Goldstein 1993

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג / מחקר מודרני G

Goldstein, J. A. 1993. “Alexander and the Jews.” Proceedings of the American Academy for Jewish Research. vol. 59. pp. 59-101.

סיכומים










70: The three legends are all false, none of these legends can be true
טיעון מן השתיקה. המקורות תעדו באופן קפדני ביקורים של אלכסנדר במקדשים. (ה 32 - מוזכרים מלקרת הצורי, מקדשים בממפיס, אמון בסיווא, בל בבבל. א.א.: כל אלה אלים במקומות מרכזיים מאד, ואמון שהיה מפורסם ביוון הרבה לפני אלכסנדר. מקדשים בסדר גודל של זה הירושלמי היו בהמוניהם, מבלי שתועד ביקור בהם.). אין סיבה לחשוב שההיסטוריונים היו משתיקים השתחוות של אלכסנדר בפני אל היהודים או כהנם. (אבל אם לא השתחווה, לא היה מה לדווח… א.א.)

71: The pagan Alexander historians also took great pains to record the ones and oracles of all gods, Greek and non-Greek, who endorsed Alexander’s ongoing campaigns, especially during 333-331. (הרי לנו מקרה מובהק של begging the question: ההנחה שההיסטוריונים הפגאנים תעדו את *כל* הנבואות והאותות משמשת לפסילת עדות על אותות שלא תעדו).

72: אחרי איסוס נסוג הצבא הפרסי מעבר-הנהר. Consequently… ethnic groups of the regions could have sent embassies to Alexander recognizing him as conqueror and sovereign. Most if not all did. (אריאנוס 2.15.6, 26.4; קורטיוס 4.2.1; דיודורוס 17.40.2).
במהלך המצור על צור ערך אלכסנדר מסע ענישה בן עשׂרה ימים כנגד ערבים בהרי נגד-הלבנון (אריאנוס 2.20.4; קורטיוס 4.2.24-3.1; פלוטארכוס אלכסנדר 24.1-2; פולֻאָיניוס 4.3.4).

73: לפי אריאנוס (2.25.4) אחרי הכנעת צור עברה כבר כל הארץ לשלטון אלכסנדר חוץ מעזה. (איזו מילה משמשת אותו ל״ארץ״? א.א.) the Jews could not have survived unscathed as they did, throughout the years 333-331, without coming to acceptable terms with the Macedonian.
אנטיפטריס היתה מקום הגיוני למו״מ, אם כי לא תחת שם זה, שהוא הרודיאני. לפי יוספוס ענתיקות 16.5.2=142-3 שם המקום קודם לכן היה כפר סבא. חילופי השם הם תופעה הגיונית באגדות ובהיסטוריות כאחד. סביר שהדרך אכן סטתה לתוך הארץ בנקודה זו, כדי להמנע מביצות ודיונות (כשר 1975 193). מאד לא סביר שאנטיפטריס היתה משתחלת לתוך סיפור שמדגיש את חשיבותה וקדושתה של ירושלם. Rather, the location in the rabbinic tale must represent an authentic tradition. היו ששימרו מסורת על פגישה שם, והיו ששימרו מסורת על פגישה בירושלם - אולי על רקע חילוקי דעות עדתיים.
הרבנים, יורשי הפרושים, כבדו את זכרו של שמעון הצדיק.

74: רשימת הכהנים הגדולים של יוספוס, האמינה ברובה, שומרת את שמו של ידוע. הפרושים יכלו בקלות להחליף את ידוע בשמעון הצדיק.
The real content of Jews’ negotiations with Alexander or his subordinates must have been unremarkable, because it left no trace in the authentic sources and little trace in the legends.
לא רק שההיסטוריונים הפגאנים, האמינים בד״כ, לא מספרים על ביקור בירושלם, לא היה גם זמן לבקור כזה.

75: קורטיוס (4.8.9-16) מוסיף מידע חשוב: בזמן שאלכסנדר היה בירושלם הגיעו חדשות על התמרדות שומרונים ושׂריפת הנציב; אלכסנדר ממהר לחזור ולנקום; ממצאי ואדי דליה מעידים על חומרת נקמתו.
העדות של קורטיוס מלמדת כמה לא סביר שסיפורו של יוספוס משמר זכרון אמיתי של המאורעות: יוספוס והמקור שלו היו להוטים למצוא חומר שיעיד לרעה על השומרונים ועל יחסו השלילי של אלכסנדר אליהם; אך אין בהם דבר על אנדרומכוס ועל נקמתו של אלכסנדר.

  • ה 49: באפיון 2.4.43 משמר יוספוס עדות, לכאורה של הקטאיוס, לפיה אלכסנדר העניק ליהודים שלושה חבלי ארץ משומרון בתמורה לנאמנותם. לא חורץ דעה אם באמת מדובר בהקטאיוס או לא. מקור זה אולי הכיר את סיפור אנדרומכוס, אבל יוספוס לא. קשה לראות איך היהודים שכחו עזרה שהגישו לאלכסנדר נגד השומרונים ואת הגמול לו זכו בעקבות כך.

76: בכל מקרה, אין צורך להניח שיוספוס הכיר את קורטיוס, או שהניח שיש ערך לעדותו.
בקיצור, העדויות האותנטיות לא משאירות מקום לסיפורו של יוספוס, וגם לא לבקשה שומרונית מאלכסנדר את הר הבית כמסופר באגדה הרבנית.

76-77: סיפור מנשה אינו שכפול של נחמיה - הפרטים אחרים לגמרי, והשמות חזרו על עצמם.

77: יש עדויות לכך שמאז לנפילת יהודה ועד החשמונאים רווחה אמונה שאל להם ליהודים למרוד בשלטון זר שרבש״ע השית עליהם, פן יתכעס האלוה (ירמיה כה, כז, כט י, לח יז-כג; יחזקאל יז יא-כא. השתקפויות של אמונה זו: דברי הימים ב לו יא-יד, עזרא ט ז-ט, נחמיה ט 30-27 sic). העובדה שהאגדה הרבנית ופסאודו-קליסתנס להתייחס לגורם זה מציעה ששתיהן false. אם היהודים אכן נכנעו לאלכסנדר במהלך 333-331 עלינו לשאול כיצד שכנעו את עצמם שדוקא הוא בחיר האל למשול עליהם.

77-78: השומרונים לא קבלו על עצמם את הספרים המצוינים לעיל, ולכן אין תמה שהחליפו נאמנות ללא קושי.

78: יהודים לא היו ממציאים קשר בין המקדש הסכיסמטי השומרוני לבין אלכסנדר, ולפיכך הקישור הזה אצל יוספוס מיצג זכרון עובדתי (factual memory).

79: העובדה שיוחנן הורקנוס הרס את המקדש השומרוני זמן רב אחרי אלכסנדר היא סימן נוסף לכך שהאגדה הרבנית הינה false. עם זאת, האגדה הרבנית מזכירה את הרגרזים, אך לא מציינת קיומו של מקדש שם.
בדניאל ב יש שכבות שגולדשטיין מתארך ל-301 ול-242. אבל אצל יוספוס מדובר ב״יווני״ שיחריב את מלכות פרס, ולכן מדובר בדניאל ח ג-ז, כ-כא, פרק שאפשר לתארך ל-163, ולכן אי-אפשר היה להראות אותו לאלכסנדר.









96: מה נלמד מהאגדה הרבנית? (א) רבש״ע מגן על היהודים ומפעיל לצורך כך אפילו את החזק שבמלכי הגוים. (ב) השומרונים מהווים איום. (ג) רבש״ע אינו מגן על השומרונים. (ד) יהודים מוצדקים באלימות נוראה נגד שומרונים.
נוכחותו של שמעון הצדיק היא תוצאה של אמונה שגויה שהוא אכן היה הכהן הגדול באותו הזמן, או לחילופין של הרצון הפרושי להציב ״אחד משלנו״ כגיבור העלילה.
לאגדה הרבנית קוים משותפים עם יוספוס: (א) השומרונים אויבי היהודים. (ב) היהודים בסכנה בגלל אופוזיציא לאלכסנדר. (ג) הכהן הגדול בבגדיו וכהני ירושלם בלב יוצאים לפגוש את אלכסנדר. (ד) אלכסנדר משתחוה לכהן הגדול. (ה) אלכסנדר מדווח שראה את הכהן הגדול בחזון. (ו) המלך נענה לבקשת הכהן הגדול.

97: הבדלים עיקריים בין האגדה הרבנית ליוספוס: (א) ברבנית אין מודעות לַדרישה מיהודים לציית למלך זר. (ב) השׂנאה בין יהודים ושומרונים ברבנית חריפה בהרבה, ומגיעה לשׂיאה בענישה הקיצונית, שמזכירה מצד אחד את הקטור ואת אלכסנדר בעזה, ומצד שני את גדעון ואנשי סוכות. מעניין שבזמן שסופרים גוים מזועזעים מאלכסנדר, האגדה הרבנית שׂמחה על העונש הזה וקובעת אותו כסיבה ליום חג! (החוק התלמודי, עם זאת, לא רואה באגדה תקדים לפעול לפיו בעתיד). (ג) המפגש מתרחש לא בירושלם אלא באנטיפטריס. (ד) בעוד יוספוס עוסק ביסוד מקדש שומרוני, הרבנית מספרת על חילול הר גריזים ולא מזכירה מקדש שומרוני כלל.
The shared features are so numerous and significant that they cannot be conincidental. There must be a connection between the two legends. But the important differences render it impossible that one could have been derived from the other.

98: כיון שהאגדה הרבנית לא יודעת על יסוד מקדש שומרוני בימי אלכסנדר, או על חרבנו בימי הורקנוס, מקורה צריך להיות מאוחר בהרבה, כשההקמה והחרבן כבר נשכחו. אם יוספוס הכיר אותה, הרי שהעדיף גרסא אחרת לסיפור.
העינויים הדרמטיים מספקים רמז למקור. יחסים בין שומרונים ליהודים היו מתוחים פחות או יותר. יוספוס (ענת. 20.6.1-3=118-136; מלחמה 2.12.3-7=232-46) מדווח על עימותים רצחניים שארעו תחת הפרוקוראטור קומאנוס (48-52 לס׳). אולי הסיפור צמח שם. כיון שהוא מדווח בבבלי כבריתא, ואמור לפיכך להיות מסורת תנאית, מוצע טווח תאריכים: 48-230.


ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא

תשע ב - מיתוס והיסטוריא (אופקים)