תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים 13

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - סדנא למיומנויות מחקר

תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים

שיעור 13

15.06.2010


המטלה להגשה באחד באוגוסט. אם לא נגיע לשעת קבלה טרם ההגשה היא לא תתקבל.

גרואן

הטיעון של גרואן מורכב משני חלקים: לא היה שום דבר מהמאורעות שמתוארים לנו בחליפת המכתבים, טענת משנה לגבי המקורות (אותו מסר, ניסוח משני) היא שהמכתבים מזויפים. אין פה התקדמות עקרונית אבל זו אמירה אחרת. מקורות שמתיימרים להיות מכתבים, לומר עליהם שהם מזויפים זו טענה אחרת. חלק שני של הטיעון הוא שכל הסיפור נובע מרצון של איזשהם גורמים ביהדות בתקופה החשמונאית להקשר בתהילה או בהילה של ספרטא. קצוף מקבל את חליפת המכתבים ושכולם אוטנתיים, למרות שהוא אומר שזה לא משנה אם המכתב נשלח כפי שנטען שנשלח לטיעון שלו. מה השאלה שעונה עליה קצוף? לב הנוט שלו הוא שיש מכנה משותף בין יהודה וספרטא בכך ששתי החברות האלה חוו תקופה של ביטול המוסדות התרבותיים מימים ימימה שהגדירו את המהות של כל אחת מהישויות האלה וחזרו חזרה. הוא עונה על השאלה, למה דווקא ספרטא? מה פתאום יהודה וספרטא?

באמירה צדדית, בעקבות הכנס של האגודה לקידום לימודים קלאסיים בישראל, אפשר ללמוד שכולם שברו את הראש על זה. מה הקשר שבין ספרטא ויהודה? התשובה של קצוף היא על רקע תרבותי. לכל הפחות, זה מצריך מודעות של הקהילות אחת לשניה. אחרת, מאיפה הם ידעו שהם חוו את אותה הטראומא? להציע את זה כהסבר למה שקורה זה קצת מעגלי, אם אני מניח שיש קשר בין שתי היחידות האלה, אפשר לומר שהוא נהיה יותר אמיץ בעקבות החוויות המשותפות, אבל למה שהן ידעו על החוויות המשותפות אם לא היה קשר מלכתחילה?

המטרה של גרואן

גרואן מנסה להבין למה מי שכתב רצה לכתוב. תמיד מוכרים לנו מקבים נגד מתיוונים, אבל לא היו מתיוונים (חוץ ממנלאוס וחבורתו) גדולים מהחשמונאים. התהילה של ספרטא, תרמופילאי, 300. אם אני רוצה למצוא קשר בין תרמופילאי ליהודה החשמונאי, מעטים מול רבים. באיזה עוד הקשר פאן הלני, ספרטא נמצאת באמצע? הקשר כלל יווני, מה ההקשר היווני הכללי ביותר? איליאדא. מלחמת טרויא בגלל שחוטפים את הלנה, הנסיכה שבעקבות הנישואין לה, מנלאוס נהיה מלך ספרטא. פאריס אלכסנדר מגיע לספרטא כדי לחטוף את הלנה. עבור היוונים, כבר בתקופה הקלאסית, הרודוטוס ותוקידידס חושבים יוון ורואים את המלחמת טרויא. זה הדבר הבסיסי במחשבה היוונית. מבחינה תרבותית, היוונים לומדים שוב קרוא וכתוב מהפיניקים או הארמים וישר כותבים את האיליאדא והאודיסאה. 80% מהטקסטים הספרותיים שנמצאו עד היום בפפירוסים ממצרים העתיקה מהתקופה שבה היא הייתה דוברת יוונית, אלף שנה, הם הומרוס, איליאדא. ספרטא מקשר אותך ללב היווניות. הכהן הגדול הרשע שרצה להנהיג יווניות בירושלם היה מנלאוס, אותו שם כמו הגיבור הספרטני, זה לא מקרי.

הטענה הזו של גרואן מחזיקה, אם אתה רוצה להפוך את עצמך לחלק מהעולם היווני, לקשר את עצמך לספרטא זה דבר שיש בו הרבה מאוד כבוד. נניח שספר מקבים א' נכתב בשנת 100, בה ספרטא לא ישות פוליטית או צבאית בעלת ערך (לפנה"ס) אלא אתר תיירות למעמד הבינוני גבוה ומעלה ברומא, שהם באים לספרטא כדי לראות איך נראה חינוך ספרטני. זה נהיה מקור ההכנסה מספר אחת של העיר. עד כדי כך שחוקרים שמתעסקים בספרטא טוענים שהאגוגא המסורתי לא היה קיים והומצא בתקופה הזו כמלכודת תיירים. הטיעון הזה של גרואן, מהבחינה הזו עומד. מה עם החצי הראשון שלו? מה אפשר להוציא ממקבים א יב כדי להשיב על הספקנות של גרואן, שאומר שכל המכתבים המצאות שמטרתן לשלב באמצעות ההיסטוריוגרפיא את היהודים במרחב ההלני?

מקבים א' י"ב פסוק 9

"ואנחנו אמנם איננו צריכים ל{דברים} אלה, בהיות לנו הספרים הקדושים, אשר בידינו, נחמה”

בשני צידי הויכוח השתמשו בפסוק הזה בנסיונות לפרש אותו.

נכתוב פסקא:

(הפסקא המקורית בלי כל ההערות פה)

