תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים 5

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - סדנא למיומנויות מחקר

תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים

שיעור חמישי

23.03.2010

איך קוראים מאמרים?

בעיקרון, כשניגשים לקריאת מאמר, כדאי להיות מודעים לאיזה סוג עבודה עושים באותו רגע ולמה לקרוא את המאמר. מחלק מהמאמרים נצטרך קצה קצהו של רעיון (ואז נקרא עמוד וחצי מתוך 30), המקרה המינימלי. מה קורה כשבאים לקרוא מאמר שלם, כהכנה לשיעור או לעבודה סמינריונית. אם זה מאמר שאמור להיות בסיסי מאוד לתחום שלנו או השער לכתיבת עבודה, כדאי לשריין זמן. יכול להיות יום עבודה שלם מוקדש לזה. לבדוק מה קורה בהערות השוליים, הרבה מאוד מהאקשן קורה דווקא שם. אם יש הפניות למקורות ראשוניים, לבדוק אותם.

טקטיקות\אסטרטגיות אחרות לקריאת מאמר – להכיר דווקא מהערות השוליים, לדעת מה קיים, מה אמרו, על אילו מקורות זה מסתמך. לא משהו מבחינת לספר סיפור (אין הרבה כותבים אקדמאיים שמספרים סיפור רק דרך הערות השוליים). יכול לתת תחושה לאיפה אנחנו עומדים, איפה התחום נמצא. לדעת מתי להפסיק לקרוא. מתי מיצינו את התחום. כשאנחנו כבר רואים בהערות השוליים של האנשים האחרים שאנחנו קוראים שאותם מראי מקום חוזרים על עצמם שוב ושוב.

במחקר מודרני, עדיף להתחיל מהדברים הכי עדכניים. בהיסטוריא עתיקה ומה שלא ממש עדכני, נראה גם את המקורות הראשוניים חוזרים על עצמם (הם לא צצים כמו פטריות אחרי הגשם). אותם מראי מקום שחוזרים שוב ושוב אומר שמיצינו. אם ממאמר למאמר מתווספים לנו מראי מקום, אולי צריך לצמצם קצת את הנושא. יש גבול לכמה שנוכל להתמודד. יעיל ונקודתי, מה להוציא מכל אחד מהם. אם העסק מתרחב ומתרחב אפשר להגיע לשעת קבלה, לא להתבייש.

פרק 13

לשים לב לזכויות יוצרים של תמונות. כשאנחנו לוקחים תמונה מויקיפדיא, לכתוב מאיזה ערך זה. קישור למקור שממנו לקחנו אותה זה הכי טוב. כשיש זכויות יוצרים, קריאטיב קומונס זה חלק מקהילה שמוכנה לשתף את החומר עם כל מי שרוצה, אבל לשמור עליו במסגרת הק.ק., ולתת קרדיט. כמעט בכל אתר מדברים על זכויות היוצרים שלו. אפשר תמיד ליצור קשר עם ההנהלה. אם יש ספק, אין ספק ולא שמים את התמונה. תוכן העניינים נראה די מייצג. סיכום של 1:5 זה סביר, אולי נרצה פחות.

טקסטים עתיקים נכחדו כי כל מני יצירות ארוכות מאוד (כמו ליוויוס על 150 כרכיו שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו לקנות) דרשו תקציר. הייתה תעשיית תקצירים מפותחת מאוד. כשהיה תקציר פופולרי או היסטוריון ממשיך דרך שעשה אוסף תקצירים שהחליף את היצירות המקוריות. כשמפסיקים להעתיק משהו הוא יעלם.

השאלה היא מה אנחנו רוצים לעשות, ליצור בעברית שורת דפים שיחליפו קריאה של הספר של דיימונד או סיכום שיהיה אמצעי התכוננות לבחינה. בעבודה סמינריונית, רשימה של על מה הוא מדבר ובאיזה עמוד. כנראה מתישהו בשחר ימי הויקי מישהו שם תמונה אחת וכולם העתיקו ממנו. קישורים פנימיים. כשבונים עמוד בויקי, נק' הכוח המרכזית של הכלי היא היכולת להכניס קישורים לטקסט. חשוב להשתמש ביכולת הזו. טעם אישי אילו כישורים להכניס (להשתדל להכניס דברים שקשורים לתוכן הכללי, מה שעוזר להבין על מה מדבר הטקסט). למשל, בערך על יהודי האי סרדיניא, כתבו את המילה כסף וזה הוביל לכסף. אפשר גם להסביר בשתיים שלוש מילים וגם לשים קישור.

יש הקבלה בין כמות העריכות לצורת הדף. רואים על הדף שהוא מושקע ומאורגן, מה שמצריך הרבה עריכות (כמעט תמיד). בדקה, מה חשוב לדעת מפרק 13 הלאה? מכשולים גיאוגרפיים (מדבר סהרה, המדבריות במקסיקו, יערות הגשם בפנמה, האוקיאנוסים) מנעו התפשטות רעיונות. סין חשובה, אבל היא דוגמא ייחודית. תרבות מפותחת מאוד שבאופן מודע מסתגרת בתחושת עליונות של אני ואפסי בי עוד זה עניין סיני ויפני. רוב התהליך הוא של התפשטות. היתרון של אירואסיא הוא שלא היו מכשולים גיאוגרפיים רציניים וטכנולוגיות עברו ביניהן מהר. ניסוח בצורת שאלה בשני מקומות שונים. זו אחת הדרכים היותר יעילות לתמצת את המהות\המסר המרכזי של טקסט. כאילו הפוך על הפוך. הטקסט הוא תשובה. כשאנחנו מתרגמים אותו לשאלה, אנחנו מוותרים כביכול על המסר שלו. אבל התשובות מתחברות בתוכן. מפת הבדלים בהתקדמות המדעית, האתר מעוות את תמונת העולם בהתאם לנפח שתופס כל אזור בעולם בייצוג כלשהו. הרבה מאוד מחקר לא מתרחש באפריקה. גם באמריקה.

לשים קישור לאתר שממנו באה התמונה. בלב הסהרה יש מערות עם ציורי קיר שמראים אנשים צדים היפופוטמים ותנינים באמצע הסהרה. תהליך מדבור. בעת העתיקה, היוונים והפיניקים לא הכירו את האזורים שמדרום לסהרה בהליכה ברגל, אלא רק בשייט מסביב.

פרק 14

מה הקו המנחה שעובר דרך העניין הזה? ככל שהחברות גדלות, המדינה נהיית יותר ריכוזית. אין לנו פה עניין בשיפוט מוסרי (כרגע). מה הסכנה המרכזית בעבודה לפי טבלא מהסוג הזה? (לנו כחוקרות) היתרון הוא שהיא עוזרת לסדר בראש את החומר, לרכז את הנתונים. הפיתוי הגדול כשרואים כזה דבר הוא לחלק את החברות האנושיות ליותר סוגים. מודלים של מדעי החברה מגדילים את הסיבוך. ומה אם במקרה דווקא מאפיינים של קבוצה גדולה יותר מופיעים בקבוצה קטנה יותר?

לא להפוך את ההגדרות לדוגמא.

Beware

קלפטוקרטיא – חלק נשאר אצל השליטים. מה מושג המפתח שמאפשר את הצמיחה הכלכלית הזו? עודף. תיאוריות כלכליות ברמה הכי בסיסית ושטחית, מתאים לשחר התרבות האנושית.

כדי שתהיה תרבות, עלינו לפתח התמחויות. אדם שיודע לקשור אבן למקל יעשה את זה לרוב בשביל עצמו או לעוד כמה חברים בשבט. התמחויות, אילו התמחויות נפגוש רק בחברות מפותחות יותר? קדרות. אחד מהשלבים החיוניים בהתפתחות החברה המאורגנת הוא ליצור כדים כדי לשמור דברים, לשמר את העודף. אין לו משמעות אם אין איך לשמר אותו. בלי העודף, אין סיכוי שאוכל להתמחות בייצור כדים כי אהיה עסוק ברעייה או גינון, משהו שנותן לי אוכל מידי. אני יכול להרשות לעצמי כזה דבר אך ורק אם מישהו מייצר מספיק עודף כדי שאוכל לאכול ממנו ובתמורה אספק את המוצרים שלי.

חיילים – חיילות היא סוג של התמחות, מופיעה ברמות שונות. אנשים שעבודת הצבא היא המקצוע היחיד שהם יודעים זו תופעה של חברות גדולות מאוד. קינקינטוס- במצב חירום, הוא הסכים להנהיג את המלחמה מייד. בא מהחווה להלחם, עצרו לו את החרישה. "סאבינים עליך, קינקינטוס". נהיה דיקטטור, שליט עליון ברפובליקא הרומית למשימה מוגבלת לזמן קצר. נלחם, מנצח, מפזר את הצבא, חוזר הבייתה וממשיך לחרוש. האזרחים בפוליס כולם היו (כל מי שמסוגל) מתאמנים בשלבים מסוימים בעבודת הצבא. בשאר הזמן, הם חיו את חייהם. צבאות יווניים כאלה ניצחו את האימפריא הפרסית.

ספרטא היא שלב אבולוציוני מעבר לזה. המדינה היוונית הקלאסית היא כזו שבה כל אזרח הוא חייל בפוטנציא. בספרטא, כל אזרח הוא חייל מקצועי. היו להם הרבה עבדים שהמדינה שיעבדה ולא אנשים פרטיים. הם עשו את עבודת האדמה והגברים הספרטניים היו רק לוחמים. זה שלב נוסף בהתפתחות התרבות. תהליך שמזין את עצמו. אחת ההתמחויות הללו שמובילה את חזית הטכנולוגיא היא תעשיית הנשק. מתחיל עם דוגמא של אדם שמחבר את האבן המשוננת למקל כדי לצוד יותר טוב ונגמר בפצצות אטום וצוללות גרעיניות. האינטרנט פותח ע"י הצבא האמריקאי והאקדמיא האמריקאית. היכולת להקדיש את כל הזמן שלך לפיתוח נשק גם היא מתאפשרת מתוך הפנאי הזה שנוצר באמצעות העודפים. השלב הבא הוא כוהנים. זו אוכלוסייא שאינה יצרנית כי היא לא מייצרת משהו מוחשי אלא קשר עם האלים (מוצר רוחני ורגשי). הכוהנים דואגים לייצר גשם. למרות שיש מערכת פיזיקלית שגורמת לזה שזה יקרה לבד. זו נקודת ההנחה שאנחנו מחויבים לה במסגרת הדיסציפלינא שלנו.

קל מאוד לראות איך כוהנים נותנים לגיטימציא לשלטון. אחת השאלות הקריטיות לגבי שלטון כשהוא קיים (משהו שלא יקרה בחבורה של ציידים לקטים עם חמישים איש, בה הדמויות המנהיגות מנהיגות מסיבה ברורה. חבורת הציידים יודעת שבלעדיו לא נחזיר הבייתה ממותא\לא נדע על צמחים) ככל שהחברה גדלה, הפרט מתרחק מהשליט. אזרח אמריקאי היום קרוב יותר לנשיא שלו מאשר אנגלי בשלהי המאה ה19 למלכה ויקטוריא. התודעה של נשיא ארה"ב היא שיש פירמידא שהבסיס שלה רחב מאוד וחשוב מאוד (רפורמת הבריאות).

כשאובמה התמודד על ראשות המפלגה הדמוקרטית, טרם היבחרו כמועמד לנשיאות, בחודשיים האחרונים 80% מהכסף שהשתמשו בו לקמפיין הגיע מתרומות של אנשים באינטרנט. המנגנון הפוליטי האמריקאי לוקח בחשבון את הבסיס הרחב של הפירמידא.

חזרה לכהנים

נותנים שירותים לא קיימים ולגיטימציא לשלטון. ננסה לעשות איפכא מסתברא, לראות את הצד השני של העניין הזה: אילו שירותים אמיתיים הם נותנים? נרטיב משותף, דבר חשוב בייחוד לחברות בהתהוות או לחברות שנמצאות תחת לחצים פנימיים או חיצוניים גדולים במיוחד. כרגע כהנים ומלוכה יחד, כי בעת העתיקה זה לא מובחן, הרבה פעמים אותם אנשים (רקס סקרורום). בבלגיא המודרנית, מוסד המלוכה הבלגי רק ממשיך את קיום המדינה, זה הדבר היחיד המשותף בבלגיא, חוץ מבירא מתוקה, לשתי אוכלוסיות שונות. שונאים אחד את השני, עם היסטוריא של מלחמות אזרחים. האם זה טוב שיש בלגיא בעולם זו שאלה אחרת. אבל אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכן, אם נוציא את בית המלוכה זה יתפרק. אמנה חברתית היא דבר קריטי מאוד. יחסית נדיר שחברה כלשהי קובעת לעצמה אמנה חברתית. בדרך כלל זה מתפתח באופן אבולוציוני אבל לפעמים יש מעשה מכונן.

דוגמא למערכת דתית אמונית כוהנית שמחשקת ונותנת לגיטימציא וממציאה אמנה חברתית מכוננת. אצל האיסיים והפרוטסטנטיים, אין מתווכים בינך לבין האל. אם אנחנו הקונקיסטדורים שמשתלטים על אמריקא, מוצאים לרבות משגשגת של מליוני אנשים, מעצם הגעתנו חוללנו שואה. אדם חסר לב לחלוטין יכול לחיות עם זה בנחת.

אבל כמה כאלה כבר יש? לרוב האנשים יש איזשהו מצפון. כשאתה רואה כזה דבר מתרחש לך מול העיניים, אתה שואל – איך יכולתי לעשות כזה דבר? אם האדם שמייצג את האל מסביר לך שאתה עושה את רצון האל, אתה תרגיש יותר טוב. 90%+אחוז מהתמותה התרחשו בגלל מחלות, אבל זה רק מגדיל את המצוקה הרגשית. הגעת וקודם זה לא היה ככה ועכשיו כולם מתים.

איך מתחיל פרק 11? כבשה.

אם אנחנו קונקיסטדור ספרדי ויש נשים בשטח, כל אחת כזו כנראה תמות מאחת מהמחלות מהר מאוד, זה יוצר תעוקה נפשית. לא הכל מלחמה. אנחנו שיודעים על חיידקים מוצאים את ההסבר הראציונאלי. קונקיסטדור שמגיע עם קורטז למקסיקו רואה שכשהוא הגיע אנשים התחילו למות. אוכלוסיא שלמה נמחקת. בג'מייקא, האוכלוסיא הילידית המקורית נמחקה לגמרי, היום זה אפריקאים. כי האי התרוקן מאוכלוסייתו לגמרי, כולם מתו. אי אפשר להתחמק מזה שהגעת לאנשהו וכולם מתים. רוב האסון הדמוגרפי לא קורה בגלל מלחמה אלא בגלל מחלות. איש דת שאומר לך שאתה בסדר, זה מה שאלוהים רצה שיקרה מנקה לך את המצפון. עוד מוצר קריטי לנו פה בחוג להיסטוריא של הקלפטוקרטיא הכוהנית הוא כתב. שיטות הכתב התפתחו מתוך ניהול מצאי, כמה פרות יש לי ברפת. מלכתחילה, בלי העודף אין הזדמנות לאף אחד לשבת ולהמציא שיטה ואין בכלל חשבונות לנהל. ציידים לקטים לא מנהלים חשבונות,אין להם עודפים. ביצה ותרנגולת של המצאה וצורך. העודפים נותנים לנו את האפשרות להמציא כתב ואת הצורך להמציא כתב, מזין את עצמו. מי נתקל בצורך לנהל את העודף? מי שמרכז אותו ממילא בידיים שלו, השליטים. כיוון שהעניין של לגיטימציא מתחבר לדת ויש הרבה מאוד צרכים רגשיים לענות עליהם.

גשם, אנשים שתלויים בגשם רוצים מאוד להבטיח איכשהו שהוא ירד. איך אפשר להשפיע על הדברים? ואז יש טקס ראשון להורדת גשם ואנשים שמנהלים אותו. כמובן, לפניו היו כמה שלא הצליחו ואנשים נשלחו למקומות המתאימים. זה שהממסד הכוהני מספק לנו תחושה שאנחנו יכולים לעשות משהו זה סוג של שירות. כשפים, מיתוסים ומערכות דתיות, מדע. זו טענה וותיקה עם הרבה אמת. כיוון שהאנשים האלה התרכזו כולם סביב המקום שבו יש את העודפים הם אלה שפיתחו את הכתב והכוח שלהם הונצח. כתב משמר ידע. הקיסר האינקי רוצה עם תחבולה ילדותית מאוד. דיימונד אומר שמאחורי הספרדים שהגיעו לשם יש אלפי שנים של תיעוד של תחבולות. יש ספרי תחבולות מהעת העתיקא. יכולת ללכת לחנות הספרים הקרובה למקום מגוריך ולקרוא עמוד אחרי עמוד של דמויות בהיסטוריא והתרגילים שהם עשו בהקשרי מלחמה כדי להערים על האויב.

כשמולך יש מישהו שמשמר דברים רק בעל פה, יש לך יתרון כביר. זו רק אחת הדרכים שבה כתב נותן כוח. כשהחברה מתחילה להיות מרובדת, האנשים שיודעים לכתוב, יש להם הרבה יותר כוח, מייחסים להם הרבה יותר כוח לפעמים ממה שיש להם. הם יודעים לעשות משהו ייחודי ומסתורי, יוצרים רגשי נחיתות אצל מי שלא יכול לעשות את זה. כשהדת והאמונה מתחברים עם הכתב, ממש בהתחלה, אם כתוב לי כל מני דברים על האלים, אני יכול להגיד למי שלא יודע לקרוא מה שאני רוצה ואין להם שום דרך לדעת אם אני עובד עליהם או לא, בורותם מקטינה אותם לעומתי, יודע הקרוא והכתוב. לכן המצאת הדפוס עוררה זעם רב בחוגים כנסייתיים. אח"כ ישר מגיעה הרפורמציא, מתחיל גל סוחף של תרגומי התנ"ך לשפות מודרניות, מדפיסים, מלא אנשים יכולים לקרוא ולכתוב והכנסייא חוטפת ברך בביצים. המונופול על האמת מתערער באופן דרמטי. האוריינות מזנקת. אנחנו לא עושים שיפוט מוסרי, אלא מדברים על האבולוציא של התרבות. מבחינתה, השכבה הקלפטוקרטית עשתה שירות גדול מאוד לתרבות האנושית. היום, מי שירצה לטעון שהמנגנונים הדתיים השונים עושים את אותה העבודה יהיה לו קשה להוכיח\להדגים את זה.

הצד המתודולוגי

למה התכוון המשורר. פרספקטיבא. חוגים להיסטוריא לרוב מתחילים בשנת 800 לפנה"ס, כשיש כתב שחוזר ליוון, אחרי שהם שכחו ונזכרו שוב. אנחנו מגבילים את עצמינו ל-2800 שנה, חלק קטן מהסיפור. כדי להבין תהליכים עמוקים יותר ואת ההווה שלנו, צריך להרחיק לכת אחורה לפחות למהפכה החקלאית שממנה נולדת התרבות. בלעדיה, היינו עדיין מסתובבים בשטח, אוספים פטריות ומלטפים פרות. שלא לדבר על כתב וטכנולוגיא. אחת התופעות הכי חשובות ודומיננטיות שממשיכות איתנו זה ההתחלה של תנועת חזרה לקראת איזון בין המינים. חברת ציידים לקטים הרבה יותר מאוזנת מאשר חברה חקלאית. הנשים מקיימות את הקהילה והגברים הולכים לצייד. בחברה חקלאית, יש שלי ושלך ובחברת ציידים לקטים הרבה פחות. מה שכבר יש מתחלק מיד ובאופן הרבה יותר שוויוני. לכל אחד יש שדה משלו שהוא רוצה להעביר הלאה. לא בטוח של מי הילדים אצל הציידים לקטים, אבל כשיש אדמה אני רוצה להעביר אותה לילדים שלי ולא של הקבוצה, אז צריך לדעת בדיוק מיהם. בשביל זה צריך לסגור את האשה בבית. זה לא תמיד היה כך והיום מתהפך חזרה, בעיקר בזכות אמצעי מניעה מתקדמים. בפעם הראשונה מאז שיש סקס בעולם, אפשר לנתק יחסי מין ורבייה וזו מהפכה מטורפת.

לקרוא את הגן האנוכי של ריצ'רד דוקינס.