תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים 2

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - סדנא למיומנויות מחקר

תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים

שיעור שני:

02.03.2010 הרודוטוס כתירוץ כדי להתחיל לרחרח באופן בסיסי איך מתחילים מחקר היסטורי, מהם הצעדים הראשונים (בכתיבת עבודה). כשנתקל בטקסט, נשאל מי כתב אותו, במקרה שלנו: הרודוטוס. אריסטוקרט מהמאה החמישית לפני הספירה. ברוב השנים בהן נלמדה ההיסטוריא באופן מאורגן, היה דגש על תאריכים מדויקים, אבל לגבי הרודוטוס אין לנו תאריכים מדויקים ועד שלא נצטרך כרונולוגיא ספציפית מספיק לדעת רבע מאה. הרודוטוס חי ופעל בשני הרבעים האמצעיים של המאה החמישית לפני הספירה, כלומר 475-425.


  • טריק: פעם היו סופרים הפוך, עד שנולד ישוע וכולם התחילו לספור ישר.


עלה טירון לשלטון באסיא הקטנה, בתורכיה, בהליקרנסוס. כיום יש שם מועדונים ודיסקוטקים. בשלב מסוים, זה (להיות מספר סיפורים) נהיה המקצוע שלו והסיפורים מתחילים לעלות על הכתב. הרודוטוס הוא לא הראשון שכתב פרוזה שמספרת על התרחשויות לפי סדר זמן. ההבדל בין כרוניקא להיסטוריא: אם התאריכים של הכרוניקא הם נקודות, הסיפור המחקרי, ההיסטוריא הוא קו שמחבר בין הנקודות. לנהל כרוניקא זה לתת שורת אירועים. להפוך את זה להיסטוריא זה לספר סיפור בו האירועים מתרחשים ואולי משפיעים אחד על השני או מובילים מאחד לשני. השאלות המרכזיות ששואלים בהיסטוריא (בכרוניקא מה קרה ומתי) זה מדוע ואיך קרה. הרודוטוס הוא הראשון שכתביו שרדו ועשה כזה דבר. זה הבדל קריטי מאוד, בייחוד בהיסטוריא עתיקה ובהיסטוריא של ימי הביניים. הרבה סטודנטים וחוקרים נופלים בפח של להניח שמה ששרד הוא מה שהיה. יש תמיד מחסור בעדויות, ויש יותר מדי עדויות ממה שאפשר להכיל כשממוצא הדפוס. ברגע שייצור (בייחוד המוני) של טקסטים כתובים מתחיל, אפשר להוציא עשרות אלפי עותקים. העבודה נהיית די זניחה בתאריך, בזמן שכדי לשכפל כתבי יד צריך שוב ושוב את אותה עבודה של העתקה. לכן, מדרך הטבע כשהומצא הדפוס ונכנס לשימוש (די מהר לאחר המצאתו) יש התפוצצות מידע. לכן, בפורומים של היסטוריונים, תמיד בולט מאוד שהמכשול המרכזי שעומד בפנינו הוא הופכי. היסטוריונים עתיקים הופכים כל אבן כדי לגלות עוד איזה בדל מידע וההיסטוריון המודרני טובע בים של עדויות והכשרון שלו הוא לא לדלות משהו מפה ומשם אלא להבין מה הוא בכלל לא מתחיל לקרוא. חשוב להדגיש שעל כל בדל של זה מה שיש יש מאחורה חיים שלמים של אנשים שלא ידוע עליהם כלום. פרי מחקריו בפרולוג=היסטוריא.


ההקדמה עונה על השאלות מי כתב את הטקסט הזה, מאיפה הוא בא (מאיזו עיר הוא הגיע) לא ידוע לנו איפה הוא היה בכל דקה ודקה, אך גם אם חזר לעיר הולדתו לא השתקע בה. הרודוטוס היה במצרים, חופי א"י, אסיא הקטנה, אולי בבל. לאחר שסיים את הסיבוב הוא השתקע באתונה וגם אותה עזב בשלב כלשהוא והיגר מערבה לאיטליא (דרום איטליא הייתה ארץ יוונית לחלוטין במאה החמישית לפני הספירה). אבל עדיין, למרות שככל הנראה הוא כבר עזב את עיר מולדתו, כך הוא מזהה את עצמו. הדבר הבא הוא מה יש בספר (פרי מחקריו). 9 מילים, 3 שאלות.


למה הוא כותב? (כדי שלא יאבד זכרם..). הוא עצמו אומר מה המניע שהיה לו לכתיבת הספר המסוים הזה. יש כל מני דברים שהוא רוצה שזכרם לא יאבד ולכן הוא ישב לכתוב את הספר. אפשר לומר במאמר מוסגר שהצליח לו. לולא הרודוטוס, מה שהיינו יודעים על מלחמות היוונים והפרסים היה מועט בהרבה וכיוון שהוא כותב על עוד הרבה דברים אחרים (לוקח לו יותר מחצי ספר) גם עליהם לא היינו יודעים דבר וחצי דבר אם הוא לא היה טורח וכותב עבורינו. איך זה שדווקא הספר הזה נשמר? מה גורם לכך שספר ישמר? מי האויבים של ספר? היה פופולרי בזמנו, לכן עבר את המבחן האחרון. מילא בדפוס, כשספר יושב בספריה הוא נשמר יותר מאשר בעת העתיקה. וגם, הוא היה צריך להיות מספיק מעניין ופופולרי כדי שימשיכו להעתיק אותו. במהלך 2500 השנה מאז שנכתב היו לו הרבה הזדמנויות להיות מושחת. שריפה, עכברים..


מעבר לכך, יש עוד כל מני אויבים של ספרים עתיקים. למשל, אם כתובים בהם דברים שלא הולמים את ההשקפות המוסריות או הרעיוניות של המעתיקים. הרבה דברים לא שרדו כי נחשבו בלתי ראויים מבחינה אידיאולוגית לקריאה או להעתקה. אילו הינו נתונים אך ורק בידיהם של מעתיקים יהודים, לא היינו יודעים כיום את שמו של יהודה המכבי. את זה אנחנו חייבים לעולם הנוצרי. באותה מידה, יצירות נעלמו.


יש עוד אויבים, תופעת המחסור בחומרי הגלם.. במהלך ימיה"ב, לא פעם קרה שרצו לעשות עוד עותק של תהילים, אבל הקלף היה יקר מאוד ולכן לקחו קלף משומש, גירדו ממנו את הדיו וכתבו תהילים. הדיו שגורד היה הקטיוס, ליוויוס השלם וכל מני דברים שהיינו מוכרים יד ורגל כדי שיהיו לנו. יש טכניקה של שחזור, שבאמצעות הקרנה כלשהיא אפשר לשחזר דברים. חלקים מקיקרו שוחזרו ככה. יש הרבה אויבים לטקסט. הרבה מתהליך ההישרדות הוא אקראי. אב הכנסיה או אב המנזר יכול לומר את זה תשרפו, את זה תעתיקו ועל זה תעתיקו. אבל עכבר שרוצה רק לאכול קלף או ברברים שרוצים לשרוף מנזר (מונגולים, הונגרים) כי זה יפה לראות את זה בוער לא ממיינים, לא איכפת להם מה כתוב בפנים. כמובן, אפשר תמיד להפיל בטעות מנורת שמן. טקסטים עתיקים באמת, שהם לא העתקות, נשמרו הכי הרבה במצרים.


מצרים היא אזור יבש מלכתחילה. התחממות כדור הארץ היא תהליך שנמשך עשרות אלפי שנים. פעם הכנרת, ים המלח ועמק הירדן היו ים אחד. מקומות שהיום במצרים הם מדבר מוחלט ויבש לגמרי, בעת העתיקה היו מיושבים ופוריים והיו להם אגמים. (למשל, בפיום). באמצע הסהרה, יש מערות עם ציורי קיר של אנשים קדמונים צדים תנינים והיפופוטמים. מבחינת האקולוגיא של מצרים, זו קטסטרופה. מבחינת היסטוריונים עתיקים, זו ברכה גדולה. לפעמים הפפירוסים שורדים בערימות זבל. האנושות נעלמה וערימת הזבל המלאה בפפירוסים נשארת. זבל של אדם אחד הוא אוצר של אדם אחר. היסטוריא מלמטה במצרים של העת העתיקה אפשר לעשות כמו שאי אפשר לעשות בשום מקום אחר. ספירות מלאי של חנויות, הסכמים בין אנשים, הלוואות, נדוניות, מכתבים. דברים שביוון העתיקה, ברומא או בבבל כמעט ואין. טיפ: ללמוד פפירולוגיא, אם מעניין אותנו להכיר אנשים ומשפחות בשמותיהם הפרטיים.

חזרה להרודוטוס: אם נסתכל על דברי ימי המין האנושי, מלחמה היא עניין מקובל מאוד. לכן, אין צידוק ל"או" בשאלה של אסף. כמעט תמיד, אנחנו לא נמצאים במצב של או או אלא במצב של גם וגם. יש נטיה, כנראה טבעית אנושית, לאנשים להמשך לעניין של או או. שתי אפשרויות מנוגדות ורק הן. אך בחיים זה כמעט תמיד גם וגם.

ניסוח מחדש:

(הסבר בדף השיחה על הרודוטוס לשים קישור) יש פה עוד מוקש: (בחלק 'מנהג מקובל או עילה למלחמה') בתוך השאלה, כבר קיבלנו שתי אופציות והגבלנו את התשובה לשתי אפשרויות. הדיון נעול. כמעט תמיד, כשניגשים לכתוב חיבור היסטורי ממוקד יחסית, שאלת המחקר הבסיסית ששאלנו בהתחלה תשתנה תוך כדי עבודה. אם היא לא השתנתה, או שאנחנו גאונים (קרן שמש זרחה לנו על המוח ועלינו על משהו) או שמשהו לא בסדר. סטטיסטית, רוב הזמן, אם לא שיחקנו עם השאלה בכלל, משהו לא בסדר.


הקשר בין מנהג חטיפת נשים בעת העתיקה לבין פרוץ מלחמות. המחקר גם מביא לנו עובדות חדשות, גם מביא לנו פרשנויות שחכמים לפנינו כבר כתבו, מה הסיכוי שלא נשנה את דעתינו אפילו קצת? לא מאוד גדול. אם שום דבר אצלינו לא השתנה בעקבות המחקר, או שהבנו משהו באינטואיציה או שאנחנו כאלה עקשנים. הרבה מאוד פעמים, אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה לכתוב ומשנה את זה כשאתה בא לכתוב. כי הכתיבה מחייבת רמה אחרת לגמרי של דיוק ומחשבה. לדעת לכתוב מה שאתה מתכוון זה קשה. מראש, עדיף לא להכניס את התשובה לשאלה.


עלתה שאלה שהיא שאלה אחרת לגמרי מהשאלה הבסיסית- מהי בכלל מלחמת טרויה? הרבה מאוד זמן חשבו שזה אירוע היסטורי לחלוטין, כשהתחיל המחקר המודרני של ההיסטוריא הניחו שזה מיתוס, עד שהגיע שלימן (דמות חביבה בסיפור על איך התחילה העת העתיקה, חוקר חשוב. עשה את כל מה שהוא עשה עם השכלה רשמית של סוף כיתה ט' וניצל את הבהלה לזהב. שרלטן חסר תקנה שזייף ממצאים ועל הדרך המציא את הארכיאולוגיא כפי שאנחנו מכירים אותה. אחת השכבות של טרויה נמצא בה אפר שחור וחצי עץ, כלומר שריפה ומלחמה. המסקנה ההגיונית היא שהייתה שם עיר שנחרבה במלחמה. דברים אחרים שנמצאו הם ממצאים עוצרי נשימה, כולל כאלה שמתוארים אצל הומרוס, כמו קסדה משיניים של חזיר בר, שכנראה הייתה חפץ דקורטיבי. הוא מצא עיר גדולה ואדירה, אבל השכבה שנחרבה במלחמה- בה הייתה עיר קטנה וזעירה. דווקא השכבות הגדולות של העיר לא נחרבו במלחמה. שלימן לא אהב את חוסר ההתאמה ולכן הוא סיפר סיפורים. איך הומרוס מספר על עיר גדולה וזו הייתה עיר קטנה ודווקא העיר הגדולה היא עתיקה יותר? הומרוס כנראה (זה כנראה גדול) עשה טלסקופינג, שנפתח ומתכווץ. במקרה כזה, חלה תופעה של כיווץ. העיר הגדולה התחברה למלחמה ולחורבן אצל הומרוס כי הוא מאוחר בהרבה לשתיהן. הכל נהיה פלאץ', וזה קורה גם במיתוסים.


אחת התכונות האופייניות של מיתוס זה שהוא מכניס לאותה מסגרת אירועים מזמנים שונים, זמן היסטורי (כרונולוגיא של מה קודם ומה אח"כ) וזמן מיתי בו דברים מזמנים היסטורים שונים יכולים להתרחש בו זמנית. אין מוקדם ומאוחר בתורה, בחז"לית. אם אנחנו מחפשים נושא לעבודה, זה יכול להיות נושא לעבודה. מלחמת טרויא- מיתוס או היסטוריא? גם וגם. עוד שניה עם העניין של מיתוס, היסטוריא והרודוטוס. נסיגה טקטית מטרויה להרודוטוס היא טובה כי מה שיש לנו לפנינו בעצם זה מסמך מהמאה החמישית לפנה"ס. לדבר על היחס לחטיפת נשים במאה ה11 לפנה"ס או ה-13 לפנה"ס, אין לנו כמעט עדויות לכך. כמעט ואין לנו שום דבר מהתקופה הזו. יש לנו מסמך מהמאה החמישית, הבה נדבר על המאה החמישית, שם אנחנו על קרקע בטוחה.


סוגי מקורות:

הרודוטוס עבור האירועים שהתרחשו במלחמת טרויה הוא מקור משני, כלומר- הוא לא בן התקופה. האם המקור הוא בן התקופה? אם כן, מדובר במקור ראשוני. אם לא, הוא לפחות מקור משני. המילה מקור משני משומשת באופן רחב מאוד, יש גם מקור שלישוני. אם קראנו מישהו שקרא מישהו שקרא מישהו..לנצח .. ולפעמים חשוב לעשות את ההבדלות האלה, אבל ההבדלה הכי חשובה היא בין מקור ראשוני למקור משני. אבחנה קטנה שקשורה ספציפית להיסטוריא עתיקה: בין מקור עתיק למקור שאינו עתיק. בגלל ימי הביניים ותקופת האופל במאות 6-7, כשהיה חורבן גדול של תרבות, ספריות מושמדות על ימין ועל שמאל ואנשים שוכחים לקרוא ולכתוב. נבדיל בין מקורות שמגיעים לפני החורבן הזה לבין כאלה שאחריו. בהיסטוריא עתיקה נדבר על מקור ראשוני, עתיק ומודרני. בהרבה מאוד מאוד מקרים, אין לנו\כמעט אין לנו מקורות ראשוניים. אלכסנדר הגדול, כמות המקורות הראשוניים לאלכסנדר זעומה ביותר. אילו היינו צריכים לכתוב היסטוריא שלו שמסתמכת אך ורק על מקורות ראשוניים היינו נשארים אולי עם אחוז אחד מהסיפור.


מה עושים? מצליבים מקורות משניים, ואז קודם כל אנחנו נהיים בטוחים לגבי מה שחוזר במקורות השונים. אח"כ נשווה גירסאות והבדלים וננסה לראות מה מתאים וסביר יותר, האם אחד המקורות המשניים שלנו משדר באופן כללי יותר או פחות אמינות. על אלכסנדר כתבו חיבורים היסטוריים אלו ואחרים לפחות 8 אנשים שהיו איתו במסע.


אלה המקורות הכי ראשוניים שיש, הם לא רק בני התקופה אלא גם אנשים שהיו שם, כמו תלמי שנהיה מלך מצרים ומקים שושלת של מאות שנים של פרעונים במצרים. הוא לא רק היה שם אלא עד סוף המסע היה אחד משלושת הגנראלים הבכירים ביותר, חוץ מאלכסנדר, שהסתובבו עם הצבא. היה בכל ישיבות המטה מלבד אלה שהחמיץ כי נשלח למשימות סולו. זה כמו ללמוד היסטוריא של מלחה"ע השניה מצ'רצ'יל לגבי חלק מהזירות. אבל זה לא שרד עד ימינו, כנ"ל מפקד הצי ניארכוס. כתב חיבור היסטורי שלא שרד. אנחנו יודעים עליהם רק מהמקורות המשניים. בעת העתיקה, החיבורים האלה עדיין היו קיימים. לפיהם, נכתבו מקורות משניים על אלכסנדר. הם שרדו והראשוניים נעלמו.

יש מטבעות, כתובות ואולי מכתבים אותנטיים. (רובם מזויפים). עד כאן מקורות משניים וראשוניים. הרודוטוס הוא מקור משני למלחמת טרויה ומקור ראשוני למאה החמישית. לדבר על חטיפתנשים בתקופת מלחמת טרויה קשה לנו, וקל יותר לדבר עליה במאה החמישית לפנה"ס. חטיפת נשים באגן הים התיכון המרכזי במאה החמישית לפנה"ס על פי הרודוטוס (1.1-5(. ספר ראשון, פרקים 1-5. הרודוטוס השאיר רק יצירה ספרותית אחת אחריו, שמחולקת לתשעה ספרים. הספרים בעת העתיקה, חלקם לא היו מחולקים בכלל ואלה חלוקות מאוחרות, אנחנו מתייחסים אליהם כמחולקים לספרים, פרקים ולפעמים אפילו פסקאות. 1.1-5 פירושו היצירה של הרודוטוס, ספר ראשון מתוך תשעה, ובתוך הספר הראשון, פרקים 1-5). www.perseus.tufts.edu אתר עם מקורות עתיקים. היסטוריא עתיקה, ימי הביניים, לפני עידן הדפוס – לעולם נצטט לפי החלוקה הפנימית של הטקסט ולא נצטט אף פעם לפי מספר העמוד של המהדורה שבידינו.

למה? אני לא יודעת איזו מהדורה יש לאחרים, אולי מישהו קורא ברומנית בכלל, כי יותר קל לו. ואם אני יודעת באיזו מהדורה השתמשנו, אולי נוח יותר לבדוק באינטרנט את המקור. המטרה של מראי מקום היא שהציבור\הקהל שקורא את העבודה שלנו יוכל לראות על מה אנחנו מסתמכים ולהגיע אל הטקסט\מה שזה לא יהיה שהסתמכנו עליו במלוא הנוחות.

מטרה כפולה: א. להראות על מה אנחנו מסתמכים (חובה בכתיבה מדעית) ב. לאפשר לכולם להגיע כמה שיותר מהר למקור עליו הסתמכנו.

חזרה להרודוטוס:

אם אנחנו צריכים להגדיר או לתת בתמצית מה דעתו של הרודוטוס על חטיפת נשים? בפרק 5, הרודוטוס מפסיק לדבר על מה שחושבים הפרסים ומציג את דעת הפניקים. איפה בטקסט נכנסת לראשונה באופן מוצהר דעתו של הרודוטוס? באמצע פרק חמש. עד אליו, לכאורה הרודוטוס מציג בסה"כ דעות שהן לא שלו אלא של הפרסים ושל הפניקים. האם לכל מליוני הפרסים יש את אותה הדעה בעניין חטיפת נשים? האם הרודוטוס שאל את כולם? בפרק 1 מצוין מלומדי הפרסים. כמה יש? באילו שפות הם כותבים? ממתי הם? האם הוא קורא את השפות שלהם? יכול להיות, תיאורטית, זה לא בלתי אפשרי שהרודוטוס ישב וקרא בתרגום\תרגמו לו טקסטים של פרסים שמתייחסים לדברים האלה. אבל, בסוף פרק 4 הפרסים חושבים שהעולם היווני עוין להם. מלחמת טרויא הייתה או לא, דבר אחד בטוח: טרויא, זו שמציאותה משתקפת פחות או יותר במיתוסים היווניים עליה שייכת לתקופה הרבה יותר מוקדמת מהאימפריא הפרסית. כלומר, לתלות במלומדי הפרסים את כל הסיפור הזה ולקשר אותו בשמם למלחמה שאירעה במאה החמישית זה אנכרוניזם מטורף. המשפט האחרון בפרק 4, שהוא התנצלות כזו, מסגיר את האנכרוניזם. הרודוטוס נותן לנו רמז שיש להתייחס למה שהוא אמר בערבון מוגבל. בכל התקופות בהן טרויא רלוונטית לסיפור שלנו, הפרסים לא רלוונטים. מה איכפת להם על חטיפה שאירעה טרם קיומם? אמצע פרק 5: "לי אין כוונה לקבוע שהדברים התרחשו כך או כך.." מדיניות הרודוטוסית רווחת. הוא לא הולך לדבר בכלל על מלחמת טרויא. כשהוא מספר על המלחמה הזו, הוא מתחיל אותה מזמן אחר שבו יש פרסים. ואם כך, אם בכל ההקדמה הזו הוא מפברק לנו מלומדים פרסים ופיניקים, אם הוא הולך להתנער מכל זה בחלק השני של פרק חמש, למה הוא כתב את כל זה בפרקים אחד עד חמש?

  • טיפ: לא לכתוב עמוד וחצי על משהו שלא קשור.

קודם כל, בהחלט יכול להיות שהקהל שהרודוטוס יודע שהוא כותב אליו (טקסט שהקהל צריך לאהוב אחרת תהיה בעיא), אם הקהל מצפה לשמוע את הסיפור על טרויא, אולי אנחנו 2500 שנה אח"כ יכולים להסיק שהקהל ציפה לזה. מאוד יכול להיות. הקהל יודע על הסיפור של טרויא. סביר להניח שהוא יודע שהולכים לדבר על טרויא עכשיו. עוד מניע הוא למשוך את הקהל, חטיפות נשים, רומן עם קברניטים.. אופרת סבון. בכל עשרה עמודים פק"ל הרודוטוס מתחיל לדבר על סקס. כי אחרי 9 עמודים אתה מתחיל לנקר. לקרוא חיידקים רובים ופלדה.