Cohen 1982-3

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נערך לראשונה על ידי משתמש:Yuval Hadash

מחקר מודרני כ / מחקר מודרני C

Cohen, S.J.D. 1982-3. “Alexander and Jaddus according to Josephus.” Association for Jewish Studies Review. vol. 7-8. pp. 41-68.

סיכומים

שלושת החלקים שבטקסט וחיבורם לכדי קטע אחד

(41) כהן פותח בחלוקה אותה הציע אדולף בוכלר לסיפור אלכסנדר בישראל של יוספוס (AJ 11.302-347) לשלושה חלקים:

1. הסיפור לגבי מנשה, סנבלט ואלכסנדר – בסיפור הזה נכללים:

- הנישואים של מנשה עם ביתו של סנבלט.

- (42) ההבטחה של סנבלט להקמת בית מקדש על הר גריזים.

- הפנייה של סנבלט לאלכסנדר, קבלת מרותו של אלכסנדר ותחילת הבנייה של המקדש על הר גריזים.

2. הסיפור לגבי ידוע ואלכסנדר – בסיפור זה נכללים:

- דרישת אלכסנדר מידוע, הכוהן הגדול, לחיילים מזונות ומתנות, וסירובו של ידוע בטוענה שהוא נשבע שבועה לדריוש שלא ירים את זינו עליו.

- עלייתו של אלכסנדר לירושלים כדי לכבוש אותה, וההתגלות של אלוהים לידוע בחלום.

- פגישת אלכסנדר וידוע בהר הצופים שם אלכסנדר משתחווה בפניו, ומצהיר כי ידוע התגלה בפניו בחלום לפני 3 שנים, והפציר בו לצאת לכבוש את פרס.

- כניסתו של אלכסנדר למקדש, הקרבת קרבן לאלוהים והענקת מתנות לכוהנים לפי בקשתם.

3. מידע היסטורי לגבי מותו של פיליפוס השני, כיבושיו של אלכסנדר הגדול בסוריה וישראל והפסדיו של דריוש השלישי.

כהן תומך בדעתו של אדולף בוכלר לגבי היותם של שלושת החלקים הללו שלושה סיפורים נפרדים זה מזה, שחוברו לכדי קטע אחד. הוא מציג כראיה את העובדה שבאף אחד משני החלקים 1 ו – 2, אין התייחסות אל האחר, מלבד פסקה אחת יוצאת מן הכלל. בפסקה זו (AJ 11.340-344) שככל הנראה לא היוותה חלק מן הסיפורים המקוריים, השומרונים (בהם עוסק הסיפור הראשון) מתייחסים אל היהודים (בהם עוסק הסיפור השני). (43) החלק השלישי מספק מידע היסטורי לגבי כיבושיו של אלכסנדר. מטרתו העיקרית הייתה להוות מסגרת כרונולוגית שדרכה ניתן יהיה לחבר בין שני הסיפורים האחרים.

כהן טוען שיוספוס הוא זה שביצע את החיבור בין שלושת החלקים הללו. הוא מציג כמה מאפיינים בטקסט שאופייניים לכתיבתו של יוספוס:

1. ציטוטים ממקורות המתחילים ב – "באותו הזמן" (AJ 11.304,313) והנגמרים ב – "כפי שסופר במקום אחר" (AJ 11.305).

2. הזכרת אירוע היסטורי (כיבושה של צור) פעמיים, כתוצאה מן השימוש בכמה מקורות.

3. (44) אירועים שהתרחשו בו זמנית נכתבו זה לצד זה.

4. השימוש בפסקה המחזקת את המסרים של הסיפורים הקודמים (התייחסות השומרונים אל היהודים ב - 340-344.AJ 11).

כהן טוען כי יוספוס היווה עורך שהשפיע על צורת הסיפור שנמצאת בידינו לגבי אלכסנדר, ידוע והשומרונים. במאמר הנוכחי הוא עוסק בסיפור השני (לגבי אלכסנדר וידוע). הוא עוסק בסגנון הספרותי של הסיפור, הדמיון בינו לבין סיפורים יהודים אחרים, תפקידו של הסיפור בקדמוניות היהודים, מקורותיו ותאריך היווצרותו.

הסגנון הספרותי של שני תתי הסיפורים בסיפור ידוע ואלכסנדר

כהן טוען כי הסיפור לגבי ידוע ואלכסנדר מהווה שילוב בין שני תתי סיפורים:

1. (55) סיפור האדוונטוס– בסיפור זה ידוע הכוהן הגדול והיהודים מקבלים את פניו של אלכסנדר הגדול.

2. סיפור ההתגלות – בסיפור זה בית המקדש והיהודים ניצלים מזעמו של אלכסנדר הגדול על ידי התגלות אלוהית.

סיפור האדוונטוס

אדוונטוס (Adventus) היא המילה הלטינית לקבלתו הטקסית של אדם מכובד כאשר הוא מגיע אל עיר. בכל רחבי העולם היווני והרומי טקסי הקבלה הללו נערכו על פי דפוס קבוע. כוהן מציין את שלבי האדוונטוס המקובלים ומספק תימוכין מטקסטים היסטוריים:

1. לפני ביקורו של האורח העיר מקושטת בזרי פרחים, המקדשים נפתחים, מודלקת קטורת, וישנה אווירת חג בעיר. לדוגמא בתיאור הגעתו של תאודוסיוס הראשון להאמונה, פקטוס מציין את קישוט השערים בזרי פרחים (Panegyrici Latini 2 (12).37.3-4).

2. תושבי העיר נושאים זרים ולבושים בלבן יוצאים מן העיר לברך את האורח, ובראשם הכוהנים והשליטים הלבושים בתלבושותיהם הייחודיות. לדוגמא בתיאור הגעתו של קונסטנטינוס לאאוטון כתוב כי הוא פוגש בהמוני אנשים (Panegyrici Latini 5 (8).7.6-9.2). בתיאורי הגעתו של תלמי ה - III אאורגטס לאנתיוך מסופר כי יצאה תהלוכה של אזרחים כוהנים ושליטים לברך אותו (Papyrus of Gourob III, 17-IV, 19). בתיאור הגעתו של תאודוסיוס הראשון להאמונה, פקטוס מזכיר את בגדי הסנטורים והכוהנים הייחודיים (Panegyrici Latini 2 (12).37.3-4).

3. הצועדים נושאים סמלים ופסלים של אלי העיר. לדוגמא בתיאור הגעתו של תלמי ה - III אאורגטס לאנתיוך מסופר כי התהלוכה שיצאה לברך את המלך נשאה חפצים פולחניים (Papyrus of Gourob III, 17-IV, 19). בתיאור הגעתו של קונסטנטינוס לאאוטון כתוב כי התהלוכה שיצאה לברך אותו נשאה סמלים ופסלים של כל האלים (Panegyrici Latini 5 (8).7.6-9.2).

4. אחרי החלפת ברכות, האורח נכנס אל העיר כשהתושבים שמחים ומרעיפים עליו ברכות ותרועות. לדוגמא בתיאור הגעתו של תלמי ה - III אאורגטס לאנתיוך מסופר כי אנשי העיר הריעו ובירכו את בואו אל העיר (Papyrus of Gourob III, 17-IV, 19).

5. העלאת קורבנות במקדש הראשי של העיר על ידי האורח, תושבי העיר, או שניהם. לדוגמא בתיאור הגעתו של תלמי ה - III אאורגטס לאנתיוך מסופר כי התושבים העלו קורבנות (Papyrus of Gourob III, 17-IV, 19).

6. לאחר החגיגות האורח מעניק לתושבי העיר מתנות או עונה לבקשת העיר. נוהג זה היה מקובל במיוחד בקרב קיסרים רומיים. לדוגמא בתיאור הגעתו של קונסטנטינוס לאאוטון כתוב כי הוא שאל את התושבים במה הם חפצים (Panegyrici Latini 5 (8).7.6-9.2).

מטרתו של טקס האדוונטוס היא ההכרה במרותו של האורח. האורח היה מקריב קורבן לאלי העיר, וכך קובע כי הוא שליטה של העיר. טקס האדוונטוס היה שימושי מאוד בתקופות מלחמה, בהן צבאות עוינים היו מתקרבים לערים כדי לכבוש אותן, ולאזרחים הייתה אפשרות לקבל את מרותו של המנהיג בעזרת הטקס, ועל ידי כך להימנע משפיכות דמים.

הכותב של סיפור ידוע ואלכסנדר הכיר את טקס האדוונטוס היטב, מאחר וכל שלבי האדוונטוס המקובלים קיימים בסיפור. להלן פירוט השלבים בסיפור:

1. שערי העיר נפתחו והעיר קושטה בזרים (ראה 11.327 AJ).

2. כאשר הם קיבלו את פניו של אלכסנדר תושבי העיר היו לבושים בלבן, הכוהנים בגלימותיהם, והכוהן הגדול בבגד התכלת רקום הזהב שלו (ראה AJ 11.331).

3. בניגוד לעמים האחרים, היהודים לא לקחו עימם פסלי אלילים אלא הכוהן ענד על ראשו מצנפת, עליה ציץ זהב בו כתוב שמו של אלוהים (ראה AJ 11.331). היהודים השתמשו בסמל המותר להם על פי דתם.

4. היהודים בירכו את אלכסנדר כולם יחד בקול אחד, והקיפו אותו(ראה AJ 11.332). אלכסנדר נתן את יד ימינו לכוהן הגדול, ובא אל העיר בעוד היהודים רצים על ידו(ראה AJ 11.336).

5. אלכסנדר הקריב קרבן לאלוהים לפי הוראות הכוהן הגדול (ראה AJ 11.336).

6. למחרת אלכסנדר אמר ליהודים שיבקשו ממנו מתנות כחפצם, והוא העניק להם את בקשותיהם (AJ 11.337-338).

ישנה התאמה טובה מאוד בין סיפור האדוונטוס לכללי טקס האדוונטוס . בסיפור האדוונטוס המקורי לא הייתה התייחסות לאירועים אל טבעיים. (49) על פי הסיפור הזה היהודים נכנעו לאלכסנדר. הם פתחו את שערי העיר בפניו, הרשו לו להקריב קורבן במקדשם, וקיבלו ממנו רשות לחיות על פי חוקי אבותיהם. למרות זאת הסיפור הזה גם מהלל את היהודים בכך שאלכסנדר הגדול, כובש העולם, כיבד את ירושלים בביקור ואת בית המקדש בהקרבת קורבן.

סיפור ההתגלות

קיימים סוגים שונים של סיפורי התגלות בעולם היווני והרומי. אחד מהם הוא הסוג שבו אל כלשהו מתגלה בחלום ועוזר לתושבי עיר הנמצאת בסכנת כיבוש, או מתגלה בחלום ומזהיר את תוקפי העיר. (50) ישנן כמה דוגמאות למיתוסים מן הסוג הזה בספרות העתיקה. דוגמא אחת לקוחה מתיאור המצור על לינדוס על ידי דאטיס, האדמירל של דריוש, הלקוח מכתובת שנמצאה במקדש בלינדוס ((FGrH 532 D (1). בכתובת כתוב כי אחד מן המגיסטראטים חווה התגלות של אלה בחלומו, שסיפרה לו שהיא תספק לתושבי העיר את המים הדרושים להם כדי לעמוד במצור מול דאטיס. למחרת הנבואה התגשמה וענן בודד עמד מעל לינדוס והוריד מים רבים על העיר. דאטיס היה כה המום מהתגשמות הנבואה ומן ההתגלות, שהוא שלח את תכשיטיו האישיים כמנחה לאלה, ביצע הסכם שלום עם מנהיגי העיר, והכריז כי אנשי לינדוס מוגנים על ידי האלים.

(51) בדוגמא אחרת קטומנדוס הגנרל של הגאלים שצר על העיר מסיליה (כיום מרסיי), חווה התגלות של אלה פראית בחלום שהפחידה אותו. כתוצאה מכך הוא חתם על הסכם שלום עם מנהיגי מסיליה. כשהוא נכנס אל העיר הוא הבחין בפסל של האלה מינרווה, והצהיר כי זאת הייתה האלה שהפחידה אותו בחלום, והורתה לו להפסיק את המצור. הוא בירך את תושבי העיר, תרם שרשרת זהב לאלה, וחתם על הסכם ידידות תמידית (Justin, Historiae Philippicae 43.5-7).

המרכיב המרכזי בשני הסיפורים הללו ובסיפורי התגלות אחרים הוא פעולת ההצלה של האלים. בכל סיפורי ההתגלות אנשים העיר ניצלים מן התוקפים, ושומרים על עצמאותם. בכל הסיפורים כתוצאה מן ההתגלות מנהיג התוקפים מכיר בכוחו של האל. (52) סיפור ידוע ואלכסנדר מכיל שתי התגלויות: אחת לידוע, כוהן הגדול, והשנייה לאלכסנדר. בראשונה האל מעודד את ידוע. ההתגלות השנייה מונעת מאלכסנדר לכבוש את ירושלים בכוח הזרוע. בזכות חלום ההתגלות אלכסנדר משתחווה לפני ידוע (AJ 11.331), נותן לו את יד ימינו, מקריב קורבנות לאלוהים לפי הוראות הכוהן הגדול, וחולק כבוד לכוהן הגדול ולכוהנים (AJ 11.336).

ישנן 3 בעיות המתעוררות כתוצאה מניתוח סיפור ההתגלות הזה:

1. החלום של אלכסנדר אינו מתאים לסגנון סיפורי ההתגלות בו האלים מצילים את הצד המותקף, אלא לסגנון אחר של סיפורים המצדיק את מסעות הכיבוש של שליטים.

