Goodman 2005

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ג / מחקר מודרני G

Goodman, Martin. 2005. "The Fiscus Iudaicus and Gentile Attitudes to Judaism in Flavian Rome," in Flavius Josephus and Flavian Rome. eds. Jonathan Edmondson, Steve Mason & James Rives. Oxford: Oxford University Press. pp. 167-177.

סיכומים

עמ' 169

מטרת מאמר זה היא להראות שלא היתה תופעת התגיירות או אפילו יראת-שמיים משמעותית ברומא של דומיטיאנוס.

הערה 1: העדות הרבנית שמביאים סמולווד (1956b, עמ' 8) ו-גריפין (CAH2 XI pp.75-76 n.380) לאונקלוס הגר הינה:

of dubious relevance … it is significant that these texts are entirely ignored by Schäfer (1997), who is acutely aware of the need for greater sophistication in the use of such rabbinic material for history.

עמ' 170

בהקשר החברתי-פוליטי של ימי דומיטיאנוס לא הגיוני שאנשים ממש התקרבו ליהדות. חרבן הבית נתפס כסוף הפולחן היהודי. רומאים לא יכלו להעלות על הדעת שהיהדות תוכל להתקיים שלא מתוך קרבנות, אלא דוקא מתוך לימוד טקסטים ותפילה.

עמ' 171

מטבעות IUDAEA CAPTA המשיכו לצאת עוד בשנת 85 – RIC 2.189 No. 280 .

דומיטיאנוס תקף את היהודים כדי להעניק לגיטימציא לעצמו. אחרי הכל, המלחמה היהודית היתה הזכות היחידה של הפלאווים, והוא אפילו לא השתמש בה. באמצעות דמוניזציא ומלחמה מדומה ביהודים ניתן להמשיך ולזכות בנקודות זכות.

עמ' 172

By constant reminders Roman Jews found their religion denigrated and themselves marginalized in their own city … The obvious parallel in the more recent Jewish past is the plight of the Jews in the early years of the Third Reich, similarly treated by the state as outsiders in their own land… נו באמת...

Kokkinos 1998: 329-330 על ברניקה ברומא.

עמ' 173-4

For a pious gentile the destruction of this splendid shrine in ‘’’174:’’’ 70CE must have thrown grave doubt on the claims of the Jews about the powers of their God… The more that the Flavians flourished, the less attractive Judaism will have seemed in the city of Rome.

לצורך ההאשמות בנטיה ליהדות לא היה צריך שמישהו באמת יטה ליהדות. מספיק היה להאשים. זו בסך הכל הרטוריקא הדומיטיאנית נגד אויבים פוליטיים.

עמ' 175

אולי אפילו היו אנשים שהכריזו שהם נוטים ליהדות, כדי להביע מחאה נגד המשטר! (במילים אחרות, כל הטיעון של גודמן מבוסס על ה-must have וה-will have מלמעלה).

טקיטוס וסויטוניוס לא התייחסו למנהג כזה, שכן הגישה העויינת ליהודים נמשכה גם תחת טריאנוס, והם דוקא נטו אהדה למתנגדי דומיטיאנוס, ולא רצו להשחיר את שמם בהתייחסות לטענותיהם בזכות היהדות, שלא היו אלא תעמולה פוליטית של התנגדות לשלטון.

עמ' 176

שמע מ-Hannah Cotton שסמל עץ התמר ברומא הדומיטיאנית אכן סימל את יהודה.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

ב