Gaster 1928

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג / מחקר מודרני G

Gaster, Moses. 1971 (1928). Studies and Texts in Folklore, Magic, Medieval Romance, Hebrew Apocrypha and Samaritan Archeology. New York: Ktav Publishing House.

סיכומים

כרך 2

עמ' 814 (485)

An old Hebrew Romance of Alexander (Translated from Hebrew MSS. Of the 12th Century

הקדמה

יותר מופלאים הם הסיפורים על אלכסנדר מאשר הסיפורים על כיבושיו. כבר מההתחלה הצטרפו להיסטוריה של אלכסנדר אגדות ומעשיות.

הם התפשטו מאומה לאומה במהלך העת העתיקה וימי הביניים.

ההיסטוריות על אלכסנדר מתחלקות לשתי קטגוריות: אלו שמתיימרים להציג תיאור היסטורי של חייו ומדירים את המופלא והמוזר. האחרים כוללים את כל ההיסטוריות המופלאות שגרעין האמת שבסיפורים אלו נחנק תחת החומר האגדתי.

עמ' 815 (486)

המוצא של סיפורים אלו הוא כנראה מצרים.

התהליך שבו היסטוריה הופכת לאגדה הוא תהליך איטי, תהליך של אבולוציה פסיכולוגית.

שלל הגרסאות לא נוצרו באותה התקופה ולא תחת אותן הנסיבות.

הן גדלות כמו כדור שלג הסופח אליו אלמנטים נוספים.

הגרסה הצרפתית, גרמנית והאנגלית הקדומה, כל אלה מכילים חומרים שלא הופיעו בגרסה היוונית המוקדמת.

לא יצירות בני האדם היא האחראית לכך. יש מעל מאות יסודות בסיפור שהן תוצר של דמיון ספונטני. השאר הן חזרה על חזרה עם שינויים של אבדות ובדיות מוקדמות.

המשוררים של ימי הביניים לא יכולים להיות אלה שהמציאו את האגדות בנוגע לאלכסנדר, כפי שאנחנו לא יכולים להיות כעת.

עמ' 816 (487)

טוען שלצד המסורת של פסבדו-קליסתנס התקיימו מסורות אחרות על עלילות אלכסנדר, שהוזנו על ידי המסורות הדתיות ופוליטיות מקומיות.

אלכסנדר הפך לגיבור דתי.

הסיפור על יחסו המתון לתושבי ירושלים הוליד את האמונה שהוא סגד לאלוהי ישראל, וכך זכה בהערצתם של היהודים והנוצרים.

המצרים, שמחו נגד הכיבוש הרומי, המציאו את האגדה הגורסת שאלכסנדר הוא בנו של נקטנבו, הפרעה האחרון, בדיה המבוססת על ביקורו של אלכסנדר בסיווא.

כך נולדה באלכסנדריה, העיר שאותה הקים אלכסנדר, האגדה על אלכסנדר הגדול, שממנה שאבו היהודים והנוצרים והוסיפו מסורות משלהם.

הרבה מהרפתקאותיו של אלכסנדר, מסעו לגן עדן, פגישתו על הברהמנים ומלכם, מסעו למקור החיים ושערי גן עדן, כל הסיפורים הללו היו חלק מאגדות נוצריות במאה השנייה והשלישית, בחייהם ומסעותיהם של Zosimos ו-Ugo d'Alvernias.

עמ' 817 (488)

המפגש עם הברהמנים מופיע כבר ביצירה: The Rest of the Words of Baruch, שמתוארכת למאה הראשונה לספירה.

בספר שגסטר פרסם – Exempla, מופיעות מספר סיפורים הקשורים קשר הדוק לאלכסנדר.

גילוי גרסאות שונות לחלוטין של האלכסנדר-רומאנס, באתיופית וסורית, מחזקות את הטענה לקיומם של אגדות על אלכסנדר שמשליכות הצידה כל אלמנט היסטורי לעומת המופלא.

המאפיין העיקרי שלהן הוא התאמה מוחלטת של הגיבור לצרכים הדתיים ו/או המקומיים של מחבר הרומאנס.

בגרסה הסורית והאתיופית אלכסנדר הוא לנוצרי אדוק.

עמ' 818 (498)

בגרסה הסורית הוא מנהל שיחה עם הנביא אליהו ואף עם אלוהים.

מחברים פרסיים הפכו אותו למאמין במוחמד.

באירופה הפכו את אלכסנדר לאביר מדיאבלי ונוצרי מאמין.

הנוסח החמישי הוא חוליה מקשרת בין הרומאנסות במערב ובמזרח.

בנוסח זה אין זכר להיסטוריה ואלכסנדר הוא הגיבור בהרפתקאות מופלאות, שחלקן מופיעות בפסבדו-קליסתנס או בהיסטוריות אחרות של אלכסנדר.

המחבר ארג ליצירה אחת יסודות שונים. הוא לא העתיק טקסט אחד כלשונו, למרות הקבלות רבות.

לעיתים רחוקות אלכסנדר פונה לאל, בניגוד לגרסה האתיופית או הפסבדו-קליסתנס (גמא).

שני אירועים, ורק כאשר הנסיבות דורשות, אלכסנדר הופך ליהודי: בביקורו בירושלים, בשערי גן עדן וכאשר הוא רוצה להיכנס לארץ הקדושים/מבורכים, ארצם של ילדי משה.

עמ' 891 (490)

כמו כן נמצאות פה אגדות מוקדמות מהתלמוד והמדרש, בצורה עצמאית משהו, ומספר אגדות שלא ידוע על מקבילה.

גרסה זו היא אחד המקורות ל-Iter ad Paradisum, וחלק מהאירועים המופיעים פה מופיעים גם בגרסה הצרפתית.

הטקסט שרד עד ימינו בשלושה כתבי יד:

כ"י מודנה (B), שפורסם על ידי ישראל לוי, בספר המוקדש של שטיינשניידר, ובשבילו לטקסט אין שום ערך.

לוי קובע בשטחיות: טקסט זה לא מכיל שום עניין להיסטוריה של האגדה על אלכסנדר. הוא לא אחיד, כמו האחרים, טבעת אחת בשרשרת המסורות הספרותיות. אין בו השפעות מהספרות הנוצרית, או הערבית או היהודית. הוא כולו נמצא מחוץ למסגרת.

כ"י דמשק (C) נצא על ידי א. י. הרכבי, שפרסם מחקר בשפה הרוסית, שמטרתו קביעת תאריך חיבור הטקסט ומקום חיבורו. כמו כן הוא מצא מספר מקבילות בספרות האגדה של אלכסנדר.

הוא נכשל בזיהוי מספק של השמות המופעים בכ"י ונדמה שהיה בידיו עותק יותר מודרני. בנוסף הוא גם טעה בתיארוך היצירה, ולא סיפק מספיק הוכחות לטענה שיצירה זו במקורה מיצירה בשפה הערבית.

כ"י אוקספורד (A), נמצא על ידי גסטר עצמו ופורסם בשנת 1888. הוא נשמר כחלק מכרוניקה שנכתבה על ידי יחרמאל. הכרוניקה של ירחמאל נוצרה לכל המאוחר במאה -12.

הרומאנס עצמו הוא מוקדם יותר.

עמ' 820 (491)

המחבר לא מכיר אף אומה שאכלסה את אסיה הקטנה מאז המאה השביעית או השמינית. נדמה שהמחבר לא מכיר את דת האסלאם, וככל הנראה שכן במזרח [כיצד הוא קובע?]

פעם אחת בלבד הוא מצטט מילה ערבית, והוא מצטט באופן שגוי.

לכן לא סביר שהיצירה תורגמה מעברית.

היא מוקדמת מיוסיפון, שלדידו של גסטר היא תרגום של טקסט ערבי מן המאה השביעית או השמינית.

האגדות מספרות גרסה יותר פרימיטיבית ופשוטה.

חלק מהמילים הנמצאות בשני כתבי היד האחרים, שהולידו את ההשערה שהמחבר הכיר את הגרסה הצרפתית, או פרובנסיאלית, נעדרות בכ"י אוקספורד.

גרסה זו עתיקה יותר מקיומם של ה-Marranos בספרד, שהרכבי קישרו אותם לגרסה זו.

התרגום מורכב ברובו כ"י אוקספורד, אבל הוא הוסיף חלקים שנמצאו רק בשני הטקסטים האחרים.

המיוחד בסיפור הוא שתחילתו במצרים. מקדוניה מצוינת שלוש פעמים בלבד ורק בסוף הסיפור, והיא נחשבת למחוז במצרים. לכן כל מה שקשור ליוון הושמט.

