Feldman 1993

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני פ / מחקר מודרני F

Feldman, Louis H. 1993. Jew & Gentile in the Ancient World: Attitudes and Interactions from Alexander to Justinian. Princeton, New Jersey: Princeton University Press.

סיכומים

עמ' 45:
היהודים נראו בעיני הפגאנים כקבוצה אחידה והומוגנית.

עמ' 47:
הגירוש של שנת 139 כלל את כל היהודים ולא רק את אלה שעסקו במיסיון. 
טיבריוס ושמירתו על החוקים (סווטוניוס, טיבריוס 33)
הגירוש של שנת 19 - אצל דיו קאסיוס לא מצוין שגירשו את כל היהודים אלא את מרביתם.

עמ' 300:

Expulsions of Jews as Evidence of Missionary Activity
היהודים נתפסו כאיום פוליטי מכיוון שהייתה להם זהות לאומית, למעשה מדינה בתוך מדינה, ולסדר החברתי מכיוון שמתגיירים היו צריכים לשנות את כל הספירה החברתית שלהם (פילון, חוקים מיוחדים 1.9.51; טקיטוס, היסטוריות 5.5.2; השווה עם סמולווד בנוגע לגיור החלקי).

עמ' 301:
הגירוש של שנת 139:
פרשנות אחת לדיווחו של ואלריוס – היהודים הפיצו דת חדשה ללא אישור ואולי אפילו לא הצליחו. 
לא סביר שהפעילות נעשתה על ידי המשלחת מטעם שמעון המקבי, כמו שקבע Schurer. לא סביר שהמשלחת תסכן את המטרות הפוליטיות שבאה להשיג על מנת לקיים מיסיון יהודי ברומא.
הפצת פולחן יופטיר זאבאסיוס – ניסיון לסינקרטיזם מצד היהודים למשוך מזדהים עם דתם ללא דרישה לגיור. טענותיו של גודמן נגד ואלריוס: הוא המקור היחיד. הוא נכתב מאה שנה אחרי האירוע. הוא נשמר רק אצל שני מקורות מאוחרים ובגלל שהם שונים, כנראה שאינם ציטוטים מדויקים. אין בשום מקום עדויות לקהילה יהודית ברומא במאה השנייה לספירה. גם לעניין שליהודים היה מותר לקיים מזבח רק בירושלים ולכן הדיווח טועה ומטעה. תשובה: ואלריוס מתכוון לבניינים שבהם היהודים קיימו את פולחנם, שיכול להיות שזוהו כמזבח.

עמ' 302:
הגירוש של שנת 19: דיו קאסיוס מציין בפירוש מיסיון. סוטוניוס מקשר את הגירוש לפעילות דתית מכיוון שהוא מציין שהיהודים והמצרים חויבו לשרוף את מלבושיהם הדתיים, ומציין שגם מתגיירים נכללו בגירוש; טקיטוס גם כולל את המצרים מצביע על גורם דתי, ומציין את האולטימאטום שאפשר למומרים לכפור באמונתם החדשה מעיד על התנגדות למיסיון. ויליאמס (1989, עמ' 767-768) טוענת שאי אפשר לקשר את הקטע של דיו קאסיוס לאירוע הגירוש כי הוא מתאים לתקופה שבין 17 ל-20 ודיו מדבר על הגירה של קבוצת יהודים שגרמו למהומה בשל מאמצי הגיור שלהם. טיעון זה חלש מכיוון שקשה להאמין שטיבריוס יגרש יהודים פעמיים תוך כמה שנים, במיוחד שיוספוס מדבר עליו במגמה חיובית. היהודים, כך גם ויליאמס מסכמת, נתפסו על ידי טיבריוס כאוכלוסייה שהיוותה איום על החוק והסדר. זו הסיבה לגירוש – גם אם היא לא מצוינת בפירוש במקורות (השווה: ויליאמס, 1989, עמ' 779-784).

עמ' 303:
גודמן טוען שיוספוס לא מציג את המיסיון כסיבה לגירוש, בהנחה שהמיסיון היה ידוע לכול, כדי להצדיק את ההתנהגות הזו ולא להסתירה. יוספוס מציין שבעלה של פולביה דיווח על הרמאות לטיבריוס. הביקור התכוף של פולביה אצל מנהיג הרמאים, וציונו כמפליג בידיעותיו בדת משה מדגיש את היותם מיסיונרים. הטענה שגורסת שהצו הסנטורי המופנה נגד המומרים - טיבריוס, שהקפיד על מילוי החוקים, לא יגרש אזרח רומי ללא הליך משפטי תקין, רצה שיהדות תישאר רק בקרב אלה שנולדו יהודים (השווה: אבל, 1968). סנקה מרמז על גיור של פגאנים ליהדות. גודמן טוען שהתמריץ להתגייר בא מהמומרים עצמם, אך דיו מציין שהיה מיסיון.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

אברהם והרקלס

קישורים נוספים

ב