Mason 2003

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

Mason, Steve. 2003. "Flavius Josephus in Flavian Rome: Reading on and between the Lines," in Flavian Rome: Culture, Image, Text. Eds. A. J. Boyle and W. J. Dominik. Leiden & Boston: Brill. pp. 559-589.

סיכומים

עמ' 560

תחת הפרינקיפאט כולם כתבו וקראו באירוניה.

טקיטוס, מומחה בכתיבה אירונית, השתמש בנוסח מעורפל של אירועי העבר כדי להביע את דעתו על פוליטיקת ההווה.

קהל הקוראים ציפה למסרים מוצפנים אלו.

דוגמא לרמזים: הרגישות שהפגין טקיטוס בדיווחו אודות רוצחי יוליוס קיסר, ברוטוס וקאסיוס (ספרי השנים 4.34-5; 3.76).

לכל המוקדם, בשנת 93 לספירה הקיסר דומיטיאנוס התרגל לקרוא בין השורות. הוא הוציא להורג את הרמוגנס מטארסוס (Hermogenes) בשל אשליות מסוימות שהופיעו בהיסטוריה שלו (סוטוניוס, דומיטיאנוס 10.1); את Rusticus Arulenus ואת Herennius Senecio הוא ציווה לחסל מכיוון שהם שיבחו את מבקריהם של נרון ווספאסיאנוס,(סוטוניוס, דומיטיאנוס 10.3).

על פי דיו קאסיוס (מראה מקום) שנה אחרי שני אירועים אלה הוא פעל נגד רבים מן האליטה 'שנסחפו למנהגים יהודיים'. באותה השנה בדיוק יוספוס פרסם את קדמוניות. בחיבורו, יוספוס מצביע על יוליוס קיסר כמקור לשלטון הטירני ואף מותח ביקורת על ברוטוס וקאסיוס שלא 'הלכו עד הסוף' בפעולתם לחיסול המלוכה (קדמוניות 19.184).

יוספוס מספר סיפור עוקצני על קשיי הירושה שעמדו בפני מי שדומיטיאנוס ראה כמודל לחיקוי - טיבריוס - שבדומה לדומיטיאנוס היה חסר ילדים (קדמוניות 18.205-23; סוטוניוס, דומיטיאנוס 20).

קשה להתעלם מההשלכות הפוטנציאליות שהיו לחיבור זה על רומא של דומיטיאנוס.

שלוש שאלות חשובות עולות מניתוח זה:

  • מהי המהות של קדמוניות כחיבור שלם ומהי מהות חלקיו השונים?
  • מי היה קהל היעד הראשוני של חיבור זה ברומא?
  • מה הייתה המשמעות של חיבור שכזה בעיני אותו קהל יעד?

עמ' 561

רומא של שנת 68-69 לספירה לא הייתה סביבה אוהדת ליהודים. עוצמתו של הקיסר החדש (וספסיאנוס) הייתה במידה רבה תוצאה לניצחונו הצבאי ביהודה. מצעד הניצחון של וספסיאנוס ובנו טיטוס הציג ברחובות רומא את אוצרות בית המקדש ושבויים יהודים רבים.

עמ' 562

לא מן הנמנע שלאחר דיכוי המרד נגזרו מספר גזרות נגד יהודים בערים שונות ברחבי האימפריה כעונש לעם היהודי המרדן, אולי אפילו רומא, אך אין שום עדות לכך.

הוחל מס ה-fiscus Iudaicus. יוספוס מציין בדיווחו את העוינות שחשו ליהודים בתקופה זו (מלחמת היהודים 1.1-3,6-8).

במקביל, במקורות מופיע עניין אמיתי שהביעו רומאים לא מעטים בדת היהדות (סוטוניוס, דומיטיאנוס 12.1; טקיטוס, דברי הימים 5.5; Arr. Epict. Diss. 2.9.20; יובנליס, סטירות 5.14.96-106).

עמ' 563

התפיסה הקלאסית בנוגע ליוספוס: הוא כתב את מלחמת היהודים תחת הקיסרים הפלבאים, בארמית ויוונית, כדי שישמש כתמרור אזהרה לפרתים ולבני בריתם. באותה התקופה הוא היה חביבם של הקיסרים ולכן הוא לא חסך בחנופה לטיטוס ווספסיאנוס פטרוניו.

תחת דומיטיאנוס האנטי-אינטלקטואלי, שהתכחש פעמים רבות לחבריהם של אביו ואחיו (דיו 67.2.1), הוא איבד את מקור מחייתו ונאלץ לחפש פטרון אחר. Epaphroditus פרש עליו את חסותו (קדמוניות 1.8; חיי יוסף 430; נגד אפיון 1.1; 2.196). יוספוס, דרך חיבורו, הדגיש בעיני פטרונו את מומחיותו בכל הנוגע ליהודה ולעם היהודים. באותה ההזדמנות הוא ניסה לפייס את בני עמו ואולי אפילו להגן ולקדם את התנועה הרבנית ביהודה. (ספרות מחקר ענפה בעניין זה – הערה 20).

הערה 21: על קדמוניות כתעמולה פרו-רבנית.

עמ' 564

נדמה שקהל היעד של קדמוניות של יוספוס היה קבוצה של דוברי יוונית לא יהודים ברומא, אשר חשקו בחיבור הסוקר את ההיסטוריה היהודית ותרבותה.

למרות שיוספוס חיבר סקירה כללית לקהל יעד מסוים, סביר להניח שהיו מספר הקשרים ונסיבות בתקופת הכתיבה שהשפיעו על כתיבתו, כלומר השנים 93-94 לספירה.

עמ' 656

בחינת קדמוניות כחיבור שיועד לאליטה הרומית.

עמ' 567

קדמוניות מכיל תפיסות, דמויות וערכים שהתאימו במיוחד לקהל רומאי.

עמ' 572

מבנה

הסיפור של משה דומה לסיפור של רומולוס (קדמוניות 2.218-23; 4.326)

עמ' 582

נטייתו של יוספוס להכניס יותר מדי חומר 'רומי' כשהוא מתאר התקופה שבין מותו של טיבריוס לעלייתו של קלאודיוס נובעת מ:

  1. רצונו של יוספוס לרפד את חיבורו כדי שיגיע ל-20 כרכים, בדומה לחיבורו של דיוניסיוס מהאליקרנאסוס.
  2. היו לו מקורות רבים ומעניינים שתמכו בתמת השגחה עליונה, שאותה רצה יוספוס להבליט.
  3. הוא רצה להאדיר את אגריפס הראשון, שהיה מעורב בעלייתו של קלאודיוס.

ההסבר של מייסון: אם יוספוס כלל בחיבורו מקורות רומאיים שנראים כלא נחוצים, זה בשל חוסר זהירותו וחוסר הפרופורציה של דיווחו.

יוספוס סוטה מתיאור האירועים ביהודה ומספר על אירועים ברומא בשל אילוצים, הרבה מעבר לצורך הרטורי של הסצנות השונות.

עמ' 583

יוספוס מתלבט האם טיבריוס היה טיראן או מלך. (קדמוניות' 18.169 – "וטיבריוס נהג כמנהגו והחזיקו במאסר, שמפני שהיה משהה (כל דבר) במידה שלא נהג בה שום מלך ועריץ אחר.")

משווה בין הפרינקיפאט לטיראניה (קדמוניות 19.187).

בקדמוניות 19.230 נדמה שיוספוס מסכים שמונרכיה גורלה לקרוס ולהפוך לטירניה.

עמ' 584

שאלת הירושה של טיבריוס – קדמוניות 18.205-27.

קדמוניות 19.173 – יוליוס קיסר, הטיראן הראשון.

עמ' 586

יוספוס מברך בחיבורו את קאסיוס וברוטוס (קדמוניות 19.182-4) ודורש כיבודים עבור המתנקשים בגאיוס, שהיו לדידו קוטלי טיראנים. פסק דין זה נגד היוליו-קלאודים עוצמתי יותר מאשר שמחתו של טקיטוס לאחר נפילתו של דומיטיאנוס (Agr. 2-3), מה גם שדומיטיאנוס היה בחיים כשחיבור זה פורסם.

עמ' 589

סיכום

יוספוס כתב את חיבורו בזמן שדומיטיאנוס החל לפעול נגד רומאים שנמנו על האליטה ברומא, שהשמיעו ביקורת נגד שלטונו, וגם נגד כאלה שנטו להתקרב ליהדות. יוספוס מתח קווים מקבילים בין ההיסטוריה של יהודה לזו של רומא: סלידה ממנהגים יווניים וסיפורים מפורטים של דיווחים רומיים מפורסמים.

הוא עסק במיוחד בחוקה הרומית והמשבר שנוצרה בעקבות היווצרות הפרינקיפאט, דרך עלייתו של טיבריוס, הזוועות של גאיוס והירושה שנפלה לידיו של קלאודיוס הפתטי. המסגרת הרחבה של יוספוס היא ההתעניינות של זרים בתרבותה של יהודה, ולהם הוא מעביר להם רמזים ומסרים – למשל דרך אירועי הירושה של הורדוס).

בנקודה זו יש להכריע האם אזכורים אלו היה מקריים או שהם שובצו כדי להעביר מסר. למרות נטיית המחקר לבחור במקריות, ראינו שיוספוס הפגין שליטה אינטלקטואלית בכתביו, כשהוא רצה לשבח את החוקה של יהודה בפני קהל היעד שלו ברומא, ודרך אגב להעביר ביקורת על משטרו של דומיטיאנוס בעודו בחיים.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

יוספוס פאולינה ופולוויה‏

קישורים נוספים

ב