Schwartz 1990

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נערך לראשונה על ידי משתמש:Haran Shani

מחקר מודרני ש / מחקר מודרני S

Schwartz, D.R. 1990. “Some Papyri and Josephus’ Sources.” Journal for the Study of Judaism 21: 175-199


טקסט

בעיא אצל יוספוס ושלושה שלבים במחקר

176: עד 1907 מה שהיה לנו לתקופה הפרסית בארץ היו יוספוס, נחמיה יג כח (שגרש את אחד מבני יהוידע בן אלישיב הכהן הגדול, שנשׂא לאשה את בתו של סנבלט), ודיודורוס 16.47-51 (שהזכיר את הגנרל הפרסי Bagoas, ששׂחק תפקיד ראשי בדיכוי המרד נגד הפרסים).

177: לאור הנתונים הנ״ל, ולאור נחמיה יג ו, בו נאמר שארתחששׂתא משל לפחות 32 שנה (מה שהוציא מחשבון את ארת׳3, 359-338 לפנ׳), היה אפשר למקם את נחמיה או בימי אתר׳2 (404-359), מה שהתאים (עם קצת מאמץ) לתזמון של יוספוס מול אלכסנדר, או לארת׳1 (465-434). שיטה זו הניחה שיוספוס טעה בכמאה שנה בתזמון של החתונה עם בת-סנבלט. כך או כך, שתי הגישות מניחות שמדובר בארוע חתונה אחד.
עם פרסום הפפירוסים מאלפנטיני ב-1907 מיד עבר מרכז הכובד המחקרי לתארוך נחמיה לימי ארת׳1.

178: הסיבה היא שמסמכים המתוארכים בבירור לשנת 408 מציינים יוחנן כהן גדול בירושלם ובגוהי כסטרפ של יהודה, ואפילו יש התייחסות לבניו של סנבלט סטרפ שומרון, שכבר מבוגר מדי ומחוץ לעניינים. מדובר, כך התקבל, במאורעות ששייכים לדור שאחרי נחמיה. יוצא שיוספוס טעה במאה שנה, ושאין קשר בין בגוסס של יוספוס לבגואס של דיודורוס. השאלה שנותרה פתוחה היא האם גם את בניית המקדש השומרוני יש להקדים, או שאפשר להשאירה היכן שיוספוס מיקם אותה.

179: אבל גם בשלב השני של המחקר רווחה ההנחה שהיה רק ארוע אחד של נישׂואין לבת-סנבלט, שגם יוספוס וגם נחמיה מדווחים עליו.
דעה זו התחילה להתערער בעקבות גילויי מגילות קומראן, שנפצו את האשליה כאילו יהדות בית שני היתה כולה ״אורתודוכסית״.

180: ההבנה החדשה הזו פתח דלת לאפשרות שאולי אכן היו שני מקרי נישׂואין כאלה, ושמהלך כזה לא היה כל-כך יוצא דופן. יתר על כן, גברה ההבנה שיש לאחר את הסכיזמה השומרונית לתקופה ההלניסטית, אולי אפילו החשמונאית, מה שהקל מכיוון נוסף על קבלת הרעיון של שני ארועי נישׂואין.

181: ממצאי ואדי דליה מ-1962 חזרו אף הם להטות את הכף לטובת התארוך של יוספוס, שכן הציעו סנבלט נוסף, מאוחר לתקופת נחמיה. לפיכך חזרה ועלתה הטענה שמדובר בשני מקרי נישׂואין שונים. וכפי שטען קרוס, סביר שסנבלט של ואדי דליה הוא נכדו של סנבלט מימי נחמיה. טענה זו של קרוס זכתה לתמיכה רבה. אמור מעתה: שני נישׂואין ושלושה סנבלט.

182: יתר על כן, הישנות השמות בשושלת הסנבלטית הביאה לטענה דומה לגבי שושלת בית-צדוק, ולהנחה שהיו יוחנן וידוע נוספים בימי אלכסנדר. לפיכך סיפורו של יוספוס בשלהי התקופה הפרסית הוא על יוחנן השני, ובגוסס שלו הוא הוא בגואס של דיודורוס. בשנות ה-80 טען דוד ברג שקרא ״יוחנן כהן״ על מטבע יהודי מאמצע המאה ה-4, מה שנתפס כהוכחה לקיומו של יוחנן השני.

נתונים והשלכותיהם

183: עם זאת, הכפילות של הצמד יוחנן-סנבלט לא מוכיחה שיוספוס צדק בתארוך הנישׂואין; באותה מידה אפשר לטעון על בסיס זה שיוספוס טעה.

184: ההגיון פשוט: אנחנו יודעים שהיתה כפילות, אך לא ברור אם יוספוס ידע שהיתה כפילות. אולי לא היה מודע, ותארך בטעות את הארוע של נחמיה לימי אלכנסדר, כיון שלא היה מודע לקיום הכפילות כאמור. למעשׂה, ודאי למדי שיוספוס לא ידע על הכפילות, שהרי גם אנחנו לא ידענו עליה דרכו, עד ממצאי ואדי דליה. יתר על כן, נראה שיוספוס חשב שהתקופה הפרסית היתה קצרה משהיתה באמת, ולכן הפער בין נחמיה לאלכסדר לא נראה לו בעייתי.

185: במילים אחרות: לא רק שיוספוס לא הכיר עדויות על שני יוחנן וסנבלט, הוא אפילו לא הבין שהכפילות פותרת איזושהי בעיא, כי לא ידע שיש בעיא.

מקורותיו של יוספוס לענתיקות יא 297-347

185 ה 25: רשימה ביבליוגרפית על מקורותיו של יוספוס. ה 26: עוד כמה שמות, העוסקים בהיסטוריות סיפור אלכסנדר. השאלה ששוורץ מתמקד בה: האם מקורותיו של יוספוס הציגו את סנבלט, חותנו של מנשה אחי-ידוע, כבני תקופתו של אלכסנדר?

  • ביבליוגרפיא של שתי ההערות

186: אם התשובה חיובית, הרי שיש להאמין ליוספוס ולקרוס ביחס לתארוך הנישׂואין. אם לאו, הרי שיש לקבל את ההגיון של הדורות הקודמים, האומרים שיוספוס הביא למאה ה-4 ארוע של המאה ה-5.
רוב החוקרים מניחים שמקור אחד של יוספוס עסק במנשה, סנבלט ואלכסנדר, ואחר בידוע ואלכסנדר. עם זאת, שוורץ טוען:

  • ליוספוס לא היה מקור שנקב בשמו של ידוע
  • סיפורו של יוספוס על מנשה, סנבלט ואלכסנדר נסמך במקורו על מסורות נפרדות: מנשה-סנבלט, וסנבלט-אלכסנדר, אשר חוברו על-ידי יוספוס עצמו או על-ידי עורך מוקדם יותר, אשר לא ידע שמדובר בשני סנבלטים.

ידוע בסיפור אלכסנדר והכהן הגדול

187: העדר שמו של ידוע מהמקור של יוספוס לפגישת הכהן הגדול ואלכסנדר ניכר מהאופן בו מזכיר יוספוס את השם. בכל הקטע המדובר מופיע ידוע 5 פעמים. 2 מתוכן בשושלות בהתחלת הסיפור ובסופו. שושלות אלה מהוות עמוד שדרה כרונולוגי לתקופה הפרסית, ואינן חלק מהסיפור עצמו. שני אזכורים נוספים מופיעים אגב מנשה וסנבלט, לציון הקשר בין ידוע ומנשה. עם זאת, יש הסכמה כללית שהמקור למנשה-סנבלט אינו זהה למקור על הפגישה עם הכהן הגדול. לראיה, יוספוס נפטר מסנבלט ב-325, מיד לפני שהוא עובר לסיפור הכהן הגדול, כדי שלא יצטרך למצוא לו מקום בסיפור בו אין לו מקום מלכתחילה. נשארנו עם אזכור בודד של ידוע, ממש בתחילת הסיפור עליו (326). המיקום של אזכור זה מסגיר שגם כאן מדובר בתפר בין הסיפורים, ושאזכור השם הוא עבודה של יוספוס, לא של המקור לסיפור. בשאר הסיפור הוא נקרא פשוט ״הכהן הגדול״ או ״הכהן הגדול של היהודים״.

188: מדוע נמנע יוספוס מהזכיר את שם הגיבור הראשי של סיפורו? ההסבר היחידי הוא שבמקור שלפניו היה לכהן הגדול שם אחר, ויוספוס העדיף לנטרל את המוקש מאשר לדחוף את ידוע על חשבון השם הנוסף. (דוגמא למקרה נוסף כזה מקדמוניות יא 22). מניח שלפני יוספוס עמד מקור ממסורת שמעון הצדיק, ושיוספוס הבין (בצדק) שמדובר ב-catchall in Jewish legends on laudable hight priests, וחש בטחון בהחלפת השם.

189: מדוע ידוע? כנראה על סמך רשימת כהנים גדולים בה היה ידוע בסוף התקופה הפרסית, בדומה לרשימה בנחמיה יב כב, הקושרת את ידוע לדריוש הפרסי. כיון שיוספוס לא ידע על דריוש השני, אלא רק על הראשון והשלישי, היה הגיוני בעיניו ליחס את ידוע לימי אלכסנדר.

סיפור סנבלט אחד, או שניים?

190: הסיפור להצדקת הקמת המקדש השומרוני מתאפיין במסקנה ששומרונים יאהבו לשמוע (אלכסנדר אישר), אבל בנימוקים לא אוהדים (סנבלט חיפשׂ ג׳וב לחתנו, ולא, נאמר, בגלל שזה ההר הקדוש באמת). מזה עולה שיש כאן רקע של מסורת (שומרונית?) שקשרה את המקדש לאלכסנדר, which Josephus has interlaced with Jewish polemic. מנשה מופיע רק בחלק הפולמוסי הזה.
האפיון של סנבלט כ״כותי״ (302) מרמז על האג׳נדא הפרטית של יוספוס. יתר על כן, האפיון של דריוש כ״מלך פרס האחרון״ הוא כנראה תוספת של מעתיק מאוחר, שכן הוא נעדר מיוספוס הלטיני - עד הנוסח המוקדם ביותר.

190: הקישור בין סנבלט לדריוש הוא כנראה פרי חישוביו של יוספוס.
עד 321 אין כמעט קשר בין סנבלט לאלכסנדר. יותר מזה, השימוש ב״באותו הזמן״ (304, 313) מעיד על מעבר בין מקור למקור. אם היה ליוספוס מקור אחד שכלל את מנשה, סנבלט ׳׳ואלכסנדר׳׳, מדוע שבר אותו פעמיים עם ״באותו הזמן״? מדוע לא נתן לנו את ההקדמה (302-3), אח״כ אלכסנדר עד צור (304-5, 313-17), ואז את סיפור מנשה וסנבלט עד לנקודה זו (306-312)? או לחילופין, קודם כל סיפור מנשה-סנבלט (302-3, 306-12), אז אלכסנדר עד צור (כנ״ל)?

191: כך או כך היה יכול להמשיך מכאן בפגישה בין אלכסנדר וסנבלט. מהאופן בו תחם יופסוס את 306-12 בתקציר היסטוריא הלניסטית עולה שב-312 הוא הגיע לסוף של סיפור אחד ועבר לסיפור אחר.
בנוסף, אם היה מקור מנשה-סנבלט-׳׳׳אלכסנדר׳׳׳, מדוע לא הלך אתו יוספוס עד הסוף לפני שפנה למקור על הכהן הגדול? כיון שלא עשׂה כך, נוצרה הקפיצה המפורסמת בה יוספוס חוזר אחורה לצור. כשיוספוס מגיע לצור ב-317 הוא לא באמצע נרטיב. הוא סיים עם מנשה-סנבלט, וכעת היה צריך לבחור בין שני נרטיבים על אלכסנדר: כהן גדול או סנבלט. כהיסטוריון של היהודים הוא הלך כמובן על הכהן הגדול.

סבירויות היסטוריות

192: מהדיון לעיל עולה שיוספוס שילב מקור סנבלט-מנשה עם מקור סנבלט-אלכסנדר, והוסיף לאלה תמציות היסטוריא הלניסטית ומקור יהודי אלכסנדר-כהן, ולבסוף עטף את כל החבילה בחומר שושלתי כהני.
בנוסף, היה לו גם מקור כלשהו לסיפור ישוע-יוחנן-בגוסס (הוא לא בדה זאת מלבו).

193: לפיכך, בבואנו לתארך את שתי היחידות הסיפוריות שאינן קשורות לאלכסנדר (יוחנן-ישוע-בגוסס וידוע-מנשה-סנבלט), עולה שכל האפשרויות פתוחות. כל אחד מהסיפורים יכול להתמקם במאה הרביעית או במחאה החמישית, בלי קשר למיקומו של הסיפור השני.

194: נוטה לאפשרות שמתארכת את שני הארועים לסוף המאה ה-5.

194-196: הסבר מדוע סיפור יוחנן-ישוע בגוסס מתאים יותר למאה ה-5.

196: ניתן להקשות: האם ההבדלים בין הסיפור של יוספוס לסיפור בנחמיה אינם מחייבים שהיו שני אירועים? האם יעז יוספוס לסטות כך מהסיפור המקראי? האם לא הגיוני יותר שהוא דיווח על מקרה אחר, ולא התייחס כלל לימי נחמיה?

197: בתשובה - הרבה שהניחו שקרא את נחמיה לא הססו לחשוב שהוא הזיז את הזמנים. ומאידך, בכלל לא בטוח שקרא את נחמיה (למשל, קרא את עזרא החיצון, ולא את עזרא המקראי). גם הנוכחות של עזרא בימי נחמיה - כך במקרא - אינה עולה בקנה אחד עם ענתיקות, שם עזרא נפטר לפני תחיל הפעילות של נחמיה (יא 158-9).

מסקנות

198: gut feeling that the coincidence is too striking to be believable - אין כפל מקרים.

199: הערך של ממצאי ואדי דליה אינו בהכפלת המקרים, אלא בהסבר מדוע יוספוס התבלבל.

ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא