Rives 2005

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ר / מחקר מודרני R

Rives, James. 2005 “Flavian Religious Policy and the Destruction of the Jerusalem Temple”, in Edmondson, J. C., S. Mason & J. B. Rives. Flavius Josephus and Flavian Rome. Oxford: Oxford University Press, 145-166.

סיכומים

עמ' 145

(מילות הפתיחה): In destroying the Temple in Jerusalem, the Romans dealt a devastating blow to Judaism: that much is generally agreed.

אבל האם בכוונה, או רק אגב דיכוי המרד? שאלות משנה: (א) האם אכן הריסת המקדש היתה חלק בלתי-נפרד מתכנית דיכוי המרד? (ב) האם השיקולים הם צבאיים ומדיניים או גם דתיים?

Given that Vespasian and Titus were undoubtedly aware of the unique importance of the Temple in Jewish religion, we might reasonably interpret a policy aimed at its suppression as a deliberate attempt to wipe out Judaism.

מצד שני, הם הגנו על זכויות יהודים לחיות את חייהם הדתיים. המפתח לטענת רייבס הוא בהגדרת המונח "דת".

עמ' 146

יוספוס טוען שהחרבת המקדש היתה בכלל מקרית, אבל יש סיבות לחשוד בו.

עמ' 147

המקורות הקלאסיים והנוצרים לחרבן הבית.

הערה 2: אלון (1977 253-254) ויעבץ (1975 413-414) על בבלי גיטין לחרבן הבית. לבדוק אגב הקישור האפשרי בין המעשׂה במגילה במקדש וכו'.

טקיטוס תיאר מן הסתם את חרבן הבית בהיסטוריות, ותיאורים מאוחרים, התולים את האחריות בטיטוס, מסתמכים ככל הנראה עליו.

עמ' 148

מעצם ההחלטה לתפוס את המקדש בכח נגזרת האפשרות שהוא יחרב או לפחות ינזק.

עמ' 149

evocatio – הזמנת אלוהי האויב לצאת ממקדשיהם לפני פעולות איבה. ביחוד הערות 7,8 על המנהג בכלל ועל סיפורים בדבר יציאת יהוה ממקדשו ערב החרבן אצל יוספוס.

עמ' 150

לסיכום, טיטוס לא רק לא מתחרט או מנסה להציל, אלא מתפאר בחרבן הבית. מדוע, אם כן, טוען יוספוס את שהוא טוען? אולי כי טיטוס באמת לא התכוון לחרבן מוחלט מלכתחילה.

עמ' 151

אולי יוספוס רוצה להעלות את קרנו של טיטוס בעיני the respectable Jewish elite. אולי כדי להדגיש את הקלמנטיא של טיטוס (מה שמסביר מדוע התקבלו דברי יוספוס בברכה).

…the Roman leadership could hardly have failed to foresee the religious implications of the Temple’s destruction… consequently the Flavians must have been aware that in destroying the Temple they were putting an end to his cult: the two were in effect inseperable

עמ' 152

בהעדר פסל פולחן תפקדו המנורה ושולחן הזהב כסמלי הפולחן הירושלמי. הצבתם במקדש PAX מסמל את הקשר בין חרבן ירושלם לבין שלום האימפריא. מקורות להשתת הפיסקוס יודאיקוס: מלחמה 7.218, קסיוס דיו 66.7.2

עמ' 153

על הפקודה לסגור את מקדש לאונטופוליס, על אף שלא שׂחק תפקיד במרד, ועל אף התמיכה המוגבלת שלו אפילו בקרב יהודי מצרים.

עמ' 154

סגירת המקדש בלאונטופוליס,העברת חפצי הקודש מירושלם, המס הקבוע לרומא, והסירוב להניח למקדשים לחזור לפעילות – כל אלה הרי הם בחזקת מדיניות פלוויאנית. עתה צריך לשאול: מה מטרת המדיניות ומה מניעיה?

לאור חשיבות המקדש, ניתן לטעון לכאורה שהמטרה היתה לחסל את היהדות. אבל לכך אין ראיות.

עמ' 155

להבדיל מאנטיוכוס והדריאנוס, אין גזרות דת. יתרה מכן, הקיסרים מגנים על זכויות יהודים באנטיוכיא ואלכסנדריא, וריב"ז אפילו מקבל את בית הכנסת ביבנה. עוד יותר מזה – מה שעורר בעיות היה חוסר נכונות יהודית להשתתף בפולחנות מדיניים (Schäfer 1997), ודוקא המקדש היה מובן לגוים, שאף כבדו אותו מאד. המדיניות של וספסיאנוס הפוכה: רשיון ליהדות, חיסול המקדש.

Giovanini 1996 טען שמטרתו שראשונה של וספסיאנוס...

עמ' 156

היתה להשתלט על ההון הצבור במקדש, ולהפנות את המסים המועלים אליו לרומא במקום לירושלם.

Schwier 1989: 308-337 גורס שהמטרה היתה רעיונית: להראות את גדולתם של רומא ושל יופיטר לעומת מפלת ירושלם ויהוה – וכך לזכות בלגיטימציא עבור השושלת הפלאווית.

עמ' 157

לשתי התאוריות הללו מוסיף (ולא מתנגד) גודמן: וספסיאנוס היה מודע מאד גם להשלכות חרבן הבית לגבי היהדות. וכאן הוא חוזר לשאלה "מה היא religion?" לדעתו, וספסיאנוס לא ראה ביהדות "דת". אז מה כן? קודם כל, אוסף של מנהגים לאומיים.

מע' 158

שנית, היהדות נתפסה כסוג של פילוסופיא.

עמ' 159

עולם מונחים שלישי ששימש להבנת היהדות נובע מהפולחן – hiera ביוונית, sacra או ritus בלטינית. כך העבודה בבית-המקדש, אבל גם השבת למשל.

עבור וספסיאנוס יש להניח ש"יהדות" היתה ערבוב של כל שלושת ההיבטים הללו. ואם כך, מה במקדש דוקא הרגיז את וספסיאנוס? לא סביר שמשהו הקשור בפעילות הפולחנית עצמה...

עמ' 160

השלטונות הרומיים הקדישו באופן מסורתי תשׂומת לב רבה לארגון פולחנות שונים, הן בבית הן בפרובינקיות.

עמ' 161

הפולחן בביהמ"ק נתפס כפולחן המאחד של כל היהודים באשר הם – the civic cult of the Jews – כמו אתנה פוליאס באתונא או יופיטר קפיטולינוס עבור הרומאים. כגורם מאחד לאומי היה פולחן זה בעייתי, ויעידו המהומות שפרצו חדשות לבקרים בעליה לרגל.

עמ' 162

אסיפות אלה היו גם זמני ההתוועדות של יהדות ארץ-ישׂראל ואף הגולה. היה רצון לבטל את הגורם המלכד מעשׂית, כדי למנוע התארגנויות עויינות בעתיד.

עמ' 163

יותר מזה, המקדש הפך את היהודים למדינת צללים בתוך המדינה הרומית (shadow civitas), שמרכזה בפולחן בירושלם, מה שהפך עיר זו ליריבה של רומא.

מע' 164

מטרת הריסת הבית: לבטל את נקודת הפוקוס של מדינת הצללים הזו. בלעדיה יהיו היהודים דומים יותר לקבוצות רבות אחרות שאכלסו את הים-התיכון הרומי.

הערה 28: לפי הצעה של מרטין גודמן, ה-fiscus Iudaicus מספק גורם מאחד חדש, הקושר את היהודים לרומא, וליופיטר קפיטולינוס דוקא.

עמ' 165

אם אלו היו כוונותיו של וספסיאנוס, הרי שהחטיא מאד את המטרה. וספסיאנוס הבין מקדשים, אבל לא הבין שום דבר בספרי-קודש, ובחשיבותם ביהדות כמוקד חדש לזהות לאומית.

הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

יוספוס פאולינה ופולוויה

קישורים נוספים

ב