Carlton Paget 2001

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף Carlton Pajet 2001)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני C / מחקר מודרני ק

Carleton Paget, James. 2001. "Some Observations on Josephus and Christianity", Journal of Theological Studies 52/2: 52.2 (2001) pp. 539–624.

סיכומים

ה' 4 יסיף 1989 ג' שרידי יוספוס בחז"ל.

ה' 5 על המוניטין של יוספוס בקרב יהודים בעת העתיקה.

ה' 8: פסל יוספוס ברומא וכתביו בספריה. קונטרא: מייסון 1998 74 ואילך.

548: דוחה נסיונות לטעון שיעקב בענת. 20.200 אינו אחי-ישוע, ושה-χριστού λεγομένου הוא אינטרפולציא של אוסביוס. עוד על ויכוח זה בהע' 35 (Rajak vs. Goodman).

549: Origen על יוספוס והסיבות לחורבן: רצח ישוע או רצח יעקב.

553: יוספוס לא רואה ביעקב אחי ישוע כמי שעזב את היהדות או נמצא מחוץ לה.

554-5 הגדרה של Eisler לגישה הטוענת שהיה TF, אבל לא בדיוק מה שלפנינו: the palimpsestic approach.

555: מפי Feldman: העובדא שאף נוצרי לא ציטט את ה-TF עד אוסביוס מוכיח שהיא לא הייתה קיימת. => ונגד זה התיזא של ד"ר א יעילה!!

557: האם די ב-τού χριστού λεγομένου כדי לשכנע את אוריגן שיוסף לא האמין בישוע? אם לא, הרי שהיה חייב להכיר עוד התייחסות אליו.. (יש תשובות לטיעון זה בהמשך), (וגם תשובות לשאלות...)

561 ואילך: על האפשרות שאוסביוס זייף את ה-TF. הכותב מתנגד חריפות לאפשרות.

564-5: בעת העתיקה, ה-TF היה הרבה פחות חשוב מאשר בתקופות מאוחרות יותר (בייחוד 565.4 על נקודה זו).

565: וריאנטס של הטקסט אצל אוסביוס (יש 3 שונים!).

568: על הטקסט הערבי של אגפיוס: אין בו זכר ל"אם צריך לקרוא לו אדם".

572: בתום דיון מייגע: יש מקום להטיל ספק באמינותו של ה-textus receptus. כלומר – בחזרה לגישה הפלימפססטית.

סגנון: כאן יש מחלוקת סובייקטיבית, כשחלק מהחוקרים טוענים שהסגנון אינו אופייני, ואחרים שדווקא כן.

ממשיך בעמודים הבאים עם סקירת הביטויים השנויים במחלוקת.

575: σοφός ανήρ – נאמר גם על שלמה ודניאל.

576: יש מאפיינים יוספיים ברורים ויש מוזרויות => נכנס ל"טיעון מהזייפן הטוב". געוואלד!

578 ואילך: ההקשר.

579: Norden, בהצטרפו לטוענים ש-TF לא יושבת טוב בהקשר, הציע שיש כאן לא רצף כרונולוגי אלא רצף של אירועי "מהומות". כיוון שלהבדיל מתקריות האקוודוקט ואיסיס אין בסיפור ישוע "מהומה" – יוצא שהוא לא היה שם במקור.

הערה: בהקשר ל"אם הוא אדם": האם יש אצל יוספוס מלאכים? וכיצד הוא מתיחס אליהם?

581 ואילך: התוכן.

583: מה פירוש "אם צריך לקרוא לו אדם"? התשובה לזה, כמו לשאלות על נקודות בעייתיות אחרות, תלויה בשאלה אחרת: מה היה יכול יהודי לחשוב על ישוע בסוף המאה ה-1?

ה' 183-6: מלומדים שקיבלו, קיבלו חלקית או דחו – איש לפי טעמו.

584: קבלת יוספוס כלפחות אוהד לנצרות, אם לא נוצרי ממש, מסבירה היטב את הטון האוהד. הבעיא היא שהמסורת הנוצרית העתיקה ראתה ביוספוס יהודי לגמרי, ולא נוצרי.

=> גם כאן התיזא של ד"ר א עוזרת! 

584 ואילך: Vicent אפילו מציע שהטקסט אירוני ודו משמעי, (בסגנון טקיטאי.א.א.).

585 וה' 192: ויסנט, וחשוב מזה, ורמס 1987 4, המפרשים את "אם..אדם" באופן אירוני.

587: חוזקה של תיזא זו היא בקבלת הטקסט, הבנתו הן כההתקפה הן כאהדה, והסבר למוזרותו. החולשה היא, כמובן, שאירוניא היא סובייקטיבית מעיקרה.

590/52 Those who wish..

590: מקבלים TF בשינויים וסבורים שיוספוס היה ספקן וסקרן אך לאו דווקא שלילי, נוטים לדחות את "אם אכן.. אדם".

592: הבעיא: שיטה זו של Rick and Choose היא סובייקטיבית מעיקרה.

594: על הטוענים שיוספוס אמר במקור דברים קשים וחריפים נגד ישוע.

ירוק נא להביא את באמל 1974. גם הוא מפגש את סיפור פאולינה ופולוויה כאירוניא על חשבון לידת הבתולין, ועוד נסיון לקשר בין הנצרות לדת המצרית. (DS115.9.J6J63).

595: הע' 240:

Note in particular Bell, 1976, who, taking up an earlier suggestion of Pharr, 1927, sees the passage as originally containing an attack upon the annunciation story, a thesis which he claims to be supported by changes to the story of Mundus and Paulina found in Pseudo-Hegesippus' version of the story which he has removed from its context in AJ Bell becomes still more fanciful in his assertion that the story of the deception of Fulvia is a covert spoof on Paul's missionary activity, which was marked by the prominence given to women, by the collection, and by the role of co-workers.

לקשר לPharr 1927, Bell 1976 וחזרה.

596: שוב ηδονη, מובן כמרמז על שליליות.

597: אם אכן היתה TF עוינת מאוד, (א) מוזר שאין הד לכך ב-20.200, (ב) מוזר שאוריגנס לא תוקף אותו על כך. (ועל כך הע' 250); כנ"ל אף סופר אחר. (ג) ההערה שיוספוס סתם "לא האמין" בישוע נראית מתונה מדי.

ירוק נא להביא Dubarle 1977. (P39.D79).

598: אילו רצה יוספוס להשמיץ את הנצרות והנוצרים, כלום לא היה עושה זאת ביסודיות רבה יותר?

600 ואילך: כל נימוקים בעד ה-TF (ולו במתכונת מתוקנת).

  1. 3: אילו תוקן הטקסט או הומצא, ניתן היה לצפות שיאמר משהו בהקשר של יוחנן המטביל על קשר לישוע, או לפחות שהכרונולוגיא תותאם לזו של הברית החדשה. ובכלל, יש עוד מקומות בהם "מתבקש" לראות "תיקונים" נוצריים.

603 ואילך: סיכום. CP מקבל בעיקרון שאפשר לשמור על ה-TF בתיקונים קלים. מציע את הגרסא שלו – מה נשאר ומה עף או מתוקן.

604: אילו הכיר את Richards and Shutt 1937..

606: מדוע מתייחס יוספוס לישוע ונצרות כה בקצרה?

606-7 יוספוס היה ברומא ב-64', השנה בה נרדפו נוצרים ע"י נרו. מציע שיוספוס לא הרחיב משום שידע הרבה ולאו דווקא רצה לשתף.

610#5: המאה ה-1 וראשית ה-2, כמעט שאין התייחסות לנצרות במקורות לא נוצריים.

618: על פרישה דמיונית בין יוספוס לבין הכותב של IClement:

We might argue that such a meeting would not necessarily have led to an open dispute or the exchange of abuse. Both writers had a strong respect for Scripture, a loathing of stasis, and a developed sense of the need for political order. Josephus might have left such a meeting thinking that Clement and his ilk were slightly cranky (the possibly ironic sense of the phrase 'if indeed he was a man'), but not necessarily believing that they were dangerous, or even merited a lengthy refutation

הע' 326: Sozomen Historia Ecclesiastica 1.1.6 לבדוק!!!

CP מסכם עם שתי נקודות חשובות:

א. כל הסבר צריך לציין במפורש את ההנחות המוקדמות שלו.

ב. יתכן שיהודי בסוף המאה ה-I יהיה Almost indifferent to Christianity.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

למאמר