Nickelsburg 1975

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני N / מחקר מודרני נ

George W. E. Nickelsburg (Ed). Studies on the Testament of Joseph. Missoula, Mont.: Scholars Press, Pseudepigrapha Group, 1975.

סיכומים

(עמ' 1) פרשנות לכתבי הקודש:

עדות יוסף במהותה היא פרשנות לחלק מכתבי הקודש. לכן, השוואתה לטקסט שהיא מפרשת יכולה להניב את התוצאות הטובות ביותר.

ניתן לסווג את סיפורי יוסף בבראשית כ"חצרן נרדף ונעלה". הדמות הראשית היא אדם חכם, חוזה, שחלומותיו ופרשנויותיהם מעוררים שנאה וקנאה מאחיו, שזוממים להרוס אותו. הוא מתחמק ממוות אך (עמ' 2) נמכר לעבדות.

בזכות כישורי ההתגלות שלו פרעה מתוודע אליו והוא מרומם לדרגת וזיר מצרים. לבסוף, אחיו נאלצים לקוד לו, וכך מגשימים את חלומותיו שגרמו להם לרצות להרוג אותו.

ההרמוניות הדתיות של הסיפור התנ"כי ניכרות במספר נקודות. כוחות הפרשנות של יוסף הם מתת אל (40:8, 41:16, 38). הצלחתו במצרים היא תודות לנוכחות וסיוע האל (39:2,23; 41:51ואילך; 45:5-9). הסיפור עם אשת פוטיפר מוסיף מימד: יוסף הוא אדם ישר והגון שצייתנותו לאל (39:9) מובילה לרדיפתו בשנית. דווקא מאפיין אחרון זה, דהיינו היות יוסף אדם ישר, הגון וצדיק, שלא זוכה לתשומת לב משמעותית בתנ"ך מודגש בעדות יוסף. בנוסף, ליכולתו לפרש חלומות שעוברת כחוט השני בסיפורי בראשית (37 ואילך) כמעט שאין התייחסות בעדות יוסף. יתר על כן, חכמתו זוכה להתייחסות מועטה בעדות לוי. סיפור יוסף הראשון

לפי הולנדר (Hollander), פעולות יוסף נובעות מהיותו אדם ישר ומיוסר (כפי שמתואר בתהילים, בקינת היחיד – כנראה תהילים ס"ט: כאן, לוודא. רוני רשף 10:10, 19 במרץ 2011 (UTC)). יוסף מתפלל, צם, מתאבל ומאדיר את אלוהים.

(עמ' 3) המחזוריות בסיפורי יוסף דומה למה שמתואר בתהילים: האדם הצדיק, נרדף ומכותר על ידי אויביו, אך לבסוף נושע על ידי האל.

מחבר עדות יוסף בחר סיפור אחד מסיפורי יוסף מבראשית שבו יוסף מתואר כצדיק. הוא לא חוזר על הסיפור אלא מרחיב אותו לכמה פרקים. בכל פרק, האנשים הדרמטיים הם אשת פוטיפר ויוסף. כמעט בכל הפרקים, יוסף סותר את פעולת האשה המצרית בתגובה שהולנדר מאפיין כמעשה האדם הישר בעודו במצוקה.

ניתן לתאר את הפרקים של הסיפור הראשון לפי הנוסחא הבאה:

3:1 ואילך: היא מאיימת, מבטיחה\אני מתפלל, צם.

ב'3:6 ואילך: היא מחבקת\אני נוגה, מקונן.

4:1 ואילך: היא מחפשת הכוונה\ אני צם, מתפלל.

5:1 ואילך: היא מבטיחה להרוג\ אני תולש את בגדיי.

6:1 ואילך: היא מעניקה מתנות וכדומה\אני מתייפח.

7:1 ואילך: היא מאיימת בהתאבדות\אני מתפלל, כורע ברך, מתייפח.

8:2 והלאה: היא אוחזת בבגדיי\ אני בורח (אין זמן לתפילה)

9:1 ואילך: היא שלחה, אמרה\אני לא נטיתי...צם.

9:4 והלאה: היא חושפת את עצמה\ האל הגן עליי.

הדפוס נהיר: תגובת הצדיק למצוקה שעמה הוא מתמודד.

הדגש בפרקים אלה נהיה ברור יותר כשמשווים אותם לפסוקים 1:3-7, כשהדפוס הוא: הייתי במצוקה, אך האל הושיע אותי. בסיפור הראשון, האלמנט השני הוא לא ישועה מהאל (למעט הסוף ממש) אלא תגובת יוסף כאדם צדיק.

בנוסף, אופי המצוקה שונה: בפרק אחד מתוארות פעולות האחים (הם הרודפים בחלק הראשי של הסיפור בבראשית). כאמור, הסיפור בפרקים 3-9 בעדות יוסף שואבים מבראשית ומדגישים את היותו צדיק למול נסיונות הפיתוי של אשת פוטיפר.

(עמ' 4) בפרקים 3-9 דיווח על עשרת הפיתויים בהם עמד יוסף, עד שלבסוף האל אישר אותו. כלומר, בהם מודגמת סבלנותו וכוח הסיבולת של יוסף. יש הקבלה כלשהיא לעשרת המבחנים שבהם עמד אברהם (ספר היובלים 17:15-19:9 – לספר), במהלכם גם הוא מפגין סבלנות וכוח סיבולת תחת מבחן (19:3 ואילך). לעומת זאת, אברהם לא מתואר בספר יובלים כצדיק נרדף אלא מודגש מוטיב הנאמנות המוחלטת שלו באל.

נוסף על כך, קיימת הקבלה כלשהיא לעדות איוב (1:3, 4:6 – לעדות), צדיק נרדף שגם הורס את מקדש האלילים (פרק 3) בדומה לאברהם (יובלים 12).

המשותף לשלושת אלה הוא המוטיבים סבלנות וכוח סיבולת.

הולנדר ופרבו (Pervo) הציעו שהאופי המתמשך של המבחנים בהם נאלץ יוסף לעמוד מעידים על כך שסבלנותו נובעת מכך שהוא משלים עם כך שהאל ממטיר עליו מטח רצוף של מבחנים ומצוקות.

בפסוקים 2:1-3, הולנדר זיהה מסורת של מרטיר. יוסף נאבק באישה שמנסה להובילו לחטא. האשה היא הרודף ויוסף נאלץ לעמוד במבחן משום שהוא בוחר לציית לחוקים. עוד מוסיף הולנדר, שלמרות שמושג המרטיר משקף מאבק, הוא יכול גם לסמל מאבק לטוהר נגד פיתויים.

(עמ' 5) ההקדמה לעדות יוסף (1:3 ואילך) מסכמת את המבנה הבסיסי של סיפור בראשית ומדגישה את תפקידו הפעיל של האל בהושעת יוסף.

לסיכום: בעדות יוסף 1-10, ההתמקדות היא בסיפור הבראשיתי שמדגיש את היות יוסף צדיק. הסיפור עצמו מורחב למספר פרקים בהם מתואר המאבק בין הצדיק לרשע. לסיפור זה התווספו מוטיבים הקשורים לאתגרי האדם הצדיק. החצרן החכם נהיה האיש הצדיק, נרדף, עומד למשפט בשל אדיקותו, אך עקבי ומנצח במאבקו לטוהר, ולכן נגאל על ידי האל.

הסיפור השני:

גם כאן יש הרחבה משמעותית של טקסט תנ"כי, בראשית 39:1 ואילך, שבתנ"ך משמש כחלק מסדרת אירועים. כאן הסיפור מורחב לסדרת פרקים בסדר כרונולוגי (בניגוד לסיפור הראשון). יחד עם זאת, אין מדובר בסיפור עם עלילה שנפתרת. המספר מתייחס לסדרת אירועים שמשרתים את מטרתו ואז מפסיק את הרצף הסיפורי (16:6), למרות שלאחר מעט תוכחה (17:1-3) הוא ממשיך ומגיע לנקודה (17:4-8). אחד ההבדלים בין הסיפורים הוא כאמור, שהסיפור השני הוא לפי סדר כרונולוגי בעוד הראשון בסדר אקראי.

