Josephus, Antiquities 12.129-146

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים J / מקורות ראשוניים ועתיקים י

טקסט

בימי מלוך אנטיוכוס הגדול באסיה עלתה להם ליהודים ולתושבי חילת סוריה להתנסות בסבל רב מחמת הפגיעות שפגעו בארצם. כי בזמן שנלחם זה בתלמי פילופאטור ובבנו תלמי הנקרא אפיפאנס, ניטל עליהם לסבול, ואחד היה סבלם בין שניצח ובין שנחל מפלה, באופן שלא נבדלו מאונייה המיטלטלת בסערה ונלחצת על ידי נחשולים מכאן ומכאן, בהיוטם לבוטים בין הצלחותיו של אנטיוכוס ובין המפנה לרעה שחל בענייניו. אולם לאחר שניצח אנטיוכוס את תלמי סיפח את יהודה.

וכשמת פילופאטור שלח בנו חיל רב ואת שר צבאו סקופאס נגד תושבי חילת סוריה, והוא לכד ערים רבות מתוך עריהם (והכניע) גם את עמנו, שהתחבר עמו לאחר שעמד במלחמה. ברם לאחר זמן לא רב התנגש אנטיוכוס עם סקופאס ליד מקורות הירדן וניצחו והשמיד חלק גדול מצבאו. וכשלכד אנטיוכוס אחר כך את הערים שבחילת סוריה, שהיו בידי סקופאס, ואת שומרון, נתחברו אליו היהודים מרצונם וקיבלו אותו אל עירם וסיפקו לצבא ולפילים את (כל מחסורם) בשפע ונלחמו איתו שכם אחד ברצון בשעה שצר על חיל המצב שהשאיר סקופאס בחקרא של ירושלים.

ואנטיוכוס ראה (חובת) צדק לעצמו לגמול ליהודים כמסירותם והשתדלותם בשבילו וכתב אל שרי הצבא שלו ואל רעיו והעיד על הטובות שעשו עמו היהודים ופירש את המתנות שהחליט להעניק להם תמורתן. והריני להביא את המכתבים שנכתבו אל שרי הצבא על היהודים, ואולם אקדים ואביא (את העדות) שמעיד פוליביוס איש מגאלופוליס על (אמת) דברינו אלה.

שכן כך הוא אומר בספרו השישה עשר של ספר דברי הימים שלו בזו הלשון: 'סקופאס שר צבא תלמי עלה על חבלי (הארץ) העליונים והכניע בימות החורף את היהודים'. (ושוב) הוא אומר באותו ספר, 'שלאחר שנוצח סקופוס על ידי אנטיוכוס, כבש הלה את הבשן ואת השומרון ואת אבל ואת גדר, וכעבור זמן קצר עברו אליו היהודים היושבים סביב המקדש הקרוי ירושלים שעליו יש בידינו להגיד יותר, ובייחוד על גילוי (האל) בקודש, אלא שנדחה את הסיפור לזמן אחר'.

אלה הדברים שסיפר פוליביוס. (ועכשיו) נחזור (לעניין) סיפורינו ונביא קודם את מכתביו של אנטיוכוס המלך: 'אנטיוכוס המלך לתלמי, שלום. מאחר שהראו היהודים, מיד כשעלינו על ארצם, את חיבתם אלינו, וכשבאנו אל העיר קיבלו את פנינו בהדר ויצאו לקראתנו עם מואצת הזקנים וסיפקו לחיילים ולפילים את צורכיהם בשפע, ולא עוד אלא שסייעו בגירוש חיל מצב המצרים שבחקרא, ראינו גם אנחנו לראוי לגמול להם על (כל) אלה ולקומם את עירם שנחרבה מפגעי המלחמה וליישבה אוכלוסין על ידי כינוס פזוריה לתוכה.

ראשית החלטנו, משום דבקותם באלוהים, לספק להם מכסה של בהמות כשרות לקורבנות ושל יין ושמן ולבונה בעשרים אלף כסף, ארטאבות קודש [ארבע מאות שלושים ושמונה] של קמח סולת לפי משפט המקום, (כלומר) אלף ארבע מאות ושישים מדימנים חיטה, ושלוש מאות שבעים וחמישה מדימנים מלח. ורצוני, שכל אלה יסופקו להם כאשר ציוויתי והעבודה בבניין המקדש תושלם, וכך גם הסטווים וכל בניין אחר שיהא אולי צורך לבנותו. חומרי עצים יובאו מיהודה עצמה (ומגלילות) עמים אחרים ומן הלבנון, ולא ייגבה מכס.

כיוצא באלה [חומרים] אחרים שיש צורך בהם, כדי שבדק בית המקדש ייעשה מהודר יותר. וכל בני העם יקבעו את משטרם לפי חוקי אבותיהם, ומועצת הזקנים והכוהנים וסופרי בית המקדש ומשורריו יהיו פטורים ממס הגולגולת, ממס הכליל וממס המלח אשר הם מעלים. וכדי שתיושב העיר ביתר מהירות, הריני פוטר ממסים את היושבים בה כיום ואף את העתידים לבוא עד חודש היפרברטיאוס למשך שלוש שנים. והרינו פוטרים אותם גם להבא מחלק שלישי של מס עובד (שלהם) כדי (שיוכלו) לאפר נזקיהם. ואלה שנחטפו מתוך העיר ונכבשו לעבדים, את אלה הננו משלחים לחופשי - אותם ואת (הילדים) אשר נולדו להם, ומצווים להחזיר להם את רכושם'.

זה היה אפוא תוכן המכתב. ומתוך שנהג כבוד בבית המקדש פירסם המלך פקודה בכל מלכותו וזה תוכנה: 'אסור לכל בן עם אחר להיכנס לתחום בית המקדש, דבר האסור (אף) ליהודים, חוץ מאנשים שדבר זה הוא מנהג בידם לאחר שהתקדשו לפי תורת אבותיהם. ולא יכניס איש לעיר בשר של סוס או פרד או חמור בר או חמור בית, וכן לא של ברדלסים ושועלים וארנבות ובכלל של כל בעלי חיים האסורים ליהודים. גם אסור להעניס את העורות (של אלה), לא כל שכן לגדל אחד מבעלי חיים אלה בעיר; רק בהמות המקובלות (על היהודים) מאבותיהם שמקריבים מהם על פי דין גם לאלוהים, מותרות בשימוש. ומי שיעבור על אחד הדברים האלה ישלם שלושת אלפים דרכמוני כסף קנס לכוהנים'.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב