Pfister 1914

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני P

Pfister, Friedrich. 1914. “Eine Gründungsgeschichte Alexandrias und Alexanders Besuch in Jerusalem”, Sitzungsberichte der Heidelberger Akademie der Wissenschaften (philosophisch-historische Klasse) 11: 1-32. (Also in Kleine Schriften zur Alexanderroman. Meinsheim am Glan: Anton Hain, 1976. 80-103.)

סיכומים

4: נקודת המוצא לדיון היא יסוד העיר במצרים (מביא הטקסט מגמא 2.28)

5: במבט ראשון, הטקסט צף באוויר. איפה בכלל לחפשׂ התקשר לסיפור (אפסילון 24) - יוספוס או יוסיפון? כתבים יהודיים או נוצריים? מוקדמים או מאוחרים? תלמוד או קוראן? מזרח או מערב? על אף ששם העיר הנוסדת אינו מוזכר, אין ספק שמדובר באלכסנדריא, ובמבט מקרוב עליה.

5-6: הצעד הראשון המתבקש הוא השוואה בין סיפור היסוד כאן לבין המקורות ההיסטוריים מחד, וסיפור היסוד באלפא מאידך. (6) ההשוואה עם אלפא מראה שבשני המקרים יש התייחסות לאל דומיננטי אחד בסיפור היסוד. באלפא זהו כמובן סראפיס. על תפקידו של סראפיס ביסוד אלכסנדריא ראה: (א) סודא, Σάραπις; (ב) מאלאלאס ספר 8 בהתחלה (ע׳ 192 במהדורת Bonn).

7: ההתייחסות לשׂרפים בגמא/אפסילון, ללא ספק הטריסהגיון, מגיעה מישעיהו ו ג. מופיע שוב בעמ׳ 26.

ה 1: אזכור השׂרפים הוא מקבילה (Gegenstück) להתייחסות לסראפיס (אלפא, ביתא, למבדא), ולתפקידו ביסוד אלכסנדריא. ההתייחסות ל״המנון התלת-קודשי״
ה 2: מביא מראי מקום לשימושים בטריסהגיון (גם בנוסח מישעיהו, גם במילה עצמה) מהליטורגיות המזרחיות. לא מנסה לטעון ששם המקור לסיפור.

ἐξουθένωσε (מ-ἐξουδενόω): אלכסנדר בז לשאר האלים, או מבטל אותם. אכן צורה שמתועדת לפני תרגום השבעים, אבל נכנסת לאופנה רק שם, ובספרות מאוחרת יותר.

7-9: ההכרזה התאולוגית של אלכסנדר מראש המגדל מהדהדת את שׂפת תרגום השבעים (מגוון דוגמאות לנ״ל).

10: אין ספק אפוא שאלכסנדר מכריז כאן על אמונתו באלהים של הברית הישנה והחדשה. עם זאת, ברור שהוא מדבר על אלהי היהדות, ולא הנצרות. הכיצד?

המגדל שמראשו מכריז אלכסנדר על אמונתו ממוקם בצדה המזרחי של העיר (לבטח אלכסנדריא), מקום בו נמצא הרובע היהודי. המחבר מציין אף שאלכסנדר יורד מהמגדל וממשיך לאזור הארמונות - ששכן אף הוא בחלק המזרחי של העיר. דגש טופוגרפי זה נועד להבהיר לנו שהמגדל נמצא ברובע היהודי של העיר.

מה משמעות המגדל בעל ארבעת הפסלים? פיליפוס זוכה לפסל שכן הוא הציל זה עתה את אלכסנדר ממחלה, אחרי שהצטנן בטבילה בנהר (גם בגמא, גם באפסילון, קודם סיפור זה במעט לסיפור המגדל).

11: ניתן לשמוע הד לעניין פיליפוס ב-Excerpta Latina Barbari, שם נאמר שהשלטון על מצרים נמסר לאחד פיליפוס-תלמי Filippo qui vocabatur Ptolemaeus (Frick p.276,4). ולאחר מכן, בתיאור ההיסטוריא של הדיאדוכים, נאמר שם: regnavit in Aegypto Philippus Ptolemaeus. פיליפוס-תלמי מופיע גם ברצנזיא גמא, כנראה נסיון של הרצנזור להתיישר עם ההיסטוריא.

12: לפסל של סלאוקוס בעל-הקרן יש מקבילה אצל אפיאנוס, מלחמות סוריות, 57 (וגם בסודא, ערך Seleukos). סלאוקוס יסד עיר ששמה Nikatoria, דבר שמעיד עליו גם סטפנוס מבֻזנטיון (ערך Nikatoris).

אנטיוכוס נושׂא חנית בגלל האפיזודא המוקדמת, בה הוא נושׂא את חניתו של אלכסנדר הנער כששליחיו של דריוש באים למקדוניא לדרוש מס.

13: Antiochos founds a city in Asia, identified by Pfister as Antiocheia Margiane, the capital of the Seleukid Persian satrapy. — identifies Seleukos as I and Antiochos as I, his son.

13-17: דיון בכך שממלכת אלכסנדר מחולקת לארבע בהשראת ספר דניאל. (הדיון בעייתי לאור העובדה שפפיסטר לא הכיר את אפסילון.)

  • 14-15: דוגמאות שונות לכך שבעקבות ספר דניאל נפוץ מאד הרעיון שאלכנסדר חלק את ממלכתו לארבע. בחלוקה הראשונית, בעת יסוד אלכסנדריא, הוא עדיין בחיים, ושומר לעצמו את ארץ מוצאו.
  • 15-17: דיון בשאלה מי הוא Byzas

17: מחבר הסיפור מציג כאן סיפור יסוד של אלכסנדריא, שהוא בעל גישה אוהדת מאד ליהודים. הוא מכיר ומדגיש את מיקומו של הרובע היהודי בסמוך לרובע הארמונות, הוא מכיר את תרגום השבעים, וביחוד את ספר דניאל, ממנו הוא מביא את רעיון החלוקה לארבע ממלכות. וביחוד - הוא מקבל את מקומו של יהוה במקום האלים האחרים.

17-18: גישה זו מוכרת לנו כבר, מהסיפור המפורסם של יוספוס.

18: להבדיל מיוספוס, בביקור הירושלמי של אלכסנדר ניכרת הנטיה המיסיונרית של כותב הטקסט - אלכסנדר אומר ליהודים: האלהים שלכם יהיה גם שלי. כמו אצל יוספוס, המטרה היא להמחיש את עמדתו החיובית של אלכסנדר כלפי יהודים ויהדות. בחזרה לרומאנס: לביקור בירושלם ולסיפור על יסוד ירושלם יש סדר יום משותף. המיוחד בגרסת הרומאנס (לעומת יוספוס) הוא הדגש על יהדות אלכסנדריא.

18-19: ההקשר הוא המאבק היהודי סביב המצב האזרחי-פוליטי במאה הראשונה לספירה.

19: כמו יוספוס, שיִחס אחורה את זכויות היהודים בעיר לאלכסנדר, כך גם הסיפור ברומאנס. …so darf wenigstens die Vermutung geäußert werden, daß auch unsere Gründungsgeschichte nicht sehr viel nach der Zeit des Josephus anzusetzen ist. לפיכך יש לפחות להניח, שיש לקבוע את סיפור היסוד שלפנינו זמן לא רב אחרי זמנו של יוספוס. אילו הכיר יוספוס את הסיפור שלנו, היה משתמש בחומר, שהיה יכול להיות לו יעיל מאד. מצד שני, הסיפור לא יכול להיות מאוחר יותר מדיכוי היהדות בימי הדריאנוס (למעשׂה טראיאנוס; א.א.). התאריך המוצלח ביותר לפיכך הוא המאה הראשונה לספירה.

  • שני כשלים יש כאן:
    1. אם זה אחרי הענתיקות של יוספוס, אין כמעט עוד מאה ראשונה, והתארוך צריך להיות הדור בין פרסום הענתיקות לבין מרד התפוצות.
    2. מי אמר שיוספוס הכיר כל סיפור וכל טקסט שאי-פעם נכתבו בנושׂא? הרי לפי אותו הגיון אפשר לטעון שהסיפור ברומאנס מוקדם ליוספוס, שהרי הוא לא משתמש בכל הפרטים המעניינים והמועילים בגרסא שלו לביקור בירושלם...

23: מדגיש את חשיבות מראם והופעתם של הכהנים בסיפור - נושׂא שהעסיק גם את כותב איגרת אריסטאס.

23-24: ניתוחים פילולוגיים של ביטויים נבחרים בסיפור הביקור בירושלם.

24: אל חי - ביטוי נפוץ וחשוב בברית הישנה והחדשה, ויש גם עדויות פפֻרולוגיות. מה שחשוב ומיוחד בגרסת הרומאנס הוא שאלכסנדר מצהיר במפורש על אמונה באל היהודי (אפסילון: ὁ θεὸς ὑμῶν ἔσται μου θεός).

25: שלוש המסורות (יוספוס, רבנית, רומאנס) נובעות באופן עצמאי מאותה מסורת, המוכרת כבר במאה הראשונה לספירה. מביא ספרות מוקדמת בנושׂא, הטוענת שמדובר בסיפור שאינו היסטורי. מביא את הטיעון מהשתיקה. מביא כנגד שפאק 1911 את הטיעון מסנבלט.

26: כפי שסיפור יסוד אלכסנדריא מקביל להסיפור הקדום (אלפא), וכפי שיהוה הוא המקביל של סראפיס, כך סיפור הביקור בירושלם מקביל לביקור אלכסנדר אצל אמון בסיווא.

27-29: השוואה בין הביקור בירושלם לבין הביקור ברומא (המיוחס לאלכסנדר ברומאנס...)

הערות

יצא לאור 60 שנה לפני הפרסום של אפסילון, ולכן הניתוחים לוקים.

קישורים נוספים


ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא