Bremmer 2010

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ב / מחקר מודרני B / המאמר ברשת

Bremmer, Jan N. 2010. "Spartans and Jews: Abrahamic Cousins?", in Abraham, the Nations, and the Hagarites: Jewish, Christian, and Islamic Perspectives on Kinship with Abraham. Eds. Martin Goodman, George H. van Kooten and Jacques T. A. G. M. van Ruiten. Leiden and Boston: Brill. pp.47-59.


סיכומים

עמ' 47

הערה 3: P. E. Jablonski, Opuscula. (נא להביא)

מציין בעמוד הראשון את הקשר להקטאיוס, למצרים שנת 315 לפנה"ס בזמן כתיבת הספר שלו על מצרים וזרימה גדולה של יהודים למצרים מיד אחרי אלכסנדר הגדול, גם בהקשר צבאי ובהקשרים אחרים.

"Hecataeus Must have soon meet some of this Jews in Alexandria."

עמ' 48

הערה 6: צבע עורם של היהודים במצרים בעת העתיקה היה כצבע הדבש.

צריך לבדוק את הפרגמנט מהקטאיוס שנמצא אצל דיודורס (40.30.6-7) - ברמר מתבסס על תרגום Loab עם שינויים קלים.

מה אומרים באופן כללי על פרגמנט זה? האם גם המינימליסטים מוכניל לקבל שמקורו מהקטאיוס? אם כן כבר בהתחלה מדובר באימונים הצבאיים שמשה הקנה לעם, ומכיוון שהקטאיוס ביקר גם בספרטה (היכן זה נאמר? אולי אצל הנגל 1974?) הרי לספרטנים היה דור שלם של הכנה מוקדמת לפני המאמת של ארהאוס לגייס חיילים יהודים, ולא רק בהזדמנות בקירנה.

בהמשך הפרגמנט של הקטאיוס אצל דיודורוס מדברים על דמיון מסוים בכלכלה ובאורח החיים הכלכלי (שווה להעיר על זה באיזשהו שלב).

הערה 9: ביבליוגרפיה בנושא הנ"ל.

עמ' 49

בסוף דבריו מתייחס הקטאיוס לתורה וזו אחת הפעמים הראשונות שיש אזכור מסוג זה בתקופה שאחרי אלכסנדר.


הערה 13: מומיליאנו מפנטז על אפשרות של תרגום התורה לפני תרגום השבעים. ברמר קובע נכון שטיעון שכזה הוא: Rather" adventurous".

הוא מציין מכנה משותף נוסף בין יהודים לספרטנים הוא אי חיבה או אי אמון בזרים.

עמ' 50

באמצעות ההשוואה הזו לספרטנים, שהם ללא ספק עם יווני לגיטימי, היהודים רוצים להצדיק את העובדה שהם קבוצה בדלנית גם במצרים ההלניסטית – וזהו המניע של הזייפן.

הסיפור אודות יאסון במקבים ב ה 9. ברמר נאלץ להודות שלכול הפחות ההשוואה בין יהודה וספרטה הייתה מוכרת מספיק בזמנו כדי לשכנע אותו לחפש מקלט בספרטה. כלומר מה שעולה מדבריו הוא שיש מסורת ארוכה של דיבורים על יהודה וספרטה, יהודים וספרטנים, ושהתכתובת שנמצאת לפנינו נבנית מתוך המסורת הזו ובונה עליה.

חוץ מזה, הוא הורג את יאסון עוד בדרך, בלי שום צידוק: "Seems to have perish during the journey".

מייחס את סיפור יאסון ברמת סבירות its seems not implausible שיאסון כתב על הבריחה לספרטה, ושהתוספת היא לא של העורך המאוחר של מקבים ב. (לשים לב שיש שני יאסון)


ברמר דוחה את הטענה של הנגל (1974) ואחרים שהסיפור על הקרבה נולד מתוך חוגי ההתייוונות שיאסון (ישוע) הכוהן הגדול נמנה עליהם, כטענה בלתי סבירה. מדוע?

"If the legend would have been of such recent origin Jason would have hardly taken it that seriously."

[את אותו הטיעון בדיוק נפנה נגדו אחר כך לגבי בעל מקבים והקהל באופן כללי]

גם ברמר רואה בעובדה שהיורש של הכוהן הגדול יאסון/ישוע נקרא מנלאוס קשר למלך המיתולוגי של ספרטה ורואה בזה פן נוסף של הקשר בן יהודה לספרטה. (מסתמך על הנגל 1974, 139, ככל הנראה מהגרסה הגרמנית; ועל Jones, Kingship and Diplomacy , p. 77 – את זה נקשר לסיפורים על שלמה).

עמ' 51

מציע שהשם נומניוס (Numenius), אחד משני השליחים שיונתן שלח, קשור לשם חודש חדש, ושיש פיניקים וסורים רבים הנקראים בשם זה - 'בן חודש'.

הערה 21: מאוד מעניין

ברמר מפנה לדברי הימים א', ח, ט בעניין הזה.

את התוספת של יוספוס לסיפור, המכתב של ארהוס, הוא מגדיר כ- a new end לסיפור, שזו טעות מכיוון שמדובר במידע שמוכל כביכול על המכתב ולא סוף חדש לסיפור.

להבדיל מגרואן, הוא חושב שחוניו הראשון הוא חוניו המדובר ומביא כראיה את יוספוס (קדמוניות 12.157-167) וטוען שהיחס השלילי המוצג כלפי חוניו השני הופך את ההשערה לפחות סיברה.

היחס השלילי שמדבר עליו יוספוס הוא שהוא היה תאב בצע וסיבך את יהודה בגלל שלא רצה לשלם מיסים – כאן נכנס הסיפור של יוסף ההורקני שמסבך את העניינים.

[אין שום סיבה לקבל את הטענה הזו של ברמר, כי אדם יכול להיות גם תאב בצע וגם לקשור קשרים עם ספרטה.]

עמ' 52

רשימה של סימנים שמיים במכתב, בייחוד הערה 26. הוא משתמש בהם כדי להראות שמדובר בזיוף והוא לא לוקח בחשבון את האפשרות שמדובר במכתב שנכתב בארמית, כלומר בשפה שמית, בדיוק מה שאנחנו מוצאים כאן.

הסיבה שהספרטנים מציינים טקסט כתוב לכאורה מכיוון ש:

"Naturally the forger could not let Areus say that this was traditional knowledge".

עמ' 53

אצל יוספוס אין syngeneia אלא oikeiotes. משהו כמו שכנות טובה או קרבה גדולה. אם נכונה הפרשנות שלי (אורי), שההירתעות של יונתן והדיבור שלו על הספרים הקדושים והנחמה נועדה כדי להימנע מקרבת יתר ספרטנית כזאת, הרי שאת יוספוס עצמו ניתן לפרש באותו אופן.

[לדף הכללי – העובדה שיוספוס מעבד את המסמך שיש לנו כאן תרגום אחר, נוסח מקורי בארמית.]

עמ' 54

מצטרף לגרואן בכך שלא ברור מה היתרון של יונתן בכלל בכך שהוא פונה לספרטה. נכון שיונתן לא מבקש שום דבר, אבל החשיבות שמיוחסת לכך בצו של שמעון (מספר 4 באנטיגרפה) מראה שהוא היה חשוב לצורכי פנים.

"It is patently insincere, as It is unthinkable that the Jews would remember the Spartans during their sacrifices and festivals."

[את זה עוד נהפוך מולו.]

מטיל ספק גם במכתב הרומאי של לוקיוס

עמ' 55

מבטל את ההיסטוריות של המכתב השלישי, מכיוון שהוא קשור בקשר אמיץ עם המכתב השני, ואם השני מזויף כך גם השלישי. הקשר האמיץ – נכון; טענת הזייפן – פחות.

הטענה של גולדשטיין שהמכתב המקורי נכתב בארמית היא פנטסטית.

The suggestion also passes pver the fact that the vocabulary of the letter does not look Spartan at all and does not contain any specific Spartan expression.

וכי מה יש לנו במאה השלישית או מספרטה בכלל?

בהערה 39: לבדוק את Nelis

באופן כללי אין לתמוה בכלל על בעיות בתרגום ודברים יוצאי דופן מכיוון שיש לנו מכתב שנהגה ביוונית, הועבר לארמית והועבר שוב ליוונית על ידי מקבים א כך שאין מקום לתהיות שנובעות ממקומה הנכון ומהתאים של מילה כזאת או אחרת.

עמ' 56

Our conclusion must be that real diplomatic contacs never took place during the Maccabean and Hasmonean period"."

הערה 46: מנסה לקשר את האיסיים לספרטה – לבדוק מה קורה איתה.

הערה 47: ביבליורפיה מעודכנת על Eurycles. להביא!

עמ' 57

שאלת המפתח:

"If the letters are fakesm one wonders who faked them, when were they written, and what prompted their composition."

הערה 51: המכתב של לוקיוס והמכתבים שהם נאמרים מתוכו אף הם זיוף אך של זייפן אחר

עמ' 57

מדובר במכתבים שהגיעו מאוספי מכתבים, שהיו נפוצים באותה התקופה.

לבדוק את הערה 53: מה אומר האופולימוס על שלמה וחירם וכו'.

עמ' 58

באמצע המאה השנייה לפנה"ס הסתובבו בירושלים אוספי מכתבים (מזויפים) שמטרתם להוכיח את החשיבות של היהדות בתוך העולם אופן כללי. המכתבים הללו השתמשו במסורת מקראית ובמכתבים סלאוקים שניתן היה למצוא אותם בארכיונים ירושלמיים.

האם בעל מקבים א העתיק את המכתבים בלי לחשוב בכלל? לא, מתוך טיעונים תיאולוגיים שלא ניכנס אליהם בכלל.

נליס טוען דרך היוונית שיש פה עיבוד של אותו מכתב, אבל אפשר להסביר את אותה מוזריות מכך שזהו תרגום בארמית.

בסוף במאמר, בעמודים 58-59, ברמר מגיע לקלאודומוס (Cleodemus) וכרגיל הוא לא יודע מה לעשות איתו. הוא אומר שלא מספיק דובר במשמעות המילה prophet.

הערה 61: מלכוס הוא לרוב שם סורי-פיניקי – טוב להקשר הצפון אפריקאי.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת תל אביב