Feldman 1988

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני פ / מחקר מודרני F

Feldman, Louis H. “Pro-Jewish Intimations in Anti-Jewish Remarks Cited in Josephus' "Against Apion".” The Jewish Quarterly Review, New Series 78, no. 3/4. (1988): 187 -251.

סיכומים

(עמ' 212), הערה 49 בנוגע ליוספוס, נגד אפיון 2.80 שהיהודים סגדו לראש של חמור בבית המקדש, הוצעו מספר תיאוריות. לפי אחת התיאוריות, החמור היה בעיני המצרים סמל לטיפשות, כפי שציין פלוטרכוס (על איסיס ואוסיריס 50). בנוסף, היה זה הסמל של האויב האכזר של המצרים, המלך הפרסי אקטאקסרקסס השלישי אוכוס (עמ' 213), שהפך את החמור לאל (Aelian, Historia animalium 10.28).

התיאוריא הסבירה יותר היא שהחמור במצרים היה סמל הרוע, משום שהיה קשור לאל השטני טיפון (או שת), אל הפראיות, האופל, הסערות והחשיכה, שחייתו הייתה החמור ושהופיע בעצמו לפעמים בדמות אדם בעל ראש של חמור. הוא היה סמל האמונות התפילות, הפחד והשנאה (Pseudo-Plutarch, Septem sapientium convivium 5; Apuleius, Metamorphoses 11.6; Aelian, Historia animalium 10.2 ). לפי פלוטרכוס, טיפון ברח על חמור במשך שבעה ימים לאחר שניצל ממוות בידי בניו ירושלים ויהודה. טיפון הוא אבי היהודים, גם לפי הזמן שלקח לו לברוח – לפי סופרים עתיקים, אותו זמן לקח לבני ישראל להגיע לישראל לאחר יציאת מצרים (Apion, apud Josephus, Against Apion 2.20-21; Pompeius Trogus, apud Justin, Historiae Philippicae36, Epitoma 2.14; Tacitus, Histories 5.4.3 ). הסיפור של מנתון על אבאריס מחזק את הסברה הזו, משום שיוספוס מזהה את האנשים המזוהמים כיהודים (יוספוס, נגד אפיון 1.129).

יוספוס, נגד אפיון 2.20-21

טקיטוס, היסטוריא 5.4.3

תיאוריא נוספת היא שפטולמי פילומטור וקליאופטרא לעגו לאוניאס (הגנרל) ודוסטיאוס היהודים, בגלל הדמיון למילה "אונוס", חמור ביוונית.

המיסתורין שאפף את אבן השתיה שעליה לפי הסיפור נוצר העולם ועליה הונח ארון הקודש בבית המקדש ודם הזבחים הוקז עליה ביום כיפור נקשר למילה חמור כאבן הריחיים העליונה (רכב). (?)

Adolf Jacoby, "Der angebliche Eselkult der Juden und Christen," Archiv fiir Religionswissenschaft 25 (1927): 265-82; Ralph Marcus, "Antisemi-tism in the Hellenistic-Roman World," in Koppel S. Pinson, ed., Essays on Antisemitism, 2nd ed. (New York, 1946), p. 74, n. 6; and Lukas Vischer, "Le pretendu culte de l'ane dans l'Fglise primitive," Revue de l'histoire des religions 139 (1951): 14-35, הציעו שהדמיון בין המילה המצרית לחמור, “יאו", לבין היגוי הטטראגראמטון (יהוה) שלפי דיודורוס ווארו היה יאו (דיודורוס 1.94.2 , ווארו apud Lydus, De mensibus 4.53, pp. 110-11 )

Goldschmidt, "Die Israel-Quellen bei Tacitus," Der Morgen 11 (1935-36): 175-78, הציע שמישהו מצחיק (סופר אנטי יהודי שידע עברית, אולי אף יהודי לשעבר) שינה את השם עִיר הקודש (ירושלם) לעַיר הקודש (חמור צעיר).

(עמ' 214) Adolf Buechler, "Theophrastos' Bericht fiber die Opfer der Juden," ZA W 22 (1902): 224-27, הציע שאפיון התייחס לאדומים.

ביקרמן 1927 טען שאין צורך לחפש סיבות לטענה, משום שהכותבים האנטי יהודיים לקחו את הסיפור שבו האדומים גנבו ראש של חמור ממקדש, שלא היה קשור ליהודים, כמו הפרוטוקולים של זקני ציון.

J. Halevy, "Le Culte d'une tete d'ane," Revue Semitique 11 (1903): 154-64 טען שהפתרון נעוץ בקשר לשומרונים – דרך העיר שכם, של בנו של חמור (אבי שכם) מסיפור דינה בת יעקב..

הערות

מאמר זה דן גם במידאס.

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בבבלי תמיד

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא

רוני רשף תשע שלד חמורי

קישורים נוספים

ב