מושמטים גם מלחמותיו של אלכסנדר בפורוס ובדריווש.

אפילו שמה של אימו הופך לקליאופטרה (או שזה עיוות לשם אוליפידאה – גולפטריא)

עמ' 821 (492)

במקום נקטנבו מופיע קוסם בעל שם תנ"כי – בילדד.

לקלאופטרה יש הרבה ילדים והיא לא מחבבת את אלכסנדר בהתחלה.

במקום אמון מופיע האל דיגוניא – דיוניסוס או דיוגנס.

עם לידתו, קלאופטרה רוצה לחנוק את היליד למוות [מקבילה –Alberic de Besancon]

פרקים 9 ו-10 מזכירים חלושות את Ibn Fatikh.

רק בכ"י אוקספורד מופיעה האגדה עם הגמדים והאבן ההופכת אותם לבלתי נראים. [מקבילה – סיפורים על פיות וכובע ההופך את חובשו לבלתי נראה – שמופיע ברומאנסה גרמנית; יש גם סיפור על מלך הגמדים Alberich, וכובע האופל שלו (Tarn hut) וטבעת הניבל – האחים גרים]

פרק 13 מכיל גרסה שונה של ביקור במקדש ודמות מסתורית על ספה, שנשמרה בגרסאות למדא, ביתא וגמא של הפסבדו-קליסתנס.

עמ' 822 (493)

אנו פוגשים פה לראשונה את מנחם, הסופר הראשי. הרכבי משווה את שמו לשמו של סיפור, באחד מהשירים הצרפתיים המעתיקים, ולשלומות באחד מכתבי היד של ה-Iter ad Paradisum, וסבר שכל אלה מקורם בשם Eumenes.

בגרסה האתיופית מופיע השם Rahaman (רחמן?) כשם של הסופר, שם קרוב למנחם.

הסיפור על בוקפלוס שונה ממה שהכרנו עד עתה.

יש מקבילה לפגישתו של אלכסנדר עם עצי הנבואה.

בפרק 25 ישנו משפט [מקבילה ב-Exempla מספר 5; Bocadis de Oro של Ibn Fatikh; ברומאנס הצרפתי של Lambert]

עמ' 823 (494)

שמו של הכוהן הגדול הוא אנאי [מקבילה – פסבדו-קליסתנס גמא 2.24]

פרק 32 מזכיר את פגישתו של אלכסנדר עם הגימנוסופיסטים. [מקבילה – פסבדו-קליסתנס גמא 2.35, 3.17]

המעשה עם כוהן אפולון מתן [מקבילה בגרסה האתיופית]

בפרק 37 מופיע מעיין החיים שמחיה את הציפור [מקבילה – פסבדו-קליסתנס גמא, 39 ו40. הציפורים מוחלפות בדגים]

העבד שאלכסנדר שולח להביא לו מים לא מוצא ולכן נכרת ראשו. הוא בן אלמוות ולכן הולך לחיות בים חסר ראש. [מקבילה – בפסבדו קליסתנס 3.28 מסופר על האנשים חסרי הראש של הים]

שערי גן עדן והעין [מקבילה: Iter; תלמוד; גרסה אתיופית; הרומנאס הצרפתי על :Lambert וגרסתו הגרמנית Lamprecht.

עמ' 495 (824)

פרק 39 על מעופו של אלכסנדר לגן עדן [מקבילה – Exempla 5; לתלמוד ומדרש; פסאודו קליסתנס למדא, גמא 2.41]

בגרסה האתיופית אלכסנדר עף לשמים על גב נשר, בדומה לגיבור בבלי קדום בשם Etana.

פרק 40 – צלילה באוקיאנוס. [מקבילה – Exempla 5; פסבדו-קליסתנס למדא וגמא 2.38]

לא נמצאו מקבילות לכך שהים לא סובל דם או גופה.

הרכיבה על אריה מזכירה את האגדה על Macarius ואגדות נוספות על קדושים.

פרק 42, ארץ הגמדים.

פרק 43 שיוט ארוך [מקבילה – בסורית ובאתיופית.

עד עמ' 827 – הקבלות רבות בין נוסח זה לאגדות אחרות.


הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

האלכסנדר-רומאנס העברי - הענף השלישי

קישורים נוספים

ב