Juvenalis, Saturae 10.56-113

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים J / מקורות ראשוניים ועתיקים י

טקסט

(56) יש ששררה, ועמה קנאה נוראה, ממוטטת
לא מעטים; רשימת תארים ארוכה ונשגבת
תאבידם: פסליהם יורדו, יקשרו אלי חבל:
את אופני רכבם ישבר גרזן ויפלח,
ויפוצפצו רגלי סוסיו החפים מכל פשע.
כבר מאושת האש וכבר משתלהב במפוח
ומתמוסס ראש אליל העם, האדיר, הוא סינוס;
מפרצופו של האיש, המשנה למושל כל החלד,
הם ייצרו קנקנים, קדרות, אלפסים, סירי לילה.
שימו דפנים בביתכם, נהגו לגבעת קפיטוליום
פר אדירים צחור; ולמען יצפו בסינוס,
הוא יגרר באנקול, והכל ישמחו וישישו:
'אילו שפתיים ואילו פנים! מעולם לא אהבתי
את הברנש (אם אכן תאמין); אך במה הרשיעוהו?
מי המלשין, מי קטרג ובאיזו עדות הפלילוהו?
לא מקצת אלה; אגרת נשגבת שופעת רב מלל
באה מקפרי '. 'מובן... לא אוסיף לשאל.' ועם רמוס -
איך הוא מגיב? כדרכו, מצדד במצליח, ובוז לו
למרשעים. באותה השעה, לו עזרה לטוסקני
נורטיה, ואלו נרצח הקיסר הקהה מני זקן -
האספסוף, לא אחר, היה מעניק לסינוס
תואר אוגוסטוס. זה-כבר חדל העם מן המכר
של קולותיו, ומאז הוא פטור כליל מכל דאג;
עם שנתן לבחיריו לגיונות, שררה ושבטיה -
הוא בימינו אדיש, למעט שני דברים שישיש בם:
לחם ושעשועים. 'רבים יומתו, כך שמעתי.'
'אין כל ספק. יש כבשן ענקי;' 'ידידי, הוא ברוטידיוס,
קצת חורור לי נראה ב"שדה מארס" בקרבת המזבח.
כה אפחד פן "איקס" ידרש, אחרי שנצחוהו,
עונש בגין "הגנה לקויה". ' את אויבו של טיבריוס -
חיש נמהר לרמס בשוכבו על שפת מי הטיבר'.
'-אך לעיני עבדינו! ובל ישקרו, פן יפלילו
את אדונם שיובל למשפט קשור צוואר וטרוף פחד!'

(89) אלה דברי ההמון, זה שיחו בחשאי, על סינוס.
כלום תתאוה לסגידת קלינטים כזו של סינוס?
כלום תשתוקק לנכסים כשלו, למתן כס הקונסול
לחברים, למנוי מודע לפיקוד עלי חיל,
להגנה על קיסר שיושב לו בקפרי על סלע
רם עם עדרי ידעונים כשדיים? התרצה גם קוהורטות
עם כידונים, פרשי עילית, 'מחנה בני הבית'?
למה זה לא תחמדם? לסמכות להרג מתאווה גם
זה שאינו צמא הרג. וכי משתלם רב השפע
אם כמספר ברכותיו כן מספר הרעות הכרוכות בו?
מה תעדיף - ארגמן האיש שבסך יגררוהו
או השפעה רבתי או בגביי או בפידני,
ופסיקתך בענין משקולות ומדות באולוברי
הנדחה המשרת אידיל אביון ובלוי בגד?
אך לדברים רצויים באמת - אל אלה סינוס
לא התודע, שהרי הוא ביקש לו תפארת מופרזת.
גם עשירות מופרזת שאל. הוא פנה אלי גבה
בית אדיר קומות, שמשם תגדל כל מפלת,
עת יתמוטט, ויגרם לחרבן נורא ולשבר.
מה הדבר שמוטט את פומפיוס וקרסוס וקיסר,
הוא שדכא ויסר בשוטים אזרחיה של רומא?
שאפנות לשררה, שבכל תכסיס יבקשוה,
עם נדרים אדירים שאלים רעי עין רוצים בם.
אל חתן קרס הגיעו מעט מלכים וטירנים
בלי שפצעום וטבחום עת דמם הגירו עד מוות.

הערות

לקוח מתוך:

יובנאליס. 2003. הסטירות. תרגמה: רחל בירנבאום. מוסד ביאליק, ירושלים. עמ' 227-231.


נמצא בשימוש ב...

תשעא ב - עולם חדש מופלא: המאה היוליו-קלאודיית

קישורים נוספים

ב