מהתוכחה ניתן ללמוד שיוסף אוהב את אחיו אהבה עמוקה (כך הולנדר והרלסון Harrelson), והיא בולטת לאור שתיקתו המתמשכת.

(עמ' 6) גם בסיפור זה מודגשים הסבלנות וכוח הסיבולת של יוסף. בנוסף, גם בסיפור זה הדמויות המרכזיות כבסיפור הראשון הן אשת פוטיפר ויוסף. (להוסיף כאן את ההוא שהדגיש שאולי אלה שתי דמויות שונות – האשה הממפית. רוני רשף 13:46, 19 במרץ 2011 (UTC)). האשה הממפית מבליטה את המאפיינים של יוסף שהמחבר מעוניין להדגים. היא מתוארת כאשה שמתמרנת אחרים להשגת מטרותיה – בניגוד ליוסף שבראש מעייניו המאמץ לא לבייש אחרים. כך, כפי בסיפור הראשון, נראה הניגוד בין הפקרות לטוהר.

מוטיב שמופיע ברובם המוחלט של הפרקים הוא: יוסף שותק – פן יבייש מישהו. מוטיב זה מפתיע לאור בראשית 40:14-15:

(תבנית ציטוט של מוטי. רוני רשף 13:46, 19 במרץ 2011 (UTC)) "כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר"

כלומר, במקום בו יוסף מדבר על עברו בבראשית, הוא פועל בדיוק בצורה הפוכה מזו שמתוארת בעדות יוסף שוב ושוב. עדות יוסף מעידה על נסיון להטייה מכוונת של הטקסט התנ"כי כדי לצייר את יוסף כאדם שהמחבר רוצה להציג כדוגמא.

לסיכום: בסיפור השני מתואר יוסף כצדיק טהור. כדי להשיג את מטרתו, המחבר בוחר פעולה של יוסף בבראשית ומספר כיצד יוסף פועל בדרך הפוכה לחלוטין, מספר פעמים. בעוד בסיפור הראשון, תיאור יוסף כצדיק מושרש בסיפור בבראשית, כאן מטרת הסופר יוצרת ניגוד מול הסיפור הבראשיתי.

התעלות יוסף: בבראשית נובעת מתחילת הסיפור ויוצרת את השיא שסביבו החצי האחרון של הסיפור סובב. בעדות יוסף, התעלותו מוזכרת כבדרך אגב (1:7-2:1, 10:3, 18:1). זאת ועוד, המוטיב מוצג בצורתו ההפוכה (אני לא שיבחתי את עצמי). חלק מהותי מהסיפור הבראשיתי נהיה לכלי להדגשת דמותו האוהבת של יוסף.

חיבור עדות יוסף והיחס שלה ליתר עדויות תריסר האבות (בעברית, בויקיפדיא, צוואות השבטים):


הן הולנדר והן קולנקו (Kolenkow) גורסים שישנה אחידות בסיסית בעדות יוסף. הולנדר מדגיש את אחידות הקטע 1:3-2:6, מבחינת התוכן והרקע המשותף, ורואה בו הקדמה לכל עדות יוסף. חומרים ומוטיבים משותפים לכל אורך העדות תומכים בטיעון האחידות.

לעומתו, קולנקו טוענת טיעון על בסיס מבני, בבודקה כיצד מתפקדים שני הסיפורים במסגרת עדות יוסף, ומה היחס שלהם למבנה רחב יותר בצוואת האחים? ישנן אנלוגיות של עדויות שמדגישות שתי מעלות (או מידות רעות) – ואותן שתי תכונות שנמצאות בסיפור יוסף.

בהקשר הרחב יותר של צוואת השבטים, עדות ראובן ועדות שמעון מייצגות את הניגוד הגמור של שני סיפורי יוסף. ראובן מנוגד בניאופו לעומת הימנעות יוסף מהחטא. שמעון מתאר את קנאתו וכך מציג את יוסף כאדם שאין בו רוע, אלא אהבה. זאת ועוד, עדות ראובן ועדות שמעון קשורות גם משום שכל אח מזהיר מהחטא של האח השני.

קולנקו רואה בעדויות יוסף, ראובן ושמעון גרעין לאוסף קדום ומצומצם יותר של צוואות השבטים, לו היא מייחסת גם את עדות לוי, עדות זבולון ועדות בנימין. בכל אלה, היא מוצאת פסקאות שמזכירות "פרס בדומה לזה של יוסף". כלומר, יוסף הוא המרכז (Hub) של שלושת העדויות האחרות. בנוסף, טוענת קולנקו שהעובדא שלעדויות אלה צורת פתיח מלא דומה מחזקת את טענתה, עניין בעייתי – שכן לחלק מהעדויות שלא שייכות לקבוצה שהיא זיהתה יש פתיח מלא יותר.

(עמ' 8) בהתחשב בחשיבות יוסף בסכמה, היתכן שאוסף קדום יותר כלל את העדויות שבהן יוסף מופיע כדוגמא? (למשל, עדות זבולון ובנימין) או האם אוסף כזה כלל עדויות שבהן רמזים לסיפור יוסף? (כמו עדות זבולון, דן, גד, בנימין) היש לסיפורים אלה דבר משותף לעדות יוסף? (מבחינת תוכן, טכניקה) האם יכול להיות שסופר יחיד פיזר במספר עדויות חלקים ממסורת אגדית אחת? בתשובה יש להתייחס לכך שבחלק מהעדויות יוסף הוא לא דמות בולטת ולגרסאות האחרות – עדות לוי הארמית למשל.

השפה המקורית:

אם נקבל את ההנחה לפיה מקורות העדות הם הטרוגנים, קשה לגלות בכלים סטטיסטים על השפה המקורית.

קיים הבדל בין הסיפור הראשון בעדות יוסף לחלקים האחרים בה. חסרה התבנית השמית ולכן הבעיה נותרת בעינה. את התנודה ניתן לפרש בדרכים שונות. נמצאו השפעות הלניסטיות בכתבים שמיים, אך אין להתעלם מהעובדה שדווקא החלק בעדות יוסף עם הכי פחות יוונית שמית הוא החלק שמצביע על השפעה כבירה של העולם ההלניסטי – כולל השימוש החוזר במילה σωφροσύνη, שניתן להחשיב כהעתק שמי סביר.

(עמ' 9) ראיות לשימוש במסורות

נשאלת השאלה, באילו מסורות השתמש מחבר עדות יוסף? מה הייתה צורתן הקודמת?

א. ראיות פנימיות: הולנדר מציע שהמזמור הפותח הוא הקדמה לשני הסיפורים.

פרבו מציע שמקור הסיפור הראשון בסיפור קדום ומסודר יותר, והסדר הנוכחי (הקדמה, חלק סיפורי, מסקנה מעודדת) יוצר סדר נחמד שקשור לדרשה או הטפה אך לא מצטט אנלוגיות למבנה כזה.

היתכן שעדות יוסף כולה היא חתיכה אחת של דרשה? הקדמת האישה הממפית יוצרת קושי מול תיאוריה זו (12:1), כאילו שזו הפעם הראשונה שבה היא מוצגת בעדות יוסף. (להוסיף את ההוא שאמר שאלה שתי נשים! רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC)).

מדמיון בין מילים מסוימות בעדות יוסף, יוסף בן מתתיהו, פילון וספר יוסף אסנת (לשים קישורים לויקיפדיא, רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC)), ניתן להסיק את המסקנות הבאות: (מילה למשל: σωφροσύνη, מופיעה בעדות יוסף, 4:1, 6:7, 9:2. אצל פילון: 40,57,87. אצל יוספוס: 2.48,50,69. אצל יוסף ואסנת 7:2-6: 4:9) לוודא שהמילה אכן מופיעה בכל המקומות הללו. רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC).

יוסף בן מתתיהו מכיר צורה כלשהיא של הסיפור הראשון. שימושו במוטיב השתיקה (עדות יוסף 10:6-16:6, יוסף בן מתתיהו 60) משמעותי יותר, למרות שהוא לא זהה (אצל יוסף בן מתתיהו – שתיקה לנוכח מעשי האשה). פילון ידע על ה- σωφροσύνηשל יוסף ועל תאוותנות האשה, כמו כן על שתיקת יוסף בנוגע לאחיו.

(עמ' 10) שילוב זה של מוטיבים משני הסיפורים מוביל להנחה שהיה לפילון ידע על עדות יוסף. יחד עם זאת, ה- σωφροσύνη של יוסף היא פרשנות הלניסטית של הסיפור.

מחבר ספר יוסף ואסנת כנראה ידע דבר מה על הסיפור הראשון, אך קשה לדעת אם הכירו את עדות יוסף.

מקור

הראיות מפילון ויוסף בן מתתיהו מעידות על כך שלפחות המסורות בעדות יוסף היו ידועות בפלשטין ומצרים במחצית הראשונה לספירה. ספר יוסף ואסנת לא מסייע, שכן לא ידוע על מקום חיבורו. שאלת השפה לא מסייעת באופן נחרץ. מוצא שמי יכול להיות פלשטין, סוריה, או הפזורה במזרח. מוצא יווני יכול להיות אלכסנדריה, אך בהחלט לא שולל את פלשטין וסוריה. אבחנה חדה יותר של הקשר בין עדות יוסף לעדויות האחרות בצוואות השבטים יכולה להוביל לתוצאות טובות יותר בשאלת המקור. הפולמוס האנטי שומרוני בחלק מהעדויות האחרות (במאמר של Purvis, אם תרצי להרחיב. רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC)) יכולות להיות מובנות באופן הטוב ביותר בתפאורה פלשטינית. העדויות השמיות של לוי ונפתלי נמצאו בקומראן. (לבדוק אם במקורות האחרים שלי יש התייחסות שמחדשת בקשר לשאלת המקור. רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC))

הרלסון (Harrelson) סבור שהמקור לעדות יוסף הוא בגולה. יחד עם תומס ורנגסטורף (Thomas and Rengstorf), הוא רואה ביוסף סמל ליהודי הגלותי. הזיהוי החוזר ונשנה של אשת פוטיפר כ"האשה המצרית" ו"האשה הממפית" – כמעט "אשה זרה" אבטיפוסית – יכול לתמוך בהיפותזה של מקור לא פלשטיני. (האם יש לי מה לחדש בשאלת המקור? רוני רשף 13:01, 21 במרץ 2011 (UTC))

(עמ' 11) שאלת ההלניזציה:

הן בראון והן פרבו הצביעו על השפעה ניכרת של ספרות יוונית רומנטית. חלק מהמוטיבים ההלניסטים השתנו בתפקידם, או קיימים רק ברמז. איך ואיפה התרחשה הלניזציה בעדות יוסף? האם במאבק של גיבור נגד יריב שהוא התגשמות ההפקרות שממנה יש להימנע? הולנדר (Hollander), בעקבות בקר (Becker) מציע שהמקור של רעיונות כאלה בפילוסופיה הלניסטית מוסרית. יחד עם זאת, יש מקבילות רבות בעדות יוסף גם לספרות חכמה ומזמורים יהודיים וגם לספרות הלניסטית, לכן שאלת המהות ההלניסטית יכולה להיות רווחית. (?)

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

רוני רשף תשעא ב עדות יוסף

קישורים נוספים

ב