Gruen 2011

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני G / מחקר מודרני ג

Gruen, Erich S. 2011. Rethinking the Other in Antiquity. Princeton, N.J.: Princeton University Press.

סיכומים

181: "Jews were monotheists. For some scholars, Romans may have reckoned this as a challenge to the proper religious order, disrespect for teh divinities who guaranteed the security of the Roman empire.(n13)[1] But the dichotomy of "monotheism" and "polytheism" has a decidedly anachronistic ring. It owes more to modern conceptualization than to ancient understanding. Neither term would be meaningful to Romans.(n14)[2]

183 הע 27: איזק 2004 458-9, 479-80 מקבל שהרומאים חששו מהאיום שבהמרת דת ליהדות

185 הע 41: סבורים שטקיטוס זעם על תעמולת הגיור של היהודים המובסים, שהביאה להשחתת מידות - Yavez, Z. 1993. "Judeophobia in Classical Antiquity: a Different Approach", JJS 44: 1-22 וגם Barclay, J.M.G. 1996. Jews in teh Mediterranean Diaspora. (Edinburgh), 315, 409-10.

303: סיפורו של קלאודמוס מלכוס מוגדר כ: a mishmash of biblical genealogy, Greek legend, and Jewish fiction. ועוד: Cleodemus refashioned the Hellenic tales and produced a new concoction that linked them miraculously to Abraham. (מדוע miraculously? א.א.)
יוספוס מדגיש את חשיבות השמות, שכן בניה של קטורה נתנו שמם לא רק לאפריקא אלא גם לאשור!

304 הע 153: לקריאה נוספת על קלאודמוס מלכוס: בראש ובראשונה גוטמן 1963 II 137-143. וגם: פרוידנטל 1874-5 130-136; הולדי 1983 I 245-259; דוראן 1985a 883-887; שירר 1986 III.1 526-529.
מגדיר את הסיפור כ-interpretatio Judaica, בין אם זו המצאה של קלאודמוס בין אם לקח הסיפור ממקום אחר: usurpatn of Hellenic legend to advance the Hebrew patriarch's reputation. ועוד: no Greek would have bought this for a moment. הסיפור נפוץ כנראה ביהדות ההלניסטית במאות 2-1 לפ'. יהודים כלשהם הכניסו את האחר החיצון פנימה.
: Scholars have disputed the origins fo the mysterious Cleodemus. But the fabrication of a tale that has Abraham’s sons provide muscle for Herakles’ victory and become the forefathers of nations must be an ‘’interpretatio Judaica’’, whether Cleodemus invented it or got it from elsewhere.


305: אין ספק שהמכתבים הם קומפוזיציא יהודית, כיון שאברהם, ולא הרקלס (או דמות לאקדימונית אחרת), הוא האב הקדמון. The idea of Spartans creating or accepting a lineage that traces their origin to a Hebrew patriarch beggars the imagination.
לגבי הבקר המשותף: No Spartan would have been caught dead speaking like that.
זאת ועוד - הגישה של יונתן מתנשׂאת. היהודים לא צריכים עזרה מהשׂפרטנים, חס וחלילה. לו נשלח המכתב, הוא לא היה מעורר תגובה חיובית במיוחד...
מה הסיבה להמצאת הקשר הגנאלוגי? אי-אילו יהודים התרשמו משׂפרטא, שהיתה מפורסמת ונערצת, וביחוד הדגישה הקפדה על חוקת האבות. אפילו יוספוס (אפיון 2.225-235) מביא את שׂפרטא כאמת מידה שכזו.
המוקד של העסק הוא יהודי במובהק, אבל לא מתוך רצון ל-assimilation. נהפוך הוא – The labors of Herakles and the African succession are brought into line for the heritage of Abraham. No Greek would have bought this for a moment. The fable doubtless circulated among Hellenistic Jews in the second or first century BCE. It demonstrates an expropriation of Greek legend rather than an adaptation to it. חשוב ומעניין שיש כאן נסיון יהודי לאמץ מתוס יווני לתוך המסורת היהודית.

306: The value of an association with Sparta for Jewish self-esteem in a Greek world is plain enough. העליונות היהודית מחזקת את הבטחון העצמי היהודי.
The fact that the linkeage was conceived and broadcast, however, remains fundamental. דגש על הקהל היהודי שאמור לצרוך תעמולה זו, גם אם לא הגיעה מעולם לשום שׂפרטני.





הערות

  1. Eg Feldman 1993 149-153; idem 1997 44, 51-52; Schaefer 1997 183-192
  2. Cf. Beard, North & Price 1998 I 212, 286-287, 312. Even the notion of Jewish monotheism is problematic; Hayman 1991 1-15.