Alexander-Romance epsilon 20

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים א / מקורות ראשוניים ועתיקים A

טקסט

יוונית

(19.2) Ὁ οὖν Ἀλέξανδρος τὴν θυγατέρα Δαρείου ἠγάγετο εἰς γυναῖκα. ὡς δὲ τοῦτο ἠκούσθη ἐν πάσῃ Περσίδι εἰς ὁμόνοιαν ἔρχονται Πέρσαι τοῖς Μακεδόσιν ὡς ἀδελφικῶς πρὸς ἀλλήλους διακεῖσθαι.
(20.1) Μεταξὺ δὲ τούτων προστάσσει Ἀλέξανδρος Σελεύκῳ τῷ ἄρχοντι ἅπαν τὸ Περσικὸν ἐπισυνάξαι στράτευμα. μετὰ πολλοῦ δὲ τοῦ τάχους τοῦ λαοῦ ἐπισυναχθέντος εὑρέθησαν δισχίλιαι χιλιάδες ἱππέων καὶ χίλιαι χιλιάδες πεζῶν, τὸ δὲ λοιπὸν πλῆθος ἐν τοῖς πολέμοις διεφθάρη.
(2) Τούτους Ἀλέξανδρος ἀναλαβόμενος σὺν παντὶ τῷ Μακεδονικῷ στρατεύματι τὴν κατ’ Αἴγυπτον ἐποιεῖτο πορείαν. καὶ καταλαμβάνει τὴν Ἰουδαίαν γῆν, οἵτινες ἀντιστῆναι βουληθέντες ἐκπέμπουσι κατασκόπους ὡς δῆθεν πρέσβεις εἶναι. ταῦτα δὲ ὅμως οὐκ ἔλαθεν Ἀλέξανδρον, καὶ προστάσσει τινὰς τῆς Μακεδονικῆς φάλαγγος νεανίσκους λίαν γενναιοτάτους ἐν τῇ παρακειμένῃ φάραγγι ἑαυτοὺς ἀκοντίσαι. οἱ δὲ τὸ προσταχθὲν σπουδαίως ἐπλήρωσαν, ὀξὺ γὰρ τὸ Μακεδονικὸν στῖφος εἰς τὰ κελευόμενα ὑπ’ Ἀλεξάνδρου. στραφεὶς δὲ πρὸς τοὺς κατασκοπεῦσαι βουλομένους εἶπε· ὁρᾶτε οἱ τοῦ Ἰουδαϊκοῦ ἔθνους πρέσβεις, ὡς ἀντ’ οὐδενὸς τῷ στρατῷ Μακεδόνων ὁ ἔθνους πρέσβεις, ὡς ἀντ’ οὐδενὸς τῷ στρατῷ Μακεδόνων ὁ θάνατος. ἄπιτε οὖν, τὸ συμφέρον ὑμῶν πραγματεύσασθε. ἐγὼ δὲ τὴν αὔριον ἐπελεύσομαι πρὸς ὑμᾶς καὶ ὡς τῇ προνοίᾳ δεκτὸν πράξω.
(3) Οἱ δὲ ἀπελθόντες ἐν τοῖς ἄρχουσιν αὐτῶν εἶπον· ὑπείκειν Ἀλεξάνδρῳ καὶ σώζεσθαι χρεών. οὐ γάρ ἐστιν ἡμῖν ἐλπὶς σωτηρίας, ἔξω γὰρ φύσεως ἀνθρώπων Μακεδόνων ὁ στρατός. ὡς γὰρ ἡμῖν φοβερὸς καθέστηκεν ὁ θάνατος, τοῖς Μακεδόσιν οὐχ οὕτως, ἀλλὰ καὶ λίαν εὐκαταφρόνητος. οἶμαι δὲ τοῦτο· ἐριστικῶς ἔχειν τὸ θανεῖν ὡς ἄν τις εἴποι πρὸς ἀναγκαῖόν τι χρῆμα τούτους ἀπέρχεσθαι. ἐξέστησαν γὰρ ἡμᾶς ἐν τῇ φάραγγι τῇ μεγάλῃ ὡς ὑποβρυχίους αὑτοὺς ποιήσαντες Μακεδόνων παῖδες καὶ λίαν νεώτατοι. ἅμα Ἀλέξανδρος ἐκέλευσεν, ἅμα τὸ ἔργον ἐτελέσθη. καὶ οὐ τοσοῦτον ἡμᾶς ἡ τοῦ θανάτου ἐθρόησε τόλμη, ὅσον τοῦ μὴ κερδᾶναι τί προσδοκοῦντες οὕτως εὐχερῶς πρὸς τὸ θανεῖν ηὐτομόλησαν, ἂν δὲ καὶ κέρδος ἐλπίσωσιν οὐκ ἄν τις ἀντιστῆναι δυνήσεται. λοιπὸν ἡμεῖς ἅπερ ἐθεασάμεθα εἴπομεν ὑμῖν, γενέσθω τὸ δοκοῦν ὑμῖν πρὸ τοῦ καταλαβεῖν Ἀλέξανδρον καὶ πᾶσα βουλὴ ἀκυρωθήσεται. ὡς οὖν ταῦτα πάντα ἤκουσαν Ἀλεξάνδρῳ ὑπείκειν βουλεύονται.
(4) Καὶ τὰς ἱερατικὰς ἐσθῆτας ἱερεῖς ἐνδυσάμενοι καθυπαντῶσιν Ἀλέξανδρον σὺν παντὶ τῷ πλήθει αὐτῶν. τούτους δὲ Ἀλέξανδρος ἰδὼν ἐδεδίει τοῦ σχήματος, καὶ τούτοις μηκέτι προσεγγίσαι αὐτὸν ἐκέλευσεν, ἀλλ’ ἐν τῇ πόλει ἀντιστρέφεσθαι. προσκαλεσάμενος δὲ ἕνα τῶν ἱερέων λέγει αὐτῷ·
ὡς θεοειδὲς ὑμῶν τὸ σχῆμα, φράσον δή μοι, καὶ τίνα ὑμεῖς σέβεσθε θεὸν, ὃς τοιῷδε ἐξυπηρετεῖται σχήματι. οὐ γὰρ ἐν τοῖς παρ’ ἡμῖν θεοῖς τοιαύτην εὐταξίαν εἶδον ἱερέων.
ὁ δὲ εἶπεν· θεὸν ἡμεῖς ἕνα δεδουλεύκαμεν, ὃς ἐποίησε τὸν οὐρανὸν καὶ τὴν γῆν καὶ πάντα τὰ ὁρώμενά τε καὶ ἀόρατα. οὐδεὶς δὲ αὐτὸν ἑρμηνεῦσαι ἀνθρώπων δεδύνηται.
ἐπὶ τούτῳ Ἀλέξανδρος εἶπε· ὡς ἀληθῶς μεγάλου θεοῦ ἄξιοι θεραπευταί, ἄπιτε οὖν ἐν εἰρήνῃ, ἄπιτε. ὁ γὰρ θεὸς ὑμῶν ἔσται μου θεός, καὶ ἡ εἰρήνη μου μεθ’ ὑμῶν καὶ οὐ μὴ διεξέλθω ὑμᾶς καθὼς καὶ ἐν τοῖς λοιποῖς ἔθνεσιν, ὅτι τῷ ζῶντι θεῷ ὑμεῖς δεδουλεύκατε.
(5) Λαβόντες δὲ χρήματα ἔν τε χρυσίῳ καὶ ἀργυρίῳ ἤγαγον τῷ Ἀλεξάνδρῳ. ὁ δὲ οὐκ ἠθέλησε λαβεῖν εἰπών· ἔστωσαν ταῦτα τὰ δῶρα καὶ ὁ ἐμοὶ ἀφωρισμένος φόρος κυρίῳ τῷ θεῷ, ἐγὼ δὲ οὐ λήψομαι ἐξ αὐτῶν οὐδέν.
(21.1) Ἐπὶ τούτοις Ἀλέξανδρος διῆλθε τὴν Ἰουδαίαν καὶ καταλαμβάνει τὴν Αἴγυπτον…

אנגלית

(1) After these events Alexander commanded Seleukos the archon to gather together all of the Persian army. And after the people was gathered together with much haste, it was found (to number) two-thousand-thousands cavalrymen, and a thousand-thousands infantrymen; the rest of the crowd was destroyed in the wars.

(2) Taking them in hand together with all of the Makedonian army he made the march against Egypt. And (as) he lays hold of the Judean land, those who thought to stand against him send scouts, as if they were ambassadors. Nonetheless this did not escape Alexander, and he commands some very high-born (noble minded?) young men from the Makedonian phalanx to leap overboard into a ravine which was there. And they fulfilled the order in all haste (zealously?), for the Makedonian force (στῖφος) was quick to (obey) the things ordered by Alexander. He turned to those who would be scouts, and said: “You see, ambassadors of the Jewish ethnos, that for the army of the Makedonians death is worth nothing (ἀντ´ οὐδενὸς). Begone, therefore, and do what is in your interest. And I shall arrive to you tomorrow, and I shall do what is acceptable to providence (προνοίᾳ)”.

(3) And having gone away they said among their archontes, it is necessary to yield to Alexander and be saved. “For there is no hope of salvation for us, for the army of the Makedonian is beyond the nature of humans (ἔξω γὰρ φύσεως ἀνθρώπων). For as death is fearful for us, it is not so for the Makedonians, and it is all too easily despised by them. This is what I think: they are disposed towards death like a competition; one might say that they depart as if towards some inexorable necessity. For they amazed us in the great ravine, when these children and oh-so-young Makedonian plunged themselves underwater. As soon as Alexander ordered, so soon was the deed completed. And it was not so much the daring to die which terrified us, as that knowing they had nothing to gain they were (nevertheless) so unflinchingly daring towards dying; and should they (have any) hope (in their) heart, no would would be able to withstand (them). Well then, we told you what we have seen; let there be a decision by you before Alexander arrives, and let the entire plan (council?) be put aside.” Thus therefore they heard these things, and they decide to give in to Alexander.

(4) And the priests, having donned their priestly robes come out to meet (καθυπανταῶσιν) Alexander with all of their people. And when Alexander saw them he became afraid of their image (τοῦ σχήνατος), and ordered them to come no closer to him, but rather to turn back in(to) the city. And having summoned one of the priests, he tells him: “How godlike is your form (τὸ σχῆμα)! Do tell me also, which god to you worship, who is attended upon with such form/apparel (τοιῷδε ἐξυπηρετεῖται σχήματι). For I have not seen such good arrangement among the priests of the gods among us.” And he replied: “we are the servants of one god, who has made the sky and the earth and all of the things seen and unseen. No human has been able to interpret him.” To this Alexander said in reply: “As worthy worshippers of a truly great god, go therefore in peace, go! For your god shall be a god of mine, and my peace (is) with you and let me not pass through you like in the other nations, because you have served (are the servants of) the living god.

(5) And taking money in both gold and silver they brought it to Alexander. But he did not want to take (it), saying: “let these, and the tax I am foregoing, be my gifts to lord the god (κυρίῳ τῷ θεῷ), and I shall take nothing from them.”

21 (1) After these events Alexander passed through Judea and arrived in Egypt…

עברית

19.2: לפיכך לקח אלכסנדר את בתו של דריוש לאשה. וכיון שעניין זה נשמע בכל ארץ פרס, הגיעו הפרסים לאחדות-דעים עם המקדונים, להיות כאחים אלה כלפי אלה.

20.1: בין לבין הדברים הללו פקד אלכסנדר על סלווקוס המפקד[1] לקבץ יחדיו את כל הצבא הפרסי. לאחר שקובץ העם תוך זמן קצר מאד, נמצאו שני-אלפי-אלפים פרשים ואלף-אלפים רגלים. שאר ההמון אבד במלחמות.

20.2: אלכסנדר לקח את אלה, יחד עם כל הצבא המקדוני, ופתח במסע נגד מצרים. והוא תפס את ארץ יהודה; ואלה, שהחליטו להתייצב בפניו, שולחים אליו מרגלים במסווה של שגרירים. אלא שהדברים הללו בכל זאת לא נעלמו מעין אלכסנדר, והוא מצווה על אי-אילו צעירים מן הפלנקס המקדונית ממוצא גבוה שבגבוהים[2] להטיל עצמם אל התהום שהשׂתרעה שם.[3] ואילו הם מלאו את הפקודה בזריזות; שהרי הצבא המקדוני מִהֵר (למלא) את פקודותיו של אלכסנדר. ובפנותו אל אלה שחשבו להיות מרגלים, אמר: "ראו, שגריריו של העם היהודי,[4] כיצד המוות אינו שווה דבר בעיני צבא המקדונים. לכו, אפוא, וחשבו באופן פרקטי מה יועיל לכם. ואילו אני אגיע אליכם מחר, ואעשׂה את המקובל על ההשגחה העליונה".

20.3: ואילו הם (השליחים) הגיעו אל שליטיהם ואמרו: "חובה לשמוע לאלכסנדר ולהציל את עצמנו. הרי אין לנו תקווה להצלה, שכן צבא המקדונים הוא מעבר לטבעם של בני-אדם. שכן (בלבנו) יושב פחד מפני המוות, ואילו אצל מקדונים לא כך, אלא הוא מושׂא לבוז מוחלט.
ועוד אני חושב כך: הם חושבים על המיתה מתוך תחרות, כאילו יכול אדם לאמר שהכרחי עבורם להסתלק (מן החיים). שכן הצעירים המקדונים הללו - אפילו הצעירים ביותר - הדהימו אותנו כשזרקו עצמם תחת המים בתהום הגדולה. בו ברגע שאלכסנדר ציווה, תיכף ומייד נעשׂה הדבר. ולא העוֹז למות הוא שהטריד אותנו כל-כך, כמו (העובדה) שהם העזו פנים אל מול המוות בקלילות, בידעם שאין (להם מכך) רווח. ואם יקוו לרווח, לא יוכל להתייצב נגדם איש. ונותר (לנו לחשוב) - אנו אמרנו לכם את הדברים אשר ראינו. כעת הבה נחליט לבטל את כל תכניתנו שמקודם להתנגד לאלכסנדר."
והם שמעו אפוא את כל הדברים האלה, והחליטו להכנע לאלכסנדר.

20.4: והכהנים, משלבשו את בגדי כהונתם, יוצאים להקביל את פני אלכסנדר עם כל ההמון של אנשיהם. ואלכסנדר, בראותו אותם, פחד מן המראה, והורה להם שלא יקרבו אליו, אלא יחזרו אחור אל תוך העיר. ומשזימן אליו אחד מן הכהנים, הוא אומר לו: "המראה שלכם כמו דומה לאלוהי. אמור נא לי, לאיזה אל אתם סוגדים, אשר הוא מסתייע במראה כזה?
והוא אמר: "אנו היינו לעבדיו של אל יחיד, הוא אשר עשׂה את השמים ואת הארץ ואת כל הדברים הנראים והנשמעים. אין איש מבני-האדם שיָכֹל ויכול לפרשו.
על כך אמר אלכסנדר: "באמת! אתם משרתים ראויים של אל גדול. לכו אפוא בשלום, לכו. שכן האל שלכם יהיה האל שלי, והשלום שלי עמכם; ולא אעבור דרך (ארצ)כם כך, ולא בעמים האחרים, שכן אתם הייתם לעבדיו של האל החי.

20.5: ובלקחם הון בזהב ובכסף הובילוהו לאלכסנדר. ואילו הוא לא רצה לקחתו, באמרו: "יהיו הללו המתנות, ומנחה מטהרת גם עבורי לאל האדון; ואילו אני לא אקח מהם דבר".

21.1: ולאחר הדברים האלה עזב אלכסנדר את יהודה וכבש את מצרים...

הערות

התרגום נעשה לפי הטקסט היווני של:

Trumpf, Juergen. 1974. Vita Alexandri Magni Regis Macedonum. Stuttgart: Teubner.

  1. archon
  2. או לחילופין: בעלי רוח אצילית שבאצילית
  3. τῇ παρακειμένῃ φάραγγι ἑαυτοὺς ἀκοντίσαι.; תהום: pharanx - השווי/ה תרגום השבעים לישעיהו מ ד (πᾶσα φάρανξ πληρωθήσεται); צללו: ἑαυτοὺς ἀκοντίσαι, השווי/ה LSJ9 I 3 - jump overboard, jettison.
  4. tou Ioudaikou ethnous



נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב


ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא