MacDonald 2003

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

MacDonald, Nathan. 2003. Deuteronomy and the Meaning of "Monotheism". Tübingen: Mohr Siebeck.

סיכומים

מקור המילה "מונותאיזם"

עמ' 8: המופע הראשון של המילה "מונותאיזם", מתוך חיבורו של הנרי מור, המסתורין הגדול של האלוהות (1660):

Henry More, An Explanation of the Grand Mystery of Godliness (62)'...to make the  world God, is to make no God at all; and therefore this kind of  Monotheisme  of the Heathen is as rank  Atheism  as their  Polytheisme was proved to be before.

הטענה כאן היא נגד הפאנתאיזם, האמונה שהיקום, על כל מה שנכלל בו, הוא עצמו אלהים. למטרה זו נטבע המונח "מונותאיזם", והוא נכלל בכפיפה אחת עם האתאיזם והפוליתאיזם. הנצרות, מאידך, נמצאת בקטגוריא אחרת לגמרי!

עמ' 11: היריב האידאולוגי האמיתי של מור אינו פאנתאיזם או פוליתאיזם (אמונות שלא היו נפוצות בסביבתו), אלא המטריאליזם מבית מדרשו של תומס הובס.

עמ' 13: מור ובני תקופתו (אולי בהשפעת סיפור גן-העדן) דמיינו את ההיסטוריא הקדומה של הדת כתהליך של הדרדרות. הדת הקדומה היתה טהורה ורוחנית. הנפילה גרמה להתעסקות כפייתית ב"חייתי", וכתוצאה מכך פוליתאיזם ועבודת אלילים. עמ' 14:  מקור כל ההתפתחות הדתית לדעתם במצרים העתיקה. המצרים העתיקים אמנם העריצו אלוהויות בעלות חזות חייתית (theriomorphic), אבל המלכים והכהנים לקחו חלק בדת מסתורין, מזוקקת וטהורה. זו הדת שלמד משה והעביר הלאה.

עמ' 14: כבר בכתיבתו של מור ניכר האתגר שמציב השילוש הקדוש בנצרות בפני עקרון האל האחד: "there is a latitude of sense in the word One or Unity allowable in the Creed" (המסתורין הגדול, 456).

עמ' 18-19:  עד לפענוח כתב החרטומים רווחה הדעה שמשה היה כהן מצרי, שגילה את מסתרי הדת המצרית הטהורה להמונים. מאוחר יותר הוסיפו היהודים שכבות רבות לתורת משה, שלא מן העניין. בכך היה קל להאמין, כל עוד לא ידע איש לקרוא מה באמת כתבו המצרים העתיקים. שׂיח זה, הרואה במשה מהפכן מצרי, חודש על-ידי זיגמונד פרויד, לאחר חשׂיפת אל-עמרנה והמהפכה הדתית של אחנאתון.

התפתחות ה"מונותאיזם"

עמ' 20: פרויד ראה שבעה מאפיינים משותפים לדת אחנאתון ולדת משה:

  1. אלהים אחד
  2. אלהים ללא יצוג
  3. המנעות מכישוף, טקסים ואמונות טפלות
  4. אין חיים לאחר המוות
  5. דגש על דרישות מוסריות
  6. אין אלוהות נשית
  7. כלל-עולמיות של אלהים

לפי פרויד, דת משה המצרי היתה קשה מידי לבני-ישׂראל, והם חיסלו אותו. את מקומו תפס משה מִדיָני, והוא שהכניס למשׂחק את האל יהוה, על חשבון אתון המצרי.

"מונותאיזם" בחקר המקרא: מקור ומשמעות

Abraham Kuenen

עמ' 24: אליבא דאברהם קינן (Abraham Kuenen) נמצא הזרע של המונותאיזם האֶתי (ethical Monotheism) כבר בתורת משה, אבל הוא נובט רק אצל הנביאים הקנוניים במאה השמינית לפנה"ס. הנביאים הקנוניים, הרואים ביהוה לא רק אלוהות לאומית של ישׂראל אלא אל בעל דרישות מוסריות כלליות, היו חיל חלוץ רעיוני ועמדו בניגוד לאמונה העממית ונביאי השקר. כשהחלו הגלויות, ואלי (אשור ו)בבל התבררו כחזקים יותר מיהוה הישׂראלי, עלה גם מעמדו של יהוה בעל המוסר הכללי, שמפעיל את אומות העולם כדי לייסר את עמו החוטא. כך, ככל שהלך והורע המצב הפוליטי, כן התחזק המונותאיזם של יהוה, השולל את עצם קיומם של אלים אחרים.

