Merrill 1919

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

Merrill, Elmer Truesdell. 1919. "The Expulsion of Jews from Rome under Tiberius." Classical Philology. Vol. 14, No. 4 (Oct., 1919), pp. 365-372.

סיכומים

עמ' 365:

סביר שסקנדלים נוספים שהיו ידועים לטיבריוס אבל לא תועדו היו חלק מהסיבה להחלטתו.

עמ' 366:

שלושת המקורות (סווטוניוס, טקיטוס ויוספוס) נובעים מאותו המקור והסיפורים שונים בשל הדגשים השונים ששם כל מקור. כשטקיטוס מדבר על ארבעת אלפים המגורשים הוא מתכוון להיותם מהדת היהודית ולא רק אלו שנולדו יהודים או רק מומרים. (השווה Abel).

המספר ארבעת אלפים איננו מוגזם.

עמ' 367:

בתקופת הרפובליקה עבד של אזרח רומאי ששוחרר היה זכאי לאזרחות בעצמו, ושחרור עבדים היה עניין שכיח.

עמ' 368:

העבדים המשוחררים ממוצא יהודי היו רבים משאר האוכלוסייה (עדותו של פילון על העבדים המשוחררים). לכן לא מפליא שהיו 4000 יהודים שהיו צאצאיהם של עבדים משוחררים ברומא בשנת 19 לספירה.

טיבריוס כמנהלן ומחוקק קפדן, שהסתמך על תקדימים ושמרנות (הדיווח של ואלריוס מקסימוס). לכן טיבריוס לא יכול היה לגרש יהודים בעלי אזרחות רומית ולכן השעיית הפטור מגיוס של יהודים סיפק לו את הפיתרון (הנחה: אלו שגורשו ולא גויסו היו יהודים או מומרים שלא היו אזרחים).

עמ' 370:

אך מה עם החנינה שמופיעה אצל סווטוניוס? טיבריוס השתמש בחקיקה משנת 4 לספירה שלא נאכפה, כדי להשיג את מטרתו.

עמ' 372:

דיווחו של פילון על סיאנוס, והיעדרותו של סיאנוס מדיווחיהם של סווטוניוס וטקיטוס מכיוון שלא מצוין בפירוש מה קרה בפועל ליהודים, שהצווים שהוציא באו לידי ביטוי במושבות ולא בעיר עצמה, שהן הוצאו זמן קצת לפני נפילתו של סיאנוס ושהן היו קצרות מועד ובוטלו מיד אחרי מותו של סיאנוס על ידי טיבריוס. בנוסף לכך סיאנוס מגיע לעמדת השפעה ארבע שנים אחרי הגירוש. לפילון היה מניע פוליטי להשאיר את טיבריוס נקי מפעולות נגד יהודים, מכיוון שהוא אסף תקדימים של יחסי חיובי של הקיסרים ליהודים – מקיסר, אוגוסטוס וטיבריוס.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים

ב