Edict of Toleration by Galerius

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים א / מקורות ראשוניים ועתיקים G


טקסט

תרגום מתוך הספר "תולדות הכנסייה" של אוסביוס - תורגם ע"י ר. פרנק

בין כל הצעדים אותם בדעתנו להוציא לפועל לטובת המדינה, מצאנו לנכון, בעבר, שהכל יתנהל לפי החוקים העתיקים ובהתאם לסדר הציבורי הרומי. וכדי לממש זאת נעשה ניסיון להשיב את ציבור הנוצרים, שנטשו את אמונת אבותיהם, לדרך ההגיון. מאחר ומסיבות כאלו או אחרות הם היו נחושים לעשות כרצונם, ונתפסו לסכלות. תחת להיות נאמנים למסורות העתיקות ולמה שתיקנו אבותיהם, עשו הללו חוקים לעצמם, שאותם הם שמרו בהתאם לנטיותיהם ולרצונו של כל אחד מהם. הם היו נוהגים להתאסף במספרים גדולים במקומות שונים. לכן מיהרנו לצוות שישובו לתקנות שנקבעו על ידי הקדמונים, ובשל כך היו נתונים רבים מהם לסכנות, בעוד רבים אחרים היו נתונים לרדיפות ומתו במיתות שונות. מאחר ורובם לא משו מדרכם המטופשת. ואנו נוכחנו לדעת שאין הם עובדים, כפי שיש לעבוד, את אלי השמים ואף לא מכבדים את אל הנוצרים, נהגנו כמידת הרחמים, ובהתאם לנוהג אשר לפיו אנו נוטים לסלוח לכל אדם ואדם, מצאנו לנחוץ למחול להם מעומק לב. ובכן. מותר לנוצרים להתקיים שוב ולבנות את המבנים אשר בהם היו נוהגים להתאסף, זאת במידה ואין הם פועלים בניגוד לסדר הטוב. באיגרת אחרת נודיע לשופטים כיצד יש עליהם לנהוג. לכן, בהתאם למחילתנו זו, מוטלת עליהם החובה לפנות לאלוהם למען רווחתנו, למען המדינה ולמענם-הם. כדי להבטיח בכל דרך את טובת המדינה, וכדי שהם עצמם יוכלו לחיות בביתם חיים חופשים מדאגות.

תרגום על פי לקטנטיוס (Lactantius)

בין הדאגות החשובות, שהעסיקו את רוחנו לתועלת הרפובליקה ולשמירתה, הייתה גם המחשבה לתקן ולחדש את הכול בלי יוצא מהכלל על פי החוקים הישנים והסדר הציבורי של הרומאים. בייחוד הייתה שאיפתנו להחזיר אל דרך התבונה והטבע את הנוצרים הנפתים שוויתרו על הדת והפולחן של אבותיהם ובזו בחוצפה רבה למנהגי הקדמונים. בדו להם על פי רוח דמיונם חוקות ודעות פורעי מוסר, ויצרו חברה גדולה בנפות השונות של קהילתנו.

מכיוון שהפקודות שפרסמנו, כדי להביא בהכרח לידי הערצת האלים, העמידו נוצרים רבים בסכנה ובמצוקה, ורבים מהם הומתו, ורבים עוד יותר, המוסיפים לעמוד באיוולתם המופקרת, משוללים כל אפשרות של שמירת הדת בגלוי, נוטים אנו להרחיב את פעולת מידת הרחמים, השגורה אצלנו, גם על אנשים אומללים אלה. לפיכך מרשים אנו להם להודות גלוי בדעותיהם הפרטית ולהתאסף בלי פחד ובלי קושי במקומות-המועד שלהם, רק בתנאי שישמרו על יראת-הכבוד הראוייה כלפי החוקים הקיימים וכלפי הממשלה. על ידי פקודה אחרת נפרסם את כוונתנו לשופטים ולשלטונות, ומקווים אנו כי נדיבותנו תעורר את הנוצרים לשאת את תפילותיהם אל האלוהות אשר יעריצו. לבקש על שלומנו וישענו, כמו על שלומם ושלום הרפובליקה.

טקסט באנגלית מתוך לקטנטיוס

(Ch. 34.) Among other arrangements which we are always accustomed to make for the prosperity and welfare of the republic, we had desired formerly to bring all things into harmony with the ancient laws and public order of the Romans, and to provide that even the Christians who had left the religion of their fathers should come back to reason ; since, indeed, the Christians themselves, for some reason, had followed such a caprice and had fallen into such a folly that they would not obey the institutes of antiquity, which perchance their own ancestors had first established; but at their own will and pleasure, they would thus make laws unto themselves which they should observe and would collect various peoples in diverse places in congregations. Finally when our law had been promulgated to the effect that they should conform to the institutes of antiquity, many were subdued by the fear of danger, many even suffered death. And yet since most of them persevered in their determination, and we saw that they neither paid the reverence and awe due to the gods nor worshipped the God of the Christians, in view of our most mild clemency and the constant habit by which we are accustomed to grant indulgence to all, we thought that we ought to grant our most prompt indulgence also to these, so that they may again be Christians and may hold their conventicles, provided they do nothing contrary to good order. But we shall tell the magistrates in another letter what they ought to do. Wherefore, for this our indulgence, they ought to pray to their God for our safety, for that of the republic, and for their own, that the republic may continue uninjured on every side, and that they may be able to live securely in their homes.

(c.35)This edict is published at Nicomedia on the day before the Kalends of May, in our eighth consulship and the second of Maximinus.

נמצא בשימוש ב...

תשע א - מונותאיזם

קישורים נוספים

Online-Text