Abel 1968

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני א / מחקר מודרני A

Abel, Ernest L. 1968. "Were the Jews Banished from Rome in 19 A.D.?" Revue des Études Juives. Vol. 127. Pp. 383-386.

סיכומים

עמ' 383:

קאסיוס דיו יותר אמין מיוספוס ופילון.

מאמין בעיקר לדיו קסיוס.

עמ' 384:

מריל, מאורינג והידל ניסו לאשר את דיווחיהם של פילון ויוספוס. סמולווד (1956) קבעה שדיווחו של דיו יותר עובדתי משל יוספוס ופילון. מה שניתן לגזור מדיווחיהם של פילון ויוספוס הוא שיהודים יצרו רושם באצולה הרומית, ושמספר פקידים רומאיים היו מודאגים מהמיסיון היהודי.

עמ' 385:

אי אפשר להסיק מדיווחיהם של סווטוניוס וטקיטוס שהיהודים היו המטרה של הגירוש. המספר המופיע אצל טקיטוס ויוספוס הוא מוגזם (על פי מה הוא קובע?) אם הקהילה הייתה כל כך גדולה, הייתה מופיעה אצל טקיטוס וסווטוניוס סיבה לגירוש. לא היהודים גורשו, אלא שהצו פנה למומרים ומתגיירים, שמעיד על כך שהיו רבים כאלה ברומא. סווטוניוס כולל את המתגיירים בעונש שהוטל על היהודים. סעיף החנינה פנה יותר למתגיירים מאשר ליהודים – לכן המתגיירים היו המטרה לגירוש ולא היהודים, ושמספר גדול מהם הוגלה לסרדיניה. הגירוש לסרדיניה היה כדי למנוע מהם את השפעת היהודים ולא כדי להביא למותם בתנאים קשים – האקלים בסרדיניה לא שונה מהאקלים באיטליה. לכן גם נפסלת האפשרות שהיהודים גם הוגלו כי אז תמשך השפעתם על המומרים. טיבריוס הקפדן לא היה מגלה אזרחים רומיים ללא הליך משפטי הוגן. היו יהודים רבים בעלי אזרחות רומית אך אין אזכור למשפטים שנערכו להם – טיעון מן השתיקה.

לא היהודים הם מי שגורשו.

המספר 4000 גדול מכדי להתייס ליהודים. הוא מתייס דווקא לגרים.

גם ההצעה לזנוח את האמונה מכוונת לגרים ולא ליהודים מלידה.

לפי Radin המטרה הייתה להפריד בין הגרים לביו היהודים.

אי אפשר להגלות אזרחים ללא משפט! ואין שום זכר למשפטים המוניים כאלה.

Radin, The Jews among Greeks and Romans.

עמ' 386:

כדי לגרש את הזרים או העבדים המשוחררים כל מה שהיה צריך זה חוק או תקדים שהיה מאשר להם לגרש אותם מרומא. המחוקקים הרומים לא היו צריכים לחפש רחוק מדי. ליויוס מציין אירוע שהתרחש בשנת 430 לפנה"ס ובו אידילים היו צריכים לדאוג לכך שיסגדו לאלים רומאיים באופן רומאי בלבד. (דיו קאסיוס 4.30.10-13); בשנת 213 לפנה"ס הפרייטורים היו צריכים לדאוג שאף אזרח לא יקיים פולחן זר במקום ציבורי או קדוש(דיו קאסיוס 25.1.12). בשנת 186 לפנה"ס הסנאט הוציא צו שבו ניתנה לקונסולים סמכות לגרש את כת בקכוס בעקבות האשמה שהם משחיתים את היסודות המוסריים והדתיים של רומא (דיו קאסיוס 39.8). הקונסול דקיוס (Decius) קבע במשפט שיש לרומאים את ההצדקה והזכות לפעול כדי לשמור על טוהר המדינה. (דיו קאסיוס 39.16). אך כל הדוגמאות הקודמות נוגעות לדתות לא נהנו ממעמד חוקי ברומא – בדומה לדת היהודית(דיו קאסיוס 37.17). כמו כן ניתן לקבוע שהיא חוקית רק אם אלו שנולדו יהודים עסקו בה.

בשנת 19 לספירה הסנאט ו/או טיבריוס ראו את אימוץ היהדות על ידי לא יהודים כאיום על המוסר, המוסד הדתי והרפובליקה, כאשר המתגיירים או גויסו או גורשו. היהודים נשארו בתוך העיר.

את הזרים היה אפשר לגרש בקלות.

בקיצור - גרים גורשו ויהודים נשארו. (מעניין אבל שאחי משהו)

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

כתב העת בספריית אוניברסיטת חיפה - XBM.R43