2. ישנן הנחות סמויות לא הגיוניות בסיפור - אלכסנדר חלם את חלומו בזמן שהוא שהה במקוניה. כותב הסיפור מניח כי אלכסנדר יודע שאלוהי היהודים, בשונה מן האלים הפגניים, הוא אל ללא דמות וצורה. הוא מניח כי אלכסנדר ששהה במקדוניה הבין כי הדמות שהתגלתה לפניו לא הייתה אלוהים, אלא הכוהן של האלוהים.(53) כמו כן הסיפור מצריך מהקוראים להאמין בכך שבמשך כמעט שלוש שנים אלכסנדר תהה לגבי זהותו של האדם מחלומו, אותו הוא גילה רק 3 שנים מאוחר יותר. פער הזמנים הזה הוא גדול מדי.

3. תחילתו של הסיפור וסופו אינם מתאימים זה לזה. בתחילת הסיפור אלכסנדר שולח מכתבים אל הכוהן הגדול בהם הוא דורש ממנו חיילים, מזונות, ואת מתנות המס שהוא היה נותן לדריוש, תמורת ידידותם של המוקדונים (AJ 11.317). ידוע מסרב לדרישותיו של אלכסנדר בטענה שנשבע לדריוש שלא ירים את זינו עליו, ושהוא לא יפר את שבועתו זו כל עוד דריוש חי (AJ 11.318). בסופו של הסיפור כשאלכסנדר נמצא בירושלים הוא מבקש מסים וחיילים בלבד. הוא אינו מבקש את המזונות אותם הוא רצה בתחילת הסיפור. כמו כן בסופו של הסיפור נראה שידוע שוכח את שבועתו כלפי דריוש, ומקבל עליו את מרותו של אלכסנדר.

(54) כהן מציע כי הסיבה לשלושת הבעיות הללו היא שסיפור ההתגלות היה סיפור עצמאי במקורו. הסיפור העצמאי התאים לסגנון סיפורי ההתגלות בו האלים מצילים את הצד המותקף, כמו סיפורי המצור על לינדוס ועל מסיליה שפורטו קודם לכן. הוא מציע כי הרכבו של הסיפור המקורי היה כדלקמן: אלכסנדר עלה לירושלים בעקבות סירובו של ידוע לספק לו חיילים, מזונות ומיסים. בלילה שלפני המפגש גם לאלכסנדר וגם לידוע היו חלומות. אלוהים מתגלה בחלומו של ידוע ומעודד אותו, וידוע מתגלה לאלכסנדר בחלומו ומזהיר אותו שלא לפגוע ביהודים. למחרת אלכסנדר מפסיק את המצור על העיר, נכנס לירושלים, רואה את ידוע במקדש, מזהה אותו בתור הדמות שהתגלתה בחלומו, משתחווה בפניו, ומעניק מתנות רבות לכוהנים. אחרי חתימת הסכם ידידות עם היהודים אלכסנדר עוזב את ירושלים, ומזמין את היהודים להצטרף אליו למלחמה.

כהן טוען כי סיפור ההתגלות וסיפור האדוונטוס הם שני סיפורים נפרדים שחוברו יחדיו לסיפור אחד. על פי סיפור האדוונטוס היהודים מקבלים עליהם את מרותו של אלכסנדר. מטרתו של הסיפור הזה היא לספר את סיפורם של היהודים בהיסטוריה ההלניסטית. סיפור ההתגלות מתאר מציאות שונה לחלוטין. בסיפור הזה אלוהים מציל את היהודים מאלכסנדר הגדול. היהודים אינם נכנעים לאלכסנדר. להפך, אלכסנדר נכנע ומקבל את מרותו של אלוהי היהודים. מטרתו של סיפור ההתגלות היא להוסיף את שמו של אלכסנדר הגדול לרשימת עובדי האלילים המפורסמים שמקבלים עליהם את מרותו של אלוהים. שני הסיפורים הללו אינם מתיישבים זה עם זה, ויוצרים מתח שניכר בעיקר לקראת סופו של הקטע.

לא ניתן לדעת האם כותב הסיפור המאוחד חיבר בין שני סיפורים קיימים, או כתב אותם בהתאם למוטיבים המוכרים של סיפורי האדוונטוס וההתגלות. (55) ככל הנראה חיבור הסיפורים או כתיבתם לא נעשה על ידי יוספוס, אלא על ידי מחבר מוקדם יותר. הסיבה לכך היא שיוספוס לרוב אינו מבצע חיבור בין שני סיפורים או בין מוטיבים שונים בצורה טובה כל כך, עד שלא ניתן לשחזר בוודאות את הצורה המקורית של כל אחד מהם, כמו בקטע המדובר.

דמיון לסיפורים אחרים במסורת היהודית

סיפורי אדוונטוס והתגלות היו סגנונות ספרותיים פופולאריים בקרב יהודים הלניסטיים. יוספוס מתאר סיפורי אדוונטוס רבים בספריו, אך הוא אינו הכותב היחידי שכותב כך. בספר יהודית ישנו תיאור של חזרתה של יהודית כמנצחת לירושלים התואם את כל שלבי טקס האדוונטוס (יהודית 15:8-16:20). (56) סיפורי התגלות גם כן רווחים בספרות היהודים. סיפורי ההתגלות היהודים מדגישים לא רק את כוחו של האלוהים, אלא גם את ההכרה בכוחו על ידי השליטים הפגניים שתקפו את היהודים. בספר מקבים ב' (3:36-39) הליודורוס שנעצר על ידי מלאכים כשניסה לשדוד את בית המקדש, מודה במעשיו הגדולים של האל, ומצהיר כי אל השמיים שומר על מקדשו ומגן עליו מפני אלו שיגרמו לו נזק. בספר מקבים ג' (7:6-9) מופיעה הצהרה דומה היוצאת מפיו של תלמי הרביעי פילופטור לאחר ניסיונותיו הכושלים לחסל את יהודי מצרים. לאחר שדניאל ניצל פעמיים מגוב האריות על ידי אלוהים, דריוש הראשון הכריז: "בְּכָל שִׁלְטוֹן מַלְכוּתִי יִהְיוּ זָעִים וִירֵאִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהָיו שֶׁל דָּנִיֵּאל, שֶׁהוּא אֵל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים, וּמַלְכוּתוֹ לֹא תִּשָּׁחֵת, וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף" (דניאל פרק ו':כז). כאשר דניאל מפרש נכונה את חלומו של נבוכדנצר המלך משתחווה בפניו, מצווה להעניק לו קורבנות וקטורת, ומכריז: "אֱמֶת כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים וּמְגַלֶּה רָזִים" (דניאל פרק ב':מו-מז). (57) במקרה אחר בו דניאל מפרש את חלומו נכונה, נבוכדנצר מהלל את האל ומכיר בכוחו הרב (דניאל פרק ד':לא-לב).

אלכסנדר כמו הליודורוס ותלמי הרביעי פילופטור השתכנע שלא לפגוע עוד ביהודים בעקבות ההתגלות. כמו נבוכדנצר אלכסנדר השתחווה בפני האדם שהיה הכלי דרכו התגלה הכוח האלוהי, במטרה לקוד לפני האלוהים, ונתן לו מתנות רבות. אך בשונה מכל הסיפורים הללו אלכסנדר אינו יוצא בהצהרות כמו הליודורוס שאומר כי אל השמיים שומר על מקדשו, כמו דריוש הראשון שמכריז כי מלכותו של האל לא תשחת, או כמו נבוכדנצר שמכריז כי אלוהי היהודים הוא אלוהי האלוהים. כל מה שאלכסנדר אומר הוא שהוא משתחווה לפני האלוהים שידוע נתכבד להיות כוהן גדול לו (AJ 11.333), ושהוא סבור כי בשליחותו של אלוהים הוא יצא למסע הכיבושים הגדול שלו והצליח בו (AJ 11.335). בשונה מבסיפורים אחרים בז'אנר אלכסנדר אינו מכריז בצורה ישירה וגלויה על כוחו של האל[1].

כהן משאר כי בסיפור ההתגלות המקורי הייתה הצהרה ישירה וגלויה יותר של האלוהים, כמו בסיפורים אחרים בז'אנר. הוא טוען כי לעיתים קרובות יוספוס משמיט הצהרות כאלו בכתביו. לדוגמא יוספוס משמיט את הצהרתו של יתרו (AJ 11.63-65), הכוהן המדייני, שאומר: "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" (שמות פרק יח:יא). בגרסתו לסיפור שמופיע במקבים ג' תלמי הרביעי פילופטור אינו מצהיר בגלוי על כוחו של אלוהי היהודים (CA 2.53-55). יסופוס מוסיף לסיפור על בן הדד שבמלכים ב' שהוא היה נדהם מנס ההתגלות של האלוהים, מכוחו ומנביאו, אך משמיט את הצהרתו על כך שגדול הוא אלוהי אלישע (AJ 9.60). ככל הנראה הסיבה שבגינה יוספוס לרוב נמנע מלשים הצהרות ישירות וגלויות לגבי אלוהי היהודים בפי המנהיגים הפגניים היא, שהצהרות כאלו היו גורמות לכתביו להישמע כלא אמינים. בנוסף הן היו מעוררות את נושא ההמרה הדתית, שהיה נושא רגיש באותה התקופה.

כתבים יהודים ונוצריים מאוחרים יותר אינם נמנעים מהצהרות שכאלו, ובהם הצהרתו של אלכסנדר לגבי אלוהי היהודים הן ישירות וגלויות יותר. בויקרא רבה דמות הכוהן הגדול היא דמותו של שמעון הצדיק ולא של ידוע, ואלכסנדר מצהיר בפניו כי מבורך הוא אלוהי שמעון הצדיק (ויקרא רבה פרשה יג, פסקה ה'). (59) ביוסיפון כתוב כי אלוהי היהודים שולט על העולם, ושגורל נשמות כל היצורים לחיים או למוות נמצא בידיו (יוסיפון, ע"מ 56). בטקסטים נוצריים כמו אלכסנדר רומאן, אלכסנדר מצהיר "האל שלכם יהיה האל שלי" (אלכסנדר רומאן 20.4). (60) כל אלו הן דוגמאות לקוראים מאוחרים יותר של סיפור ידוע ואלכסנדר, שהבחינו בחור שנוצר בסיפור בעקבות ההצהרה העמומה של אלכסנדר בכוחו של האלוהים, והשלימו את החסר.

מטרתו של הסיפור בקדמוניות היהודים

(61) כהן טוען כי מטרתו של מחבר הקטע המדובר (AJ 11.302-347) היא להראות כי כיבושיו המוצלחים של אלכסנדר התבצעו בהשגחת והנחיית אלוהים. הוא מציין כמה אלמנטים בסיפור שמרמזים על מטרה זו. אחד מהם הוא המגמה של מחבר הקטע להראות כי נפילתה של האימפריה הפרסית התרחשה בגלל שינוי מדיניות לרעה כלפי היהודים, ולטובה כלפי השומרונים. הקטע הקודם לקטע המדובר (AJ 11.297-301) מספר על יוחנן הכוהן הגדול שהרג את אחיו ישוע, (62) ועל בגוסס הגנרל שבעקבות הרצח נכנס אל ההיכל שבמקדש, שיעבד את היהודים, וכפה עליהם קנסות על הקרבת קרבנות. הקטע שמופיע מיד אחריו הוא הקטע שעוסק בניסיונו של סנבלט השומרוני לבנות מקדש על הר גריזים למנשה, חתנו (AJ 11.302-312). שליטים פרסים קודמים סרבו לבקשותיהם של השומרונים לבניית מקדש, אך נראה כי סנבלט בטוח בכך שדריוש יאפשר לו לבנות את המקדש כשהוא יחזור מן הקרב מול אלכסנדר (AJ 11.311,315). מביטחונו של סנבלט בהסכמתו של דריוש נראה כי המחבר רומז על כך שדריוש היה נעתר לבקשתו. מדיניותו של אלכסנדר לאחר שהגיע לירושלים הייתה שונה מקודמיו הפרסים. בניגוד לבגוסס אלכסנדר מכבד את בית המקדש ואת הכוהנים, ומקריב קורבנות. הוא מעניק הטבות ליהודים, ומונע אותן מן השומרונים (AJ 11.344). מנהיגותו של אלכסנדר מוצגת כמנוגדת למנהיגותם של הפרסים, ונראה כי המחבר רוצה להראות כי זאת הסיבה להצלחתו של אלכסנדר.

(63) שינוי המיקום, הזמן והתוכן של חלומו של אלכסנדר שבסיפור ההתגלות גם כן נותן תוקף אלוהי להצלחותיו של אלכסנדר. בקטע המדובר אלכסנדר מספר לפארמניון כי כאשר הוא שהה במקדוניה הוא ראה את דמותו של ידוע בחלומו, שהפציר בו לכבוש פרס, והבטיח לו ניצחון. בקדמוניות היהודים ישנם סיפורים אחרים בעלי אותו הסגנון בו שליטים חוו התגלויות של אלים, כך שאלכסנדר לא היה יוצא מן הכלל. גם בכתבים מאוחרים יותר ישנם סיפורים בעלי אותו הסגנון, כמו באלכסנדר רומאן שם חלומותיו של אלכסנדר הם בעלי תפקיד נבואי. יתכן וחלומו של אלכסנדר בקטע המדובר מהווה גרסה יהודית לחלום שיוחס בעבר לאל אחר.

העובדה שהמחבר כותב כי הכוהנים הראו לאלכסנדר את ספר דניאל, ואמרו לו כי דניאל ניבא כי "אחד מההלנים יהרוס את ממלכת הפרסים" (AJ 11.337), גם כן תואמת את השערתו של כהן לגבי מטרתו הסמויה של המחבר. קיסרים רומאים רבים חיפשו אחר נביאים שינבאו להם דברי הצלחה. אלכסנדר בעצמו ביקר נביאים בדלפי ובסיווה (Siwah). נבואות הצלחה היוו אסמכתות חזקות ביותר לכוח שלטוני בימיו של אלכסנדר הגדול,(64) ולכן הוספת נבואתו של דניאל לסיפור שירתה את מטרתו של המחבר, להראות כי כיבושיו המוצלחים של אלכסנדר התבצעו בהשגחת והנחיית אלוהים.

כהן טוען כי שינוי החלום של אלכסנדר והוספת נבואתו של דניאל התבצעו על ידי יוספוס בעצמו, ולא על ידי מחבר מוקדם יותר. במלחמות היהודים יוספוס מציין כי אלוהים תומך בשלטון הרומאים על היהודים, כלומר הוא כותב במפורש את אותם הדברים שהוא כותב בין השורות בקטע הזה. יוספוס ביצע שינוי דומה לשינוי המדובר כשהוא כתב כי כורש קרא בספר ישעיה. אם כך לא יהיה מופרך לטעון כי יוספוס ביצע את השינוי הנוכחי. יוספוס הכיר היטב את הסיפורים לגבי אלכסנדר הגדול, ולכן עולה הסבירות כי הוא זה ששינה את החלום בהתבסס על סיפורים פגניים לגבי אלכסנדר, והכניס את מוטיב הנבואה של דניאל אל הסיפור בהתבסס על הסתמכותו של אלכסנדר על נבואות בסיפורים אחרים. יוספוס ביצע את השינויים הללו כדי להראות כי החלפת השליטה על היהודים מדריוש לאלכסנדר הגדול נעשתה בזכות אלוהי היהודים.

מוצאו של הסיפור וזמן כתיבתו

(65) קשה להעריך בצורה מדויקת את זמן ומקום הכתיבה של כל אחד מחלקיו של הקטע (AJ 11.302-347), כמו גם את זמן ומקום כתיבתם של שני תתי הסיפורים שמרכיבים את סיפור ידוע ואלכסנדר. הסיבה העיקרית לקושי הזה היא העובדה שאין בנמצא טקסט מלפני תקופת יוספוס המתייחס לסיפור על מנשה, סנבלט ואלכסנדר, או לאחד מסיפורי ידוע ואלכסנדר. כמו כן נראה כי כל המחברים שכתבו על סיפור אלכסנדר בירושלים לאחר כתיבת קדמוניות היהודים על ידי יוספוס, הסתמכו על הקדמוניות בצורה ישירה או עקיפה, ולכן לא ניתן להסתמך עליהם בניסיון לשחזר את מקורות הסיפורים ואת זמני כתיבתם.

בניסיונותינו להעריך את זמן ההופעה ואת מוצא הסיפורים הללו עלינו להימנע מכמה שגיאות. ראשית, לא ניתן לקבוע את מקורו ותאריך כתיבתו של חלק אחד מן הקטע על ידי מקורו ותאריך כתיבתו של חלק אחר, מאחר ונראה כי יוספוס ביצע את החיבור בין שלושת החלקים על ידי חיבור בין מקורות שונים. מאחר ויוספוס ביצע עריכה מסוימת למקורות מהם הוא שאב, לא ניתן להסתמך על מוטיבים נקודתיים או משפטים בודדים במטרה לחשוף את מקורותיהם של חלקי הסיפור השונים, מאחר ולא ניתן לדעת האם משפט או מוטיב נקודתי היווה חלק ממקור עליו יוספוס הסתמך או לא. חלק מחוקרי הקטע התעלמו מן הבעיות הללו. למשל, חוקרים רבים קבעו כי מוצאם של חלקים 1 ו - 2 של הסיפור הוא מאלכסנדריה, ונימקו את טענתם בכך שהסיפור משקף מתחים בין יהודים לשומרונים שחיו בעיר. אך כפי שנכתב מוקדם יותר נראה כי הסיפור לגבי סנבלט והסיפור לגבי ידוע הם שני סיפורים נפרדים שאינם תלויים זה בזה. בוכלר טען כי הסיפור לגבי ידוע נכתב בתקופת יוליוס קיסר מאחר והוא מתייחס לשחרור היהודים מתשלום מס בשנה השביעית (AJ 11.338), הטבה שניתנה ליהודים על ידי יוליוס קיסר (AJ 14.202,206). י(66) זאת טענה שמסתמכת על מוטיב נקודתי, כך שלא ניתן לדעת האם היא הייתה קיימת בטקסט המקורי או נכתבה על יד יוספוס.

בבואנו לקבוע את מוצא וזמן כתיבתו של הסיפור יש להתייחס על המבנה הבסיסי והמסר של סיפור כולו ולא למוטיבים הנקודתיים שקיימים בו. בניתוח הסיפור לגבי ידוע ואלכסנדר שהתבצע עד כה, נמצא כי ככל הנראה הוא מורכב משני סיפורים נפרדים ובלתי תלויים זה בזה. מטרתו של סיפור האדוונטוס היא להראות כי אלכסנדר הגדול חשב שירושלים ראויה לביקור, ושהיהודים ראויים לכבוד. בסיפור הזה היהודים, כמו שאר העמים, מקבלים עליהם את מרותו של אלכסנדר. בהתחשב באופי ומטרת הסיפור ניתן להעריך כי הסיפור נכתב על ידי יהודים בתקופה שלפני המקבים, כאשר היהודים ראו את שליטתם של מלכים זרים עליהם כאירוע שגרתי שאינו מעורר תרעומת.

ניתן להניח כי סיפור האדוונטוס לא היה אהוד בקרב היהודים בתקופת המקבים, שהתגאו בניצחונותיהם על המוקדונים, סיפרו מעשיות כוחו הגדול של האלוהים, ועל הצלחתם של אלו השמים בו את מבטחם. יתכן כי בתקופה הזאת התווסף אל סיפור האדוונטוס סיפור ההתגלות, שמטרתו היא להראות את כוחו הרב של אלוהי היהודים. (67) יתכן גם כי סיפור ההתגלות היווה סיפור נפרד ועצמאי שהתקיים באותה התקופה, לפני שהוא התחבר אל סיפור האדוונטוס. בין אם סיפור ההתגלות היווה תוספת לסיפור האדוונטוס ובין אם הוא היווה סיפור עצמאי שהתחבר אליו מאוחר יותר, נראה כי הסיפור נכתב בארץ ישראל בסביבות החצי השני של המאה השנייה לפנה"ס, כלומר בתקופת המקבים.

למרות שאלכסנדריה היוותה מקור לכתבים היסטוריים וסיפוריים הנוגעים לאלכסנדר הגדול, נראה כי סיפורם של ידוע ואלכסנדר לא נכתב באלכסנדריה. בסיפור המדובר אלכסנדר מבטיח להגן על זכויותיהם של יהודים בישראל, בבבל ובמדי (AJ 11.338), אך אינו מבטיח להגן על זכויותיהם של היהודים בערים אותם הוא יבנה בעתיד, כמו אלכסנדריה. לעומת זאת היהודים מאלכסנדריה נוהגים להזכיר את אלכסנדר כמי שנתן להם לשמור על חוקיהם ומצוותיהם. בקונטרה אפיונם, ספר המבוסס על מקורות יהודיים מאלכסנדריה, יוספוס כותב רשימה כל המונארכים שהקריבו קרבנות לאלוהים בבית המקדש או שהפגינו כבוד כלפי היהודים, אך אינו מציין בה את אלכסנדר (CA 2.42-64). מהיעדרו של אלכסנדר ברשימה הזאת ניתן להסיק כי יהודי אלכסנדריה לא הכירו את הסיפור הארץ ישראלי לגבי ידוע ואלכסנדר. ראייה נוספת נובעת מקטע אחר מן הקונטרה אפיונם (CA 2.43,1.192) שכתיבתו מיוחסת להקטאוס ומקורו ככל הנראה מאלכסנדריה. בין הדברים הכתובים בו לבין סיפור אלכסנדר בירושלים שבקדמוניות היהודים קיימות סתירות רבות, כך שלא נראה סביר כי הקטע מקדמוניות היהודים מסתמך על מקור מאלכסנדריה. כל אלו מחזקים את הטענה כי מוצאו של סיפור ידוע ואלכסנדר אינו מאלכסנדריה אלא מישראל.

אלכסנדר הגדול מעולם לא ביקר בירושלים. הוא לא השתחווה לפני הכוהן הגדול ולא הקריב קרבנות בבית המקדש. הוא היה עסוק מדי בכיבושיו מכדי להגיע לירושלים הקטנה. למרות זאת מסעותיו של אלכסנדר השפיעו על יהודי ישראל, ואלו סיפרו מעשיות בעלות מוטיבים יוונים על הגעתו של אלכסנדר הגדול לירושלים.

הערות

  1. לפי דעתי הצהרת אלכסנדר ב - AJ 11.335 כן מהווה הצהרה גלויה לכוחו של האל: "סבורני, שבשליחותו של אלוהים ערכתי את מסע המלחמה ואנצח את דריוש ואחריב את כוחם של הפרסים ואצליח בכל אשר יש בכוונתי (לעשות)"

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בירושלם

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)


קישורים נוספים