Mason 1998

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

Mason, Steve. 1998. "Should Any Wish to Enquire Further (Ant. 1.25): The Aim and Audience of Josephus's Judean Antiquities/Life", in: Mason, S. (ed). Understanding Josephus: seven perspectives. Sheffield, England: Sheffield Academic Press, 64-103.

סיכומים

שאלת המחקר

עמ 65

מדוע כתב יוספוס, ומדוע הקשיב לו מישהו?

  • היצירה הרי ארוכה מאד, והפקתה עלתה מן הסתם בטורח ובממון. לשם מה טרח יוספוס, והאם מישהו התעניין בכלל?
  • בשנים 1870-1920 לא היה עניין בכך כלל, ויוספוס לא היה יותר מאשר לקטן שחיבר יחדיו מקורות שונים - מעתיק טיפש (stumpfer Abschreiber). מגמה פרשנית זו הגיעה לסיומה בזכות עבודותיהם של Laquer (הע' 4) ו-Thackeray.

עמ 66

פרשנותו של לקר היתה שיוספוס כתב יצירה אפולוגטית, כדי להתגונן מפני השמצות של שׂונאי-ישׂראל השונים. קהל היעד, כך נהוג היה להניח, היה יהודי.

עמ 66-67

עם זאת, קשה לקבל שקהל היעד היה בעיקר יהודי, משום ההרגל של יוספוס להסביר בפירוט דברים שליהודים אמורים להיות מובנים מאליהם.

עמ 68

איזה סוג של גוים, אם כן, אמור היה להתעניין ב-20 כרכים ו-60,000 שורות על היסטוריא (ענת. 20.267) ותרבות של עם ישׂראל?

עמ 70

המלחמה ביהודה, ולא פחות מכך עליית דומיטיאנוס, הביאו לעליה ברגשות אנטי-יהודיים, וכך הפכו את האפולוגטיקא לנחוצה יותר.[1]

סטרלינג רואה בענתיקות יצירה מורכבת, המופנית בראש ובראשונה לערים היווניות בהן שכנו יהודים, ובהן סבלו בעיקר מרדיפות או סתם מאי-הבנה, ביחוד אחרי עלייתו של דומיטיאנוס.[2]

עמ 72

יוספוס חוזר ומדגיש את החסד שנוטה לו דומיטיאנוס, וביחוד אשתו (חיים 429). יש המשכיות בין וספסיאנוס לדומיטיאנוס, אין נפילה והדרדרות מעמדו.[3]
מגמה זו ניכרת גם אצל מקורבים אחרים לפלאווים. אפילו אחרי ההפיכה ועליית נרווא מוּסרים מהדרך רק משת"פים קרובים של דומיטיאנוס. רוב המערכת נשארת על כנה.


נא להביא מהספריה (טופל):

  1. Rajak, Tessa. 1983. Josephus: the Man and his Society. London: Duckworth), 226-227.
  2. Sterling, Gregory E. 1992. Historiography and Self-Definition: Josephus, Luke-Acts and Apologetic Historiography (NovTSup 44). Leiden: Brill, 298-302.fckLRfckLRטופל, ~~~~
  3. Jones, Brian W. 1992. The Emperor Domitian. London: Routledge, 59-71.fckLRfckLRהוזמן, ~~~~

קהל היעד של יוספוס ברומא

עמ 73-74

If War were the kind of propaganda that is ogten claimed, then we should have (74) expected him to enjoy a position of some prominence in the Flavian court. But when we examine his social status more closely, we must conclude that he remained at best a marginal figure in Roman society. c

עמ 76

בכל זאת, היה חוג יהודי משמעותי בחצר הפלאווית, החל בטיבריוס יוליוס אלכסנדר וכלה במרקוס יוליוס אגריפא (המלך אגריפא השני) ואחותו ברניקה (שהיתה אהובתו של טיטוס).

עמ 77

יוספוס, להבדיל, נזכר רק דרך אגב, באופן מינורי יותר, אגב תחזיתו לגבי עליית וספסיאנוס לשלטון.

  • מראי מקום מהערה 39:

לאור מעמדו של יוספוס, שלא היה רם במיוחד, אין להניח שהפטרונים הספרותיים שלו הגיעו דוקא מתוך החצר הקיסרית.

עמ 78

סביר להניח שאגריפא וברניקה שמשו עבור יוספוס ראש-גשר לחברה הגבוהה.

ענתיקות היהודים: מבוא לגוים/ות המתעניינים/ות ביהדות

עמ 79


The most striking feature of Josephus’s extended proem to Antiquities/Life is its confidence. Josephus claims to write, not in order to refute falsehood, which was his motive in the War (Ant. 1.4) but because he has been pursued by some people, including Epaphroditus, who are curious about Judean history (1.8).

יוספוס משווה את עצמו לכהן הגדול אלעזר, שלא שמר את החכמה היהודית לעצמו כקמצן היושב על אוצרו, אלא אישר את תרגום ה-70 (1.11).

עמ 81

ה-politeia היהודית היא הטובה בעולם (ספר 2 פסקאות 188, 222, 226, 272-273), והיא פתוחה ונגישה לכל באי-עולם שרוצים לקחת בה חלק (פסקאות 260-261).

שאלת החוקה הטובה ביותר היתה עדיין נושׂא חם לדיון בשלהי המאה ה-1 לס'. לפי בריאן ג'ונס (שם, 23-30), אחת הסיבות לכעס הגדול על דומיטיאנוס היתה העובדה שהוא הסיר את המסווה הרפובליקני של אוגוסטוס, והתגאה במלוכתו יתר על המידה.

עמ 82

לטענת יוספוס, הפוליטיאה היהודית היא אריסטוקרטיא כּהנית. מכאן הדגש על רשימות הכהנים, ועל ההשוואה של הענתיקות לתרגום ה-70 של אלעזר.

עמ 85

חוקי משה הם טבעיים, ולכן התורה נפתחת בתיאור הבריאה. כחוקים טבעיים, הם פתוחים ונגישים לכל באי-עולם, לא רק ליהודים. בהתאם לגישה זו מצניע יוספוס את בחירת עם ישׂראל לכל אורך הענתיקות.

מעניין לראות את הדגש המיוחד ששׂם יוספוס דוקא על סיפורי גאיוס (ספר יט), וביחוד על מותו.

עמ 86

נטען בעבר שעובדה זו נובעת מחוסר-כשרונו הספרותי. עם זאת, סביר הרבה יותר שיש כאן טיעון: קיסר אלוהי שמנסה לקרוא תגר על הסדר הקיים, בו מובטח ליהודים חופש פולחן, סופו אסון.

עמ 87

היהודים מקבלים בשׂמחה את מי שרוצה להצטרף ולחלוק אתם את החוקים (2.258). יוספוס משתמש כאן באותו מטבע לשון בו השתמש כשתיאר את הנכונות לחלוק של אלעזר כהן גדול: οὐκ ἐφθόνησε.

What Moses received at Sinai promised “a happy life and an orderly constitution” (βίον … εὐδαίμονα καὶ πολιτείας κόσμον 3.84). Evidently, Josephus means to present Judaism as an option in the philosophical/constitutional marketplace.

עמ 88

העובדה שיוספוס מציג את היהדות כפילוסופיא (וראה האופן בו הוא מתייחס לכתות כפילוסופיות) חשובה מאד בהקשר של השׂיח הציבורי על המרת דת (conversio), מחשבה מחדש (μετάνοια), ובחירת נתיב חדש בחיים.
מעניין בהקשר זה גם החשש של סנקא מחלופות פילוסופיות לאורח החיים המקובל.

עמ 89

יתכן מאד שיוספוס ראה בענתיקות הזמנה לכולי עלמא ללמוד פילוסופיא יהודית, כהכנה להשתתפות בדרך החיים שהיא מציעה.
מגמה זו עולה מסיפורי אברהם של יוספוס (כולל דוגמאות ביוונית), וביחוד מסיפור בלעם, החוזה עתיד בו יהיו היהודים בולטים ביותר בעולם כולו, הן במספריהם הן בתהילתם.

הע 56: That Josephus fails to mention proselytism here does not (pace Cohen, Shaye J.D. 1987. “Respect for Judaism by Gentiles According to Josephus”, ‘’HTR’’ 80: 421-422) imply his distaste for conversion. On the contrary, his continued assertion before interested Gentile readers that Judeans are uniquely happy would presumably have the effect of encouraging conversion.

עמ 92

הסיפור על התיהדות משפחת המלוכה של חדיב/אדיאבנה הוא היחידה הספרותית הארוכה ביותר בספר 20 (17-96), ונותן את הטון בעניין דעתו של יוספוס על גיור והתיהדות.

עמ 93

ובכן, מדוע טרח יוספוס לכתוב את הסיפור הארוך על התגיירות החדייבים, ומדוע כלל אותו בספרו?

  • על איזו שאלה בא סיפור זה לענות?

עמ 94

יוספוס כלל הסיפור כיון שהוא רוצה שהקורא/ת הגוי/ה יגיע למסקנה שהמרת דת ליהדות היא עניין חיובי ומועיל. אמנם, היא מעוררת התנגדות בקרב הסביבה, אבל רבש"ע מושיע ומציל מפני אויבים שכאלה.

סיכום

עמ 95

השאלה (למעשׂה הבקשה) עליה בא לענות חיבור זה על 20 כרכיו היא: please give us a full account of teh Judean πολιτεία, its origins, philosophy, principles, history and effects.
בו בעת עונה היצירה גם על שאלת משנה: What might happen to me if I adopt teh Judean constitution as my own, if I convert?.

עמ 96

סופרים רומיים מעידים בכתביהם על מספר שלבים במהלך הגיור (הערה 72):

עמ 97

פרסום הענתיקות בשנת 93 הקדים אך במעט את ההוצאה להורג של טיטוס פלאוויוס קלמנס ומרקוס אקיליוס גלאבריו, ואת הגלייתה של פלאוויה דומיטילה (אשתו של קלמנס). לפי דיו קסיוס (67.2-3) נאשמו כל אלה בנטיה ליהדות.

  • האם הם נמנו על קהל היעד היעודי של יוספוס?

עמ 98

In view of Domitian's traditionlist programme, we are led to concur with Jones (1992: 118) that, "No doubt the Jewish policy of active proselytizing aroused Domition's anger."

זאת ועוד: סויטוניוס (דומיטיאנוס 14-15) ודיו (67.14.4) מזכירים גם את מותו של אפּאפרודיטוס, עבד משוחרר של הקיסר נרון שכהן בעבר כמזכירו (a libellis), מורהו לשעבר של הפילוסוף הסטואי אפיקטטוס (שהוגלה אף הוא על-ידי דומיטיאנוס) - וכל זה במקביל למות קלמנס בשנת 95.

  • האם אפאפרודיטוס זה הוא האדם לו מוקדשות הענתיקות?

עמ 98-99

היסטוריא של זיהוי זה, בעיות שנתגלו וכיצד נפתרו. מייסון מקבל את הזיהוי, ואני בעקבותיו.

עמ 99

לפי ענתיקות 20.143-146 ברניקה (אחותו של אגריפא) דחקה באחותה דרוסילה להנשׂא מחוץ לעמה ובכך להפר את חוקי היהדות, קיימה יחסי עריות עם אחיה, התחתנה עם מלך קיליקיא כדי להזם שמועות אלה, ולבסוף נטשה אותו בשל תאוותה שאינה-בת-כיבוש.

סיכום ומסקנות

עמ 101

We may conclude with some confidence, then, that Josephus’s aim in Antiquities/Life is to provide a handbook of Judean law, history and culture for a Gentile audience in Rome that is keenly interested in Jewish matters. In spite of its ramblings and changes in style, the book has a coherent and powerful message. It is not primarily a defensive work; it is not directed at Diaspora Jews; it does not target either the Yavnean rabbis or the ‘Roman government’ on their behalf; it is not a vague ‘apologetic for the Gentiles’; it is not even simply a work of theological history. Josephus has an immediate and serious purpose in mind, a need to meet, a question to answer. His audience desires a comprehensive but readable summary of the Judean constitution and philosophy: origins, history, laws and culture.

Although we cannot be nearly so confident about this, it seems plausible that Josephus’s aim was realized with the consul Flavius Clemens and his wife Domitilla, perhaps also with Acilius Glabrio and Nero’s former secretary Epaphroditus. Still less certain, but intriguing nonetheless, is the role of Domitia Longina in his life.

בשימוש ב...

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

ב