Forrest 1966

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני פ / מחקר מודרני F

Forrest, W. G. 1966. The Emergence of Greek Democracy: the Character of Greek Politics, 800-400 BC. Verona: Arnoldo Mondadori.

סיכומים

Revolution in Korinth

עמ' 104

בכל עיר מדינה, אריסטוקרטים שונים הפכו לשנואים על ההמון מסיבות שונות. על אותו משקל, הפוליטיקאים שניצלו מצבים אלו היו שונים באופיים ובדרכים שהם ניצלו מצב זה.

עמ' 105

הגורם הכלכלי לעליית הטיראנים, שמייצג אותם כנציגי המעמד הבינוני-תעשייתי העולה. גורם המוצא והרשות האנטי דורים – לא רק בפלופונז קמו טיראניות אלא גם באיוניה. הגורם הצבאי – הרקע של ההופליטים היה שונה בספרטה מזה של ההופליטים בקורינתוס. מעמד זה לא היה תולדה ישירה של השינויים הכלכליים.

עמ' 108

יכול להיות שהקמת קרקירה וסיראקוסאי לא היו ניסיון לרכוש שליטה על נתיבי המסחר ובכך על השווקים אלא ניסיון של הבקכיאדים למצוא פתרון למצוקות פנימיות, כמו צפיפות אוכלוסין או אוכלוסיות בעייתיות. יכול להיות שהמלחמה הללנטית הייתה תוצאה של היסחפות למלחמה נגד המגרים ולא ניסיון לרכוש שליטה על שווקים נוספים. הפיתוח של הכדים הפרוטו-קורינתיים היו תוצאה של קדרים קורינתיים ולא מדיניות מכוונת של הבקכיאדים. סיכום, כל ההצלחה של קורינתוס לא הייתה למרות הבקכיאדים, אלא הם היו אלה שעודדו זאת.

לכן המהפכה בקורינתוס לא הייתה התנגשות בין תעשייה לחקלאות. הבקכיאדים הובילו את קורינתוס לכיוון תעשייה ומסחר. גם הטענה שהם פעלו ביכולת פחותה לקראת סוף שלטונם ובכך רסנו את הפוטנציאל של קורינתוס.

כתובת מסביבות שנת 700 מספרת על השטח שאיבדה קורינתוס למגרה, דבר שנתפס כאסון, אבל זה קרה 30 שנה לפני גירוש הבקכיאדים.

עמ' 109

הקרב נגד קרקירה. טענה שהחישוב של תוקידידס, 260 שנים לפני סוף מלחמת הפלופונז, כלומר שנת 664, חושב לפי אורך דור של 40 שנה, ולכן הכוונה היא 210-220, וגם אם התאריך נכון, לא מסופר מי ניצח ומושבה תמיד נהנתה ממידה של עצמאות מעיר האם. יכול להיות שקרקירה ניסתה להתנגד מהתפשטות קורינתית נוספת ביום האדריאתי. עוד איום על הבקכיאדים הוא התעצמותו של פיידון מלך ארגוס, שאיימה על קורינתוס.

מסקנה – מדיניות הפנים והחוץ של הבקכיאדים לא הובילה לסוף שלטונם. הארכיאולוגיה מספרת לנו על כלכלה מתפתחת באופן יציב ועקבי.

יש לחפש במקום אחר את המניע לגירושם.

עמ' 110

מרבית דיווחו של הרודוטוס הוא אגדה, ומה שלא בדיה מעוות על ידי ההקשר שחלקו הוא טיעון נגד טיראניה. אצל אפורוס החלק הבדוי הושמט ואין ניסיון לעוות את הסיפור לשם מטרה מסוימת אבל יש בסיס לחשד שאפורוס השלים את החסר באופן נסיבתי וריאלי.

אפורוס, וגם הרודוטוס לא מצליח להסוות זאת, שקיפסלוס היה מתון, יעיל ופופולארי כשליט, ועל פי אפורוס לא נזקק לשומרי ראש.

הכישלון היחיד שמציינים המקורות בקשר לבקכיאדים הוא הכישלון לחסל את הטיראן בהיותו ילד. הם מוצגים באכזריים, חשדניים, שרירותיים ומבדילים עצמם מאחרים. אכזריות וחשד הם מאפיינים שכיחים בקרב שכבת שלטון שנמצאת תחת איום. בכל מקרה אם התנהגות זו של האצולה הורגשה בקורינתוס, זו הייתה תחילתה של אי שביעות הרצון מהאצולה.

הנבואה שנתנה לאאטיון חוברה בזמן שקיפסלוס ביסס את שלטונו, או זמן קצר לאחר הצלחתו.

(השווה: Gray, 361)

Tyranny in Athens

עמ' 176

פיסיסטראטוס זכה לתהילה כגנרל מוצלח לאחר שכבש את נמל ניסאיה (Nisaia) ממגרה. ככל הנראה הוא היה חלק מהחוג הסולוני אך זכה למוניטין של פוליטיקאי רדיקאלי בעיניו של סולון. אימו של פיסיסטראטוס הייתה האחיינית של אימו של סולון. לבסוף נוצר קרע בסיעה ופיסיסטראטוס יצר סיעה חדשה. למרות התנגדותו של סולון פיסיסטראטוס קיבל שומרי ראש.

עמ' 177

מעלה את האפשרות שפיסיסטראטוס השתלט על הממשל לא מכיוון שסולון ואחרים עשו מעט כדי לפתור את הבעיות, אלא שפיסיסטראטוס פשוט עשה והצליח בהמון.

מחבר את הצלחתו של פיסיסטראטוס לשגשוג מסחריים של אתונה המחצית הראשונה של המאה השישית.

עמ' 180

המטבע האתונאי עם ציור הינשוף – הינשוף האתונאי, הוטבע לראשונה במהלך הטיראניה.

הרצון של פיסיסטראטוס להימנע מלקשור את עצמו למשפחת האלקמיונידים, שעדיין היו תחת הקללה של דלפי.

עמ' 181

אחרי כינון שלטונו של פיסיסטראטוס שלושה גורמים מנעו מהאתונאים מלהתנגד – שגשוג, 'דמוקרטיה' וריכוז השלטון. שלושתם החלו לפני הטיראנים אבל הם האיצו את התהליך.

עמ' 183

ריכוז השלטון. תהליך זה השפיע על המורל של האזרחים האתונאים.

עמ' 184

האתונאים עדיין היו מפוזרים בכפרים ברחבי אטיקה, ורוב האירועים שנגעו לכלל אטיקה לא הגיעו אליהם והיו מנת חלקה של האצולה המקומית.

עמ' 186

הקרב בין פיסיסטראטוס למתנגדיו בפלנה בשנת 546 הוביל לחיסול של חלק גדול מהאצולה ולבריחת השאר. כך האזרחים הפשוטים ראו שגם ללא הצולה המקומית ממשיך העולם כסדרו.

אבל לא רק מקרה אלא מאמצים של הטיראנים לחזק את מרותם על האתונאים, את כניעת המקומי ללאומי.

הטבעת מטבעות, שהיו, ככל שאנו יודעים הפעם הראשונה שהוצאו מטבעות שהביעו מודעות לאומית. בצד אחד פרצופה של אתנה, בצד השני ינשוף.

בתחום הדתי טופחו פולחנים לאומיים ופסטיבלים, שמשכו את תשומת הלב של האזרחים מהפולחנים המקומיים שלהם. האתנה הוצבה בחזית: נבנה לה מקדש על האקרופוליס ונחגג פסטיבל כל ארבע שנים לכבודה – הפאנאתנאיה, שמוסד זמן קצר לאחר עליית הטיראניה (189) והפך לאירוע המרכזי בלוח השנה הדתי של אתונה. פסטיבל שנתי נחגג לכבודו של דיוניסוס – Dionysia, שכלל מספר ימים של תחרויות מוסיקה ודרמה (שמהן פותחו הקומדיה והדרמה מאוחר יותר).

מקדש לדמטר הוקם באלואסיס ובפינה הדרום מזרחית של האגורה באתונה.

אמנם הכהונה נשארה ברובה בידי האריסטוקרטיה (הכוהנים של דמטר באו משתי משפחות – Kerukes ו- Eumolpiai) אבל הם פעלו למען אתונה ולא למען עצמם.

כך התפתחה התודעה הלאומית של האתונאים, האזרחי האתונאי החל לקלוט שהוא שייך לגוף גדול – העם האתונאי.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

אייל מאיר הגיאופוליטיקה של יוון הקלאסית

קישורים נוספים

ב