Pajet 1996

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני פ / מחקר מודרני P

Paget, James Carleton. 1996. "Jewish Proselytism at the Time of Christian Origins: Chimera or Reality?" Journal for the Study of the New Testament. Vol. 18 No. 62. pp. 65 – 103.

סיכומים

עמ' 65-66:

הקונצנזוס בעולם המחקר הוא שיהודים אינדיבידואלים והיהדות כדת הפיצה את מסר המונותאיזם, זכויות לאומיות ומוסריות רוחנית (השווה: מקנייט, 1991, ע"מ 2).

עמ' 66, הערה 16:

בתקופה ההלניסטית, מהמחצית המאוחרת של המאה השנייה לפנה"ס, היהדות הייתה בדרכה להפוך לדת עולמית, חלק כתוצאה מהתפשטות היהדות בגולה וחלק כתוצאה מפעילות מיסיונרית.

עמ' 67-68:

למרות שיש עדויות לקיומם של גרים אין עדויות למיסיון יהודי אגרסיבי בקרב הגויים. הרצון להתגייר הגיע בדרך כלל מהגויים עצמם (מבחוץ) ולעיתים רחוקות מהיהודים עצמם.

עמ' 67:

הערה 22: ביבליוגרפיה נרחבת ומקיפה בדיון על קיומו או אי קיומו של מיסיון יהודי בתקופת בית שני.

עמ' 68:

גודמן, ויל (Will) ואוריו (Orrieux) מתנגדים לקיומו של מיסיון אגרסיבי בתקופת בית שני.

עמ' 69:

מקנייט: דת שמגדירה את עצמה כדת, חלק ממודעות עצמית זו היא מיסיון לשאר העולם, או לפחות לחלק גדול מהעולם. לעיתים ההתנהגות של אותה דת מכוונת כדי להביא אנשים מבחוץ אל תוך הדת (השווה: מקנייט, 1991, ע"מ 4-5).

ההגדרה של גודמן: מדגיש את המאפיין האוניברסאלי של המיסיון, חברי הדת המיסיונרית הם חברים בקבוצה מוגדרת, שהם זקוקים לאישור הקבוצה כדי להכניס אנשים מבחוץ, שלא תביא רק לשינוי חייהם של אותם מומרים אלא תכניס אותם אל תוך הקבוצה.

שלושה סוגי מיסיון נוספים על פי גודמן (גודמן, 1994, ע"מ 38-59): 1. מיסיון אינפורמטיבי – מיסיון שמביא להפצת המסר בלי שתהיה ציפייה לתגובה מסוימת בשל הפצת המסר.

2. מיסיון חינוכי – מנסה לשנות את הנטיות המוסריות של הקהל בלי לדרוש שהתנהגותם של הצופים תבחן דרך מערכת האמונות של אותו המיסיון.

3. מיסיון אפולוגטי – חיפש להרשים את הקהל בעליונותה של ישות אלוהית מסוימת מבלי לנסות לשכנע את הקהל להקדיש עצמו לסגוד לאותה ישות.

עמ' 73:

המיסיון ברומא:

יש להיזהר מהמקרה של רומא שמקרה יוצא מן הכלל. העדויות, מכיוון שמגיעות מכותבים בעלי מניע ועניין, מגזימים בתיאור התנהגות היהודים.(השווה: מקנייט, 1991, ע"מ 74)

הגירוש בשנת 139:

הגירוש של היהודים בשנת 139 חשוד מידי מכדי שנקבל אותו כעדות אמינה לגירוש על בסיס אישום במיסיון. שוב הטיעון שהוא שרד רק אצל שני מקורות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה. מעבר לכך, הדיווחים נראים מבולבלים. שניהם מסכימים שהיהודים גורשו בשל מיסיון, ושמזבחותיהם הפרטיות הוסרו. גודמן טוען שזה מוזר כי יהודים לא הקימו מזבחות פרטיים ולא נהגו לשלב בדתם דתות אחרות כמו זו של יופיטר סבאזיוס, שמופיע אצל פאריסינוס (Parisinus). לכן גודמן טוען שחטאם של היהודים היה הכנסת דת חדשה לעיר ולא מיסיון יהודי.

עמ' 74-75:

הגירוש בשנת 19:

חוקרים שתומכים במיסיון כמניע לגירוש של שנת 19 מסתמכים עם עדותו של דיו קאסיוס, שהוא הבודד מכל ארבעת המקורות על האירוע שמדבר על מיסיון. יוספוס מאשים ארבעה רמאים, כשטקיטוס וסווטוניוס מציינים שגם מצרים גורשו, ללא סיבה לגירוש. עדויות פגאניות נוספות למיסיון – הוראציוס (ser. 1.4.140- 44) מציין שהמשוררים, כמו היהודים, יכריחו אותך להצטרף אליהם לא מתכוון לגיור אלא לכוחו המאיים של ההמון היהודי שמסייע לו להשיג את רצונו (הדוגמא של קיקרו).

אצל ויליאמס (1989, ע"מ 767-768)ג'ון מאנטיוכיה מצוטט, ללא הקשר, ונדמה שהוא מדבר על האירועים של שנת 19 בשל קווי ההשקה הגדולים שבין דיווחו לזה של טקיטוס, אך נקודות ההשקה מעטות וההבדלים רבים מידי.

עמ' 75:

טענה נגד מיסיון יהודי – אין אפילו שם אחד של מיסיונר יהודי או דיווחים על פעילות מיסיונרית יהודית, בניגוד לנצרות. מדוע לא מוצאים את הדרישות והתהליך לגיור. מדוע מקורות פגאניים לא מתלוננים על מיסיון יהודי? ואם היה מיסיון בערים שונות בגולה, מדוע לא פרצו מהומות גם בהן? אם מניחים שהיה מיסיון, כל העדויות מתאימות. אם משערים שהנצרות הכניסה אלמנט חדש לעולם הדת, אז כל העדויות מאבדות מערכן. לכן התגובה הקשה של האימפריה הרומית לנצרות. המציאות אכן הייתה מורכבת יותר ממה שסותרי המיסיון טוענים ושהיה ניסיון להפיץ את הדת היהודית.

עמ' 76:

היהדות הייתה דת מגוונת ולא אחידה. מהנחה זו נגזרות שתי נקודות: 1. פעילות מיסיונריות בקרב קהילה יהודית במקום א' לא מחייבת שפעילות דומה תתרחש בקרב קהילה במקום ב'. מקנייט (1991, ע"מ 78) מדבר על מיסיון מרוכז ורשמי, שנציגים נפגשים ומקבלים החלטות לא רק שהוא מקרין את המיסיון הנוצרי למקרה היהודי אלא גם מניח שהתקיימה איזושהי אחידות בירוקרטית ותיאולוגית שפשוט איננה מציאותית. 2. בשל הבעייתיות המובנית בכל הנוגע למקורות מהעת העתיקה, אין לתת עדיפות למקור אחד על פני האחר.

עמ' 76-77:

דת מיסיונרית לא חייבת או צריכה לפעול באופן הצהרתי. לכן דת לא צריכה לשלוח מיסיונרים, להטיף לאלימות נגד התרבות השלטת או להביע במודע רצון לשנות או להמיר את כל השאר (המימד האוניברסאלי) שנמצאים מחוץ לדתם. מיסיון יכול להביע את עצמו בדרכים שונות מאשר אלו שמופיעות אצל מקנייט וגודמן. (פאגט, 76-77( דת מיסיונרית, פועלת בדרכים שונות, בהבנה שהמרה לדת הזו היא דבר טוב. אין צורך להקצין למיסיון אגרסיבי שמתלהם ומשמיץ אמונות אחרות ושולח מיסיונרים להפצת המסר. מיסיון יכול לבטא את עצמו בפתיחות בפני זרים, ברצון להפוך את האמונות לידיעת הכלל, להתמודד בויכוחים תיאולוגיים וכדומה (עניין הצודק). דרכים שיכולות להופיע במיסיון האפולוגטי, החינוכי והאינפורמטיבי שמופיעים אצל גודמן. (פאגט, 76-77(

עמ' 78:

דרגות הסולם החברתי: היהודים רצו שהגויים יבינו את מנהגיהם; זה דרש שהגויים ילמדו להעריך, לכבד ולהפגין סובלנות כלפי היהודים; ואם היהודים יציגו את מנהגיהם כטובים ביותר, זה יהיה בלתי נמנע שמספר גויים יוקסמו ותגיירו. קרוב מאוד לוודאי שהייתה מידה שונה של הפגנת האמונה בפני הגויים בקרב היהודים, כשבנקודת הקיצון עומדים אלו שפעלו במיסיון מודע ומכוון, אך הם לא מייצגים את כולם. (Barclay, דברים שאמרו לפאג'ט וצוטטו במאמר). (פאגט, 78 (

עמ' 79:

היהודים לא ראו בגויים כרשעים בשל סגידתם לאלוהים אחרים. בתנ"ך הכעס מופנה פנימה, כאשר בני ישראל חוטאים וסוגדים לאלים אחרים (דברים 12.1-3 ולחפש עוד דוגמאות). דוגמאות לגישה סובלנית של יהודים כלפי דת פגאנית (Philo. Spec. Leg. 1.53; Vit. Mos. 2.205; יוספוס, קדמוניות 4.207; נגד אפיון 2.237).

עמ' 82:

במחקר מסכימים שהייתה עלייה במספר היהודים בין חורבן בית ראשון ועד המאה הראשונה לספירה. ראו:

See E. Schürer, The History of the Jewish People in the Age of Jesus Christ (rev. and ed. G. Vermes, F. Millar and M. Black; Edinburgh: T. & T. Clark, 1986), III.1, pp. 4-5.

עמ' 83:

סיבה של גודמן (חסר ע"מ): התנגדותם של היהודית לחשוף את ילדיהם מפני דתות אחרות, להפלות ולרצח תינוקות (לחפש מראה מקום). (פאגט, 83 (

עמ' 87:

המקרה של רומא

גידול בקהילה היהודית – מראה המקום של הוראציוס והציטוט של סנקה אצל אוגוסטיניוס (De Civitate Dei6.11). הם מרמזים על פעילות מיסיונרית – בעיקר בהקשר של הגירושים בשנת 139 ו-19.

הגירוש של 139

בעיה מתודולוגית – הפרשנות לגירוש של שנת 139 מסתמכת על מקורות ביזנטיים מאוחרים,אך שני המקורות, שמסתמנים ממסורות שונות, מספקים גרסאות זהות לדיווחו של ואלריוס מקסימוס. נפוטיאנוס מספר שהיהודים גורשו בגלל שהפיצו את דתם ופאריס מספר הם הפיצו את פולחן סבאזיוס. (ציטוט של הטקסט בלטינית בהערה 88). השוני המתבטא בפולחן יופיטר סבאזיוס ובעניין המזבחות הציבוריים, מדגיש את אמינות נקודות ההשקה – גירוש בשל מיסיון.

עמ' 88:

הגירוש של שנת 19

הסתירות במקורות:

סווטוניוס ויוספוס מציינים שיהודים גורשו, כשטקיטוס מציין 4000 עבדים משוחררים (libertini). טקיטוס וסווטוניוס מספר על הגירוש לסרדיניה. טקיטוס מציין צו של הסנאט, שהושפע על ידי טיבריוס, בעוד שיוספוס וסווטוניוס מציינים רק את חלקו של טיבריוס, ללא אזכור הסנאט. (הערה 90).

ויליאמס (1989, ע"מ 775-776) מפקפקת באמינות סיפורו של יוספוס שמה שמניע אותו הוא זיכוי היהודים מאשמתם בגירוש.

טקיטוס וסווטוניוס לא מספקים את הסיבה לגירוש.

ויליאמס טוענת שגירוש היהודים נבע מהמהומות שהקימו היהודים בשל מחירי התירס. טקיטוס מספר על בעיות אלו בשנת 19 לספירה (Tacitus, Ann. 2.87.1). יהודי רומא היו ברובם עניים, וכבר יצרו מהומות בעבר (קיקרו על משפטו של פלאקוס).

בעיות בטיעון של ויליאמס – אף מקור לא מציין סיבה זו, ואפילו לא רומז על כך. אפילו טקיטוס, שמספר על בעיות מחירי התירס, לא מציין את התנהגותם של היהודים.

עמ' 89:

כמו כן ישנו קשר המופיע אצל סווטוניוס, יוספוס וטקיטוס לגירוש של כוהני איזיס מרומא.

טיעון חלש נוסף נגד מיסיון (טיעון מן השתיקה) הוא מיעוט הופעת המילה גר (proselyte) בכתובות על מצבות מבית קברות יהודי (7 מתוך 500), מכיוון שהכתובות ברובן מן המאה השלישית והרביעית לספירה ולכן יש מעט שהן יכולות ללמד אותנו. כמו כן אפשר לטעון שלא תמיד המצבה תציין שהמנוח התגייר.

טקיטוס מכנה את אלו שגורשו: "freedmen tainted with the superstition of that race" - ובכך מרמז על היותם מומרים. ויליאמס (1989, ע"מ 771-772) טוענת שהוא רק מבטא את דעותיו הקדומות נגד יהודים, חופשיים ומומרים. אצל סווטוניוס ישנה הקבוצה השלישית שאימצה את המנהגים של היהודים – גם הם מתגיירים.

הוכחות לעליית מספרם של היהודים (סנקה אצל אוגוסטינוס, טקיטוס).

עמ' 90:

כך טיעונו של דיו הופך להיות לסביר יותר.

עמ' 91:

פילון מציין שברחבי האימפריה אימצו את המנהגים היהודיים (Vit. Mos. 2.17). אין שום ציון למיסיון – רק שהדת היהודית הייתה פופולארית.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים

ב