Juvenalis, Saturae 14.96-106

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מקורות ראשוניים ועתיקים י / מקורות ראשוניים ועתיקים J

טקסט

יש שנולדו להורה, שירא שבת, והללו

מתפללים לעבים ולאלוהות השמים;

בשר החזיר, שממנו האב התנזר, לא נבדל כלל,

כך הם סבורים, מבשרו של אדם; במועד גם יסירו

את ערלתם; לבוז לחוקיה של רומא הסכינו

ובמשפטם הערי ייראו, ישמרו וישננו –

כל שצום במגילת ספרו הנסתרת:

לא להראות את הדרך אלא לשלומי אותו קדש,

לא להוליך בלתי נימולים לבאר שבקוה.

הן אשם הוא האב, שהפך עצל בהגיע

כל יום שביעי, ורחק משגרת החיים אשר חי בה.

הערות

הערה 20: דומה שמסופרי רומא היו יובאנליס וטאקיטוס בעלי הידיעות הרבות והמסולפות ביותר על היהדות. דעתם השלילית עליהם דומה למדי. מספר היהודים והגרים ברומא היה רב בעת ההיא (השוו: סטירה ג' 14, 296; סטירה ו' 159, 543). יובאנליס מזכיר בטורים 96-106 את המנהגים המשונים של היהודים: שמירת השבת, הפנייה לשמיים בתפילה (כלומר העדר פסלים), איסור אכילת בשר חזיר והמילה. ייתכן שמן ההקשר (הבן העולה על אביו בקלקלותיו) נרמז להבדל בין שני שלבי ההתגיירות: זה של האב, שהוא בבחינת 'גר בשער', וזה של הבן, שהוא 'גר צדק' (ראו הערתו של פיטר גרין למקום זה. לביבליוגרפיה ראו הערתו של קורטני למקום זה). ל'יראים' (metuentes) יש פירושים רבים (ראו קורטני, שם). ל'שבת' ראו פרסיוס, סטירות, ה 184 (מאכליהם הדוחים של היהודים ב'שבת של הנימולים'). מארטיאליס מדבר על 'שומר שבת' (Sabbatarius - ראו אפיגרמים ד 4, 7).

הערה 21: ל'אלוהות השמים' (numen caeli) השוו ו 545. מאחר שבספרות ההלניסטית ובספרות שאחריה נאסרה הגיית השם המפורש חוץ מבתפילות, הייתה המילה 'שמים' שם נרדף לאלוהים. על כם ייחסו ליהודים את עבודת השמיים והעניים. ה'עבים' (nubes) אמנם נזכרים במקרא בתור סמל לגודל האל (תהילים יח, יא-יב), אך יובנאליס בוודאי לא הכיר את הטקסט המקראי, וככל הקדמונים לגלג מן הסתם על כבודת העננים וראה בה פולחן מוזר, מפוקפק וחסר ערך. השוו אריסטופאנס, עננים 265: תלמידי סוקראטס שזנחו את עבודת אלי אתונה מוצגים בתור עובדי עננים. טאקיטוס, לעומת זאת, אינו יכול להתעלם מהאופי הרוחני הטהור של עבודת האל של היהודים (דברי הימים 5.5)

הערה 22: לבשר חזיר השוו סטירה ו' 160.

הערה 23: לבשר אדם השוו סטירה טו' 11; טקיטוס, ספרי השנים, ה 4. למילה השוו שם, שם, 5; אדריאנוס אסר על היהודים את המילה, וזו הייתה כנראה העילה לפרית המרד בשנת 132 לספירה.

הערה 24: ל'משפטים' השוו סטירה ו' 544 ('משפטי עיר שלם'). לשינון החוקים ראו יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון ב 18, 178.

הערה 25: 'מגילה' (טור 102) משמע תורת משה, החומש. בעת ההיא האשימו את היהודים במיזנתרופיה (ראו למשל טאקיטוס, ספר השנים ה 1; קווינטיליאנוס, על חינוך הנואם ג 7, 21). יובנאליס מציג אותם בתור בדלנים שאינם מראים, כמו שאר בני האדם, את הדרך לזולתם ואינם מורים על מקור מים, וכך הם מפרים את כללי ההתנהגות שקודשו באתונה באמצעות 'קללות בוזיגֶס' (ראו קיקרו, על הנואם א 203; קיקרו, על החובות א 51; סנקה, על החסדים ד 29, 1; סנקה, מכתבים צה 51). לא ברור אפוא אם גם יובנאליס מאשים את היהודים במיזנתרופיה. נראה שהוא מדגיש יותר את רוצם להתבדל מן הגויים; הרי המקרא לא היה כלל ספר סתרים שמור למאמיניו לבדם, אם כי ספרים סודיים בשמו של משה רווחו לשימוש מגי. אמנם בספר משלי ה, טו-יז - שאינו מיוחס למשה, אך יובנאליס מן הסתם לא ידע ולא טרח כלל לברר זאת - מצווים בני דת משה למנוע מי באר מנוכרים, אבל לפילון וליוסך בן ממתיהו יש הסברים לכך (ראו ההפניות אצל קורטני).

הערה 26: האב רק שמר שבת ולא אכל בשר חזיר (השוו טורים 96-98 לעיל), והבן עולה עליו. יובנאליס, כמו טאקיטוס, תולה את שמירת השבת בעצלותם של היהודים (ראו טאקיטוס, ספר השנים, ד 3)

לקוח מתוך:

יובנאליס. 2003. הסטירות. תרגמה: רחל בירנבאום. מוסד ביאליק, ירושלים. ע"מ 297-298.

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים