תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים 7

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

שיעור שביעי

10.5.2010

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)

תשע ב מיתוס והיסטוריא (אופקים) סיכומים

וודרו ווילסון עזב את האקדמיא כי נמאס לו מהפוליטיקא.

מקורות עתיקים

יוסף בן מתתיהו. לפני שנפרק את הסיפור לגורמים, נדבר על הבעיות שאופיינו במחקר עד כה בקשר להאם אפשר או אי אפשר להשתמש בסיפור שלנו כמקור היסטורי, ואם כן אז למה. ברוב המחקר, המצב הוא שהדיון באלכסנדר בירושלם, 85% ממנו או יותר מתמקדים אך ורק בסיפור של יוספוס. על הגרסא של חז"ל, הרבה פחות (כי היא פחות נגישה). יוספוס כתב ביוונית, למה הסיפורים של התלמוד פחות נגישים? הם בעברית או ארמית ורוב ההיסטוריונים שעוסקים בעת העתיקה לא קוראים עברית וארמית. גם מאלה שכבר כן קוראים עברית או ארמית, רק למיעוטם יש ההכשרה הנדרשת כדי לבוא ולהתמודד עם החומרים האלה. בשלב מסוים, כשמבינים שאי אפשר לומר את מה שרוצים או לחקור משהו בלי להתייחס לספרות חז"ל, צריך ללמוד אותם כדי לקבל מושג בסיסי על התחום. אנשים שלא באו מישיבות, ספרות חז"ל העתיקה היא נושא כביר שהוא לבד מפרנס חוגים שלמים (יש אפילו פקולטא ליהדות בבר אילן). ברוב המכריע של המקרים, גולדשטיין הוא אחד מהבודדים שיש לו ההכשרה הבסיסית להתמודד גם עם הספרות הקלאסית (יוספוס) וגם עם ספרות חז"ל. כדי לצאת מזה, אחד מהתירוצים המאוד מקובלים (שאפשר לעמוד מולם פעורי פה) הוא שחז"ל לא כתבו היסטוריא ולכן לא חייבים להשתמש בהם. אבל לכתוב היסטוריא לפי הומרוס, זה בסדר. אלה נימוקים שמופיעים מדי פעם. ברומאנס, אי אפשר להסביר את הבעיא בעניינים לשוניים כי הוא כן כתוב ביוונית (בחלקו). קשה להסביר למה החומר הזה זוכה להרבה פחות התייחסות. יוסף בן מתתיהו התחיל את הקריירא הספרותית שלו בשפת אבותינו (עברית\ארמית), את מלחמת היהודים (מלחמות היהודים, בטעות) הוא כתב גירסא בשפה שמית, כנראה עברית, שלא הגיעה לידינו. הגיעו אלינו כתבים שלו ביוונית, פה ושם יש קטעים מיצירה אחת שלו שבה יש חלקים חסרים בכתב היד ועשו השלמות מהתרגום בלטינית. מתוך המחקר שקראנו, מה הביקורת על השימוש בסיפור על ביקור אלכסנדר בירושלם, מדוע לא נסתכל על זה כעדות היסטורית אמינה?

יוספוס

  • בלבול בסנבלטים (שם נפוץ מאוד לאנשים שמושלים בשומרון). זה שם שמגיע ממסופוטמיא, קשור בסין אל הירח, ככל הנראה. זו אחת התשובות שהיו, בדורות האחרונים יצא מהאופנה. הפפירוסים בוואדי דליה: הטענה הייתה, יש גבול לכמה סנבלטים אפשר להכניס לדו"ח ההיסטורי, אין בזמן אלכסנדר שום סנבלט ולכן צריך להתעלם מהסיפור הזה.

וואדי דליה יורד משכם לבקעת הירדן. שם נמצאה מערה, שבה (בשנות ה-60') נמצאו הרבה מאוד מסמכים שכשפוענחו, היו עליהם תאריכים (למרבה השמחה) וגילו שזמן קצר מאוד, התאריך האחרון היה שנים ספורות לפני אלכסנדר והסימנים במערה היו של משפחה שומרונית שהתחבאה שם וחוסלה, הם נחנקו שם מעשן שמילא את המערה. (ממנח השלדים). הארכיון שלהם נמצא שם, ויש שם סנבלט שמתאים לתקופה. כל הטיעונים על זה שלא היה סנבלט באותה התקופה בטלים. שוורץ מדבר על הבלבול בינו לבין שוורץ אחר.

  • הסיפור על כהן גדול ירושלמי שמתחתן עם שומרונית נראה כהעתקה של סיפור מימי נחמיה.
  • לא היה לאלכסנדר זמן להגיע לירושלם.
  • קיימים כמה וכמה חיבורים, היסטוריים ואחרים, על אלכסנדר, ואף אחד מהם לא מזכיר את הביקור בירושלם. זה טיעון מהשתיקה. אירוע כזה, שהוא מאוד דרמטי, מעניין, חשוב, אם כל המקורות שמספרים על אלכסנדר (יש חמישה עיקריים, ארבעה היסטוריונים וביוגרף אחד) לא מזכירים את הביקור בירושלם, אז כנראה שהוא לא קרה. אבל יוספוס מזכיר, אז מה נאמר כדי לתקוף את יוספוס?
  • לא הגיוני שאלכסנדר הגדול השתחווה בפני הכהן הגדול (וזה עבר בשתיקה במקורות). את זה אפשר לראות בהרבה מאוד מהמחקר. בספר שיצא בשנת 1895 כנראה, של וילריך הוגו, (על יהודים ויוונים מאלכסנדר עד למקבים בערך) כבר בעמוד הראשון, הוא מתאר את הסיפור של יוספוס על השתחוויית אלכסנדר בפני הכהן הגדול של יהוה, איזה רגע גדול. יש הנחה בסיסית, מובנית, אצל הרבה מאוד אנשים, שלא יכול להיות שקרה כזה דבר.
  • בסיפור של יוספוס, המקדש נבנה מהר מדי.
  • בסוף סיפורו של יוספוס, שואל אלכסנדר את השומרונים "מי אתם"? בזמן שלכאורה פגש אותם קודם.
  • הבלבול בין ידוע ושמעון הצדיק מעורר ספקות באופן כללי.

גרואן מקבל כמובן מאליו מראש שמדובר פה בהמצאה, והוא שואל- למה להמציא כזה דבר ולמה לספר אותו? התשובה שלו היא, סיפור כזה משרת את אותם גורמים (יוספוס ואחרים), שמעוניינים ביצירה של מרחב תרבותי אחד, יהודי הלניסטי. אנשים שמושקעים בקהילה מסוימת היו רוצים להמציא סיפור שיכול לעזור להם בה.

  • משהו פה מריח לא טוב, יוספוס מתאמץ מדי להוציא את היהודים טוב.

גם ההתייחסות של אלכסנדר, והפולמוס של השומרונים.

אחד הזרמים במחקר, עוד מהמאה ה-19, הוא לפרק את הסיפור של יוספוס לגורמים. בשיא, הם הגיעו לחמישה מקורות שונים מאחורי טקסט של שני דפים. ואז מה? אפשר לכתוב נרטיב היסטורי הגיוני וסביר על סמך חמישה מקורות שונים.

מיתוס והיסטוריא

מה ההבדל בין מיתוס להיסטוריא? מתי אנחנו לוקחים סיפור ומסווגים אותו כמיתוס? יש פה התערבות אלוהית מפורשת, בסיפור הזה. זה הדבר הראשון, לפני שנבדוק שמות של סנבלטים. יציאת מצרים, האם מישהו אי פעם יצא ממצרים לארץ ישראל? ברור, כל הזמן, זה הסיפור של המין האנושי, לצאת מהכיוון ההוא לכיוון הזה. אבל, בסיפור של יוספוס יש שני חלומות. הכהן הגדול שומע שאלכסנדר מתקרב לירושלם, הוא לא יודע מה לעשות, צם, מתפלל והולך לישון. בלילה, הוא חולם שמישהו אומר לו ללבוש את בגדי הכהונה, לצאת מהעיר יום אחרי זה וכבר יהיה בסדר. החלום של הכהן הגדול, אין לנו בעיא עקרונית איתו.

