Rasimus 2005

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ר / מחקר מודרני R

Rasimus, Tuomas. “Ophite Gnosticism, Sethianism And The Nag Hammadi Library.” Vigiliae Christianae 59 (2005) 235-263.

סיכומים

(עמ' 235) הטענה על גנוסטיזם שתי היא שהוא אחת הצורות המוקדמות של גנוסטיזם ושמקורותיו יהודיים. יש קשר בין המיתולוגיא האופית לגנוסטיזם שתי.

זאת ועוד, הטענה במאמר זה היא שהגנוסטים השתיים נשענו על טקסטים גנוסטיים קדומים יותר, במיוחד של המיתולוגיא האופית, בחיבור חלק מהטקסטים השתיים המובילים.

שת, בנו של אדם נחשב למושיע. ייתכן שזו הגנוסטיות הכי קדומה. טענות דומות נשמעו אודות הגנוסטים האופיים במאות 19-20. כיום לא מתעסקים באופים במחקר, כנראה בגלל שהממצאים מנאג חאמידי מקילים על מחקר של הגנוסטיות השתית היהודית הקדומה. הקשר בין שני ענפי הגנוסטית הזה עדיין לא ברור. לא הוקדש מחקר לשאלה (עמ' 236) האם הממצאים מנאג חאמידי מכילים טקסטים אופיים.

(עמ' 237) בטקסט Irenaeus’ Adversus Haereses 1.30 מופיע סיפור מיתולוגי. זה התיאור המלא ביותר של הלימוד האופי. העיקרון הראשון הוא האדם הראשון, ממנו מגיעה המחשבה שלו (אנויא, Ennoia) המזוהה ככל הנראה כבן האדם, האדם השני. מתחתם הייתה האישה הראשונה, הרוח הקדושה ותחתיה היסודות, כולל מים וחשכה. האדם הראשון והשני התאחדו עם האישה הראשונה שילדה את האדם השלישי, ישוע. ארבעת אלה מהווים את האקלסיא (ekklesia) השמימית. אך כתוצאה מזרימה מוגברת של אור, האישה ילדה גם את סופיא, שנפלה למים למטה. היא נאבקה והשתחררה מהגוף בו שהתה. משאריות גופה יצא הדמיאורג יאלדאבאות', שילד שישה צאצאים: יאו, צבאות, אלואוס, אוראוס ואסתאפאיוס. יחד עם אביהם הם היו שבעת הכוכבים. הם החלו להיאבק נגד אביהם על הכוח העליון. יאלדאבאות' ילד את הנחש שהיה השטן ונקרא נואוס, מיכאל וסמאל. הוא היה מקור הרוח, הנשמה, והדברים הגשמיים, וגם ההשכחה, הרשעות, הקנאה, המוות והתחרותיות.

יאלדאבאות' טען שהוא האל היחיד, בניסוח דומה לזה של יהוה (אני האב, האל, מעליי אין דבר). סופיא כינתה אותו שקרן וסיפרה לו על קיום האדם ובן האדם. בתגובה, הציע יאלדאבאות' לבנו (הנחש?) - הבה נעשה אדם בצלמינו כדמותינו (בראשית א', 26). סופיא גרמה לששת הצאצאים לחשוב על האדם (אדם אדם), אך תוצאתם זחלה על הארץ עד שהיא גרמה ליאלדאבאות' לנפוח בו את הכוח האלוהי (בראשית ב', 7 - וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. . זה היה תחילת המאבק על כוח האור, סופיא ויאלדאבאות' היו הכוחות הנאבקים.

(עמ' 238) בזכות הנשימה, השיג אדם נואוס ואנטימסיס, פרש מיוצריו ושיבח את האדם הראשון. כדי להשיג שוב את הכוח, יצר יאלדאבאות' אשה (חווה). אחרי שסופיא רוקנה אותה מכוח, השליטים האחרים אנסוה וממנה יצאו המלאכים. סופיא השתמשה בנחש (בן יאלדאבאות') כדי לגרום לאדם וחווה לאכול מעץ הדעת. יאלדאבאות' זרק אותם מגן העדן עם הנחש ששכנע אותם לאכול. הנחש יצר שישה צאצאים, פמליא של מטה, תוך חיקוי הפמליא של יאלדאבאות'. אדם וחווה ילדו את קין, שהנחש הרס. אז את הבל, שנהרג על ידי קין, ולבסוף בהשגחת סופיא את שת ונוריא, מהם שאר האנושות יצאה (Adv. Haer. 1.30.6-9).

סיפור זה מתבסס על הפרקים הראשונים של בראשית ומקביל לחלק מהטקסטים הידועים שנמצאו בנאג חאמידי.

לבדוק אפיפאנס, Panarion 37.

פילאסטריוס Diversarum hereseon liber 1 (from ca. 385 CE) לא מחדש כלום.

