שולי צידון - Lex Genucia 342BC

מתוך Amitay.haifa.ac.il
(הופנה מהדף Lex Genucia 342BC)
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מושגים L \ מושגים ל \ רון ברק - הסנאט הרומי

לקס גנוכיה

שורת חוקים שהוצאו ב 342BC ע"י הקונסול הפלבאי Lucius Genucius. חוקים אלו אסרו לקיחת ריבית על הלוואות (חוק שלא יושם), איסור על אחזקת שתי משרות magistrates במקביל, איסור חזרה על אותו תפקיד בתוך פרק זמן של 10 שנים וחוק המחייב שאחד משני הקונסולים יהיה פלבאי. החוק אף התיר בחירת שני קונסולים פלבאים אם כי מקרה ראשון כזה מדווח רק ב172BC. כל החוקים מלבד החוק המחייב בחירת קונסול פלבאי-התבטלו עם הזמן.

העניין אינו בהתרת בחירת שני קונסולים פלבאים, אלא בקביעה שאחד הקונסולים חייב להיות פלבאי. הסבר מפורט בדף השעור. ד"ר א. 09:18, 15 בפברואר 2011 (UTC)

חשיבות החוקים מבחינה פוליטית וחברתית

החוקים חשובים להבנת שני תהליכים מכריעים בחברה הרומית בתקופת הרפובליקה האמצעית. האחד קשור לעלית כוחו של הסנאט והשני למאבק החברתי פוליטי והתחזקות הפלבאים. החוקים המגבילים שתי כהונות בתפקיד בתקופה של 10 שנים ואוסרים אחזקת מספר משרות במקביל מעידים שבראשית המאה הרביעית הכוח הפוליטי היה נתון בידיהם של מספר אנשים כריזמטיים ומוכשרים ולא ביד מוסדות אוליגרכיים כגון הסנאט. מנהיגים אלה החזיקו משרות בכירות וכוחם נבע מהחזקת משרות אלה. ואכן במאה הרביעית יש תדירות גבוהה של שמות בעלי תפקידים המחזיקים באותו תפקיד מספר פעמים. מצב זה ייחודי למאה הרביעית וניתן להסיק מכך שכוחם של מנהיגי התקופה נבע מהתפקידים שמילאו , מידת הפופולאריות שלהם וכוחם האלקטורלי [1] . בתקופה זו ניתן להבחין במרכיב דמוקרטי שיעלם בעתיד כשהסנאט ישלוט ולתוצאות הבחירות השנתיות תהיה מעט מאד השפעה על הפוליטיקה של רומא. החוקים האמורים הם סימן לתגובת נגד של האוליגרכיה להתחזקות נושאי המשרות. ואכן הfasti מעידים שב342 מופיעים 7 שמות נושאי תפקידים חדשים ובמשך 20 השנים העוקבות אף קונסול לא נשא במשרה יותר מפעם אחת ב10 שנים. עובדה זו יכולה לרמז שהחוק אפילו נאכף. החוק הפסיק להתקיים מתקופת המשבר של מלחמת הsamnite השנייה כשהצורך בכהונות חוזרות של קונסולים מוכשרים היה חיוני. אולם לאחר תום מלחמת הsamnite השלישית(290BC) חזר ומולא. אפשר לסכם ולאומר שהחל מתקופה זו אציל רומאי יכול היה לצפות לשרת כקונסול רק פעם אחת במהלך הקרירה הפוליטית שלו. ההשפעות הפוליטיות של חוק זה היו: ראשית חלוקת תפקידים לעילית רחבה יותר, שנית הושמו חסמים לעלייתם של מנהיגים כריזמטיים ושאפתניים ושלישית העובדה שהוגבלה אחזקת משרה בכירה גם בזמן וגם בתדירות חיזקה את הסנאט והעבירה את הכוח הפוליטי מפרטים שהיו שייכים לעילית לגוף שבו כל הפרטים האלה היו חברים קבועים. שלושת המאפיינים הם מאפיינים של שלטון אוליגרכי, מערכת של שלטון התלויה במילוי סבב תפקידים ע"י אנשי עילית ודיכוי פרטים כריזמטיים ע"י לחץ קבוצתי . במובן זה רומא של המאות השנייה והשלישית לפנה"ס קרובה לאידיאל של שלטון אוליגרכי [2] .עלית כוחם של הפלבאים באה לביטוי בשני החוקים האחרים . ראשית החוק המגביל הלוואות בריבית משקף את הבעיות הכלכליות של התקופה בכלל ואת הנטל הכלכלי שרבץ על הפלבאים חוק זה יושם לעיתים נדירות ביותר אבל עצם חקיקתו מעידה על הענות לצרכי הפלבאים. הדיון בחשיבות החוק שמחייב בחירת קונסול פלבאי אחד הוא סבוך. מהfasti ידוע שהיו קונסולים פלבאים משנת 400 . אמנם לא רבים ולא בתדירות קבועה אבל ללא ספק פלבאים יכלו להיבחר כקונסולים. יתר על כן כבר בחוקי ( Licinius Sextius (367BC הופיעה הדרישה שאחד מהקונסולים המכהנים יהיה פלבאי. אולם בין השנים 355 ל 343 כיהנו זוגות קונסולים פאטריקים . השיטה שבה אחד משני קונסולים מכהנים הינו פלבאי יושמה מ342 עד לזמנו של קיסר ואותה מיחסים המקורות של ליויוס לטריביון L.Genucius . בנוסף המקורות של ליויוס [3] מספרים על חוק נוסף המתיר לפלבאים להחזיק בשתי משרות הקונסול. כלומר יש סתירה בין מקורות ליויוס לFasti בנוגע לחוקי 367BC ו342BC. לפי ליויוס החוק הראשון (376) מחייב בחירת קונסול פלבאי והשני (342) מתיר בחירת שני קונסולים פלבאים. לפי הfasti ניתן לראות שהחוק ה מוקדם התיר בחירת קונסול פלבאי והחוק המאוחר חייב זאת. ההסבר השני מקובל יותר על קורנל. ראשית הfasti נחשבים כמקור יותר נאמן [4] ובנוסף אם החוק התיר כבר ב342BC לבחור שני קונסולים פלבאים הינו מצפים שיבחרו עוד לפני 172BC. אפשר להניח שה Lex Genucia הבטיח לפלבאים את אחת ממשרות הקונסולים. בתקופה ההיא לא היה צריך לשריין זכות כזו לפאטריקים מאחר לא היה עורר על זכותם להיבחר לקונסולים. כשב173BC נבחרו בפעם הראשונה שני פלבאים לקונסולים לא הייתה בכך כל סתירה לחוק מ342 כי בחוק רק נטען שחייב להיות (לפחות) קונסול פלבאי אחד. מטרת ה Lex Genucia הייתה להבטיח חלוקת הכוח הפוליטי בין הפלבאים לפאטריקים וחוק זה הספיק לתקופתו. היסטוריונים עתיקים בתקופות מאוחרות יותר הניחו שמטרת החוק הייתה יותר רחבה ונועדה גם לאפשר בחירת שני קונסולים פלבאים [5]

קישורים נוספים

  1. Cornell T.J. The Beginnings of Rome (19950 p.371
  2. Cornell T.J. The Beginnings of Rome (1995) p.372
  3. Livy 7.4
  4. Billows R. Phoenix 43 (1989) 112-133
  5. Cornell T.J. The Brginnings of Rome (1995) p.338