היא אותה פואנטא.

כשפומפיוס מגיע לבית המקדש בשנת 63 לפנה"ס (סוף התקופה של ריבונות יהודית באדץ ישראל בימי בית שני, כשהוא סוגר את הבאסטה ועד 1948 אין ריבונות יהודית בארץ ישראל). אנומליא היסטורית, רוב הזמן זה לא קורה. כשהוא מגיע, הוא דורש להכנס לקודש הקודשים ונכנס ורואה שאין שם כלום ומופתע מאוד. הוא שמע כל מני סיפורים על מה שקורה שם. הוא מאשר להם לסגור את החדר שאין בו כלום ולהמשיך עם מה שהם עשו קודם. מתוך כ-950 כיבושי ירושלים, הוא היה אחד הנוחים.

מה חושבים הגויים על מה שהיה בבית המקדש – גם על זה אפשר לכתוב עבודה.

מוהרינג

משווה בין שתי התקריות ואומר –המצרים נענשים עונש קל יחסית. הכהנים שם מטופלים באופן חמור אבל הם אשמים ממש במעשי הונאה וזורקים להם את הפסל והורסים להם את המקדש.

לעומת זאת, היהודים מגורשים לסרדיניא (4K מהם). יש שם בעיא של שודדים. חוקרים שלא קראנו מציינים את האירועים האלה בהקשר למשבר בשוק החיטה שהיה בשנים שלפני האירוע הזה ובסמוך לו. שודדי ים בסרדיניא זה מסוג הדברים שיכולים להפריע ליבור התבואה הסדיר ברומא. לחם ושעשועים:

הריצוי של ההמון העירוני (פלבס אורבנא) בעיר רומא באמצעות תבורה מסובסדת ואז חינם בשנת 19 הוא נוהג שמסתובב בשטח כבר 142 שנים. טיבריוס, המושל של רומא (מונארך), אחד מתפקידיו הברורים מאליהם הוא לדאוג לאספקה סדירה של תבואה ולמכירה של תבואה מסובסדת (ואפילו חלוקה בחינם) להמון העירוני בעיר רומא.

אם יש בסרדיניא בעיא של שודדים אתה רוצה לפתור אותה. זה שאתה רוצה להכנס פתאום ביהודים זה שתי ציפורים באבן אחת. טקיטוס אומר שמזג האוויר מחורבן וזה לא נורא אם הם ימותו בהמוניהם. אבל זה טקיטוס, וכשקוראים אותו קצת מבינים שהוא היה מיזנטרופ גדול מאוד, לא סבל יהודים (האנטישמי הוא מי ששונא יהודים יותר ממה שצריך). הוא לא הסתיר בבטן את הענין (רומאי ולא פולני), אומר דברים קשים מאוד על היהודים, חלקם מוצדקים. יש מקום לראות בהערה הזו משהו שטקיטוס מוסיף לדיון ולא משהו שהניע את טיבריוס, אם כי אין לדעת.

מוהרינג- ממנו אנחנו צריכים ללמוד שיוספוס מציב בכוונה את שני הסיפורים האלה זה ליד זה כדי שהקורא יחשוב שהיהודים נענשים פה עונש חמור מאוד (שאר היהודים יכולים לעזוב את העיר או להמיר את דתם) ביחס לפשע שלהם.

למה שיוספוס בכלל יהיה קבצן רחמים כזה?

להסביר למה היהודים גורשו, נגיד שזה פולביא. השאלה שמטרידה את היידל היא מה זה כל הסיפור הזה על מקדש איזיס. הוא הביא את הסיפור על המצרים כי זה קרה יחד ובמיוחד כדי להראות איך תמיד דופקים ת'יהודים, כולם אנטישמים. למה לא להגיד בפירוש – וכאן אנחנו קופחנו והשופט בן זונה וככה וככה? יוספוס פועל אחרי שהגיע מהמרד הגדול שבו חרב בית המקדש הזה שעליו אנחנו מדברים, שבו דעת הקהל על היהדות ברומא היא על הפנים. לפני דור, זו הייתה המלחמה הזרה המרכזית שניהלה רומא.

האש של מלחמות של רומאים נגד יהודים זה לא שהמרד הגדול כיבה את האש, אלא ליבה אותה. תוך דור קצר אחרי שמפרסם יוספוס את הקדמוניות, או חצי דור יש מרד יהודי נוסף בלוב, ומזרחה למצרים, קפריסין, כרתים, ישראל, סוריה (אולי) ועיראק (בטוח). 20 שנה אחרי מרד התפוצות יש לנו את בר כוכבא, ההתפרעות הרצינית באמת שהרביצו אבות אבותינו בארץ ישראל. המרד הגדול היה הטריילר, הפרסומת למרד בר כוכבא.

הערכות של היסטוריונים מודרנים הן שלא היה חסר למרד בר כוכבא כדי שהאימפריא הרומית במזרח תתחיל להתנהל. בזמן המרד הגדול יש מלחמה ברומא מי יהיה קיסר ובבר כוכבא האימפריא מתגייסת כדי לא לאבד את המזרח.

יוספוס לא יודע שכל זה יקרה אבל הוא מספיק מבין מה קורה כדי לדעת שהמצב עדיין נפיץ ביותר, ועל הרקע הזה הוא יכול לרצות להגיד –אתם מתייחסים אלינו באופן לא הוגן כל כך אבל באופן פולני (passive aggressive)

טוקידידיאן האק

הדיון בטקסטים האלה ובהיסטוריא עתיקה בכלל, אחד\המקור המרכזי של כל העיסוק עוד מהרנסאנס זה הפילולוגיא, ההתעסקות בשפה. בדקדוק, בתחביר, באוצר המילים. אחד הדברים הגדולים ברנסאנס היה לעזוב את הלטינית המדובללת של ימי הביניים ולשוב ללטינית הקלאסית של קיקרו, מה שהרג את הלטינית כשפה מדוברת. מתוך העיסוק הזה בלשון, (כורח, כי אנחנו קוראים את זה בתרגום או במהדורות מדעיות נוחות אבל האנשים ישבו עם כתבי יד מטושטשים, לא ברורים, עם חור באמצע המילה ובלי הפרדה בין מילים. ואז צריך לדעת את השפות היטב.) רק מי שידע את השפות בצורה אבסולוטית היה מסוגל להתמודד עם כתבי היד ולהפכן למהדורות מדעיות. האנשים האלה שמו לב שבמכלול כתבי יוספוס יש הבדלים בולטים מאוד בסגנון ובאיות, לא דבר של מה בכך. מדובר ב-1500 1800 עמודים. יש הבדלים באיות ממקום למקום, אז נבין שיש פה רמות שונות של עריכה. מה עושים אתן? חייבים להגיד על זה משהו. אחד ההסברים המקובלים הם שיוספוס, שלא ידע יוונית מספיק טוב, חיבר חלק מהחיבור, או בשלבים שונים של העבודה נעזר ברמות אלו ואחרות בעוזרי מחקר שידעו יוונית היטב. לכן מלחמת היהודים כתוב ביוונית מסודרת יותר מאשר הקדמוניות. כנראה שאת המלחמה הוא כתב כשהיה תחת חסות קיסרית עם הרבה תקציב ועוזרי מחקר ובהמשך התקצץ לו התקציב ויש לו פחות עוזרי מחקר.

מוהרינג אומר שאת הפסקאות הרלוונטיות לנו, בייחוד זו של איזיס, הכניס אותו עוזר אלמוני. באמצע הטקסט יש לנו נובלא הלניסטית. מקבילה לזה אפשר לראות באלכסנדר רומאנס בסיפור הולדתו של אלכסנדר.

גם אם מישהו מבחוץ הביא את זה, החיבור עצמו הוא עדיין של יוספוס. אולי היוונית שלו הייתה לא מי יודע מה אבל היא הייתה מספיק טובה כדי לדעת מה עוזרת המחקר הזו כתבה ( או עוזר). החתימה והיצירה הם של יוספוס, גם אם מישהו נתן לו את הרעיון. ובכלל, למה להניח שיוספוס לא הכיר את זה בעצמו? זה שאפשר להוכיח הבדלים סגנוניים בין חלק לחלק חסר כברת דרך כדי שנוכל לטעון שקטע מסוים נובע ממישהו אחר. אצל יוספוס אין הערות שוליים. יש בטקסטים עתיקים מקומות שבהם הסופר מציין מה המקור שלו, אבל זה נדיר מאוד, אצל מיעוטם של הסופרים ובחלק מהמקומות.

לטוקידידס יש רק חיבור אחד ששרד, ובו הוא מסביר מה המתודולוגיא שלו בענין הנאומים שהוא משבץ. הוא אומר- אני לא בכל מקרה כתבתי את המילים שנאמרו אלא הקפדתי על מה שצריך היה להאמר. על זה כתבו וואי וואי וואי הרבה. אבל זה מעביר את המסר. גם בסיפור של אלכסנדר על ירושלים יוספוס מרשה לעצמו לספר סיפורים שאחד לאחד לא ממש עומדים במבחן ההגיון.

גרואן

אחיין של טיבריוס, בן אחיו שהוא היורש המיועד לתפוס את השלטון אחרי טיבריוס, שהוא הכוכב הגדול של המשפחה הקיסרית (גרמניקוס). אמור להיות היורש, פופולרי מאוד. על אביו היו שמועות שהוא יחזיר את הרפובליקא אם יקבל את השלטון וההילה דבקה בגרמניקוס. הוא יצא לשליחות במזרח, מסתכסך עם נציב סוריה פיזו (אחד מחבריו הקרובים של טיבריוס) ומת מיתה משונה (בן 33, בשיא כוחו) ונוצר גל עכור של שמועות כאילו הוא הורעל, מת בכישוף, מצאו בחדר של כל מני עצמות ומכשירי וודו ודברים מוזרים כאלה. למעשה, השמועות האלה התחילו להסתובב בשטח לפני מותו, כשהיה חולה הרבה זמן. וגרואן מסביר את כל העניין הזה, מרחיב את היריעה ואומר- בואו לא נסתכל על היהודים דווקא אלא על היהודים, המצרים, האסטרולוגים (מתמטיקאים- שם כולל לאנשים שמתעסקים בתורות מוזרות) וכל המזרחיים המוזרים האלה. אותם הוא אוסף וזורק מרומא. כוהני מקדש איזיס, אסטרולוגים ופילוסופים הם מעט מאוד. היהודים היו בין 30 ל60 אלף יהודים מתוך 750 אלף עד מליון, 1:20 מתושבי רומא (סדר גודל) הוא יהודי. להבדיל מהשאר, היהודים הם הרבה מאוד אנשים. גרואן אומר שאולי, על הדרך, ניקח חלק מהם ונשתמש מהם בשביל לפתור את העניין שבסרדיניא (שתי ציפורים על אותה אבן).

מאמר מוסגר: סרדיניא וקורסיקא הן נקודות בעייתיות מאוד. המדינה הצרפתית, החוק הצרפתי לא לגמרי תופס שם. בכל פעם שיש שם יוזמת פיתוח תיירותית תושבי האי באים ומפוצצים את זה. זה לא סיפור פשוט היום ואז. האירוניא של המציאות היא שהיום סרדיניא היא מקום שנוסעים אליו כדי להתרפא. היא קצת התחממה מאז.

אם יש לנו מקום בו תנאי השירות גרועים (כל כך שטקיטוס יוכל לומר שאם הם ימותו במקום מזג האויר אז בסדר) מסביר למה הבעיא נמשכת. חשוב לזכור: גרואן אומר שזה לא כמו הגירוש של היהודים מאנגליא במאה ה13, שבאמת לא היו או כמעט לא הייתה קהילה יהודית באנגליא עד למאה ה17, כחלק מהתהפוכות שעוברות אז על אנגליא. נשארו הרבה יהודים ברומא, תוך דור יש קהילה יהודית מבוססת ברומא. גרואן אומר שאת ה-4000 איש כנראה שלחו והרבה מהיהודים הסתלקו מרומא אבל צ'יק צ'ק חזרו, לא כמו בוועידת וואנזה. חזרו, או אלה שגורשו או אחרים. התזא של גרואן בכל הספר היא לומר שאנחנו שומעים הרבה מאוד על יחסי יהודים בגולה וזה מגיע לכותרות כשיש התנגשות וביניהן יש אי התנגשות, ההתנגשויות הן מועטות. יהודי שהוא אחד מעמודי התווך של הקהילה בברקלי יכול לחשוב את זה.

המיסיונריות, דיו קאסיוס

אם יוספוס פרסם סביב שנת 100, דיו קאסיוס מפרסם קצת אחרי שנת 200, הוא קרוב יותר למאורעות ובטוח שיש לו הרבה יותר מקורות. הוא אומר שהגירוש מגיע בגלל שהיהודים עסוקים בהמרת דת של רומאים ליהדות וזה גרם זעם בחוגי השלטון ברומא. על פולביא אומרים לנו בפירוש שהיא גיורת. התשובה לטענה הזו היא שלא החבורה של הרומאים מגיירת אותה, הם מנצלים את זה שהיא כבר גיורת כדי להוציא ממנה כסף. הפעילות שמצוינת קשורה להתגיירות אבל החטא שלהם הוא הונאה. בהרבה מאוד מהמחקר שאנחנו יכולים לקרוא, נוכל למצוא טיעונים כמו- הסיפור הזה לא סביר, כי היא גיורת וגיורת אמורה לדעת שלא יכול להיות דבר כזה בבית המקדש בירושלם.

אבל זה מניח שתי הנחות. כופה את התדמית שלנו על היהדות על תקופה בה דברים נראו אחרת. וגם, מעיד שכל מי שהיא גיורת צריכה להיות בקיאה ביהדות. היום, אולי, אבל אנחנו לא היום. היום יש מוסדות רשמיים שאחרים על הדבר הזה, בעת העתיקה אין. המצב שמתוכו אנחנו חושבים היום הוא מצב בו מתוקף זה שקיימת מדינת ישראל שהגדירה את עצמה כמדינה יהודית ומקיימת את חוק השבות הצטבר הרבה מאוד כוח בידיים של זרם ביהדות (היהדות הרבנית אורתודוקסית) אבל בארה"ב של ימינו יש זרמים אחרים של יהדות שמסתכלים אחרת לגמרי על יחסי יהודים ולא יהודים. כדי להיות יהודי רפורמי זה סיפור שונה לחלוטין מלהפוך להיות יהודי אורתודוקסי.

אחורה, יהדות רפורמית וקונסרבטיבית הן עדיין יהדויות רבניות. הם קונים את הענין שמקור הסמכות הוא רבני. בשנת 19 לספירה, בית המקדש הוא מקור הסמכות של היהדות. כל עוד בית המקדש בשטח, הקשר של היהדות לדתות הלא מונותאיסטיות שמסתובבות בשטח הוא עז ביותר. יש בבית המקדש הרבה מאוד מסורות אפילו עם כל המונותיאיזם של שיבת ציון.

ביקורת מרכזית על דיו קאסיוס היא שהוא מאוחר, והמקורות האחרים שקרובים יותר לאירוע (טקיטוס, סווטוניוס, יוספוס). אבל דיו קאסיוס רואה מיסיונריות של נוצרים. בשנת 200, הוא כבר רואה מיסיונרים נוצרים אגרסיביים, כנראה. היה מסיון ביהדות, אבל הוא לא היה המסיון האגרסיבי של הנצרות אלא בדיפוזיא, פעפוע. אנשים השתכנעו לעבור ליהדות לא בגלל שאנשים עברו מדלת לדלת עם ספרונים אלא כי זה נראה להם מגניב והיה יותר רך ופחות מוצהר. עובדא שהוא היה בשטח, כי פולביא היא גיורת. ודיו קאיוס, שחי במציאות אחרת עם מסיון אגרסיבי באופן אנכרוניסטי מייחס לזה יותר חשיבות ממה שהיה לזה, אבל הייתה לזה חשיבות כי פולביא נחשפה לתרמית בגלל שהיא התעניינה ביהדות (כמו מדונה), זה חשף אותה לתרמית ומתחבר לתמונה הרחבה יותר. תרופה אחת להרבה מחלות.

הערת סיכום

התחלנו את הדיון מסיפור שנראה מיתי לגמרי. ולקחנו אותה החוצה לדיון היסטורי. לא מיצינו אותו (מי שרוצה להתעסק בנושא הזה, יש במה), אבל זה סוג שיטת העבודה שניישם בהמשך. ניקח סיפורים מיתיים באופיים באופן זה או אחר ונראה איך אפשר להשתמש בהם דווקא בגלל שהם מיתיים באופיים כדי ליצור תמונה היסטורית סביבם. בשיעור הבא, אלכסנדר בירושלם