(עמ' 240) תיאורו של תיאורודט Haereticarum fabularum compendium 1.14 (from ca. 450 CE) מבוסס ברובו על אירנאוס לעיל אך נוספו בו כמה פרטים מעניינים. הוא זיהה את הגנוסטים האנונימיים של אירנאוס כשתיאנים שיש הקוראים להם אופיאנים או אופים ואמר שהם התייחסו לשת כאל אל (כמו השתיאנים של משפחת סינטאגמא, ראי Pseudo-Tertullian, Haer. 2.9, Epiphanius, Pan. 39.1.3 and 39.3.5). תיאודורט היה ההרסיולוג'יסט היחיד שהציע שהאופים העריצו את שת. האם זו הייתה המציאות ההיסטורית או שמא תיאודורט סתם שילב בין האופים לשתים?

(עמ' 242) שת ישוע המושיע קשור לאהבה בGos. Eg. III 53,5-6; 64,1-3; 65,16-17.

(עמ' 246) שתיאנים והקשר המוצע שלהם לאופים

אפיפאנס, Pan. 26.8.1, מספר שהיו גנוסטים שהשתמשו בספרים בשם שת וגם השתים עצמם השתמשו בהם Pan. 39.5.1.

היפוליטוס (Ref. 5.6.4) סיפר על ארבע קבוצות שסוגדות לנחש, ביניהן הנסני והשתים.

Filastrius (3) Sethians. Div. her. 3.

(עמ' 247) לוגאן טען שהמעמד המיוחד של שת וזרעו היו תוספת מאוחרת למסורת הגנוסטית.

היפוליטוס כתב שלשתים הייתה מערכת של שלושה עקרונות: למעלה אור, למטה חשכה וביניהם רוח. כל היסודות הם נצחיים.

(עמ' 248) בתורה זו אין לשת תפקיד, אך היפוליטוס הפנה לפרפראזא של שת לפרטים נוספים.

משפחת סינטאגמא תארה דוקטרינא שתית אחרת לגמרי. המקור הקדום ביותר הידוע הוא פסאודו טרטוליאן (Haer. 2.7-9). מסופר כי קין והבל נוצרו על ידי המלאכים. כשהבל נרצח, אמא שמימית לא מזוהה גרמה להולדת שת, כדי שממנו יצא זרע טהור. אך כתוצאה מהמגע בין מלאכים לאנשים קם גזע לא טהור ולכן האמא השמימית גרמה למבול, כדי להציל רק את הגזע של שת באמצעות התיבה. המלאכים הצליחו לגרום להצלחת חם והגזע הלא טהור שרד.

שתיאנים אלה זיהו את ישוע עם שת (אפיפנס מוסיף שישוע שייך לשושלת שת, הוא שת בעצמו, ונשלח מלמעלה על ידי האמא (Pan. 39.3.5).


(עמ' 249) לפי שכנקא ותומכיו, הקריטריונים העיקריים לגנוסטיות שתית הם: הבנת הגנוסטים שהם מזרע שת; שת כמושיע השמימי-ארצי של זרעו; (ועוד דברים שלא קשורים כרגע).

Apocryphon of John (NH II,1; III,1; IV,1; BG,2),


התפיסה הרווחת היא שהגנוסטיות השתית הייתה תנועה גנוסטית יהודית במקור ורק בהמשך נוצרית.

(עמ' 253) היה עניין גובר בשת מתחילת המאה השלישית לספירה.

האופים היו חלק מהשתים וסיפקו להם מקורות, כנראה.

נאג חאמידי

נמצא קשר בחמישה מסמכים מנאג חאמידי וקודקס ברלין 8502 בין השתים לאופים (Ap. John, Hyp. Arch., Orig. World, Soph. Jes. Chr., and Eugnostos.), מתוכם רק שניים עוסקים בשתים של שכנקא, אך בעיקר הראשון (של ג'ון).

(עמ' 257) קיימת פרשנות לפיה אדם העביר את הצלם והדמות (האנושיים) האלוהיים לשת. - אלוהים יכול להקרא אדם בתנ"ך: בראשית א', 26- נעשה אדם בצלמינו כדמותנו (ראי גם יחזקאל א', 26 והלאה).

(עמ' 258) ניתן לקרוא את בראשית ד', 25 כך שגם אלוהים וגם אדם היו מעורבים בהריונה של חווה שהוביל ללידת שת (כנ”ל קין, בראשית ד', 1). לפי פרשנות זו, שת מיועד להיות המושיע או ישוע. אך בטקסט הזה לא נאמר דבר על שת אלוהי במפורש. גם אצל אירנאוס, צאצאי שת פותו לחטוא על ידי שדים.

(עמ' 261) הטקסט של ג'ון הכניס את הרעיון אודות שת שמימי שעליו להשיב את זרעו למקומם הנאות (עמ' 262) והוא כנראה הטקסט היחיד שניתן לסווג כשתיאני מבין החמישה בנאג חאמידי.

הערות

למצוא את ג'ון.

נמצא בשימוש ב...

רוני רשף תשע ב סדנא למיומנויות מחקר - מטלה מסכמת

קישורים נוספים

ב