Josephus, Antiquities 12.157-167

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים J / מקורות ראשוניים ועתיקים י

טקסט

[157] (מעשים) אלו קרו בימי חוניו הכוהן הגדול. שכן משמת אלעזר נטל מנשה דודו את הכהונה הגדולה, ומשהוציא זה את חייו קיבל את המשרה אחריו חוניו בנו של שמעון הקרוי הצדיק: שמעון היה אחיו של אלעזר, כפי שאמרנו למעלה. [158] חוניו זה דעתו קצרה היתה והוא אוהב בצע, ולפיכך לא פרע את עשרים כיכר-הכסף בשם העם, שהיו אבותיו משלמים למלכים משלהם, והביא את המלך תלמי [אאורגטס שהיה אביו של פילופאטור] לידי כעס. [159] שלח המלך שליח לירושלים ובא בטענה אל חוניו, על שאינו פורע את המס, ואיים (על היהודים), שאם לא יקבל (את הכסף) יחלק את אדמתם בגורל וישלח חיילים להתיישב עליה. שמעו היהודים את דברי המלך ונבוכו, ואילו חוניו - שום דבר מן הדברים הללו לא הביאו לידי חולשת הדעת כלל מחמת תאוות הבצע שלו. [160] והיה אחד יוסף, צעיר לימים עדיין, ואף על פי כן יצא שם צדקתו בקרב אנשי ירושלים בגלל הדרת כבודו ותבונתו, והוא נולד לאביו טוביה מאחותו של חוניו הכוהן הגדול. כשסיפרה לו אמו על בוא השליח - שכן הוא עצמו נקרה לצאת אותה שעה לכפר פיכּוֹל מקום מוצאו - בא אל העיר והטיח דברים כלפי חוניו, [161], שאינו נותן דעתו על בטחונם של בני עירו אלא רוצה להעמיד את העם בסכנה על ידי חשיכת כסף (מהמלך), שבשבילו, הוסיף ואמר, נטל את הנהגת העם והגיע למעלת הכהונה הגדולה. [162] ואם הוא אוהב בצע במידה כזו, שבשבילו יכול הוא לשאת ולראות את ארץ מולדתו נתונה בסכנה ובני עירו סובלים מכל מיני פורענות, הריהו מייעץ לו לילך אצל המלך ויבקש ממנו, שימחל לו על הכסף כולו או על חלק ממנו. [163] כשענה לו חוניו, שאין הוא מתאווה למשול, ומוכן הוא, אם אפשר, לוותר אפילו על הכהונה הגדולה, ולא יעלה אל המלך, שכן אין ליבו נתון כל עיקר לעניינים אלה - שאלו יוסף, אם הוא מסכים שייצא בשליחות אל תלמי למען העם. [164] וכשאמר חוניו, שהוא נותן (לו) רשות, עלה יוסף אל בית המקדש וכינס את העם לאסיפה ושידל אותם (בדברים), שלא ייבהלו ולא יפחדו מפני שדודו חוניו אינו נותן דעתו עליהם, וביקש מהם שיהא לבם סמוך ובטוח וללא חשש של אימה; שכן הבטיחם לצאת בשליחות אל המלך ולהוכיח לו, שלא עשו כל עוול. והעם שמע את הדברים האלה והודה ליוסף. [165] ויוסף ירד מבית המקדש ונהג מידת הכנסת אורחים בשליחו של תלמי, ולאחר שהעניק לו מתנות יקרות ערך וערך משתאות (לכבודו) ברוחב לב במשך ימים רבים שלחו לפניו אל המלך ואמר לו, שגם הוא יבוא אחריו. [166] שכן היה מתאווה עוד יותר לנסוע אל המלך, לאחר שהשליח עורר ועודד אותו לבוא למצרים והבטיח להשתדל שישיג מאת תלמי את כל מבוקשו. כי נתחבבה עליו מאוד מידת האצילות והנדיבות שביוסף. [167] וכשבא השליח למצרים סיפר למלך על עזות פניו של חוניו, אף הודיעו על יקרת רוחו של יוסף ושעתיד הוא לבוא אליו לבקש סליחה לעם על חטאיו, כי הוא פרנסו. ואמנם, הוא המשיך והפליג כל כך בשבחי האיש הצעיר, עד שהטה את לב המלך ואשתו קלאופטרה להאיר פנים ליוסף עד שלא הגיע.

הערות

  • חוניו הכוהן הגדול תאב הבצע.
  • לקוח מתוך: יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, תרגם מיוונית אברהם שליט, כרך 3, ירושלים: מוסד ביאליק, ע"מ 48-49.

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב