תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים 7

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

תשע ב - סדנא למיומנויות מחקר

תשע ב סדנא למיומנויות מחקר סיכומים

שיעור שביעי

27.04.2010

הגדרות של ממטיקא

מם – יחידת מידע ששוכנת בתוך מוח ובעלת יכולת שכפול.

מצאו דוגמאות לממים אצל ציפורים שלומדות שירה. האם מם יכול לשכון במקום אחר שאינו מוח? ספר, כתובת, מטבע. בתחילת ספר מכבים ב' יש סיפור שהיה ידוע אך ורק מהמקום הזה בגירסא הבודדת הזו, גיבור הסיפור היה הליודורוס. בשנת 2007 התפרסמה לראשונה כתובת שנחקקה על אבן ונמצאה, ממנה עולה שהאיש שככב בסיפור היה אולימפיודורוס והליודורוס היה הבוס שלו. אחרי 2100 ומשהו שנה, נוסף לנו שם לסיפור. אם קיים ספר, יכול להיות שמישהו יום אחד יקרא אותו והמם יקפוץ חזרה החוצה. יחידת מידע, בעלת יכולת שכפול. שוכנת בתוך מוח – פה אפשר לתקוף את ההגדרה.

הערה כללית: בהרבה מאוד מקרים, המקומות בהם התחביר מתחיל לבגוד הם המקומות בהם ההבנה מתחילה להתערפל. בספר מכבים ב' נכנס השם הליודורוס, האכסון הוא בספר ולא במוח. הממים מתחרים על מקום אכסון. עשוי זה לטובה, עלול זה לרעה ויכול או מסוגל זה נייטרלי. לומר על ממים שהם מתחרים זה קצת בעייתי.

האם פוריות חשובה יותר מאורך חייו של עותק בודד? תלוי על איזה משך זמן אנחנו מסתכלים. מתישהו בשנות החמישים, כל העולם המערבי שם חישוק על המותניים ורקד. זה נעלם. אופנה, מנגינה, להיט שהיה משהו מטורף בשנות השלושים בארה"ב – אם היא הוקלטה על תקליטי 78 (פרימיטיבי מאוד, אח"כ היו 45 ו-33 סיבובים לדקה), אין יותר על מה לנגן אותה. משהו שהיה יכול להתפשט לרוחב נעלם לגמרי. אבל אם מישהו שמר עותק בודד, עושה הסבה לקובץ ממוחשב ומעלה את זה לאינטרנט, השרידות עולה.

כתובת אחת, ששימרה את השם של אולימפיודורוס, מעלה שוב את הסיפור לכותרות. פריון ואריכות ימים הם חשובים, השאלה היא למה. עותק בודד שהשתמר על פפירוס במצרים בא מחצי ממה שאנחנו מבינים על הדמוקרטיא האתונאית. אם בודקים ברגע נתון, פפירוס אחד לא משנה לנו. אבל אם נבדוק את תפוצת הרעיון, שרידות הפפירוס על 2000 שנה היא מהותית. בהיסטוריה, קוראים טקסטים ובודקים איפה אפשר לפרק אותם ולעשות דברים מעניינים, מפתחים את הדיון בצורה שתגן על הנימוק שלנו כמה שיותר, בוחרים את המילים המדויקות ביותר כדי שיוכלו לתקוף אותנו כמה שפחות. הנקודות יורדות על מה שאפשר לכתוב בצד (הערות על עבודה).

מם – יחידת חיקוי, משכפל העובר ממוח למוח.

מוח – בעייתי. יחידת חיקוי- אוקיי. כל ההגדרה הזו, היא בעצם שלוש הגדרות שונות, גם רעיון, גם יחידה וגם משכפל. ממצע למצע. כשאנחנו רוצים להגדיר הגדרה, היא צריכה להיות הכי חדה שיש. כאן יש שלוש הגדרות, צריך לעשות עם זה משהו. עוברים פסקא כשמדובר על רעיון חדש. מדי פעם, יש פסקא שהיא שורה אחת, אבל זה יכול לקרות פעם בעבודה עם סיבה טובה ורטורית. כשלוחצים יותר מדי פעמים על האנטר, יש בעיא רטורית עם מה שרוצים לומר. מסטיקרים אפשר ללמוד הרבה על בעל האוטו או אנשים שהרכב היה שלהם. מסמך נקודות הוא ז'אנר חשוב מאוד, בהקשרים מסויימים הוא הרבה יותר יעיל מטקסט כתוב. למשל, כשרוצים להעביר מסר חד לציבור רחב. למשל, כדי להתוות סדר יום. פה, מסמך נקודות הוא לא מתאים כז'אנר. כנ"ל בעבודות שאנחנו מגישים פה.

להבדיל בין דוגמאות להגדרה, אלוהים משכפל את עצמו בכתב, בדיבור ובמוזיקה.

מם: יחידת מידע, רעיון או תופעה המפיצה עצמה באופן ויראלי.

לטובת השימוש במילה ויראלי פה, זה מרמז על ההקשר הביולוגי, או המוצא הביולוגי של המונח מם. (כך התפתח המונח). יותר מזה, האופן שבו מתפשט וירוס הוא שכפול באמצעות פונדקאי, שזה מוח או שטח אכסון. המילה ויראליות מקשרת אותנו גם לוירוסים במחשב, דוגמא חשובה לממטיקא שלא תלויה במוח האנושי לאחר היווצרותה אלא נלחמת נגד המוח האנושי. וירוסים ישגשגו הרבה יותר אם המוח האנושי יתעלם מהם. אם יש לנו וירוס שלא מסב נזק אלא רק רוצה להתפשט, ממלא 5K בזיכרון של המחשב באות מ'. אם אין לנו תוכנת אנטי וירוס, הסיכוי שנעלה על זה הוא אפסי. אחרי שמילא את ה-5K, הוירוס מפסיק ורק רוצה לעבור הלאה.

וירוס מחשב כזה הוא הרבה יותר טוב. אבל וירוס מחשב מומצא על ידי בני אדם והם עוינים. אם תהיה מוטציא שתהפוך וירוס מרושע לוירוס לא מזיק אלא רק מפיץ, זה הכי טוב שיכול לקרות לו. הוא יתנחל בכל המחשבים שבעולם ואף אחד לא ידע על זה אף פעם. החיסרון של ההגדרה הזו היא שהיא בעצם מדברת אל אנשים שמבינים עניין. מי שיודע מה זה וירוס יבין על מה הוא מדבר. בבואנו לכתוב עבודה, מה תהיה אמת המידה שלנו לשפוט אם זו הגדרה טובה או לא? מי הקהל.

בכל פעם שאנחנו מייצרים טקסט או מאגר ממים כלשהוא, השאלה היא מי צריך להאזין לזה אח"כ. כשאנחנו מציירים ציור שאנחנו רוצים שיהיה לו קהל, עלינו לכוון לטעם של מישהו. אבולוציוני – בשניה שאנחנו מבינים משהו, רוב מי שמגיע לאוניברסיטא שמע שיש אבולוציא. אורגני קצת בעייתי, מה זה אומר? אורגני הוא מה ששייך לחומר חי. תהליך ההשתנות הוא אורגני, לא ברור מה זה אומר. לוירוס וטפיל יש קונוטציא שלילית.

מם – רעיון, פיסת מידע המשכפלת את עצמה כדי להשתכפל ולהתרבות.

לא להשתמש בראשי תיבות, לכתוב את המילה השלמה ולהשתמש בראשי תיבות רק אם יש ביטוי מסורבל מאוד שחוזר על עצמו המון, כמו זכות הלילה הראשון. אבל גם אז, זה לא יהיה יפה. משכפלת את עצמה הופך את המם לסוכן, וזו אחת הבעיות המרכזיות בהגדרת הממים. כדי להתפשט- כאן מיוחס למם רצון. אנחנו בקונפליקט תמידי עם המונחים האלה, אבל בהגדרה עליה להיות נקייה ככל האפשר מהבעיות האלה, לכן נאמר משתכפלת בבניין התפעל (בניין רפלקסיבי, לפעולה שמתבצעת על עצמה) ולא הפעיל, שזה לפעלים יוצאים. מתפשטת ומשתנה על מנת.. השינויים מתרחשים באופן בלתי נשלט – יש פה סתירה פנימית. נלך עם הבלתי נשלט.

מם – משכפל אשר מעתיק, מתפתח ומשדר תרבות.

המילה משדר היא בעייתית. תרבות כשלעצמה היא מילה לא פשוטה להגדרה. מה זה בדיוק תרבות, זו שאלה לא פשוטה. דווקא הממטיקא מסייעת לנו להבין מה זו תרבות ולהגדיר את זה. היתרון של תרבות הוא שכולם מבינים מה זו תרבות, גם אם לא יודעים להגדירה. הממים מרכיבים את התרבות, אפשר לקשר את זה למשכפל. אחד הדברים שחזרו במקרים שראינו עד עכשיו היא לקרוא למם במילה אחת. חיבור של המילה תרבות עם המילה משכפל תתן לנו הגדרה טובה. מה זה בדיוק גן? הגדרה בעייתית. לדוגמא אין מקום בהגדרה. היא יכולה לחזק את ההגדרה, אבל אם אנחנו רוצים להעמיד הגדרה, קודם נסיים אותה ואז נעבור לדוגמאות. המקור הלשוני של המילה הוא מיוונית. מימסיס הוא חיקוי ודוקינס רצה לקרוא לזה מיממה אבל היה משוכנע שהרעיון לא יתפוס ולכן קרא לזה מם, שבצרפתית זה אותו דבר, או הדבר. מתחרים במקום רבים.

מם – יחידת מידע היכולה להשמר בזיכרון בפני עצמה- זה בונה למם גבולות, מה שיכול להשתכפל בפני עצמו הוא המם, זה לא רע.

יחידת מידע הנשמרת בפני עצמה ומשתכפלת באמצעות חיקוי (הכי קרוב שהגענו בינתיים). המילה משתכפל משמת אותנו גם בגנטיקא, וכשהשכפול הוא לא נאמן למקור אנחנו מדברים על מוטציא. מושג מרכזי בתורת הממטיקא- הגדרה מעגלית. מם- מידע הנגזר מישות תבונית ונלחם כדי לשכפל את עצמו. עדיף יחידת מידע על פני מידע, כי זה נותן לנו את הגבולות. נגזר מישות תבונית – מעניין. וירוסי המחשב צריכים אדם שיתחיל אותם, לכן זה טוב. (להוסיף – יחידת מידע הנגזרת מישות תבונית). נלחם כדי לשכפל את עצמו זה אקטיבי, עדיף מתחרה או נמצא בתחרות על מרחב אכסון. עמידות, נאמנות\דיוק בשכפול והתרבות הם שלושת הקריטריונים החשובים, כל שכפל צריך להיות (כדי לשרוד) עמיד. כדי שמם יהיה אפקטיבי, עליו להיות עמיד בעצמו (חריטה על אבן היא מעולה), אמינות בשכפול.

IKEA

הן ארבע אותיות בא'ב' הלטיני. אנחנו מדברים על שוודים. אם ניקח מספיק קופים וניתן להם מספיק מכונות כתיבה, נייר וזמן, בסוף אחד מהם יוציא מתחת ידיו את כל כתבי שייקספיר. זה ייקח יותר זמן ממה שהיקום קיים, אז מה? הקופים האלה יגיעו לאיקאה לפני שהם יגיעו לכתבי שייקספיר. איקאה הוא מם אפקטיבי.

בואו נאמר שיש שינוי: IKER השוער של ריאל מדריד, האיש שיכול להציל את הכדורים האבודים ביותר אבל לצאת לקרן לא יודע, הוא איקר משהו. אם ניקח את איקאה ונכתוב על שלט פלסטיק בגודל 20 על 30 מטרים, יהיה לו אריכות ימים, קליטות ואולי פוריות בשכפול, אבל כשהשכפול לא אמין איבדנו הכל. זו אמינות בשכפול, פידליטי. כשאנחנו מדברים על אבולוציא, כל הזמן יש בממים מוטציות. מכל מני סיבות. וכיוון שהאבולוציא הממטית היא הרבה יותר מהירה ואינטנסיבית מהגנטית, לפחות כרגע (אחרי כמה עשרת אלפי שנים), לממים יש הרבה יותר מוטציות והם חייבים הרבה יותר מוטציות.

אם ניקח סיפור ששמענו, ונספר אותו בזמן אחר, בהקשר ובמקום אחר הוא לא יתאים. בלי הכוונונים הדרושים. בדיחה שנספר בהקשר מסוים על המדען והכומר בהקשר אחר נספר על המדען והרבי, כי ככה זה יצחיק וככה זה לא יצחיק, או יעליב (חס וחלילה). הבדיחה נשארה אותה הבדיחה, אבל דת אחת ירדה ודת אחרת קמה. המאזן הממטי משתנה אבל הבדיחה נותרת. תם ונשלם ממטיקא באופן מנותק. כמעט.

מם – יחידת המידע הקטנה ביותר של תמסורת תרבותית המשוכפלת עצמאית. תמסורת תרבותית – יחידה תרבותית שנמסרת ממקום למקום. טוב לחזור על המילים שכפול וחיקוי, הן קריטיות. הממים לא צריכים לתרום להשרדות האדם המחזיק בהם. מות קדושים הוא מם רע מאוד למחזיקים בו. חרקירי הוא רע מאוד לגנטיקא. בהקשרים של רדיפות פוליטיות, אם הקיסר (הפרינקפס) סימן אותך, והבנת את זה, היה עדיף להתאבד מאשר שיוציאו אותך להורג ויחרימו את כל הרכוש. מה שנהיה מזה זה שברגע שהתופעה הזו נהייתה פופולרית, כדי לחסל מישהו היית צריך רק לרמוז לו והוא היה מתאבד לבד (רומא של יוליו קלאודי, קורס בשנה הבאה).

איזה גנים משגשגים בזכות המם של מות קדושים? הגנים שלא מחזיקים את הממים האלה. בהרבה מאוד מקרים שבהם יש מות קדושים, יש סמכות רוחנית שאומרת לאלה שהולכים למות שהם בסדר ואלוהים יאהב אותם מאוד. אם אתה מנווט את עצמך לעמדה הזו, הגנים שלך ישגשגו היטב כי יקרו לך עוד הרבה דברים טובים. הרבה מאוד מנהיגים דתיים מובילים של העולם המוסלמי לא נמצאים בשום רדיפה שהיא ועדיין בתוקף סמכותם יש להם אפשרות להפיץ את הגנים שלהם כמה שהם רוצים.

ווטלאופר

ברגע שנוצר מצב שאיזושהי דמות זכרית בחברה הופכת להיות הסוכן שעומד במרכז הטקס הזה (ביתוק הבתולין), הסיכוי שלו להפיץ את הגנים שלו הלאה גדל באופן דרמטי. האם הוא יכול לעשות את זה בדרכים הרבה יותר פשוטות? השם של כתב העת של המאמר הוא אבולוציא והתנהגות האדם. זה לא כתב העת הראשון שחברות וחברי החוג להיסטוריא כללית באוניברסיטת חיפה שהולכים לפרסם מאמר חושבים עליו. זה מחוץ לתחום שלנו והממטיקא עוזרת לנו להגיע אליו. כמעט כל כתב עת שמכבד את עצמו בימינו דורש היום שהמחבר\ת של המאמר יכתבו אבסטרקט, כלומר תקציר. לרוב של 100-150 מילה, למי שאין לו זמן לקרוא את כל המאמר (תקציר מנהלים).

כשכותבים עבודה סמינריונית, ומוצאים 100 מאמרים, אין זמן לקרוא את כולם. אני רוצה להיות מסוגל תוך 2 דק' לדעת באופן כללי במה המאמר עוסק. אנחנו כבר צריכים לעשות את זה, במבוא. כל מרצה ייתן תשובה קצת שונה מה צריך במבוא. אבל כמו שאנחנו קוראים את ה-13 שורות שיש פה ויודעים על מה הוא הולך לדבר.. חוץ מהפרק האחרון הביולוגי, הכל כאן.

שם נמצא הרבה מהחידוש, הוא בעצמו היסטוריון ובאבסטרקט הוא הכניס את כלמה שקשור להיסטוריא. הוא לא ביולוג או סוציוביולוג. פה אין הערות שוליים, נהוג לעשות הפניות. אנחנו לא עובדים ככה אלא עובדים כמו במדעי הרוח. תמיד כשכותבים הערות סמינריוניות לכתוב את הערות השוליים בסוף העמוד. סימני הפיסוק תמיד יבואו לפני הערת השוליים. חוץ מאשר במאמרים גרמניים.

ווטלאופר הוא בחור מאוד מאורגן. נשמע גרמני. מתחת לאבסטרקט שדרשו ממנו (באחריות), הוא מתחיל במילה אותנטי, לא להשתמש בה. ההגדרה הכי קרובה לאותנטי הוא איכות פחות טובה ועולה יותר כסף. השאלה שהעסיקה את המחקר היא האם התופעה הייתה או לא הייתה? זו שאלה שעוסקת בעובדות, ועליה הוא עונה ישר. הוא יודע שמי שעוסק בנושא הזה, השאלה הראשונה שעלתה עד היום במחקר היא היה או לא היה, ולכן הוא אומר את זה כבר בהתחלה, אם זה מה שמעניין אתכם, לכו לקרוא את א' ב' ג'. לא על זה המאמר. זה טוב, כי הוא מאוד מתחשב בנו, הקוראים. כשאנחנו כותבים עבודה סמינריונית כנראה שלא נצטרך להשתמש בכלי הזה, כי המרצה קורא. הקונצנזוס הוא שאין לנו הוכחה, אבל השאלה היא למה מספרים את הסיפור הזה. המם העיקרי פה הוא הרעיון שביתוק הבתולין נעשה מחוץ למסגרת של הנישואין. בשבוע הבא, נפרק לו את הצורה (למאמר). הרעיון שעומד פה בלב של הסיפור הוא שהדפלורציא, ביתוק קרום הבתולין מתבצע מחוץ למערכת היחסים הזוגית שהנישואין הם המסגרת שלה. איזו התלבטות פנימית שיש במאמר נפתרת באמצעות ההגדרה הזו? האם יש קשר בין כל המקרים.

במשך כל המאמר, ווטלאופר בסוג של בעיא, האם זה אותו הדבר או לא. הוא היסטוריון של ימי הביניים, זו נקודת המוצא שלו. הוא גם קורא למאמר ג'וס פרימאי נוקטיס. מעצם השימוש בביטוי, הוא מכוון אותנו ישר להתגשמות האירופית ימי ביניימית של התופעה. אם אנחנו רוצים להבין את התופעה, שם טוב למאמר יכול להיות ביתוק בתולין טקסי כתצוגת כוח גברית, כי זה מה שקושר את כל החלקים. ווטלאופר מרגיש שיש לנו פה תופעה שהיא אחת, אבל במאמר שלו, הוא לא מצליח לגרום לתופעה להיות אחת. השימוש במילה ג'וס ולא לקס זה כמו בין זכות וחוק. ג'וס לא תלוי בחוק, קיים באופן טבעי.