Simon 1941/1962

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני S

Simon, Marcel. 1962. “Alexandre le grand, juif et chrétien”, in Recherches d’Histoire Judéo-Chrétienne. Paris: Mouton &Co. 127-39.(originally 1941. Revue d’Histoire et de Philosophie Religieuses 21: 177-91)

סיכומים

127: הרומאנס עבר ״טיפול״ יהודי, ואח״כ נוצרי. ״מספח״ (annexe) את אלכסנדר לאמונה האמיתית.

128: העדות הראשונה למפגש של אלכסנדר עם האל המקראי, שיש לה תארוך בטוח, היא אצל יוספוס.

כשלעצמו הסיפור של יוספוס לא סביר גם בגלל הטיעון מן השתיקה, גם בגלל שלא היה זמן. מאידך, מקובל עליו הקונצנזוס של ימיו, לפיו אלכסנדר אכן בקר בירושלם, ואף הקריב בבית המקדש. הדבר ארע, לדעתו, בדרך חזרה ממצרים, שכן לא היה לכך פנאי בדרך הלוך. (בהערה 3 הפניות למחקר רלוונטי: Spak 1911 י Radet 1930 ע 130-136 י Berve, לא מצוין היכן). כעקרון כיבוד אלהי המקום וחוקיו היה צעד של opportunisme politique ומתאים להתנהלות הרגילה של אלכסנדר.

129: אבל צריך גם לגלות חשד וספקנות לגבי יוספוס והאופן בו הוא מציג את הסיפור. אין טעם לנסות להתעקש על היסטוריות החלום של אלכסנדר. הטבות המס שייכות, כפי שטען Büchler 1898, להקשר של יוליוס קיסר. כנ״ל מתן הזכויות מראש ליהדות בבל ומדי.

לפיכך זמנו של קיסר הוא terminus post quem לסיפור שאומץ והוצג על-ידי יוספוס.
העניין של יוספוס בסיפור הוא אנטי-שומרוני, אבל לסיפור יש כמובן עוד עניינים לענות בהם, שהתפתחו ככל הנראה בהקשר אלכסנדריני. האחד - לעגן את הזכויות של יהדות אלכסנדריא, שהיו נתונות תחת התקפה, בתקדים מימי אלכסנדר. השני - להמחיש באמצעות אלכסנדר שהתהילה שייכת ליהוה לבדו. אלכסנדר אצל יוספוס הוא לא רק מגן היהודים, אלא גם המכשיר שנבחר על ידי אלהים ומודע לבחירתו - l’instrument, élu et conscient, de Dieu.
גרסאת הרומאנס מלמדת אותנו על התפתחות האגדה. לפי סימון, בגמא אלכסנדר מגיע לפלשׂתינא sans intentions aggresives (?! א.א.). אחד הכהנים יוצא בהצהרה מונותאיסטית, ואלכסנדר מכריז על המרתו - proclame sa conversion.
הסיפור זהה בבסיסו - identique par le fond - לזה של יוספוס, אך יש גם פרטים יחודיים. למשל, אין דיבור על קרבן בבית המקדש.

130: אין אזכור של דניאל או של הזכויות המוענקות ליהודים. יתכן שמחבר הסיפור ברומאנס,שהוא visiblement tributaires de Josèphe, השמיט פרטים אלה כיון שחשב שהם מוכרים ואין טעם לחזור עליהם; ואולי סביר יותר שלא היו חשובים לו, מה שמצביע על כך שהסיפור יותר נוצרי מיהודי.

ההמרה (וסימון לוקח בחשבון גם את המשך הסיפור במצרים, השווה 131 למטה; א.א.) היא מוחלטת, וכוללת בוז לאלים הפגנים - une conversion totale et définitive; Alexandre… méprise tous les dieux païens. כאן יש המרת דת אמיתית, לא רק שיקול של נוחות פוליטית. סיפור זה מחליף ומתקן את הסיפור של יוספוס, אבל נובע גם ממקור מקביל - הרומאנס הפגאני. סבור שגם יוספוס היה מודע למקור שבבסיס הרומאנס.
בבסיס שני הסיפורים ניתן לראות את הרקע הפגאני אליו הגיבו שני הסופרים (יוספוס ומחבר הרומאנס). (כמו פפיסטר לפניו… א.א.) הכניסה לירושלם מתכתבת עם הכניסה לממפיס בגרסאות המוקדמות יותר של הרומאנס (אבל השוואת הטקסטים שהוא מביא לא בדיוק תומכת בדמיון > תמונה למטה). אפיזודת המקדש אצל יוספוס, שאינה מופיעה ברומאנס היודו-נוצרי, היא העתק מדויק של הכתרת אלכסנדר במקדש פתח בממפיס, והנבוא מספר דניאל מהדהדת את נבואתו של פסל נקטנבו (שוב, אין שום הדהוד פילולוגי, רק תכני; א.א.).

131: כך או כך, אלכסנדר מקבל מיד את דבר הנבואה, גם באלפא: βοηθός μοι γενοῦ εἰς τοὺς πολέμους - וגם בגמא: σύνεργός μοι φάνηθι, ὧν πράττειν μέλλω (שוב, דמיון סיפורי, לא פילולוגי; א.א.).

בגמא אלכסנדר מוותר על כסף שהוצע לו, ותורם אותו למקדש; באלפא הוא גובה מסים מהמצרים, כפי ששלמו קודם לכן לדריוש.
גם יוספוס וגם ברומאנס הביקור בירושלם ממוקם לפני המסע למצרים כדי לתת ליהוה ולמנבאה שלו קדימות ועדיפות על פני ממפיס. אצל יוספוס הנבואה בירושלם מקדימה את זו של ממפיס; ברומאנס אלכסנדר הופך לאבטיפוס לפרוסלֻטים.

132: לבו של אלכסנדר אינו שקט, והוא תר אחרי האמת ביחס לאלוהוּת העליונה. זה ניכר באלפא עם סראפיס, בגמא עם יהוה (וגם בביקוריו אצל אמון).

132-3: עורך השוואה דברי פאולוס לאתונאים על האל הלא-ידוע לבין בין התגובות של הכהנים היהודים ברומאנס, השוואה המצביעה לדעתו על קשר מובהק בין הרומאנס לדברי פאולוס:

מעשׂי השליחים יז 23-24: ὃ οὖν ἀγνοοῦντες εὐσεβεῖτε, τοῦτο ἐγὼ καταγγέλλω ὑμῖν. ὁ θεὸς ὁ ποιήσας τὸν κόσμον καὶ πάντα τὰ ἐν αὐτῷ, οὗτος οὐρανοῦ καὶ γῆς ὑπάρχων κύριος…
גמא 2.24: י θεὸν ἡμεῖς ἕνα (Simon has θεῷ ἡμεῖς ἑνὶ) δουλεύομεν, ὃς ἐποίησεν οὐρανὸν καὶ γῆν καὶ πάντα τὰ ὁράμενά τε καὶ ἀόρατα· οὐδεὶς δὲ αὐτὸν ἑρμηνεῦσαι ἀνθρώπων δεδύνηται.

(אבל גם כאן, כמו בדוגמאות הקודמות, התוכן דומה, הפילולוגיא לא)

133: אבל מה שמוכיח ללא ספק שבצורתו הנוכחית הסיפור ברומאנס הוא נוצרי, הוא ניתוח דברי אלכסנדר לכהן הגדול ונוסח התפילה שלו באלכסנדריא: זה גם זה שאולים מהליטורגיא של הכנסיה המוקדמת. הקשרים המובהקים ביותר הם לליטורגיא של ה-Constitutions Apostoliques (מס׳ 2894.001 ב-TLG). ההתייחסות לטריסהגיון של השׂרפים, לביטוי ״האל החי״ ול״אלהיך אלהי״ מרות א טז יכולים להיות באותה מידה יהודיים ונוצריים. מאידך:

  • כאשר אלכסנדר משלח את הכהנים הוא אומר להם (גמא): ὡς ἀληθινοῦ θεοῦ ἄξιοι θεραπευταὶ ἄπιτε ἐν εἰρήνῃ, ἄπιτε, שאינו יכול להיות אלא העתקה של נוסחא ליטורגית במהלך המיסה: Προέλθετε, οἱ κατηχούμενοι, ἐν εἰρήνῃ (מתוך Apost. Const. 8.6 ad fin.).
  • כאשר אלכסנדר נותן לכהנים את שלומו (גמא: καὶ ἡ εἰρήνη μου μεθ’ ὑμῶν), ניתן לחשוב (on songe) על ברכת הפרידה של ישוע מתלמידיו אצל יוחנן יד 27: )Εἰρήνην ἀφίημι ὑμῖν,( εἰρήνην τὴν ἐμὴν δίδωμι ὑμῖν. ואילו הליטורגיא מוסיפה משהו משלה: Ἡ εἰρήνη τοῦ Θεοῦ μεθ’ ὑμῶν (מתוך Apost. Const. 8.11, אבל בטקסט ב-TLG יש μετὰ πάντων ὑμῶν).

כל זה - וביחוד האל הנוכח ומביא השלום - מזכיר גם את ההמנון האתונאי לכבוד דמטריוס פוליאורקטס. לפיכך יש בטקסט של פסאודו-קליסתנס הד מובהק של הריטואל הנוצרי ודרכו באותו זמן זכרון מרוחק של הליטורגיא הפגאנית. החוליה המחברת היא זו של ישוע המשיח; השלום המגולם באישיות הוא תמיד εἰρηνὴ τοῦ κυρίου, pax Domini.

133-34: בסיפור יסוד אלכסנדריא מיחס כותב הרומאנס לאלכסנדר את הביטוים הבאים ביחס לרבש״ע: ἀθεώρητον, ἀνεξιχνίαστον. הביטוי האחרון מופיע גם בתרגום השבעים לאיוב (ה ט, ט י) וגם אצל פאולוס (אל הרומים ט 33; אל האפסיים ג ח). מופיע גם, שוב, בליטורגיא (Apost. Const. 7.35; לא 8.35 ככתוב בטעות).

134: ביטויים נוספים של אלכסנדר בגמא המהדהדים את החוקות האפוסטוליות:

  • גמא 2.28: ὦ θεὲ θεῶν καὶ δημιουργὲ ὁρατῶν καὶ ἀοράτων מקביל ל-κτιστὴν καὶ δημιουργὸν τῶν ἁπάντων בטקסט של ה״חוקות״, וגם לנוסח מתוך הקרדו של ניקאה (325): πάντων ὁρατῶν τε και ἀοράτων ποιητήν.
    • אבל! להבדיל ממקומות אחרים כאן אין הפניה להיכן בחוקות זה נזכר. לפי TLG אין ביטוי כזה שם, וכנראה הכוונה היא ל-Physiologus, Redactio Prima 38, שם יש ὁ κτίστης τῶν ἁπάντων καὶ δημιουργὸς. (בכל מקרה, הצירוף הזה מופיע כבר אצל פילו ואוריגנס).

המטרה היא להציג את אלכסנדר, המומר ליהדות, כ-neophyte הנוצרי הראשון והמפורסם ביותר.

134 ואילך: דיון על סיפור עצמות ירמיהו

139: הגרסא הנוצרית של הרומאנס מגיעה מהתקופה הנוצרית המוקדמת, או מהתקופה הבֻזנטית הקדומה.

הערות

מספרי העמודים לפי ההוצאה מחדש של שנת 1962

סימון כתב לפני הפרסום של אפסילון Trumpf 1974, ולכן מתייחס לגמא, על כל המשתמע מכך.

130: Simon 1941 1962 130.jpg

קישורים נוספים


ביתנושׂאיםהקדמותהרומאנס היווניגביהא בן-פסיסאשמעון הצדיקיוספוסאבות כנסיה ושאר בֻּזנטיםהרומאנס הסוריהרומאנס העבריהגרסא השומרוניתמתוס והיסטוריא