עמ' 25: ציטוט מקינן: Kuenen, Abraham. 1877. The Prophets and Prophecy in Israel. An Historical and Critical Enquiry. London: Longmans, Green, and Co, 348. לפי קינן, בעם ישׂראל יהוה...

is worshipped by means of sacrifices and festivals in the temples and sanctuaries consecrated to him. The prophets however attribute little value to these solemnities and to external worship in general. On the other hand they insist on purity of conduct, on honesty, on righteousness, practised towards the poor and the weak also, on love manifested in acts. Obedience to Jahveh’s will, hearkening to his instruction consists, according to them, in the performance of these virtues.

על אף שהנביאים הקנוניים לא נתקו את הקשר בין יהוה לעם ישׂראל, יש כאן לפחות הגרעין לרעיון של יהוהיזם עצמאי, שאינו קשור בפטריוטיות ישׂראלית.

עמ' 26: לאחר השיבה מהגלות נחלש החזון הנבואי הישׂראלי, והתחזקה היהדות הכוהנית. המחוייבות המוסרית כלפי האדם הוחלפה במחוייבות מוסרית כלפי האל. חזון הנביאים חוזר שוב לקדמת הבמה עם הנצרות, שהיא המשכה והתממשותה של הדת הישׂראלית.

Julius Wellhausen

ולהאוזן כתב את הערך Israel במהדורה 9 המפורסמת של האנציקלופדיא בריטניקא, בו התייחס בהרחבה לעניין המונותאיזם. לטענתו, לא ראו הישׂראלים הקדמונים (בתקופת ההתנחלות והשופטים) אל יחיד, אלא האל הגדול והחזק ביותר מכל האלים - בתוך גבולות ארץ-ישׂראל.

עמ' 27: מדגיש את חשיבות הניגוד בין פטריוטיות לאומית לבין מוסריות ואתיקא עבור התפתחות אופיו של האל. האופי המוסרי של האלוהות מתבטא בחקיקה של ספר דברים. הברית היא אמנם עם העם, אבל הדרישות והמסר הן אוניברסליות.

עמ' 28: החוקה של ספר דברים שׂמה דגש על הפרט, והיא הפותחת פתח לאוניברסליזם (הרי הפרט הוא פרט בכל ארץ ובכל אומה). הדבר ניכר עוד יותר בנבואתו של ישעיהו השני.

עמ' 29: ההשקפות של קינן ושל ולהאוזן מושפעות כמובן מהליברליזם הפרוטסטנטי מתוכו צמחו, ובמיוחד הדגש על הפרט ועל ההתנגדות לטקסי פולחן.

William Foxwell Albright

עמ' 30: אולברייט יסד את חקר המקרא המבוסס על ממצאים ארכאולוגיים, גורם מאזן למחקר הטקסטואלי. הוא עצמו רצה לאשש את אמינות המקרא באמצעות הארכיאולוגיא, ואף להוכיח את קדמות המונותאיזם.

עמ' 31: אולברייט נקט בגישה אבולוציונית, ורצה לשלב את התפתחות המונותאיזם בדברי-ימי האנושות. במאה ה-5 לפנה"ס הוא ראה עידן שׂיא ביצירתיות של ההומו-ספיינס. כנ"ל המונותאיזם האתי.

עמ' 32: אחנאתון אכן בראשית המונותאיזם, אבל העדר דגש על צדק חברתי הוליד גירסא חלושה של המונותאיזם. הגדרת המונותאיזם לפי אולברייט:

the term "monotheist" means one who teaches the existence of only one God, the creator of everything, the source of justice, who is equally powerful in Egypt, in the desert, and in Palestine, who has no sexuality and no mythology, who is human in form but cannot be seen by human eye and cannot be represented in any form

עמ' 33: אבל אולברייט לא מוכיח בשום מקום שכל מה שהוא קורא "מונותאיזם" אכן נכון לגבי משה (כפי שהוא טוען).
בעקבות אולברייט פרץ ויכוח ער. שני שמות חשובים בהקשר זה: T.J. Meek ו-H.H. Rowley. לפי מיק: a monotheist is one who believes that there is only one God and definitely does not believe in the existence of any others. כלומר, לפי מיק, השילוש הקדוש אינו עונה על ההגדרה.

עמ' 34: כלומר גם משה אינו מונותאיסט. עוד: כדי להיות מונותאיסט אמיתי צריך לפרוץ גבולות לאומיים.

עמ' 35: השאלה המטרידה את אולברייט, מיק וראולי היא: מתי הופיע המונותאיזם לראשונה בישׂראל? השאלה מהו בכלל מונותאיזם משנית בדיון שלהם. אלא שדוקא היא השתלטה על הדיון.

יחזקאל קאופמן

עמ' 36: קאופמן דוחה מכל וכל את התארוכים המאוחרים של התורה (הרווחים בעיקר במחקר הפרוטסטנטי). עבורו עיקר המונותאיזם הוא עליונות האל על הכל. הוא לא כלוא בחוקים, או במתולוגיא.

עמ' 37: מה שלא אומר שאין מתוסים בתנ"ך. יש. הם בסך הכל שׂרידים של שכבות אמונה קדומות יותר, שהפרשן המושׂכל (הוא) נפטר מהן באמצעות האינטואיציא.

עמ' 39: ישׂראל הקדמון אמנם עבד פסילים ואלילים, אבל באינטואיציא שלו הוא לא ייחס להם משמעות כלשהי. הם היו קליפות ריקות. לפי קאופמן הפך עם ישׂראל למונותאיסטי כבר במעמד הר סיני.

Gerhard von Rad

עמ' 41: נקודת המוצא של הדת הישׂראלית היא "אני יהוה אלהיך" - המניחה קיום אלים אחרים, אך בוחרת לשתף פעולה רק עם אחד מהם. החיבור עם בריאת עולם ייחודית מגיע רק בישעיהו השני, בהשראת ישעיהו הראשון. הגיעו לכך בעקבות המפגשים עם אשור ובבל, שקידמו את התפיסה של יהוה כאלהי ההיסטוריא, המכוון הכל והשולט בכל.

עמ' 42: פון ראד הבין והדגיש את העובדה שההגדרות המודרניות הן בסך הכל תוצר של תקופת ההשׂכלה.

הדור האחרון של חקר המונותאיזם

עמ' 43: נוצר סוג של קונצנזוס, לפיו בימי בית ראשון נע ישׂראל בין הֵמונותאיזם לפוליתאיזם, ושהמונותאיזם ה"אמיתי" הוא תוצר של הגלות.

עמ' 44: הדור האחרון כה מבולבל וחששן, שקשה אפילו לציין הגדרה מקובלת של "מונותאיזם".

עמ' 45:החוקר R.K. Gnuse בספרו החשוב No Other Gods שואל מחקר האבולוציא את רעיון ה-punctuated equilibria: תקופות ארוכות של שקיטה על השמרים, שביניהן זינוקי התפתחות נחשוניים.

עמ' 46-7: גנוסה נוטה בזהירות לחזור להגדרה לפיה המחשבה הישׂראלית היא קווית, לעומת המחשבה המעגלית של שאר עמי העולם העתיק.

הוא מוצא 6 עיקרים מונותאיסטיים:

  1. האל הוא אדון ההיסטוריא המוחלט והבלעדי 
  2. אלהים מנותק לחלוטין מן הטבע 
  3. דגש חזק על אתיקא --- מוביל לעליונות רעיון החטא והמחילה, על חשבון טומאה וטוהרה --- התגלות מילולית על חשבון התגלות דרך הטבע
  4. שחרור מכבלי עולם המאגיא וניחוש העתידות (נסיונות עלובים להשפיע על האל), ומכאן התגברות חירות האדם והחשיבה הרציונלית
  5. צדק וחברתי ושוויון זוכים למעמד של כבוד באידאולוגיא הרשמית ואף מיושׂמים בשטח
  6. אוניברסאליות "מלמטה" - שתכליתה שלום ואחווה בכל העולם

עמ' 48: מקדונלד מסיק מדבריו של גנוסה ש: a historical account must be given, before the meaning is deduced, אבל מיד מסתייג מתובנה נכונה ומדויקת זו.

עמ' 49: Dietrich - ההיסטוריא של ישׂראל ארוכה ומגוונת, ויש בה עליות וירידות של גורמים מונותאיסטיים שונים.

עמ' 50: מפרש את חוסר הסובלנות הדתי כמגיע ממצב של חוסר אונים, לא מעמדת כוח.

עמ' 51: דיטריך אפילו מוצא צדדים נשיים ביהוה. גישתו תאולוגית מובהקת.

עמ' 53-4: הערות שוליים מפורטות על המונחים monolatry ו-henotheism, המשמשים שניהם כמן תחנת ביניים בין פוליתאיזם ומונותאיזם. שני המונחים נובעים משלהי המאה ה-19, שניהם משמשים היום במשמעות שונה מזו המקורית, ועל שניהם אין כיום הסכמה קטגורית.

עמ' 56: R.E. Clements: קנוניזציא היא תוצר ישיר של אמונה באל אחד. אם יש אל אחד, יש התגלות אחת, מותר להביע אותה רק במסגרת מוסכמת - קנון.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע א - מונותאיזם

קישורים נוספים

נמצא בספריית אוניברסיטת חיפה ב: BS1275.4.M33