Plutarch, Life of Alexander 76-77

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
מקורות ראשוניים ועתיקים פ מקורות ראשוניים ועתיקים P חזרה למפתח ראשי




טקסט

[76] וביומני החצר כתובים כדברים אלה על מחלתו: ביום השמונה עשר לחודש דייסיוס[1] ישן בחדר הרחצה מחמת הקדחת. למחרת רחץ בשרו וחזר לחדר השינה שלו, ועשה את היום במשחקי קובייה עם מידיוס. לאחר מכן, בשעת הערב, התרחץ, הקריב קורבנות לאלים, אכל משהו וקדח כל הלילה. ביום העשרים רחץ שוב בשרו והקריב קרבן כדרכו ושכב בחדר הרחצה ובילה זמנו עם ניארכוס, כשהוא מקשיב לסיפוריו על שיוטו ועל הים הגדול[2]. ביום העשרים ואחד עשה אותם דברים עצמם, חומו עוד עלה, בלילה היה מצבו קשה וביום שלאחריו קדח מאוד. הוא שינה מקומו ושכב ליד חדר מקווה המים[3]; כאן שוחח עם הגמוניו על המשרות הפנויות בצבא ואיך למלאותן לאחר מבחן. ביום העשרים וארבעה קדח מאוד והוא הובל להקריב קרבנו. והוא ציווה שגדולי ההגמונים ישהו בחצר הארמון, ומפקדי הגדודים והפלוגות יעשו את הלילה בחוץ. ביום העשרים וחמישה הובל לארמון שבעבר הנהר ונרדם לשעה קלה, אך הקדחת לא פחתה. כשבאו אליו ההגמונים היה כאילם, וכך היה גם ביום העשרים ושישה. ולפיכך היו המקידונים סבורים בו שמת, ובאו בצעקות לדלתות הארמון ואיימו על מרעיו[4] עד שנתרצו להם בעל כורחם. וכשנפתחו לפניהם הדלתות נכנסו אחד אחד, כשרק כותונתם עליהם, ועברו בשורה על פני מיטתו. באותו יום עצמו נשלחו פיתון וסלאוקוס למקדש סיראפיס לשאול אם יביאו לשם את אלכסנדרוס, והאל ענה שישאירו אותו במקומו. וביום העשרים ושמונה[5], לפנות ערב, מת.

[77] רובם של דברים אלו כתובים מלה במלה ביומנים. שום חשד של הרעלה לא הוטל אותה שעה, אלא שחמש שנים לאחר מכן, כפי שאומרים, הוציאה אולימפיאס להורג הרבה אנשים על סמך מלשינות, ופיזרה את אפרו של איאולאס[6] המת, כאילו הוא הוא שמזג את סם המוות. ואלה האומרים כי אריסטוטלס הוא שנתן עצה זו לאנטיפאטרוס וכי הוא סיפק את סם המוות, מסתמכים על אחד האגנותמיס, שסיפר ששמע דבר זה מאנטיגונוס המלך[7]; והסם היה מים קרים כקרח מאחד הסלעים שבנונאקריס[8]. [את המים האלה כינסו כמו טל עדין ושמוּם בפרסה של חמור, כי שום כלי אחר לא היה מחזיק את המים, אלא היה נאכל על ידי צינתם וחריפותם. על כל פנים, רוב המחברים סבורים שכל סיפור ההרעלה כולו אינו אלא בדותה. וראיה לא קטנה לדבריהם משמשת העובדה ששעה שההגמונים היו שרויים במחלוקת במשך ימים רבים, הייתה גופתו של אלכסנדרוס מוטלת ללא טיפול במקומות חמים ומחניקים, ובכל זאת לא היה בה שום סימן של קלקול אלא נשארה טהורה ורעננה.

רוכסאני הייתה מעוברת אז, ולפיכך הייתה מכובדת על המקידונים. אך היא קינאה בסטאטירה[9] ורימתה אותה במכתב מזויף[10] לבוא אצלה, ומשהביאה אותה אליה הרגה אותה יחד עם אחותה והשליכה את גופותיהן לבאר וסתמה אותה בעפר. פירדיקאס ידע מעשה זה ואף שיתף פעולה עימה. כי הוא עלה אז מיד לגדולה, והוא גרר אחריו את ארידייאוס[11] כמגן המלכות. הלה היה בנו של פיליפוס מאשה נקלה והמונית ושמה פיליני, ודעתו הייתה לקויה מחמת חוליו. חולי זה לא בא לו בדרך הטבע או מאליו, כשהיה נער נתגלה, כפי שאומרים, כמחונן מאוד ואצילי, אלא שלאחר מכן נחלש גופו ונסתרה בינתו בעטיים של הסמים שאולימפיאס השקתה אותו.[12]

הערות

לקוח מתוך: פלוטרכוס. 1986. חיי אישים: אנשי יוון. תרגם מיוונית: א. א. הלוי. ירושלים: מוסד ביאליק. עמ' 473-474.

  1. שניים ביוני, שנת 323 לפנה"ס.
  2. האוקיינוס ההודי.
  3. חדר רחצה גדול, ובו גם בריכת שחיה.
  4. שלא הרשו להם להיכנס לחדר החולה.
  5. 13 ביוני שנת 323 לפנה"ס.
  6. שר המשקים ובן אנטיפאטרוס.
  7. 'בעל העין האחת', מלך אסיה לאחר מות אלכסנדרוס.
  8. עיר בארקאדיה של יוון. בקרבתה זורם נהר סטיכס, שמימיו נובעים מנקרת צור.
  9. בת דריווש אשר אלכסנדרוס נשא אותה לאישה בשושן.
  10. נכתב בשם אלכסנדרוס לאחר מותו.
  11. אחיו למחצה של אלכסנדרוס.
  12. ובשנת 317 לפנה"ס אף הוציאה אותו להורג.

נמצא בשימוש ב...

קישורים נוספים

ב