Slingerland 1997

מתוך Amitay.haifa.ac.il
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחקר מודרני ס / מחקר מודרני S

Slingerland, H. Dixon. 1997. Claudian Policymaking and the Early Imperial Repression of Judaism at Rome. Atlanta, Georgia: Scholars Press.

סיכומים

עמ' 4:

מקורות על התקופה שקדמה לקלאודיוס ועוסקת ביהודי רומא:

Valerius Maximus, Philo, Seneca, John Malalas, Eusebius (Church History & Chronicle)' Tacitus, Seutonius, Dio Cassius & Josephus

עמ' 5:

המקרה של היהודים שופך אור על כל הנוף הדתי של האימפריה הרומית. (סלינגרלאנד, 5)

היהודים ברומא היווה מספרית כוח שאין להתעלם ממנו.

פרק 1 – השלכות המגמות בייצוג היהודים ודתם

עמ' 8:

הוצאתו להורג של ישו, בזמן שלטונו של טיבריוס, באמצעות משפטו של פונטיוס פילאטוס ואמונה התפלה הזדונית נבלמה לאותו הרגע (Tac. Ann. 15.44).

עמ' 10:

בחיפוש אחר המדיניות של הרומאים כלפי היהודים אנחנו נאלצים לסמוך על פילון ויוספוס מכיוון שטקיטוס וסווטוניוס פשוט לא כתבו על נושא זה.

סמולווד, 233-234: ליהודים הייתה כתיבה מקומית ענפה – יוספוס פילון והברית החדשה. לכן היהודים הופיעו אצל מחברים רומים רק כאשר הם יצרו בעיה רצינית.

סמולווד טוענת שהמקורות היהודיים מוטים בגסות לטובת היהודים ולכן הם עדות מרשימה ליחס האדיב של הרומאים ליהדות בכך שהם לא מספקים עדות על רדיפה אלא ההפך – מספרים את מאמציו של הממשל הרומי לשמור על עצמאותם של היהודים.

עמ' 43:

הגירוש של שנת 139

האמצעים שמופיעים אצל ואלריוס מקסימוס באים לידי ביטוי אצל טיבריוס, הפטרון הקיסרי שלו. לכן עולה הטענה שואלריוס המציא את הסיפור כיד שישמש תקדים בידי טיבריוס. הטיעון שואלריוס זייפן לא משכנע, בעיקר הטענה שהוא המקור היחיד שמספר על האירוע, מכיוון שזהו טיעון מן השתיקה.

עמ' 44:

המקרה לא משליך על יחסי רומא ויהודה, שהיו ידידותיים בתקופה זו. זה שדיווחו קצר לא מעיד דבר על אמיתותו והטענה שהמיסיון היהודי הוא מומצא חייב לבוא בצמוד לדוגמאות. לכן זהו לא זיוף.

למרות זאת יש בטענה שהחומר הזה ישמש בתקדים לצעדיו של טיבריוס. ואלריוס השתמש באירועים שהוא הכיר (הגירוש של שנת 19) כדי לתאר את הגירוש של שנת 139. כך שני האירועים נהנים מאישור.

הדיווח של ואלריוס מלמד אותנו המון על התפיסה ונקודת המבט של האליטה בימיו של טיבריוס: לאליטה נראה הגיוני שהפצת דתות זרות ברומא יובילו באופן ברור לגירוש היהודים מן העיר.

הגירוש כתוצאה למדיניות רומית נגד היהדות: ניתוחים של מקורות הפגאניים.

עמ' 51:

טיקטוס – מצוינת במפורש חקיקה של הסנאט נגד עיסוק בדת המצרית והיהודית ברומא. השאלה היא מה גורש והתשובה מה שעסק בפולחן יהודי ומצרי.

עמ' 52-53:

מי גורש – אלו שקיימו את הפולחן האסור. טיקטוס חילק את אלו שנענשו לשתי קבוצות – גברים בגיל צבא שהודבקו בפולחן האסור. השנייה שאר הרומאים שנדבקו בפולחן. להם החנינה הייתה אופציה. לכן הייתה בחירה – להישאר יהודים מחוץ לרומא או להישאר ברומא ולא יהודים – לכן ההתקפה היא נגד הדת היהודית ולא האנשים עצמם.

עמ' 54:

לפי סווטוניוס המטרה של טיבריוס הייתה להרגיע את פולחן הדתות הזרות ברומא, בהקשר זה הוא הבהיר שהדת היהודית וכת איזיס היו המטרות לפעולותיו של טיבריוס.

עמ' 55:

Simila sectantes – מתגיירים.

לכן אפשר לסכם שהתנגדות הרומאית ליהדות הייתה על בסיס דת ולא אתנית.

דיו קאסיוס: בעיה בשימוש בדיו להסבר של מיסיון במקום טקיטוס וסווטוניוס.

עמ' 56:

סמולווד משתמשת בדיו כי טקיטוס וסווטוניוס לא מספקים סיבה.

עמ' 58:

סלידתו של טיבריוס מדתות אלו שיחקה תפקיד.

ויליאמס טוענת שהטקסט של דיו פונה לאירוע מצומצם יותר שבו קבוצות מהגרים שבאו לרומא והפעילו מיסיון גורשו, ולא מדובר באירוע שעליו מדברים טקיטוס וסווטוניוס. הבעיה היא שיש סטירה שכאשר היא טוענת שדווקא אירוע קטן – מיסיון מצומצם – עורר תגובה חריפה. בנוסף אי אפשר להשוות בין החוסרים שיש בדיווחו של דיו כדי לטעון שהם מעידים על הבדלים ומכאן על אירועים שונים. שלישית אפשר לומר שדיו משלים לטקיטוס וסווטוניוס את הסיבה לגירוש שהם מציינים (השווה: ויליאמס, 1989, ע"מ 767-768).

עמ' 59:

לכן הזעם של הקיסר לא הופנה כלפי קבוצה קטנה כמו שטוענת ויליאמס אלא לעיסוק בפולחן יהודי ברומא על פי סנקה סוטוניוס וטקיטוס.

בטענה שאין מניע לפעולותיו של טיבריוס אצל טקיטוס וסווטוניוס. כדי למצוא מניע בלי דיו היא פונה לשתי הכללות: האופי של היהודים כמפרי סדר, כפי שמופיע אצל קיקרו, והעוני של היהודים, בשילוב עם המשבר הכלכלי של שנת 19, והפופולאריות של גרמניקוס (השווה: ויליאמס, 1989, ע"מ 780-783).

כך היא הגיעה למסקנה שדיו דיבר על אירוע אחר.

עמ' 60:

טענה נוספת היא שטקיטוס וסווטוניוס לא מציינים את מניעו של טיבריוס, בזמן שהיא מתעלמת מדיווחו של סנקה שמעיד בעיקר על סכנה לדת היהודית (השווה: ויליאמס, 1989, ע"מ 772). היא מתעלמת שהיהודים היו המטרה היחידה לפעולות אלה. בנוסף היא צריכה לחזור עד ימיו של קיקרו שיסייע לה בפרשנות. בנוסף היא מתעלמת שהשכבה הנמוכה של רומא, לא רק היהודים אלא כולה, גם הייתה משתתפת במהומות שכאלה ולכן לא סביר שרק היהודים יסולקו בשל מהומות (השווה: ויליאמס, 1989, ע"מ 782).

עמ' 61:

לפעולה נגד דת בולטת בעקבות האמצעים הקשים שהפעיל טיבריוס במטרה להיפטר מהדתות הלא רצויות – גירוש וגיוס היהודים, והאמצעים העדינים יותר – אפשרות החנינה – שכוונה אלו שהמירו את דתם ותומכים מסוגים כאלה ואחרים ביהודים.

טקיטוס מציין שהממשל הפעיל צו שמטרתו הייתה לאיים ולהחזיר לתלם את אלו שהושפעו מהפולחנים הזרים.

לסיכום המקורות הפגאניים מעידים על כך שפעולותיו של טיבריוס נגד יהודים ולא יהודים ברומא שעסקו בפולחנים יהודי ושהכוונה הייתה מחיקת פולחן זה מהעיר.


הערות

ב

נמצא בשימוש ב...

תשע מונותאיזם עבודה מסכמת אייל מאיר

קישורים נוספים

ב