Josephus, Antiquities 12.129-153

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים ? / מקורות ראשוניים ועתיקים ?

טקסט

{129} בימי מלוך אנטיוכוס הגדול באסיא, עלתה להם ליהודים ולתושבי חילת-סוריא להתנסות בסבל רב מחמת הפגיעות שפגעו בארצם. {130} כי בזמן שנלחם זה בתלמי פילופאטור ובבנו תלמי הקרוי אפיפאנס, ניטל עליהם לסבול, ואחד היה סבלם בין שניצח ובין שנחל מפלה, באופן שלא נבדלו מאניה המיטלטלת בסערה ונלחצת על-ידי נחשולי ים מכאן ומכאן, בהיותם לבוטים בין הצלחותיו של אנטיוכוס ובין המפנה לרעה שחל בענייניו. {131} אולם לאחר שניצח אנטיוכוס את תלמי, סיפח את יהודה. וכשמת פילופאטור שלח בנו חיל רב ואת שׂר צבאו סקופאס נגד תושבי חילת-סוריא, והוא לכד ערים רבות מתוך עריהם, והכניע גם את המנו, שהתחבר עמו לאחר שעמד במלחמה. {132} ברם, לאחר זמן לא רב התנגש אנטיוכוס עם סקופאס ליד מקורות הירדן וניצחו, והשמיד חלק גדול מצבאו. {133} ומשלכד אנטיוכוס אחר-כך את הערים שבחילת-סוריא, שהיו בידי סקופאס, ואת שומרון, נתחברו אליו היהודים מרצונם, וקיבלו אותו אל עירם, וסיפקו לצבא ולפילים בשפע, ונלחמו אתו שכם אחד ברצון בשעה שצר על חיל-המצב שהשאיר סקופאס בחקרא של ירושלם.

{134} ואנטיוכוס ראה צדק לעצמו לגמול ליהודים כמסירותם והשתדלותם בשבילו, וכתב אל שׂרי הצבא שלו ואל רעיו והעיד על הטובות שעשׂו היהודים עמו, ופירש את התמתנות שהחליט להעניק להם תמורתן. {135} והריני להביא את המכתבים שנכתבו אל שׂרי הצבא על היהודים, ואולם אקדים ואביא (את העדות) שמביא פוליביוס איש מגלופוליס על דברינו אלה. שכן כך הוא אומר בספר ה-16 של ספר דברי-הימים שלו, בזו הלשון: סקופאס, שׂר צבא תלמי, עלה על חבלי הארץ העליונים והכניע בימות החורף את עם היהודים". {136} והוא אומר באותו ספר: "שלאחר שנוצח סקופאס על-ידי אנטיוכוס, כבש הלה את הבשן ואת השומרון ואת אבל ואת גדר, וכעבור זמן קצר עברו אליו היהודים היושבים סביב המקדש הקרוי ירושלם, שעליו יש בידנו להגיש יותר, וביחוד על גילוי (האל) בקודש, אלא שנדחה את הסיפור לזמן אחר." אלה הדברים שסיפר פוליביוס.

{137} (ועכשיו) נחזור לסיפורנו, ונביא קודם את מכתביו של אנטיוכוס המלך: {138} "אנטיוכוס המלך לתלמי, שלום. מאחר שהראו היהודים, מיד כשעלינו על ארצם, את חיבתם אלינו, וכשבאנו אל העיר קיבלו את פנינו בהדר ויצאו לקראתנו עם מועצת הזקנים, וסיפקו לחיילים ולפילים את צרכיהם בשפע, ולא עוד אלא שסייעו בגירוש חיל מצב המצרים שבחקרא, {139} ראינו גם אנחנו לראוי לגמול להם על אלה, ולקומם את עירם שנחרבה מפגעי המלחמה, ולישבהּ אוכלוסין על-ידי כינוס פזוריה לתוכה. {140} ראשית החלטנו, מ שום דבקותם באלהים, לספק להם מכסה של בהמות כשרות לקרבנות, ושל יין ושמן ולבונה בעשׂרים אלף כסף, ארטאבות קודש (438) של קמח סולת לפי משפט המקום, כלומר 1460 מדימנים חיטה, ו375- מדימנים מלח. {141} ורצוני שכל אלה יסופקו להם כאשר ציוויתי, והעבודה בבניין המקדש תושלם, וכן גם הסטווים וכל בניין אחר שיהא אולי צורך לבנותו. חומרי עצים יובאו מיהודה עצמה ומעמים אחרים ומן הלבנון, ולא ייגבה מכס. כיוצא באלה חומרים אחרים שיש צורך בהם, כדי שבדק בית-המקדש ייעשׂה מהודר יותר. {142} וכל בני העם יקבעו את משטרם לפי חוקי אבותיהם, ומועצת הזקנים והכהנים וסופרי בית-המקדש ומשורריו יהיו פטורים ממסד הגולגולת, ממס הכליל וממס המלח אשר הם מעלים. {143} וכדי שתיושב העיר ביתר מהירות, הריני פוטר ממסים את היושבים בה כיום ואף את העתידים לבוא עד חודש הֻפֵרבֵּרֵטֵיאוֹס למשך שלוש שנים. {144} והרינו פוטרים אותם גם להבא מחלק שלישי של מס-עובד כדי לרפא את נזקיהם. ואלה שנחטפו מתוך העיר ונכבשו לעבדים, את אלה אננו משלחים לחופשי, אותם ואת אשר נולדו להם, ומצווים להחזיר להם את רכושם".

{145} זה היה אפוא תוכן המכתב. ומתוך שנהג כבוד בבית-המקדש פרסם המלך פקודה בכל מלכותו, וזה תכנה: "אסור לכל בן עם אחר להכנס לתחום בית-המקדש, דבר האסור אף ליהודים, חוץ מאנשים שדבר זה מנהג הוא בידם לאחר שהתקדשו לפי תורת אבותיהם. {146} ולא יכניס איש לעיר בשׂר של סוס או פרד או חמור-בר או חמור-בית, וכל לא של ברדלסים ושועלים וארנבות ובכלל של כל בעלי-חיים האסורים ליהודים. גם אסור להניס את העורות (של אלה), כל שכן לגדל אחד מבעלי-חיים אלה בעיר. רק בהמות המקובלות מאבותיהם שמקריבים מהם על פי דין גם לאלהים, מותרות בשימוש. ומי שיעבור על אחד מן הדברים האלה ישלם 3000 דרכמוני כסף קנס לכהנים."

{147} ועוד העיד המלך בכתב על חסידותנו ונאמנותנו כשנודע לו על המרידות בפריגיא ובלודיא בשעה שהיה בפחוות העליונות, וציווה על זאוכסיס הסטרטגוס שלו, ואחד מרעיו הקרובים ביותר, לשלוח אחדים מבני-עמנו מבבל לפריגיא,. {148} וכך כתב: "המלך אנטיוכוס לזאוכסיס אביו, שלום. {149} אם שלום אתה, מה טוב, גם אני שלום. שמעתי על המורדים בלודיא ובפריגיא, וסבור אני שצריך אני לתת דעתי על כך ביתר שׂאת. ולאחר שנועצתי עם רעי כדת מה לעשׂות, החלטתי להעתיק אלפיים משפחות מיהודי מסופוטמיא ובבל אל המצודות והמקומות החשובים ביותר. {150} כי מאמין אני, שהם יהיו שומרים הדורשים טוב לעניינינו מפני יראת אלהים שלהם, ויודע אני, שאבותי העידו עליהם בדבר נאמנותם ומסירותם לכל אשר יבוקש מהם. לפיכך רצוני הוא שיעבירו אותם, אף על פי שכרוכה בכך טרחה, והובטח להם לקיים את חוקיהם המיוחדים. {151} וכשתביא אותם למקומות הנזכרים לעיל, תתן לכל אחד מהם מקום לבניין בית ואדמה לעבדה ולנטוע עליה כרם, ותפטור אותם מן המסים מפירות האדמה למשך עשׂר שנים. {152} גם יקבלו תבואה במדה לפרנסת עבדיהם, עד שיוציאו פירות מאדמתם. וכן יסופקו כל צרכיהם של המשמשים בקודש, שמתוך שיזכו למנהג של חיבה מידנו יימסרו יותר לעניינינו. {153} ותן דעתך במידת האפשר גם על עמם, שלא יפגע בו איש."

ישמשו נא דברים אלה עדות מספקת על ידידותו של אנטיוכוס הגדול ליהודים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

ב

קישורים נוספים

ב