  • החלום של אלכסנדר :אלכסנדר משתחווה, כולם בשוק, רק פרמניון, הסגן של אלכסנדר (מבוגר ממנו בדור) ניגש אליו ושואל אותו מדוע השתחווה לכהן הגדול של היהודים כשכל הבריות משתחווים לפניו? אלכסנדר אמר לפרמניון שהוא השתחווה בפני האלוהים שהכהן מייצג, כי חלם על האיש הזה בדיון (לפני צאתו לדרך, כי אלכסנדר מעולם לא חזר הבייתה). הדמות הזו זרזה את אלכסנדר, הנהיגה את צבאותיו..

האם אדם חייב להיות מונותיאיסט כדי שאל מסוים יעזור לו? בפירוש לא. אנחנו כמונותיאיסטים לא יכולים במצפון שקט להתפלל לזאוס, לאיזיס. זו בגידה מוחלטת בעקרונות המונותיאיסטים. אבל מאמין בזאוס או מאמינה באיזיס יכולים בקלות לקיים פולחן לאלוהים שלהם וגם לאלוהים בירושלם. בזה אין בעיא ועוד – יש המון דוגמאות למקרים שבהם זה קרה. יורשים של אלכסנדר, מלכים תלמיים וסלאוקים, נהגו באופן קבוע לשלוח לבית המקדש בירושלם כסף וחיות לקורבנות, כי גם זה היה עוד אל אחד מהממלכה שלהם, והם כיבדו את כל האלים בממלכה שלהם. זו לא הייתה בעיא עקרונית. מצד אחד של המשוואה, אלכסנדר מתועד כאדם שסוגד להרבה עדים, אבל מצד שני זה יכול לחזק את הטיעון מהשתיקה.

  • החלום של אלכסנדר מוציא את הסיפור מתחום ההיסטוריא אל המיתוס.


האדם הראשון שאנחנו מתייחסים אליו כאל היסטוריון הוא הרודוטוס, שמסוגל לייחס כל מני התרחשויות לרצון האלים, אבל רוב הזמן הוא יתן הסבר כזה והסבר ראציונלי ויתן לך לבחור. הבא הוא טוקידידס, שאצלו לא נמצא דבר שמיוחס לרצון האלים, הם לא שחקנים. בכל מקום שבו אנחנו פוגשים טקסט שיש בו פעולה ישירה, או דברים מתרחשים בעקבות פעילות על טבעית, או לפחות על טבעית כמו שאנחנו תופסים את הטבע, הטקסט הזה בנקודה הזו יוצא מתחום ההיסטוריא לתחום המיתוס. אבל זו הגדרה שרירותית. מדע ההיסטוריא הוא מדע אתאיסטי לגמרי. ההיסטוריונים שמאמינים באלוהים בבית ובבית הכנסת לא מאמינים בו בעבודה. קרל פופר: איך נדע מה זו תאוריא מדעית? דבר שאפשר להפריך. כשאנחנו אומרים א' ב' ג' קרו כי אלוהים רצה, נגמר הדיון ואיבדנו את היכולת להפריך. חזרה להיסטוריא: כשאנחנו לוקחים רצון אלוהי ומשתמשים בו כהסבר למאורעות, כרתנו את הענף שאנחנו יושבים עליו וסתמנו את הבאר שאנחנו שותים ממנה, כי למה צריך היסטוריונים? כל מאורע, כל דבר אפשר להסביר ברצון האל. תשובה אחת לכל השאלות, מה שאפשר להוציא מזה זה למה הוא רצה. זו תיאולוגיא ולא היסטוריא. יש אנשים שמלמדים את זה, אפילו במוסדות אקדמיים. היסטוריא היא מדע אתאיסטי, ויותר: באופן כללי, אפשר לומר, גם תלפטיא אי אפשר לקבל, כי זה לא עובד לפי חוקי הטבע. מסעות בזמן, ביקורים מהחלל. בכל פעם שסיפור היסטורי מספר על משהו טוב שקורה ליהודים, עלינו לחשוד. האם יש עוד נימוקים כבדי משקל שנרצה להוסיף לרשימה? אנחנו בשלב הזה, מסתכלים על הסיפור כמו שהוא, עוד לא מפרקים את החלום. הסיפור בכללותו. יוספוס כתב את הסיפור כמו שהוא, כך נתן לנו אותו וכך נקרא אותו בשלב הראשון.

אלכסנדר והחלום

כשאלכסנדר היה במקדוניא ונערך למסע (למרות שיש דיבורים על תכנוני כיבושים כבר בילדות), הוא חלם חלום, סביר. השוואה לחלום של ידוע הוא גם סביר. אם אני יודע שמחר יש מאורע גדול וחשוב ואני בלחץ, סביר שנחלום על זה בלילה ואולי המסר של החלום יהיה מעודד. ואפילו יהיה רעיון. אפשר לנצח משחק שח בלילה. אבל אלכסנדר חולם את החלום במקדוניא, הוא רואה אדם שלבוש בדרך מאוד מסוימת, עושה את כל הדרך לירושלים, פוגש די הרבה אנשים בדרך ורק בירושלם, כשהוא בא להחריבה, זה קורה: הוא רואה את הדמות. סטטיסטית, הסיכוי שואף לאפס, כנראה. איך האופנה (קיבוץ של אביזרי אופנה, אוסף), התלבושת הזו הגיעה לתודעה של אלכסנדר כדי שיוכל לחלום אותה לפני שהוא ראה אותה בכלל? וזה גורם לו לשנות את דעתו לגבי מצור על עיר שזה עתה צחקה לו בפרצוף כשהוא ביקש עזרה ומצודדת בפרסים בגלל תהליך נפשי, משהו נפל למקום ברגע הנכון והתקשר לחוויה שאנחנו לא יודעים מהי וכנראה השפיעה עליו לפני שיצא לדרך? התרחיש אפשרי בדוחק מאוד, שבו אלכסנדר חלם בדיוק את האופנה הזו. בהנתן ש(לגיטימי ונדיר במחקר, ההנחה הבסיסית היא שלפחות מה שעומד להסבר הוא שהוא יותר הגיוני מהסיפור של פלאביוס על פניו), קשה לראות איך בונים מזה.. את הקייס.

אם הולכים עם הקו הזה, השאלה הבאה שנצטרך לשאול היא למה דווקא ברגע הזה ולמה דווקא כאן. תוספת: אלכסנדר היה דתי מאוד, עם רגשות דתיים עזים מאוד וגם נוח להתרשם. כל מני צירופי מקרים מוזרים, הוא היה הטיפוס שייחס להם חשיבות. אלכסנדר יורד למצרים וחוזר לישראל. המרד השומרוני שפורץ (ההשערה המקובלת במחקר היא שאותה קבוצה שהלכה והתחבאה במערה הם פליטים מהמרד השומרוני נגד אלכסנדר, שעליו קורטיוס רופוס כותב בלטינית בפירוש, ומתעלם מירושלים), אלכסנדר יכול לכעוס עליו רק אחרי שהוא מגיע למצרים ויוספוס כותב על מה שקרה לפני מצרים. האם הביקור של אלכסנדר בירושלים היה אחרי או לפני מצרים? זה משנה את כל הסיפור של יוספוס. שאיתו אנחנו עובדים בינתיים 1:1.

אלכסנדר ודת

לאלכסנדר היו הרבה פגישות עם אנשי דת, אפילו בשלב היחסית מוקדם הזה (בירושלם, בישראל), בסיפור של יוספוס אנחנו כבר אחרי גורדיון. בגורדיון יש סיפור על הקשר הגורדי, שהיה באמצע תורכיה, כרכרה גדולה והציר והיצול היו קשורים בקשר מפותל מאוד. היה דיבור מקומי באזור שמי שיצליח להתיר את הקשר יהיה מלך על אסיא. אלכסנדר מגיע לשם, שומע את הסיפור, מנסה ולא מצליח. כולם נלחצים, המקומיים מגחכים, ואלכסנדר מוציא את החרב, מפרק לזה את הצורה ואומר- “הנה לכם". העיר צור, יש טענה במחקר לפיה המצור היה בעקבות העלבה של רגשותיו הדתיים של אלכסנדר. במצרים, הוא מגלה שהוא בן של אלוהים, זאוס אמון. בהמשך, יקרו עוד דברים, אבל סיפור כמו זה של יוספוס אין לנו בשום מקום אחר. חווייתית, אלכסנדר חי בתוך מיתוס. הוא במקביל ישות היסטורית וישות מיתית. חי בשני זמנים, מסתכל עם עין אחת על העכשיו ועם העין השניה על הנצח, בשני הכיוונים. יש אגדות על אלכסנדר שהוא היה פוזל.

החלום של צור: צור הייתה אי, אלכסנדר בנה סוללה כדי להסתער עם חירניקים על החומות. הסחף מהנילוס יצר את לשון היבשה שקיימת עד ימינו. זו חתיכת נדלן יוקרתית ביותר. לפני שהוא מסתער ואין לו צי, הוא חולם חלום בלילה שבו הראקלס, אחד מאבות השושלת והאל של העיר צור עומד על החומה ומסמן לו עם היד. סדר בזמנים: סנבלט שלח 8K חיילים למצור צור. המסגרת של הסיפור (אחת הסיבות שפירקו אותו) הולכת קצת אחורה, יוספוס לא מסודר בזמנים. כשאנחנו רואים שני סיפורים דומים (אברהם ומלכיצדק, שתי דמויות מיתיות) כמו של אלכסנדר וידוע, דמויות היסטוריות מצד אחד אפשר לבוא ולומר שהסיפור הזה דומה לסיפורים אחרים (הטענה המרכזית היא שכל הסיפור על קבלת אלכסנדר,לפי כהן, היא מנוהל שהיה מקובל בקרב אומות העולם על מה עושים כשמישהו גדול בא לבקר את העיר שלך, יוספוס משנה את הפרטים איפה שצריך). מה הבעיא הבסיסית בטיעון כזה? לבוא ולומר שאם יש לנו שני סיפורים דומים אז סיפור הוא העתקה של סיפור, זה טיעון חלש מאוד. אם יש סיפור א' ב' פרה, אנשים יכולים לעצב את הפעולות שלהם לפי הסיפור ולא בהכרח את הסיפור לפי הסיפור. כמו אכילס ובטיס והעקבים.

כבר אמרו שהסיפור על אלכסנדר והעקבים של בטיס בעזה, מי שכתב את זה העתיק מהאיליאדא. אבל גם אלכסנדר יכול היה להעתיק מהאיליאדא, זה יותר חסכוני. סנטא קלאוס הוא קוקה קולה. קפריסין בכריסמס נראית כמו בסרט אמריקאי. יש לה מסורת עתיקה יותר מאשר של ארה"ב. קל וחומר, לגבי חלומות. מה נכנס לי לחלום? מה שקרה לי, שקראתי בדברים, שראיתי בסרטים, רגשות או מחשבות שהודחקו לתת מודע. מאורעות ב' יכולים להיות ממאורעות א' ואו מסיפור א'. וילריך נהג להשמיץ יהודים בכל הזדמנות אפשרית ולהשמיץ מקורות יהודים כזייפנים בכל הזדמנות אפשרית, רואים את זה במחקר די הרבה. טוענים שיוסף בן מתתיהו זייף הכל. יוספוס זייף את ההיסטוריא האנושית כדי להוציא את היהודים טוב (מבית המדרש האנטישמי) והיהודים החכמים מצטרפים לעגלה הזו. זה מתחיל עם מישהו שמעלה ספק על רקע אקדמי טהור, ואז האנטישמים ואז היהודים שרוצים להשביע רצון. זו הדינמיקא הסטנדרטית של העניין. המחקר ההיסטורי קשור לחיים האמיתיים.

לשיעור הבא

העלינו שלל התנגדויות, ללכת לדף השיחה של הסילבוס (לשים תחת עריכה) ולהוסיף עוד התנגדויות למה לא להתייחס לסיפור הזה כאל סיפור היסטורי עם דגש על יוספוס, להעלות אותם ולהתחיל להעלות תשובות אפשריות להתנגדויות.