Miles 2010

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

Miles, Richard. 2010. Carthage Must be Destroyed. London: Allen Lane.

סיכומים

קלאודמוס מלכוס

9: שם התאר Poenus, ממנו נגזר Punicus, הוא כמעט תמיד שלילי במשמעותו, לפי פראנקו 1994, 154.

12: קשה לכתוב היסטוריא של קרתגו, והקושי המרכזי הוא the lack of surviving literary and material testimony from the Carthaginians themselves.

22: לא במקרה בחר חניבעל במלקרת-הרלקס כדמות שתאגד את המערב נגד רומא. Indeed, during the Second Punic War, Heracles came to symbolize the spoils of victory for which Carthage and Rome fought so hard and so long: the right not only to dictate the economic and political future of the region, but also to claim ownership of its distinguished past.

33: חירם מעלה את מלקרת ועשתרת על חשבון האלים הישנים כדי לצמצם את כוחם של המקדשים.

34: נשר ונחש כחלק מהסמלים של צור (ללא מראה מקום, כנראה איפשהו אצל נוֹנוֹס)

34-5: מלקרת כממציא הספנות אצל נונוס, 40.429-68

49: שם פניקי: Milkaton

51: הפניקים הגיעו לתרשיש-ספרד לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה-9.

53: מלקרת עמד בלבה של ההתיישבות החדשה בגדס-גדרא.

64-65: ממצאים מבתי-קברות מעידים שבתוך 100 שנה מהיווסדה מנתה אוכלוסיית קרתגו כ-30,000 נפש.

68: על אף חשיבותו הכללית, וביחוד בגדס ובליקוס, מלקרת היה פחות דומיננטי בקרתגו. בראש הפנתאון עמדו בעל-המון ותנית.

73: בתחילת המאה ה-6 היה המזרח הקרוב רווי בכסף (המתכת), מה שגרם לקריסה בסחר בין צור וספרד.

88: In Carthage it appears that a minority of foreigners and freed slaves were also able to attain a status called ‘Sidonian rights’ (‘š şdn), which appears to have been a partial bestowal of some rights and privileges associated with Carthaginian citizenship. כך לפי הוס 1985: 498-499. דעות אחרות על כך בה"ש 129, ע' 395.

והשווה עם הצידוניים בשכם!!!

94: בהסכם עם רומא משנת 509 נאסר על הרומאים להפליג מעבר לכף בון (גבול טבעי...)

100: הקרתגנים לא היחידים להשתמש בהרקלס כגורם בהתיישבות; גם היוונים באזור קֻרנה. התייחסות יחידה לאנטיאוס.

101: (על מתוס אנטיאוס): ominously for the Carthaginians, the precise spot where this brutal encounter was meant to have taken place crept ever westward as Greek colonies sprang up ever closer to their territory. ולראיה מלכין 1994: 181-187.

103: זיהוי בין מלקרת והרקלס במזרח הים התיכון לפחות מהמאה ה-7.

104: כתובת ממלטה מהמאה ה-3 או ה-2 לפ' למלקרת בעל צור בפניקית, הרקלס ארכגטס ביוונית (=KAI 47).
Unlike Sid, who was particularly associated with Sardinia, Melqart represented the overarching sweep of Punic colonization, ולכן מלקרת הוא האב ובבי סיד הוא הבן.

105: משער שמסורת הרקלס ב- Eryx מקורה פניקי, ושדוריאוס מייצג בה הרקלס יווני נגד הרקלס לא יווני (לפי Bonnet 1988: 272; Krings 1998: 200)

השווה עם התיזא שלי, לפיה הרקלס יווני-לטיני בא לתפוס את מקומו של מלקרת. וראה גם פלוטרכוס, פֻרהוס 22, שם נודר המלך להקריב להרקלס בעת התקפתו על ארֻקס, נדר שהוא ממלא לאחר מכן (נראה שיש כאן חיקוי אלכסנדר בצור ובעיר המאללוי).

106: משער שראשית הסיפור על הרקלס המביס את המלך המקומי ארֻקס מקורו בהכנסת פולחן עשתרת הפניקי לעיר, על חשבון מקדש אלֻמי קדום. מלקרת הוא בן-זוגה של עשתרת זו.

109: מעלה ההשערה שהרקלס בסנט'אוֹמוֹבּוֹנוֹ ברומא הוא בעצם העתקה של מלקרת. יש מספר מקבילות מעניינות בין פולחן הרקלס ב-Ara Maxima לבין מלקרת של צור, תסוס וגדס (למשל, גירוש זבובים וכלבים מהמתחם, הדרת נשים ממנו, איסור בשׂר חזיר, מעשׂר מרווחים).

146: אגתוקלס מסֻרקוסאי הידמה לאלכסנדר, גם במטבעותיו. פלאוטוס משווה בין השניים (Mostellaria 775-777 et alibi).

150: אגתוקלס נוחת בכף בון. הקרתגנים בתגובה שולחים מנחות למקדש מלקרת בצור, ואף מציעים להקריב 200 ילדים (דיודורוס 20.14.1-7; Lactantius Div. Inst. 1.21).

160: על קיום Vicus Africus ברומא מתקופה קדומה (Palmer 1997: 115).

171: The focus of the southern-Italian and Sicilian travels of Heracles in Timaeus’ work may have been deployed in order to emphasize the western Greeks’ and Romans’ shared investment in the great hero’s legacy. וזה לא רק רעיון של טימאיוס. בשנת 270 טבעו הרומאים מטבעות עם התאומים והזאבה מצד אחד, והרקלס עם עור אריה מצד שני.

186: הצי של רגולוס נוחת ב-Aspis, ליד Clupea. (מראה מקום?????)

191: התרנגולות הקדושות של פ. קלאודיוס פולכר

205: מטבעות עם דיוקן הרקלס נטבעות בשלהי המלחמה הפונית הראשונה, כדי לשלם לשׂכירי החרב הרבים.

220-221: המטבעות הראשונים של הברקידים בגדס היו לפי הסטנדרד של השקל הפניקי, אבל נשׂאו תמונות הרלקס-מלקרת לפי הדפוס הסֻרקוסי, אולי כדי שהמטבעות יזכו באהדת השׂכירים, אולי כיון שנטבעו בידי מטביעים סֻרקוסים.

221: המטבעות, עם זאת, של הרקלס ללא עור האריה, כדי להדגיש את הפוניות ואת הקשר עם צור וקרתגו.

227: גם חניבעל טובע מטבעות הרקלס, עם האלה היוונית המפורסמת.

245-246: סילנוס, הביוגרף של חניבעל, מדגיש אלמנטים של ה-iter Herculaneum בתיאורו את חניבעל, ממש כפי שעשׂה טימאיוס לפניו. הרלקס מלקרת הוא תקדים ומלווה למסעו של חניבעל לאיטליא.

246: The Heracles that apeared in Silenus’ narrative … was not the Greek colonial adventurer, but the product of an equally old Sicilian tradition, the syncretistic figure of Heracles-Melqart. This strong emphasis on Hannibal’s close association with the god was clearly designed to present the Carthaginian leader as the saviour of the old West, with its long history of cultural interaction between its Greek, Punic and indigenous populations. That history was now under terminal threat from a dangerous interloper, Rome. Silenus thus turned on its head the old Timaean thesis, which had used the wanderings of Heracles through the West as a vehicle for promoting a Greek-Roman cultural and ethnic axis against Carthage.

248-250: משווה בין סיפור הרקלס אצל דינֻסיוס מהליקרנסוס 1.41-42, שם הוא מצביא דגול ולא גיבור בודד, לבין חניבעל. המכנה המשותף: שניהם פותחים את מעברות האלפים ויוצאים לשחרר את איטליא משלטון עריצות. קאקוס הרשע מייצג את רומא במשוואה זו.

וכבר ראיתי מאמרים עם הקבלות בין העימות עם קאקוס לבין העימות עם אנטיאוס, כפי שהוצג אצל לוקאנוס!

251: התדמית ההרקלאית של חניבעל נועדה להוות נקודת הזדהות לא רק עבור הצבא המגוון שהביא אתו, אלא גם עבור בעלי-הברית האיטלקיים שקיוה למשוך לצידו.

252: לפי ליוויוס 21.21.9 קיים חניבעל בצאתו לדרך טקסים מיוחדים במקדש הרקלס בגאדס. המקור הוא אולי סילנוס.
לפי Cic. Div. 1.49 חלם חניבעל לפני המצור על סגונטום חלום ובו קיבל הוראות מזאוס לעלות על איטליא ולהחריבה. לפי הפרשנות של מיילס (253) חניבעל הוא הרקלס בחלום זה, ורומא היא ההֻדרא.

254: אצל ליוויוס 21.41.7 מפקד רומי נואם בפני חייליו ומפקפק בהצגה של חניבעל, כאילו הוא יורשו של הרקלס.

257: Hannibal’s journey to Italy came increasingly to resemble a series of Heraclean labours.

258: הפילים עשׂו רושם כביר, והם סוג של מקבילה לבקר של גריון. העבודה של חניבעל קשה עוד יותר משל הרקלס.

271: אחרי הנצחון הגדול של חניבעל בטרסימנה הגיעו לרומא לא רק חדשות על התבוסה אלא גם אותות משונים. Particularly notable are reports that blood had appeared in the sacred spring of Hercules at Caere, an apparent indication of the success with which Hannibal had associated himself with the hero. The Roman reaction, which consisted in offering up pratyers at the shrine, certainly suggests an attempt to win Hercules back to the Roman cause. ראה ליוויוס 22.1.10, 21.62.

274: אחד Felix, מחליפו של פאביוס קונקטאטור לאחר הסיבוב הראשון שלו, פותח את כהונתו בפולחן הרקולס (גם כדי לרצות את הגיבור, גם כדי להתחזק מול פאביוס, שהיה בעצמו צאצא הרקלס).

295: אחרי קנאי חניבעל עורך ביקור ראוה מול שערי רומא. אגב כך מספר סילנוס על ביקורו של הרקלס ברומא, סיפורים שונים מהמסורת המקובלת. לפי סילנוס מקור הפלטין, ואולי האומה הלטינית, לא במלך אוטוכתוני אלא בהֻפרבוראים, אותם אפשר להמשיל לגאלים.

296: מסעו של חניבעל – שוב מעבר לאלפים, שוב יחד עם גאלים – הוא שחזור היסטורי של המתוס, ולפיכך קורא תגר על יסודותיה המתולוגיים של רומא. לא פלא אפוא שתחנה ראשונה של חניבעל מול שערי רומא היתה מקדש הרקולס ליד השער הקוליני.

  • לעניין זה ראה סולינוס 1.14-15 (???); דיונֻסיוס 1.43; ליוויוס 26.10.3

299: אבל גם סקיפיו התחיל לשׂחק את הקלף ההרקלידי. It is, of course, not difficult to see that these stories, which appeared in a number of different ancient authors, were designed to create an association both with Alexander the Great and, primarily, with Heracles/Hercules (himself the son of Zeus/Jupiter).

  • ראה: De Vir. Illust. = Aulus Gellius 6.1.6; ליוויוס 26.19.5-8; דיו קסיוס 16.57.39; ולריוס מקסימוס 1.2.1; אֵנּיוס אצל לקטנטיוס דיוו.אינסט. 1.18; קיקרו רפובליקא פרגמנט 3; הורטיוס אודה 4.8.15
  • ראה גם: וולבנק, פירוש II 54-58; Tise 2002: 45-64

307: Indeed, Hannibal’s most lasting impact on Rome was not the bloody defeats that he inflicted on its legions at the Trebia, Lake Trasimene or Cannae, but his successful appropriation of much of the mythological legacy (particularly the Heraclean legacy) that had acted as the keystone both in Rome’s cultural and political affiliation with the Greek world and in its subsequent claims to the leadership of the central and western Mediterranean.
המשלחת הרומית לדלפי והבאת ה-Magna Mater לרומא הם חלק מהמלחמה חזרה בחזית תעמולתית זו.

309: סקיפיו התכוון לנחות בכף בון, אבל מזג אויר קשה הטה אותו לאוּטיקא

  • ליוויוס 29.25.11, 29.27.7-15 אומר שנחתו בסופו של דבר ב-promunturium Pulchri (29.27.12), ושרק אח"כ נשלח הצי לאוטיקא (29.28.11).
    • סקלארד מוכיח שמדובר בטעות. היכן?

328: אחרי המלחמה הפונית השניה מתחיל מסיניסא (הזוכה הגדול במגרב) להסית את רומא נגד קרתגו.

334: בשנת 162 מתחיל מסיניסא במתקפה רבתי על אדמות קרתגו בסֻרטיס מינור.

לוח מס' 20: תמונות יפות בצבע של מטבע שני-שקל קרתגני-ברקידי מספרד, עם הרקלס ואלה מצד אחד, ופיל עם רוכב מצד שני.

339: המלחמות הפוניות הביאו להדגשת Fides הרומאית (המקדש הראשון לה ברומא נבנה במלה"פ 1) מול הבוגדנות הפונית (סימן מובהק ללחץ שהרגישו הרומאים מזה שדוקא הם היו הבוגדנים שוב ושוב).

357-358: ביקורת של פּוֹלֻבִּיוֹס על חרבן קרתגו וקורינתוס מעורר לחץ גדול ברומא, המדגישה יותר ויותר את ה-fides שלה לעומת הבוגדנות הקרתגנית.

358: למשל, ההמצאות על רגולוס שחזר לתת את הדין בקרתגו והוצא להורג שם (מה שכנראה לא היה ולא נברא).

362: לפי קורנליוס נפוס, חניבעל 3.4 רק הרקלס הצליח לחצות את האלפים לפני חניבעל.
אצל הוראטיוס אודה 4.4 נקשר שוב חניבעל עם האלפים (אגב דרוסוס וטיבריוס).

371: סיליוס איטליקוס מדגיש שוב ושוב את עוינותו של הרקולס לחניבעל.

386: סיליוס איטליקוס 3.14-44 נותן תיאור של מקדש מלקרת בגדיר.

388 ה' 14: כתובות מקרתגו על מקדש מלקרת ועל זוגתו עשתרת.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

ב

קישורים נוספים

[הפריט בקטלוג האלף של אוניברסיטת חיפה]