Pharr 1927

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני פ / מחקר מודרני P

Pharr, Clyde. 1927. The Testimony of Josephus to Christianity. The American Journal of Philology 48 (2):137-147.

סיכומים

עמ' 137:

יוספוס כמקור חיוני לראשית הנצרות.
יוספוס הוא הסופר החשוב ביותר, למעט כתבי הברית החדשה וספרות נוצרית מוקדמת אחרת, לראשית הנצרות.

מטרותיו: לסנגר על עצמו ועל עמו ה"despised". לעתים מוותר לשם כך על דיוק היסטורי לטובת רטוריקא ואג'נדא.

נראה כי יוספוס יוצא מגדרו כדי להמנע מלדון בדת החדשה. לא משתמש במילה σωτήρ (למעט בענתיקות 18.63-64),

עמ' 138:

יוספוס לא מציין את התקווה המשיחית.

מביא את עדויות ריב"מ על יעקב אחי-ישוע (ענתיקות 20.200) ועל יוחנן המטביל (ענתיקות 18.116-119).

עמ' 139:

לשלושת הפסקאות הללו חשיבות מכרעת להיסטוריא של ראשית הנצרות.

מפרש את הדברים על יוחנן המטביל, שלדברי ריב"מ הטביל שלא לכפרת חטאים, ככתב פלסתר נגד הנצרות, שראתה ביוחנן מי שכן הטביל לכפרת חטאים.
גם τοῦ λεγόμένου χριστοῦ של ספר 20 מפורש כעויין (הוא לא המשיח, רק קראו לו כך).

עמ' 140:

הtestimonium Flavianum עצמו היה יכול להכתב אך ורק בידי נוצרי, מה שיוספוס לא היה.
נסמך בכבדות על אוריגנס (Contr. Gels. 1, 47; Comment. in Matth. 13, 55) בטענה שעדות יוסף הוכנסה לכתבי-היד בין ימיו של הלה (280) לבין אוסביוס (שאצלו כבר קיימות הפסקאות המוכרות לנו כלשונן).
הטיעון של אוריגנס בדבר התנגדותו של יוספוס לישוע נשען, מן הסתם על התבטאות ישירה של יוספוס (ומובהקת יותר מזו שבידינו), שאבדה ככל הנראה.

עמ' 141:

הטסטימוניום הינו, אם כן, פרי-עטו של סופר נוצרי כלשהו, ועומד במקום מה שכתב יוספוס באמת על ישוע (שנדחה מפני התוספת הנוצרית).
אכן, סביר שבזמן שבמלחמה עדיין לא היתה סיבה לכתוב על הנוצרים, בענתיקות כבר היו חשובים מספיק כדי להכנס לספר. יתר על כן, ההתייחסות האגבית לישוע בסיפור על אחיו יעקב מלמדת שמשהו נאמר כבר גם על האח המפורסם יותר.
נבין יותר על כל הסיפור אם נמקם אותו בהקשרו בנרטיב של יוספוס...

המקום בו הוכנסה ה-TF – בחלק שדן בשלטון פילאטוס ביהודה – מתאים מאוד. עדיין לא בטוח אם עמדה במקור הצהרה אחרת של יוספוס על ישוע במקום זה, אך בהתאם למה שכתב אוריגן סביר להניח שבמקור היתה הצהרה אנטי נוצרית איפה שכיום עומדת ה-TF.

אם במקור לא היה כתוב שום דבר בענתיקות 18.63-64, קשה לחבר את קטע 63 לקטע 65 (=ה-TF הוא גם חוליה מקשרת ביניהם).

עמ' 142:

התייחסות תיאורית לסיפורי פילאטוס ביהודה. עובר לתיאור הסקנדל של פאולינה. מציין שלפי טקיטוס התרחשו המאורעות בשנת 19 דוקא. ולשאלת המפתח:
מדוע הכניס יוספוס את מאורעות שנת 19 לתוך הסיפור על פילאטוס, ששנות נציבותו היו 26-36?

עמ' 143:

זאת ועוד - למה בכלל לספר את הסיפור על הסקנדל במקדש איסיס, שאין לו שום קשר להיסטוריא יהודית?
הסקנדל הכפול נכנס דוקא כאן, בגלל הסמיכות לעדות על ישוע!
מיד עם המעבר לפאולינה ופולוויה כותב יוספוס: "ובאותם הימים הסעיר דבר מה נורא אחר את היהודים...". מ"הסעיר" מסיק פאר שבתיאור המקורי על ישוע היו מתוארות מהומות שהתעוררו סביבו, ומצוות את ישוע ישר עם יהודה הגלילי (ספר יח) שגם בגללו התעוררו מהומות, ושמוזכר כסיבה לחרבן הבית.

עמ' 144: זאת ועוד, סיפור פאולינה מגיע ככל הנראה כהשלמה לכפירה של יוספוס במוצאו האלוהי של ישוע. קודם כל אמר זאת יוספוס לגבי ישוע (כך פאר) ואז השלים את הדיון עם תמונת-ראי ממקדש איסיס.
את ההשראה לסיפור פאולינה מוצא פאר בסיפור פיתויה של אולמפיאס בידי נקטנבו באלכסנדר-רומאנס.

עמ' 145:

יוספוס, שהכיר את הסיפור על נקטנבו, עשׂה בו שימוש ספרותי כדי לסתור לגמרי את טענות הנוצרים על אלוהות ישוע.
זו, אם כן, הסיבה שיוספוס קוטע כך את הרצף של סיפורי פילאטוס, ומספר את סיפור פאולינה בכזו התלהבות.
התוספת של סיפור פולוויה יוצר לנו מחזור משולש: the three gullible women.
מזכיר את קלסוס (סביב שנת 180), ומעלה אפשרות לביקורת דומה מאת שמעון בן-עזאי (שני התלמודים, מסכת יבמות): מצאתי מגילת יוחסין בירושלם וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש.

על סגנונו של יוספוס: Josephus tells this scandalous story with so much gusto, in true Boccaccian manner, with such a wealth of vivid and circumstantial detail

עמ' 146:

עוד מקלסוס, המשמר התקפות יהודיות על ממזרות ישוע (אוריגנס, נגד קלסוס, 1.28,32,38).
בבשׂורה לפי ניקודמוס (?????) מואשם ישוע בכך שמוצאו מ-porneia.
בכל מקרה, סביר להניח שהשמצות סביב מוצא ישוע הפכו להיות מטבע עובר לסוחר רבע שעה אחרי שנפוצה השמועה שהוא בן-האלהים (יהא מועד ארוע זה אשר יהא).
יתכן גם שטיעונים כגון אלה הם הסיבה לכך שמתי כולל ביוחסין של ישוע גם את שמות תמר, רחב, רות ובת-שבע (שתי זונות מוצהרות ואישה בוגדת אחת), כדי לענות לכל מי שניסה לטעון שדמות מפוקפקת כישוע אינה ראויה להמנות על בית-דוד.

עמ' 147: לסיכום:

  • יוספוס הכיר את ישוע והתנגד לו
  • לא מקבל את ישוע כמשיח
  • כתב משהו עליו, שהוחלף על-ידי האינטרפולציא הנמצאת בידינו. ההחלפה ארעה בשנים 280-324 (בין זמנו של אוריגן לזה של אוסביוס).
  • הטקסט המקורי כלל (א) תיאור מהומות שעורר ישוע ביהודה, ו(ב) מתקפה על תומתה וצניעותה של מרים.

הערות וביקורות

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב