Moller-Christensen and Jorgensen 1965

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני מ / מחקר מודרני M

Moller-Christensen, V. and K.E. Jordt Jorgensen. Encyclopedia of Bible Creatures. Philadelphia: Fortress Press, 1965.

סיכומים

(עמ' 9) חמור: מימי קדם, החמור היה אחת מחיות הבית המועילות ביותר במזרח התיכון. החמור שאליו מתייחסים בתנ"ך היה שונה בתכלית מהחמור המוכר לנו כיום במערב. החמורים שלנו לרוב קטנים, עקשנים ודי מרושעים, שאנו מאשימים בהיותם טפשים. אך באקלים חם יותר, החיה הזו מתפתחת ונהיית גדולה, יפה ויציבה. במצרים, חמורים המשמשים לרכיבה יכולים להיות בגובה 4.5 רגל (מטר ו-37 ס"מ) והם רזים ומהירים. לעיתים הם לבנים לגמרי, אך לרוב צבע החמור במזרח התיכון הוא חום צהוב, גווניו משתנים מבהירים לכהים. למעשה, השם העברי לחמור, משמעו פשוט "חום צהוב". דבורה קראה תיגר על "רוכבי אתונות חומות צהובות" (צחורות. איך הוא הגיע מצחור לחום צהוב?) להצטרף לשבח האל (שופטים ה', 10).

(עמ' 10) הסיבה שלשמה סופרי התנ"ך לא מזכירים את התכונות החמוריות השליליות שמוכרות לנו כיום היא שכנראה הם לא היו בולטות אז.

חמור Vs. סוס

החמור לא זריז כמו הסוס, אך יש לו יכולת התמדה גדולה משל הסוס, ואדם הרוכב על חמור יכול לכסות את אותו המרחק שעובר אדם הרוכב על סוס ביום. במישורים הרריים, החמור עדיף על הסוס בשל הליכתו הבטוחה יותר בדרכים צרות וקשות. החמור מסתדר גם טוב יותר מסוס בתנאי מזג אוויר חמים, ובאקלים יבש (יותר יבש = יותר טוב). בנוסף, החמור הוא חיה חסכנית שמסתפקת בעשב, חציר, קוצים וענפים חדים. חשוב לתת לו מים נקיים.

החמור לרכיבה לרוב, האתונות עדיפות על הזכרים למטרת רכיבה. לפני שהחל השימוש בסוסים, החמור שיחק תפקיד גם במלחמות. למשל, שופטים י', 4 - בני יאיר הגלעדי: וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, רֹכְבִים עַל-שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים, לָהֶם; לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר, בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. בהמשך, הועדף הפרד (בתקופת דוד), אך היה שימוש צבאי בחמורים גם בתקופת המלכים (מלכים ב', ז', 7-10) במלחמה נגד הסורים: וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.

(עמ' 11) הפסל הזה, רכב מנחה את צוות החמורים שלו הגאווה, פסל משומריא. לא היה שימוש בסוסים לפעילויות מלחמתיות כאלה עד לתקופת שלמה, כמעט 2000 שנים מאוחר יותר.

(עמ' 12)

חמורים ונשים

גם נשים נהגו לרכב על חמורים, בליווי מוביל או לבדן (אביגיל, עכסה). אם לזוג היה חמור, האשה רכבה והאיש הלך לצידה. למשל, משה (שמות ד', 20 - וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.) הרכיב את אשתו ובניו על החמור. (גם זה מוכיח שהוא היה חיה חזקה).

(עמ' 13)

בעת הרכיבה, אין צורך באוכף - מספיק להשתמש בכיסוי ובלולאת תלייה.

החמור כסמל לעושר

לאורך כל התנ"ך, מתייחסים לחמור כאל חיה רבת ערך. אברהם קיבל חמורים רבים, זכרים ונקבות, כמתנה מפרעה (בראשית י"ב, ט"ז - וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.)

החמור היה בהמת משא בעלת חשיבות, פעמים רבות נשא אוכל (אביגיל).

(עמ' 14)

החמור היה כה חשוב לדוד, שאחד משניים עשר מנהלי נכסיו הופקד לשמור על האתונות (דברי הימים כ"ז, 30 - וְעַל-הַגְּמַלִּים--אוֹבִיל, הַיִּשְׁמְעֵלִי; {ס} וְעַל-הָאֲתֹנוֹת, יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי.)

בדברי יעקב לבנו יששכר, "חמור גרם", יש מידה של סרקזם.

חוקי משה אסרו לרתום חמור ושור לאותה מחרשה.

(עמ' 14) קבורת חמור - עם מותו, החמור היה חסר ערך ליהודי - בגלל שבשרו לא היה כשר. לכן, הוא נגרר ונזרק מחוץ לשערי העיר, כדי למנוע התפרצות מחלות. פרשנות מעניינת לכך שראש חמור היה שווה 80 שקלי כסף הוא שבזמן המצור הסורי על שומרון, הרעב היה כה כבד שאנשים אכלו גם את החמורים.

חמור מדבר

מסיפור בלעם אפשר ללמוד שהחמור היה עיקש ללא סיבה לעיתים רחוקות וגם שהיה נהוג להתייחס אליו יפה.

הערות

מהספר עולה אהדת הנצרות.

נמצא בשימוש ב...

אלכסנדר בבבלי תמיד

רוני רשף תשע מיתוס והיסטוריא

קישורים נוספים

ב