Josephus, Antiquities 17.324-338

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים י / מקורות ראשוניים ועתיקים J

טקסט

[324] ולאחר שעשה קיסר מעשים אלה (עמד) בחור (אחד), שהיה יהודי לפי מוצאו, אבל גדל בעיר הצידונים אצל אחד העבדים המשוחררים של הרומאים, וייחשֹ עצמו על בני משפחתו של הורדוס בגלל דמיון תוארו לאלכסנדרוס, בנו הנרצח של הורדוס, דמיון שרואיו העידו עליו. [325] דבר זה שימש לו עילה להתחרות על השלטון. הוא לקח לו איש בן עמו, שדמה לו במעשיו והיה מנוסה בענייני בית המלכות, אדם מושחת בדרך כלל ומסוגל על פי טבעו לעורר מהומות גדולות, והלה נעשה לו מורה (במעשה) רע זה. הוא הכריז על עצמו, שהוא אלכסנדרוס ובנו של הורדוס, שנגנב על ידי אחד האנשים שנשלחו להורגו. [326] שכן הרגו אחרים כדי להשלות את (עדי) הראייה, ואותו ואת אחיו אריסטובולוס הצילו. [327] בדברים אלה התעלה ולא פסק לרמות את הבריות שפגש, (ולא עוד) אלא כשהגיע לקריטה שידל את היהודים שבאו אתו במגע, שיאמינו (בו). וכשאצר לו כסף רב ממתנותיהם, הפליג למלוס. שם קיבל כסף רב יותר שבא לו בגלל האמונה שמוצאו מבית המלכות ובגלל התקווה, שיחזיר לעצמו את שלטון אביו ויגמול (טוב) למטיביו. [328] הוא מיהר לרומי בלווית מארחיו, וכשהגיע לדיקיארכיה הצליח לאחז את עיניהם של היהודים גם כאן בתרמית דומה, ונהרו אליו כאל מלך סתם בני אדם, ואף אלה שהיו אורחיו של הורדוס ונוטים חיבה אליו. [329] סיבת הדבר הייתה זו, שהבריות קיבלו בעונג את דבריו על סמך העירבון (שבא להם) מדמותו. שכן עורר באלה, שהיה להם זמן רב שיח ושיג עם אלכסנדרוס, אמונה רבה שאין זה איש אחר אלא אלכסנדרוס עצמו, ונשבעו (על כך) לאנשים הקרובים להם, באופן שבהגיע השמועה עליו לרומי, יצא כל עם היהודים שבמקום [330] לפוגשו ונתנו שבח לאלוהים על מעשה הצלתו, שלא פיללו לה, ועשו שמחה בגלל משפחת אימם. [331] בשעה שהלכו במבואות הצרים והוא נישא על מרכבתו, הכול סביבו היתה לו צורה של מלכות בהוצאות מארחיו, היו התקהלויות גדלות של ההמון וקריאות ברכה כיאה לאלה שכך ניצלו בלי שהייתה להם כל תקווה - לא חסר דבר.

[332] וכשבאה ידיעה עליו אל קיסר, לא האמין מפני שלא קל היה לרמות את הורדוס בעניינים שנגעו לו מאוד. אולם נתן (מקום) לתקווה ושלח את קלאדוס, אחד מעבדיו המשוחררים שהיה מתהלך עם הצעירים, וציווהו להביא לפניו את אלכסנדרוס. הוא הביאו, ומשפטו לא היה טוב במאומה ממשפטם של הרבים (האחרים). [333] אך קיסר, כמובן לא רומה. הלה אמנם היה דומה (לאלכסנדרוס), אולם לא במידה שיוכל לרמות אנשים היודעים לשקול בתבונה. שכן אלכסנדרוס הבדאי היה גס מחמת עבודת ידיים, ותחת רוך הגוף, שבא לו להלה מעידון ואצילות, יצא גופו של זה, משום היפוכם של דברים אלה, מגושם יותר. [334] כשראה אפוא קיסר את הסכמתם של הרב והתלמיד לדבר שקר זה ואת צירוף סיפוריהם החצופים, (התחיל) חוקר (אותו) בדבר אריסטובולוס, מה אירע לו לאחר שנגנב איתו יחד, ומה הטעם שלא בא להשתדל (לקבל) את המשרה אשר אנשים ממוצא כזה ראויים לזכות בה. [335] והוא אמר, שהלה נשאר באי קיפרוס מחשש הסכנות בים שמא יקרנו אסון, כדי שלא ייתם בית מרים לגמרי, אלא יישאר אריסטובולוס בחיים וייפרע מהמתנכלים. [336] דברים אלה אמר הלה בתוקף, וזה שחיבר את המעשה סייע עמו. אז הטה קיסר את הבחור לקרן זווית ואמר: 'שכר זה מוכן לך שלא תקפח את חייך, אם לא תנהג גם בי מנהג של רמאות. אמור לי אפוא, מי אתה ומי הוא זה שהביא אותך (לכך) שתעז לבדות דברים שכאלה? שכן חיבלת תחבולת רשע גדולה מכי שנות גילך'. [337] וכך - שהרי אי אפשר היה לעשות דבר אחר - סיפר לקיסר את התחבולה, באיזה אופן ועל ידי מי הומצאה. וקיסר, שלא הפר את הבטחתו שהבטיח לאלכסנדרוס הבדאי, ראה והוא מוכשר בגופו לעבודת ידיים וצירפו למלחים למשוך במשוט, ואת המסית המית. [338] ואילו אנשי מלוס די היה להם בעונש, כמה הוצאות הוציאו לריק על אלכסנדרוס הבדאי. וזה היה סוך העניין המביש של המזימה הנועזה בדבר אלכסנדרוס הבדאי.

הערות

מתוך: יוסף בן מתתיהו. 1973. קדמוניות היהודים. תרגם מיוונית: אברהם שליט. ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק. ע"מ 274-275.

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים