גל סיברגר - Ager Publicus

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף Ager Publicus)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים A\מושגים ק

Ager Publicus (לטינית: אדמת ציבור) הן אדמות אשר הופקעו על ידי רומא מידי אוייביה או בני ברית מורדים ועברו לבעלות המדינה. החל מהמאה ה-5 לפנה"ס עולה שאלת ייעודן של האדמות והבעלות עליהן כאחד ממוקדי העימות הפטריקי-פלבאי ולאחר מכן העימות המעמדי ברומא.

היווצרותה של שאלת אדמות הציבור

כיבושיי רומא החל עוד מתקופת המלוכה[1] הביאו ליצירת מאגר הולך וגדל של אדמות אשר הופקעו והועברו לרשות המדינה. הטיפול באדמות הציבור לאורך השנים נעשה בשלוש דרכים מרכזיות: הענקת קרקע לבודדים (viritim assignatio); ייסוד קולניות, תוך העברת הבעלות על הקרקע לידי המתיישבים; גביית תשלומים מידי מעבדים של הקרקע תוך שמירת בעלות המדינה (possessio) [2]. עד מהרה, החלו אזרחיה המבוססים של רומא לחכור חלקות קרקע רבות ומאחר ורק להם היו האמצעים לעבד שטחי קרקע גדולים באמצעותם של שכירים, אריסים או עבדים שטחים נרחבים נתקבצו בפועל תחת מרותם[3]. ככל שכמות אדמת הציבור גדלה כתוצאה מהצלחותיה הצבאיות של רומא, כדוגמת כיבוש ויי ב-396 שהגדיל את שטחה של רומא בלמעלה מ-50%, כך גברה תחושת אי הנחת של הפלבאים מהשתלטותם דה פקטו של העשירים על האדמות[3]. דיוניסיוס ליוויוס מספרים כי בשנת 393 מחולקת לקבוצה של אזרחים עניים מספר חלקות קטנות[4], דבר היכול ללמד על לחץ מסויים שהלך וגבר והצריך תגובה מצד מקבלי ההחלטות. עם זאת לא היה במעשה סמלי זה מספיק על מנת להשכיח את הנושא.

חוקי ליקיניוס-סקסטוס

בשנת 367, לאחר עשור של עימות, התקבלה חקיקתם של הטריבונים גאיוס ליקיניוס סטוֹלוֹ ולוקיוס סקסטיוס לאטֵראנוס שאחד משלושת סעיפיה המרכזיים עסק בהגבלת כמות אדמת הציבור שאזרח פרטי יכול להחזיק ברשותו. למרות כי הסכמת המקורות מציינים שהשטח המותר להחזקה היה 500 יוגרה[5] ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי גודל השטח שהיה מותר לשימוש. זאת לאור אנכרוניזם פוטנציאלי שהיה עלול להווצר עקב בלבול עם חוק דומה שהועבר לאחר המלחמה הפונית השנייה.
עם זאת הטיפול במחזיקי אדמות מעבר למותר היה מוגבל למדי והסתכם בדרך כלל בקניסה. העדר מכניזם אשר ייעודו להפקיע את האדמות ולחלקן מחדש היה ככל הנראה אחת הסיבות המרכזיות לאי אכיפת החוק והשתכחותו במרוצת הדורות.

על אף מגבלותיו, לחוק נודעה חשיבות תקדימית רבה בכל הקשור לשאלת אדמות הציבור והשימוש בהן. החוק אשר היווה מענה חלקי לדרישות הפלבס יהווה משענת חקיקתית לנסיונות הרפורמה האגררית שלאחר מכן, ושל הידועה מבינהם, הגראקכית.   

אדמות הציבור בתקופת הגראקכים

עם הבחרו של טיבריוס סמפרוניוס גראקכוס  ב-133 לטריבון של הפלבס חוקק את ה-Lex Sempronia Agraria שעל פי אפיאנוס נועד:

 "לחדש את החוק האוסר על אדם להחזיק יותר מחמש מאות יוגרה; אולם כתוספת למה שנקבע  בחוק הישן, הוא הקצה לבנים מחצית מן הכמות הנזכרת. את הקרקע העודפת יחלקו לעניים שלושה אנשים שייבחרו ויוחלפו מדיי שנה". [6]     

שאלות רבות העולות מהחוק,ה-Lex Sempronia Agraria, נשארו בלתי פתורות ונתונות לדיון בשל חוסר בהירות של המקורות. עם זאת, ניתן לקבוע בוודאות שהחוק שם לעצמו למטרה לאכוף את הגבלת החזקת האדמות שעוגנה בחקיקה מוקדמת, להפקיע אדמות עודפות ולחלקן בין הנזקקים לאדמה. לשם יישום החוק הוקמה ועדה בת 3 חברים.

החוק יושׂם במלואו, על אף מפלת הגראכּכים ד"ר א. 08:59, 16 בפברואר 2011 (UTC)

נמצא בשימוש ב...

תשעא א - חברה ומשטר ברפובליקה הרומית

קישורים נוספים



  1. ראו לדוגמא: ליוויוס, 1.33.
  2. שצמן, עמ' 98.
  3. 3.0 3.1 שצמן, עמ' 63. שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "null1" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  4. דיוניסיוס 102.14. ליוויוס 30.5.
  5. ליוויוס 35.6; וארו, 'על החקלאות' 2.1, 9; פלוטארכוס, 'קאמילוס', 5.39.
  6. אפיאנוס, 'מלחמות האזרחים', 9.1.