(נתחיל בהסבר לקורא שאנו מתווכחים עם גרואן, בהנחה שיודעים מיהו) בספרו טוען גרואן שחליפת המכתבים בין (אראוס לחוניו ויונתן לספרטנים שאנחנו לא יודעים מיהם) שליטים שונים בספרטא וביהודה (ככה עקפנו את העניין של מאה שנות הבדל) היא כולה פרי דמיונו של (באנגלית מזויפת זה בסדר, בעברית זה כאילו שהייתה חליפת מכתבים אבל לא זו) מחבר ספר מקבים א'. (נתנו את ההקשר הטיעוני שגורם לנו להתייחס לפסוק הזה. האם אנחנו צריכים להתחיל להסביר למה הוא חושב שזה המצב או להמשיך הלאה? תשובה טכנית: הערת שוליים נשים אחרי הנקודה. לפעמים אם יש לנו משפט שהוא קצת מורכב, אפשרות אחת היא לקצר אותו ואפשרות אחרת היא לשים את הערת השוליים אחרי סימן פיסוק שהוא באמצע המשפט. יש מאמרים פה ושם ששמים את הערת השוליים אפילו אחרי מילה ולא סימן פיסוק. למשל, במילה שיש בעיא עם התרגום שלה. הרבה מאוד עורכים, רוב העורכים היום מאוד לא אוהבים דברים כאלה ואפילו לא אחרי פסיק או נקודה פסיק אלא מבקשים לשים אחרי הנקודה. בקורס הזה אפשר לשים את הערת השוליים בטקסט מדעי על המילה, אם היא מסבירה אותה. טיפ: לשמור את היצירתיות לטיעון ולא לסגנון כתיבת הערות השוליים. התשובה היא שאם התחלנו את המשפט בלי לומר משהו על הספר של גרואן, משתמע ממנה שעוד לא אמרנו על זה כלום. אם רק עכשיו אמרנו בספרו טוען גרואן ורק עכשיו שמנו את ההפניה הזו לגרואן, עוד לא אמרנו על זה כלום וצריך לומר עכשיו. אנחנו רוצים להקל על הקורא ולכן משפט אחד נוסף שיחסוך לבודק העבודה לרוץ לספר חוסך לו זמן ומרוויח רצון טוב) לטענתו, חליפת המכתבים נועדה להעלות את קרנם של היהודים בעיני העולם היווני, (כשכותבים עברית, אם לא נזקקים לעולם ההלניסטי במפורש אפשר לכתוב יווני. אנחנו רוצים להסביר את הקשר שבין המצאת חליפת המכתבים לבין העלאת הקרן) באמצעות יצירת קשר היסטורי עתיק יומין בין ספרטא ויהודה. (לא קל להוציא מה שחושבים במשפטים הגיוניים בכתיבה.) אולם, (לדידו ברם) עיון נוסף במקבים א' י"ב 9 מעלה ספקות באשר לפרשנות זו. (הפסקא הזו מופיעה בעבודה שלנו, המילה אני לא צריכה להופיע בה, מלבד בהקדמה שנכתוב בסוף. שם אפשר להכניס גוף ראשון. בשאר הזמן נשתמש בניסוחים סיבוביים כמו פה. אם העבודה שלנו, רובה ויכוחים ויש הרבה מאוד אישיויות של חוקרים בשטח, אפשר להוסיף גם את שלנו מבחינה סגנונית. אחרת, עדיף לעקוף את זה.). (עכשיו נתחיל להתייחס לפסוק. אמרנו את מטרת הזיוף, אחת הטענות הנשמעות במחקר היא שכשבאים לחזר אחרי אנשים אחרים לא אומרים להם שהם אפסים, אבל עשינו להם טובה וענינו על המכתב. גם במכתב של אראוס, מצוין זרע אברהם. בעל מקבים א' מעמיד פנים שהספרטאים יודעים כבר על אברהם, מודעים לזה שיש פה איזשהו סיפור, אז אני ממציא שהם יודעים על זה שיש כתב אבל יונתן אומר להם- הכתב שלנו הרבה יותר טוב מהכתב שלכם אבל עדיין, בואו נהיה חברים למרות שאנחנו טובים מכם וכל זה נועד לגרום להם לאהוב אותנו. זו טענת הזייפן החכם, אחד הנימוקים שלה היא לומר שאנחנו יודעים א' ב' ג' ולאורם לא סביר שככה יראה המסמך. טענת הזייפן אומרת שהוא ידע שאנשים יפקפקו ולכן עשה את זה ככה. האחות שלה היא טענת הזייפן הטיפש. הוא היה זייפן טמבל. כשהועלתה טענת הזייפן אי אפשר להפתר ממנה אלא באפשרות בניית עזר, עדויות חדשות, ארכיאולוגיא. הסיכוי שימצאו את המסמך המקורי של אראוס בכד, וזה יצא בסתיו, ביום הכי בינוני שלו אחרי הצהריים בשנת משהו לפני הספירה, הוא לא גדול. נשים בצד את טענת הזייפן החכם, כי אי אפשר לצאת ממנה.) בפסוק זה ניכרת עמדתו של המחבר כי אין ליהודים צורך בקשר עם הספרטנים, וכי די להם להסתמך על תורתם ואמונתם. (אין לנו דרך לתקוף את הזיוף, הטיעון של גרואן בעיני חלק מהאנשים חלש לגמרי, אם נקרא אחרי זה שוב, נראה שבשורה התחתונה, בתכלס הוא אומר שזה מאוד לא סביר. הרבה רטוריקא, מעט טיעון. גרואן פוסל את המוטיבציות שחוקרים אחרים הסבירו באופן סביר אבל לא ממש מסביר למה זה נראה לו כמו זיוף. לקרוא את זה אח"כ כדי לדעת איך לא לבנות טיעון. גרואן מביא טיעון מתוך המניע של בעל מקבים א', זה מה שבונה את הטיעון שלו. הוא אומר שבעל מקבים א' המציא מסמכים וזה המניע שלו. אסי אומר, ההמצאה הזו לא מתאימה למניע, המסמך לא משרת את המניע הזה. אסי בעמדה חזקה יותר כי הוא התחיל. מי שמעלה את טענת הזייפן, נטל ההוכחה על כתפיו. נוטים לשכוח את זה. אם יש מסמך שיוצא ממנו משהו שאפשר לפרש באופן חיובי כלפי יהודים, הוא בטוח מזויף. כדי להוכיח שהוא מסמך היסטורי עובדתי כמו שהוא מתיימר להיות, חובת ההוכחה עליך. אבל לא, הפוך – מי שטוען שיש זיוף הוא זה שצריך להוכיח. משום שהוא זה שטען את זה, מה שאתה טוען עליך להוכיח. זה לא טריוויאלי. מסמכים שמובאים לנו בספרי מקבים, בייחוד אצל יוסף בן מתתיהו, שנודף מהם ריח חיובי לגבי יהודים ויהדות, כמו פה שהספרטנים באים ואומרים – אנחנו אחים.

הרבה מאוד מהמחקר יוצא מנקודת ההנחה שכל מסמך כזה הוא מעצם ההגדרה מזויף, אפולוגטי ואם אתה רוצה להוכיח שהוא אמיתי אתה צריך להוכיח את זה. זה היה המצב דה פקטו במחקר שהביא למאמץ מאסיבי מאוד משנות ה-60', שהתחילו לעבור מסמך מסמך ולפזר את כל טענות הזייפן האלה שספרים ומאמרים רבים תמכו בהם אבל למעשה היו אלה טיעונים במשקל נוצה. חכמי ישראל שרוצים להיות אויבר חוכמים מביעים ביקורת כלפי המקורות שלהם עצמם כדי לצאת יותר טוב עם הגויים. כמובן, הספרות הזו לא כוללת את כולם ויש גם בצד השני אנשים מכל מני מחנות שהם מדענים שמחווים דעה לצד שני. קשה שלא להריח את האנטישמים שמפזרים את ההצהרות על ימין ועל שמאל ואז יהודים כלשהם שרצים לקפוץ על העגלה הזו.

זה עולם שבו להתקבל להיות פרופסור יהודי באוניברסיטא משמעותית הוא מבצע כמעט בלתי אפשרי. יש מכסה ליהודים. -במאה ה19. מתקבלים רק השפיצים של השפיצים וסביבם סטודנטים פחות טובים מהם, מה שהופך אותם לפופולרים מאוד. בדור של גרואן, זה מאוד פאסה. את אותה הספקנות שהוא מפעיל פה כלפי טקסטים יהודים, הוא מפעיל בכל מקום וכלפי כל טקסט שהוא נוגע בו. יש כבר ביטוי לעשות גרואן, שזה לקחת טקסט ולטעון שהוא אומר בכלל ההפך. הכל התחיל פעם בפוליטיקא אנטישמית. מצד שני, יש שימוש של התנועה הציונית בבר כוכבא ובחנוכא, תוך עיוות הסיפור. ההיסטוריא היא שדה הקרב של הפוליטיקא.) המשך הפסקא עמדה זו לא אינה עולה בקנה אחד עם הרצון המיוחס ליהודים להשתלב במרחב ההלניסטי, (לא ידוע למה, פה מתאים לכתוב הלניסטי. עולם יווני ומרחב הלניסטי) שכן קשה ליישב את הרצון להציג את היהודים כאחים לספרטנים עם נימת ההתנשאות העולה מהדברים שאומר, לכאורה, יונתן.

בתוך התרגיל, יש לנו שתי מגמות. אחת היא להשלים את הפסקא סוף סוף והשניה היא שקופצים רעיונות אחרים כי אין שכנוע בכיתה שהטיעון הזה תופס. השתמשו בו ואפשר להשתמש בו בשני הצדדים של הטיעון ולכן זו בעיא. אפשר להביא עמדה דו ערכית, אבל אז זה יהיה בעוד פסקא. הנה פסקא, כשנכתוב עבודה, לחזור לדברים האלה. לקבל את התחושה מה זו פסקא.

חזרה לטקסט

המשפט שאולי עוד לא התייחסו אליו במחקר והוא משכנע שלפחות המכתב של יונתן הוא היסטורי לחלוטין, מגיע בפסוק 11. "והנה אנחנו בכל עת ובלי הרף, בחגים ובימים מתאימים מזכירים אתכם כאשר אנו מקריבים זבחים ובתפילות, כראוי ונאה לזכור אחים.” פה אומר יונתן – אנחנו עושים א' ב' ג'. בואו נגיע רגע לבעל ספר מקבים א'. אמרנו שהוא פועל נגיד בשנת 100 לפנה"ס. באיזו שפה הוא כותב? עברית. מי הקהל שלו? יהודים שיודעים לקרוא עברית. אי אלה יהודים בארץ יהודה, אולי כמה יהודים בגולה. הטקסט הזה נכתב עברית, בארץ יהודה עבור קהל מקומי שפשוט יודע. אם יש פה זיוף, אין שום דרך שהקהל המקומי יקנה את הסיפור הזה, כיוון שהוא שם. זה כמו שנאמר שהיום בכל בית כנסת יש תפילה לשלום ארה"ב. אנחנו יודעים שזה לא קורה שם. אם זה מיוחס ליונתן, לבטח זה דבר שקורה בשטח. יותר מזה, מעבר לזה אנחנו לא יודעים שזה קרה אבל איזה מין זייפן יכניס כזה משפט בטקסט שמיועד לצריכה פנימית? אילו היה טקסט תעמולה אל מול הגויים היו כותבים אותו ביוונית. כל הטיעון כאילו הטקסט הוא לצריכה חיצונית, אין לו ידיים ורגליים. כל ההתכתבויות האלה, אחת מהמטרות שלהם בספר מקבים א' היא לחזק את הטענה של בית חשמונאי כראויים להיות מושלי ארץ יהודה כי יש להם יופי של יחסים בינלאומיים. הממשל הקודם סיבך אותנו במלחמות, אנחנו מסתדרים עם כולם. בטקסט כזה, להכניס מסמכים מזויפים שיש בהם עובדות כאלה שכל אחד יכול לדעת שהן לא נכונות..